כדאי יהיה לנתח את לשון השדי חמד בכדי ללמוד כיצד ראה המחבר עצמו את הזכויות אותן מכר למדפיס. להלן לשונו (ראה כאן:
https://dlib.rsl.ru/viewer/01007489022#?page=8):
בעזה״י
זאת אות לטובה. לזכות ולא לחובה: להיות לראי׳ ביד ידידי הרב היקר ונכבד מוהר״ר יוסף צבי לעוו יצ״ו מעיר תהלה ווארשא יע״א [בהרה״ג ר׳ שמואל שליט״א ראב״ד ומו״צ במעזריטש יע״א] כי מכרתי לו את המאטריצין והזכות לשוב ולהדפיס ספרי שְׂדֵי חמד אשר נדפסו בשנת תרנ״א ושנת תרנ״ב. על פי האופנים אשר כתב לי במכתבו אלי מיום ב׳ פרשת נח שנת תרנ״ו, ושלשה המה. א) חלק אסיפת דינים אות א׳ ב׳ ג׳. ב׳) חלק הכללים אות א׳ ב׳ ג׳ ד׳ ה׳. ג) חלק דברי חכמים שו״ת:
והרשות בידו להדפיסם ולקבעם בעט ברזל סטארעטי״פ. ואין לשום אדם להשיג גבולו כי מקנה קניינו הוא מעתה ועד עולם. והנני גוזר על כל אדם שלא יוכלו להדפיסן בלא רשותו. ופורץ גדר ישכנו נחש מלבד כי ענוש יענש על פי חקי הממשלה יר״ה. והשומע תבא עליו ברכת טוב. כנפש הבא על החתום:
ביום א׳ לסדר לך לך שני ימים לחודש מרחשון התרנ״ו לפ״ג. פה קאראסוב־באזאר יע״א.
הצעיר חיים חזקיאו מדיני המכונה חח״מ הי״ו.
יצויין כי מלבד העובדה שהמחבר מקנה כאן גם את הזכויות לספרים שנדפסו בעבר -- נוסח זה הוא שגרתי למדי, וכמוהו מצאנו רבות בהסכמות והקדמות מחברים בני התקופה. לעניננו, מנוסח המודעה עולה כי הזכות היתה נתונה למדפיס המקורי בלבד: "והרשות בידו". לא נזכר כאן כלל "זרעו אחריו" -- כלשונם של המוציאים לאור המאוחרים. (מה שכותב כאן "מעתה ועד עולם" אין בזה ללמדנו, ועיין פירש"י על ישעיהו ט,ו "מעתה ועד עולם. עולמו של חזקיהו כל ימיו".)
===
בחלקים שנדפסו לאחר פטירת המחבר מתרחבת זכותו של המדפיס. בעמוד השער של חלק י"ז בא הלשון:
והזכות מכל חלקי שדי חמד שייך אך לי המו"ל וליורשי. אחר מאה שנה
ובחלק י"ח:
... הזכות מכל ח"י חלקי שדי חמד שייך לי המו"ל וליורשי אחר מאה שנה
(בחלק ט"ו שנדפס מיד לאחר פטירת המחבר לא מופיעה לשון זו. חלק ט"ז לא מופיע באוצר ונבצר ממני לבדוק לע"ע)
===
מכל הנ"ל עולה כי:
א) לא עלתה על דעת המחבר להגביל את זכות הקניין של החיבור מעבר למקובל בחוזי המדפיסים בימים ההם (ראה לשונו "מלבד כי ענוש יענש על פי חקי הממשלה יר״ה").
ב) המדפיס הוא שהרחיב את זכויותיו אף לזרעו אחריו, אם כי, אפילו לשיטתו זכות זו פקעה לכאורה לכל המאוחר בשנת ה'תשע"ב (מאה שנה אחר הדפסת החלק האחרון).
ולכן מו"ל שיטען בימינו לזכות יוצרים הלכתית (=מצד דין מערופיא ואורנדא) על ספרי שדי חמד נתלה בקורי העכביש בטענות קלושות.
[אם כי, עד למודעת הביד"צ היה מקום לומר שאין לאחר להתעסק בהדפסת והפצת הספרים, ולו מצד דין עני המהפך בחררה. אך אם ננתח את החלטת הביד"צ, עולה ממנה נתון בעל משמעות ברורה: "וגם עורך אותו בסידור מחדש, כפי שכבר חתמו והודיעו הביד"צ
לפני עשרים שנה". כלומר, הנ"ל מתעסק בסידור הספרים מחדש במספר שנים העולה על תקופת ההדפסה המקורית(!) וא"כ מה לו להלין אם יקדים אחר ויטול החררה...]