פורום אוצר החכמה

כתב רש"י עה"פ בן נעות המרדות (שמואל א כ פסוק ל) וז"ל דבר אחר כשחטפו בני בנימן מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף עד שבאתה היא עצמה והעיזה פניה ורדפ' אחריו.
האם יש מקור קדום כלשהו לסיפור זה, ראיתי כמה אחרונים שמביאים דבר זה מחז"ל ובכל מקום צויין רק לרש"י זה ולא מצאתי בדברי חז"ל מקור לזה, האם מישהו יודע מהו מקורו של רש"י?

ברד"ל [פרקי דרבי אליעזר פרק יז הוספה ג, מהדורת זכרון אהרן עמוד קמג] כתב שלפי סדר עולם לא שייך ששאול היה בזמן ההוא.

זה שדברים אלו סותרים את הסדר עולם ידוע ופשוט, אך האחרונים מביאים אותו כאילו הוא מחלוקת בחז"ל. עי' מלבים סוף שופטים. ועי' כסא דוד להחיד"א.
(וכבר מצאנו מחלוקת בחז"ל בכגון דא מתי היה שפוט השופטים)
והשאלה הוא אם יש כאן באמת מחז"ל שחולק על הסדר עולם בזמן פילגש בגבעה או שרק הפרשנים חולקים.

ראיתי הפניה לרוקח ברמזי הפטרות הפטרת מחר חודש, אינו תח"י לבדוק שם.