בירמיהו לב שבחלקו מהווה את הפטרת בהר.
א.
פרק ל"ב מתרחש בסמוך לחורבן ירושלים, לאחר כשנה של מצור בבלי על העיר,וכשהיא קרובה ליפול בידיהם
ואז,ממש לפני כיבוש ונפילת העיר לידי הבבלים ירמיהו נצטווה לקנות שדה מיד בן דודו. דבר המנוגד לכל הגיון אנושי רגיל.
אבל דווקא בייאוש העמוק ולמראה האבדון הקרב הוא מקבל נבואה מחזקת ומעוררת תקווה:
כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת.
פעולה שכולה הבטחה וסימן למימוש הנבואה במעשי ירמיהו. ותוך כדי תיאור מעשי ירמיהו לקיים את ציווי ה' עולות לפנינו
מספר הלכות אותם ניתן ללמוד מפרק זה.
הפסוקים העיקריים שבפרק מהם נלמדים הדינים בקניין שדה.
(ט) וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף:
(י) וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם:
(יא) וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי:
(יב) וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
(יג) וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר:
(יד) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים.
טו כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר ה' צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע֣וֹד יִקָּנ֥וּ בָתִּ֛ים וְשָׂד֥וֹת וּכְרָמִ֖ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת.
מב כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר ה' .. כֵּ֣ן אָֽנֹכִ֞י מֵבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר עֲלֵיהֶֽם׃..׃ מד שָׂד֞וֹת בַּכֶּ֣סֶף יִקְנ֗וּ וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר ׀ וְחָתוֹם֮ וְהָעֵ֣ד עֵדִים֒ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן וּבִסְבִיבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֗ם וּבְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וּבְעָרֵ֥י הַשְּׁפֵלָ֖ה וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֑גֶב כִּֽי־אָשִׁ֥יב אֶת־שְׁבוּתָ֖ם נְאֻם־ה'׃ {פ}
ב.
פסוקים אלו ונוספים הכוללים תיאור מפורט ביותר של דרכי קניין מהווים מקור להלכות שטרות וקניין בתורה שבעל פה.
1.
תלמוד בבלי קידושין ט ע"א,
בדיון -על מי מהצדדים בקניין לכתוב את השטר , המוכר או הקונה, ומי בקידושין הבעל או האשה ?
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא בַּר מֶמֶל הָא לָא דָּמֵי הַאי שְׁטָרָא לִשְׁטַר זְבִינֵי, הָתָם מוֹכֵר כּוֹתֵב לוֹ שָׂדִי מְכוּרָה לָךְ הָכָא בַּעַל כּוֹתֵב בִּתְּךָ מְקוּדֶּשֶׁת לִי.
אָמַר רָבָא הָתָם מֵעִנְיָינָא דִּקְרָא וְהָכָא מֵעִנְיָינָא דִּקְרָא הָתָם כְּתִיב: וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ בְּמוֹכֵר תְּלָה רַחֲמָנָא, הָכָא כְּתִיב: כִּי יִקַּח בְּבַעַל תְּלָה רַחֲמָנָא.
הָתָם נָמֵי כְּתִיב: שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ. ..
אֶלָּא אָמַר רָבָא הִלְכְתָא נִינְהוּ וְאַסְמְכִינְהוּ רַבָּנַן אַקְּרָאֵי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָתָם נָמֵי כְּתִיב: וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה.
מסקנה על המוכר לכתוב את השטר.
2.
מסכת קידושין דף כו ע"א.
לגבי קניין קרקע בכסף ובשטר .
בְּכֶסֶף מְנָלַן אָמַר חִזְקִיָּה אָמַר קְרָא: שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְאֵימָא עַד דְּאִיכָּא שְׁטָר דִּכְתִיב: וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם אִי כְּתִיב: יִקְנוּ לְבַסּוֹף כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב: יִקְנוּ מֵעִיקָּרָא כֶּסֶף קָנֵי שְׁטָר רְאָיָה בְּעָלְמָא הוּא
וּבִשְׁטָר מְנָלַן אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים וְהָאָמְרַתְּ שְׁטָר רְאָיָה בְּעָלְמָא הוּא אֶלָּא מֵהָכָא
וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּשְׁטַר מַתָּנָה אֲבָל בְּמֶכֶר לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ דָּמִים.
3.
נלמדים מכאן דיני זמן החֲזָקָֽה ושמירת שטרות.
ב"ב כח ע"ב.
לְרַבָּנַן מַאי ?
אָמַר רַב יוֹסֵף קְרָא כְּתִיב: שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם שֶׁהֲרֵי נָבִיא עוֹמֵד בְּעֶשֶׂר וּמַזְהִיר עַל אַחַת עֶשְׂרֵה.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי דִּלְמָא הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן.
