חלק א.
כי תבוא.
א.
ספר התאגי. תַּאגּ.[=כתר].
וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעׇבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ..[דברים כז,ג.]
רמבן -
וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת – אמר ר׳ אברהם [אב'ע] בשם הגאון [רסג]: שכתבו עליהן מנין המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות. וטעם באר היטב (דברים כ״ז:ח׳) –
הכתיבה [=רהוטה]. ורבותינו אמרו (בבלי סוטה ל״ב.): בשבעים לשון.
ומצינו בספר תאגי שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה, ומשם נעתקו התאגין בכל התורה. ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד או שהיה ממעשה הנסים.
ב.
הספר מצוי אצל כל אדם.
וכבר בהקדמת הרמבן לפירושו בתורה הוא כבר מתייחס לספר זה:
וזה לשונו בהקדמתו לפירושו על התורה:
וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש או שרמוזה בתיבות או בגימטריאות או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן או המשתנות בצורה כגון הלפופות והעקומות וזולתן או בקוצי האותיות ובכתריהם, כמר שאמרו כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהיה קושר כתרים לאותיות...
כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני. ומזה אמר בחזקיהו, ספר תגין הראה להם.
והספר הזה הוא ידוע ומצוי אצל כל אדם, יפרש בו כמה אלפי״ן יש בתורה בתגין וכמה ביתי״ן ושאר האותיות ומספר התגין של כל אחת ואחת.
ואין השבה בספרו על הספר הזה וגילוי הסוד שהיה בו לחזקיהו מפני התגין עצמן, אלא בידיעתן בפירושיהן סודות רבים עמוקים מאוד".
ג.
מקורו- וגלגוליו.
כך נאמר בפתיחה של ספר התאגין.
"בשם שומר ומגין אתחיל ספר התאגין
הדין ספרא תאגי דאסיק עלי הכהן מן י"ב אבנים שהקים יהושע בגלגל,
ומסרו לשמואל, ושמואל מסרו לפלטי בן ליש, ופלטי בן ליש מסרו לאחיתופל, ואחיתופל מסרו לאחיה השילוני, ואחיה השילוני מסרו לאליהו, ואליהו מסרו לאלישע, ואלישע מסרו ליהוידע הכהן, ויהוידע הכהן מסרו לנביאים, ונביאים קברוהו באסקופת בית מקדשא.
וכד עקרו אסקופת בית מקדשא בשני יהויכין מלך יהודה, אשכחיה יחזקאל נבייא ואתייה לבבל.
ובשני כורש מלך פרס כד אסיק עזרא עשרה יוחסין מבבל, אשכחיה להדין ספרא ואסקיה לירושלים.
והגיע ליד מנחם, ומנחם מסרו...ור' נחום הלבלר מסרו לרבי.
ומה כתוב בו .
רשימת האותיות הגדולות והקטנות, ובאותיות הנקודות והמשונות הלפופות והעקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש ,התגין ומניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה...
ד.
כתבי יד של התאגי.
ידועים ארבעה כתבי יד שלמים של ספר תאגי, וכן שרידי שני טפסים מן הגניזה הקהירית וקטע הדבוק לכריכת ספר לטיני באוסטריה.
שניים מהם מתוך כת"י של מחזור ויטרי מהמאות 12\13. ואחד הוא כ"י ז'נבה, המכיל העתקה של התנ"ך כולו משנת 1312 מידי רבי שם טוב בן אברהם אבן גאון. ובין סוף ספר דברים ובין תחילת ספר יהושע - מצויה העתקה של ספר תאגי.
מאחד מטופסי הגניזה שרד דף אחד בלבד והוא מצוי באוקספורד, והוא מן המאה העשירית והוא אפוא קטע מהטופס הקדום ביותר של ספר תאגי שידוע לנו.
ה.
ציטוטים מהתאג' .
האזכור הקדום ביותר לספר תאגי הוא בפירושו של רב סעדיה גאון לספר יצירה. וגם ר׳ שמחה מוויטרי תלמידו של רש״י העתיק את כל הספר, סידר אותו לפי סדר הופעת האותיות המשונות בתורה (ולא לפי סדר הא״ב) וכללו ב׳מחזור ויטרי׳ שלו.
וכנל גם הרמב׳׳ן מציין שהיה לפניו ספר תאגי, והוא התייחס אליו בכבוד גדול כאל ספר עתיק וקדוש.
והנראה שהיה מצוי גם לרמבם ולראשונים. כפי שיובא בהמשך.
ו.
המנהג ו.
מנהג זה היה נפוץ מאוד ומצאנו איזכורים למנהג זה בצרפת, באשכנז, באיטליה, בספרד,
בצפון אפריקה ובתימן.
ועד לפני כמה מאות שנה היה זה מובן מאליו שהסופרים ישמרו על המסורת העתיקה, לפיה יש לכתוב אותיות מסויימות בתורה בצורה משונה. וחשיבות גדולה נתנו בהם, כך בדברי -
ר' יצחק פריפוט דוראן בהקדמת ספרו מעשה אפוד שכתב:
ועל אלה אמרו: "כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה כותר כתרים לאותיות" (שבת פט א). והיו הראשונים מקפידים בזה תכלית ההקפדה, כי רצו שיהיו הספרים האלה על האופן שנאמרו ונכתבו בו בנבואה בלא שנוי כלל,"ע"כ.