מעולם תמהתי - לְ֭חַיִּים/לְּחָיַיִם .
פרשת קורח.
א.
עצירת מגיפה.
מכירים אנו דרכי עצירת מגיפה על ידי הקטרת קטורת ועוד.
כמו"כ קיימת סגולת החופה השחורה -של יתומים בבית הקברות , סגולה השנוייה במחלוקת .
מלריה.
לפני שנים קראתי על מגיפת המלריה שחוללה שמות בראשוני חדרה , שממנה נפטרו 240 מתוך 514 ראשוני המתיישבים. המגיפה האיומה יצרה טרגדיות נוראיות [ראה ע"כ משה סמולנסקי-חדרה] .
אחד מהם ר יהושע גפנוביץ [שהיה ביו ארבעת השלוחים לרכוש את אדמות חדרה ,יחד עם הראש ישיבה דחברון ר מ"מ אפשטיין- בתמונה המפורסמת] נפטר ביום כיפור תרנ"ו. ומכל ששת בני משפחתו רק אחד ניצל מהמגיפה.
עכ"פ בזכרוני - שאחרי שקברוהו במוצאי כיפור בבה"ק הישן בחדרה, ציוו להביא משקה יי"ש ואף שרו ורקדו . תמיד חשבתי שהיה זה צורך השעה לעודד את רוחם השבורה ונסיון להפיח תקווה בקורי הייאוש העוטפתם ומאיימת לחנקם.[ ניסית להיזכר ולמצוא מקור הסיפור - ולא הצלחתי].
אולם השבוע בעייני במפרשים ובאימרות על הפרשה דומני שהסיבה למנהג משונה זה התבררה, ולא היה זה אירוע חד פעמי , אלא שמא עשו כך לפי סגולה מקובלת ששתיית לחיים יש בה כוח לרצות ולפייס , לשכך ולעצור את המגיפה.
ב.
פנחס עוצר מגיפה.
לראשונה ראיתי שהביאו זאת זאת מהאור לישרים".
"וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ"
בדברים פר‘ שופטים יח,ג.
וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּֽהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹֽבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָֽה:
וברש“י כתב וז“ל: דורשי רשומות היו אומרים, זרוע, תחת יד, שנאמר (במדבר כה, ז): "וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.
.לְּחָיַיִם, תחת תפלה, שנאמר (תהלים קו, ל) "ויעמד פינחס ויפלל".
ג.
בהסכמת הרה“ק רבי עמנואל גרשון רבינוביץ זצ“ל לספר אוהל שלמה מביא ששמע מהרה“ק בעל התפארת שלמה זצ“ל בדרך הלצה, כששתו יי“ש אצלו ואמרו זה לזה לְ֭חַיִּים, אמר כי לחיים במקום תפילה כמבואר כאן דה‘לְּחָיַיִם‘ כנגד תפילת פנחס עכ“ד, ודפח“ח.
מנהג ודין.
ועוד שם...דברים נפלאים בענין ’שתיית לְ֭חַיִּים‘ כותב הגה“צ בעל המנחת יצחק בתשובותיו (ח“ו סי‘ קלה) במענה לאחד שרצה לבטל את השתיית ’לחיים‘ לאחר התפילה מחמת מכשולים שיצא מכך...
אבל מכל מקום יסודתו בהררי קודש… ראיתי בטעמי מנהגים (לקוטים אות י“ג), בשם הרה“ק מסטרעליסק זצ“ל, שכתב טעם על מנהג בין חסידים יראי השם, לשתות מעט יי“ש, בכל צרה שלא תבוא, ולומר לחיים, זה לזה, כי לחיי“ם בגמט‘ מנה“ג, ומנהג משבר ומבטל הדין,
.... בשם ספר תעלומת חכמה בהקדמה שהביא בשם הגה“ק מרן העטרת צבי מזידיטשויב זלה“ה, שיש מדרש כשישראל שותים ואומרים לחיים הקדוש ברוך הוא מוחל עוונותיהם של ישראל.
ד . קול צווחה בעיר וולשצובה..
והקשר לפרשת המגיפה בקורח.
בעקבות מגיפה בעיירה הביאו את הצדיק לפעול לעצירתה של המגיפה .
ועל מה שהתרחש שם מסופר להלן-
...למחרתו נתן הצדיק צו, שכל בני העיר ילכו יחד עמו להקיף
את בית החיים, לאחר ההקפה, פתח הצדיק ואמר:
באהרן הכהן [מעשה קורח] כתוב:
"ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה".
שורת הדין נותנת, שיהיו רק חיים ולא מתים, כי מה תועלת יש להשי״ת מן המתים.
ואף אם צדיקים הם ויושבים בגן עדן, מה יתרון יש לבורא יתברך מזה שהם יושבים בגן עדן -
"היודך עפר היגיד אמתך"?
אבל בני אדם חיים וקיימים הרי מודים ומתפללים משבחים ומברכים, וגם שותים " לְ֭חַיִּים" .
יַעֲמֹד , יַעֲמֹד
ורש״י בפרשת "שופטים" במתנות כהונה של "הזרוע והלְּחָיַיִם והקיבה" כתב: "לְּחָיַיִם" - תחת תפילה, שנאמר: "ויעמוד פנחס ויתפלל" וזהו שאמר הכתוב: "ויעמוד" ואין עמידה אלא תפילה בין המתים ובין החיים. שהתפלל לקב״ה בטענה זו שיראה את החילוק שבין המתים ובין החיים,
ובכוח טענה זו פעל את פעולתה "והמגפה נעצרה".
לכן - סיים הצדיק - גם אתם הביאו נא מהר יי״ש לכאן, ונשתה לְ֭חַיִּים". והביאו תיכף יי״ש ומיני מתיקה, ושתו "לְ֭חַיִּים" אצל בית החיים, ובירכו זה את זה בקול רעש גדול "לְ֭חַיִּים, לְ֭חַיִּים!"
ותיבקע הארץ לקולם, והלכו לביתם בששון ושמחה רבה. ומאותו יום והלאה נעצרה המגפה,
ולא נשמע עוד קול צווחה בעיר וולשצובה.
וייתכן שבכך -תעלומת שתיית היי"ש בחדרה בבית החיים ולאחר הפטירה - נפתרה.