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן מַאי קָאָמַר אֶלָּא עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן הָכָא נָמֵי עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן.
תִּדַּע דִּכְתִיב :וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים.
ובמפרשים:
"שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום" (ירמיה לב, מד), שיש לכתוב שטר ולהעמיד עדים בחתימתם המוכיחה בעלות על השדה, כיון שבגלל הכיבוש הקרב לא יוכל לשבת בה שלוש שנים ובכך להוכיח את בעלותו עליה, שהרי נביא עומד בשנת עשר למלך צדקיהו ומזהיר לכתוב את השטרות על (בגלל) שנה אחת עשרה, שבה תחרב הארץ.
ומכאן משמע שבשתי שנים בלבד אין זו חזקה..
עצה טובה קמ''ל. כלומר לעולם חזקה הויא בשנה אחת ועצה טובה קא משמע לן שיהא שטרו בידו מוכן לראיה ולא יזקק לעדים כשיעוררו עליו:
ומכאן לומדת הגמרא (בבא בתרא כח ע"ב) שכאשר נבצר להחזיק בשדה שלושה שנים יש צורך לשמור את השטר.
וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים.
ואף זה הוא חלק מהעצה הטובה - וכפי שאכן נהגו בזמן ההוא לשמור את השטקות. ובכך נשתמרו שטרות אלפיים שנה כפי שנתגלו במדבר יהודה במצדה קומראן ועוד.
ג.
דיני וצורת גט מקושר.
במסכת בבא בתרא, דף קס ע"א\ב .
מַתְנִי' גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו מִתּוֹכוֹ מְקוּשָּׁר עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו...
גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו בִּשְׁנַיִם וּמְקוּשָּׁר בִּשְׁלֹשָׁה פָּשׁוּט שֶׁכָּתַב בּוֹ עֵד אֶחָד וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּתַב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.
גְּמָ' מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר קְרָא: 'שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים' .שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ
וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר -זֶה פָּשׁוּט.
וְחָתוּם -זֶה מְקוּשָּׁר.
וְהָעֵד שְׁנַיִם עֵדִים - שְׁלֹשָׁה הָא כֵּיצַד שְׁנַיִם לְפָשׁוּט שְׁלֹשָׁה לִמְקוּשָּׁר.
וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו.
רַפְרָם אָמַר מֵהָכָא: וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי וָאֶקַּח אֶת
סֵפֶר הַמִּקְנָה - זֶה פָּשׁוּט .
אֶת הֶחָתוּם - זֶה מְקוּשָּׁר.
וְאֶת הַגָּלוּי - זֶה פָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר...
[לרד"ק לאברבנאל ןלמלבים - מדובר כאן בשלושה ספרים.]
ראינו לעיל שירמיהו מפרט תחילה את שלבי הקניין:
נתינת הכסף תוך ציון מספרו המדויק,
כתיבה,
חתימה,
העדאה,
ושקילת הכסף.
מסירת השטר\ספר.
שמירת השטר בכלי חרס.
מקומות נוספים בהם יש תיאור קניין קרקע.
ציון פעולת קניין הקרקע מופיע בכמה מקומות במקרא בקניינים בעלי חשיבות לדורות – למשל:
קניין מערת המכפלה, שכם, גורן ארונה, שמרון. בכל המקרים הללו מתואר פירוט מדויק של התשלום.
ד.
מויקי ישיבה.
במהותו\צורתו של גט מקושר נחלקו ראשונים:
יש מפרשים שהוא שטר מקופל, כמו קיפולי המניפות שמנשבים בהם להסיר הזבובים [-בלשוננו כיום: קיפול אקורדיון] (פירוש המשניות לרמב"ם בבא בתרא שם), ותפרו כל חלק שנכפל (ערוך גט).
1. ונחלקו ראשונים: יש אומרים שהיה כותב שורה, ומניח שורה חלק, וכופל הכתב על החלק ותופר, ושוב כותב שורה, ומניח חלק וכופל ותופר, וכן שלישי עד גמר הכפלים (רש"י גיטין פא ב ד"ה גט קרח);
2. ויש חולקים וסוברים שלא היו מניחים ריוח של חלק בין שיטה לשיטה כלל אלא כותב כגט פשוט, אלא שהיו מכוונים וקושרים שתי שורות זו לזו (תוספות בבא בתרא שם ד"ה פשוט).
3. ויש מפרשים שהיו קושרים את הגט המקושר קשירה ממש, שהיו עושים רצועות בשטר למעלה ויוצאות מגוף המגילה, והיו כורכים בהן את השטר וקושרים אותו בהן (יד רמה בבא בתרא שם).
איזה שורות קושרים ?
1. היו קושרים רק השורות הראשונות בהם היו כותבים שם המלוה והלוה, והמעות, והזמן (תוספתא בבא בתרא יא א; רשב"ם בבא בתרא קס א ד"ה מקושר), ואחר כך כותבים מלמטה כמו בגט פשוט (רשב"ם ב"ב קס ב ד"ה זה פשוט כו');
2. ויש מפרשים שהיו כותבים רק את הזמן במקושר, והיה מאריך בענין הזמן עד כדי שש שיטות, שלש של כתב ושלש של חלק, ושאר השטר כותבים פשוט כשאר כל השטרות (רבנו גרשום בבא בתרא שם; ערוך גט).
ו.
ממצאים.
ראינו שבמפרשים עלו דעות שונות בעניינו, עד שכיום אבדה המסורת לצורתו המדוייקת והימנעות מהשימוש בו. שכן יש דעות שאם לא נעשה כראוי הרי זה גט פסול.
אין בידי הממצאים להכריע הלכות , ומ"מ מהמידע שיש לנו מהם עולה שהיו צורות שונות לשטרות קשורים[גיטין, מכר, כתובה] : מה נכתב בכל חלק, איך קיפלו אותו, היכן וכמה עדים חתמו עליו.
להלן תמונות מגט שנכתב במצדה ב 72 לס',שנתיים לאחר חורבן המקדש וירושלים, וכשנה לפני נפילת מצדה בידי הרומאים.
התעודה נמצאה במדבר יהודה במערה שבמורבעאת :
- צילום מסך 2024-05-27 180257.png (219.89 KiB) נצפה 433 פעמים
- 2 .png (227.71 KiB) נצפה 433 פעמים
ז.
תקנתו, ולמעשה היום
מעיקרא - תקנת גט מקושר היה בגיטי נשים, שתיקנוהו חכמים משום כהנים קפדנים, שהיו באים מהר לידי כעס ומגרשים את נשותיהם, וכשהם נחים מרוגזם שוב אינם יכולים להחזיר גרושותיהם, ולפיכך תיקנו לעשות גט מקושר, שאינו נוח לכתוב מהר, כדי שבינתיים ינוח כעסם ויתפייסו,
ואף בשאר שטרות התקינו שיכולים לעשות שטר כזה, כדי שלא לחלק בין גיטין לשטרות (בבא בתרא קס ב). תקנה זו בימי בית ראשון ניתקנה (רמ"ה בבא בתרא קס ב).
ח.
לנוהג היום -בתקנה זו נחלקו ראשונים:
1. יש סוברים שאין הכהן מגרש אלא במקושר, ולפיכך הם מסתפקים אף בזמן הזה כשכהן מגרש את אשתו אם צריך לעשות מקושר, אלא שלפי שאין אנו בקיאים בו נכון יותר לעשותו פשוט שהוא קל יותר (תוספות ב"ב קס ב ד"ה תקנו).
2. יש סוברים שלא תיקנו להיות חובה לעשות כן, אלא כדי שלא יפסידו נשותיהם התקינו לעשותו כן (תוספות שם בשם ר"י).
3. יש מסתפקים שמא לא התקינו אלא במקומות ידועים (תוספות שם בתירוץ שני).
4. ויש אומרים שלא התקינו אלא לזמן ידוע באותם הדורות שהיו קופצים לגרש את נשותיהם (פירוש המשניות לרמב"ם בבא בתרא קס א).
להלכה.
רוב הפוסקים לא הביאו כל תקנה זו של גט מקושר ודיניו (ראה רמב"ם וטוש"ע ועוד שלא הזכירו כלל. הרי"ף והרא"ש הביאו הדינים); ויש שהזכירו וכתבו שלא נהגו בו עתה, וגם אין אנו בקיאים בו יפה (סמ"ג עשין נ).
ובאם עשה מעשה ?
נחלקו הראשונים אם שטר מקושר בזמן הזה כשר,
לדעת הרמב"ן הוא כשר (דעתו הובאה בספר ארבעה טורים, חושן משפט, סימן מ"ד).
ודעת הרב יוסף חביבא (נימוקי יוסף דף ע"ה עמוד א') שיש לפסול שטרות אלו כיום,
את השיטות השונות הביא גם הרמ"א בהגהתו על השולחן ערוך, חושן משפט, סימן מ"ב, סעיף א' והכריע שכשר.
והש"ך (ס"ק ג') הכריע כדעה הפוסלת.
מויקי ישיבה.
ארכיון בבתא .
הארכיון התגלה על ידי צוות בראשות הארכאולוג יגאל ידין בשנת 1960 במערת האיגרות בנחל חבר.
לשם נמלטה ומתה במצור על מערת האיגרות במהלך מרד בר כוכבא.
בסך הכול מצא ידין בארכיון של של בבתא 35 תעודות , מהן 23 היו שטר\גט מקושר .
ועל כך בעזהי בהמשך.