פורום אוצר החכמה

כתיב "וימלא שבעת ימים אחרי הכות יי את היאור" (שמות ז, כה).
ואיתא במדרש רבה, והובא ברש"י על אתר, דרביע חודש היתה המכה משמשת ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם.
ותמיד הבנתי - וכך ראיתי שהבינו כל מי שהתייחס לכך - שכוונת רש"י היא דכל מכה ומכה היתה חודש באופן זה.
אלא שלאחרונה התעוררתי שאין זה יתכן מכמה סיבות.
ראשית - תנן בעדויות סופ"ב, "משפט המצרים במצרים שנים עשר חודש", ואילו לפי ההבנה הנ"ל נמשכו המכות תשע או עשר חודשים. (וראיתי שנדחקו בזה לפרש שמונים מאז שהגיעו משה ואהרן לפרעה בפעם הראשונה; אך יעויין בתוס' ר"ה יא ע"א ד"ה בראש, שהבין את דברי המשנה כפשוטן - שבניסן התחילו המכות).
ב' - ישנן מכות שלא היתה עליהם התראה (כנים, שחין, חשך) ואין הגיון להמתין שם שלשה שבועות מהמכה הקודמת.
ג' - בערוב (ח, יט), בדבר (ט, ה), בברד (ט, יח), בארבה (י, ד), ובמכת בכורות (ברכות ד ע"א) נאמרה ההתראה יום אחד לפני המכה, ונאמר בהתראה "מחר". והגם שניתן לתרץ שעכ"ז היה רווח של שלשת רבעי חודש, ורק ביום האחרון נאמרה ההתראה, לא משמע כן במדרש: "ושלשה חלקים מעיד ומתרה בהם".
ד' - בצפרדע (ח, ד), בערוב (ח, כא), בברד (ט, כז), ובארבה (י, יו) נפסקה המכה לאחר שפרעה קרא למשה ולאהרן וביקש מהם להתפלל עליו. האם במכות הללו קרא פרעה למשה רק בסוף שבעת הימים? האם במכת ברד או ארבה הוא עדיין לא הבין את הקונספט של שבעת הימים, וביום השביעי הוא "נשבר"? מלבד זאת, במכת ארבה נאמר "וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן"!
ה' - מכת חושך נמשכה שלשת ימים ושלשת ימים (י, כב-כג), ולא שבעה.
והאחרון הכביד! התורה מצווחת ואומרת על מכת ברד (ט, לא-לב) "והפשתה והשעורה נוכתה, כי השעורה אביב והפשתה גבעול; והחטה והכסמת לא נוכו, כי אפילות הנה" - ומזה מבואר, כי לא יתכן שהיתה מכת ברד לפני חודש אדר, בשנה בה יד-טו בניסן היה "חודש האביב"! וגם אם אביב (החטים) התחיל כבר בא' בניסן, לא הגיוני שאביב השעורים היה כל כך קדום! וכבר עמד בזה הרמב"ן בפ"י, ד.
וע"כ ברצוני לפרש פשט במדרש, שכוונתו "רביע חודש היתה משמשת המכה" - היינו מכת דם בלבד, עליה נאמר וימלא שבעת ימים; "ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם" - היינו על ההתראה דמכת צפרדע בלבד.
הקדמוני בזה? היש חולקים?

א. ידוע מארז"ל "בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו", והיינו שאז היתה מכת דם.
אם נחשב שכל מכה היתה כשבוע, וכל התראה היתה ג רבעי חודש, וארבע מכות הן בלי התראה (דם - שהתראתה לפני ראש השנה, וכן כינים שחין וחושך), ואם נניח שמכת דבר היתה בבת אחת (כדמשמע בפסוק לכאורה) - זה יוצא בדיוק ששה וחצי חודשים.
(שש התראות - ארבעה חודשים וחצי, ושמונה מכות (מלבד דבר ובכורות) - חודשיים),

ואף את"ל שמכת דבר היתה שבעה ימים - אפשר לדחוק ולומר שכל מכה היתה שבעה ימים ולא רבע-חודש, ויהיו חסרים לנו רק ימים ספורים.


ב. לגבי מכת חושך - זכורני שראיתי כתוב (אולי בילקוט מעם לועז?) שהיום השביעי של מכת חושך "נשמר" לליל קריעת ים סוף שנאמר בו "ויהי הענן והחושך".


ג. זכורני שלמדתי בקטנותי שמכת צפרדע היתה ששה ימים בלבד, מפני תפילתו של משה, ואינני יודע מה המקור וכו', ושמא כך היה במכות נוספות, ואם כנים הדברים - זה יכול לעזור להשלים את הימים החסרים דלעיל.

עזריאל ברגר כתב:א. ידוע מארז"ל "בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו", והיינו שאז היתה מכת דם.

כבר כתבו התוס' ר"ה יא ע"א ד"ה בר"ה:

ואע"פ שהתחילו המכות מניסן דמשפט המצרים י"ב חדש כדתנן בעדיות (פ"ב משנה י) מ"מ לא פסקה עבודה עד תשרי

עזריאל ברגר כתב:ב. לגבי מכת חושך - זכורני שראיתי כתוב (אולי בילקוט מעם לועז?) שהיום השביעי של מכת חושך "נשמר" לליל קריעת ים סוף שנאמר בו "ויהי הענן והחושך".

גם לי היה זכור כך, ולא מצאתי את המקור. אודה לכם אם תעזרו לי בכך.

ועכ"פ לא תירצתם את שאלה ג' והשאלה האחרונה שהיא החמורה שבכולן. כמדומה לי שאין הרבה מה לענות עליה.

איבן עזרא כתב:

עזריאל ברגר כתב:ב. לגבי מכת חושך - זכורני שראיתי כתוב (אולי בילקוט מעם לועז?) שהיום השביעי של מכת חושך "נשמר" לליל קריעת ים סוף שנאמר בו "ויהי הענן והחושך".

גם לי היה זכור כך, ולא מצאתי את המקור. אודה לכם אם תעזרו לי בכך.

תנחומא בא סימן ג.

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שִׁבְעָה יָמִים שֶׁל חֹשֶׁךְ הָיוּ. כֵּיצַד? שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּבִקֵּשׁ לַעֲמֹד, עוֹמֵד. וְהָעוֹמֵד שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב, יוֹשֵׁב. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָאַחֲרוֹנִים, כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד. וְהָעוֹמֵד אֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב. וּמִי שֶׁהוּא רָבוּץ, לֹא הָיָה יָכוֹל לִזְקֹף. מִנַּיִן? שֶׁכֵּן כְּתִיב: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֲרֵי שִׁשָּׁה.
וְאֵי זֶה הוּא יוֹם הַשְּׁבִיעִי? וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וְגוֹ' וַיָּאֶר (שמות יד, כ). זֶה יוֹם שֶׁל יָם. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, הֶעָנָן מֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל וּמַחְשִׁיךְ לַמִּצְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא רָאוּ וְגוֹ' (שמות י, כב).

לא כתוב כאן להדיא שהיום השביעי של חושך מצרים הוא הוא שנלקח ונשמר לים סוף, [ויש להבין שהמדרש רק מודיע שבסה"כ היו שבעה ימי חושך, כולל זה שבים סוף שהיה דומה בתכונתו לזה שבמצרים, כדיוק הכתוב שכאן וכאן כתב חושך], אבל זו המשמעות, וכמדומה כך פירשו המפרשים.

ואם כנים הדברים הרי שהוקשה למדרש היכן היום השביעי [ואת זה בא לתרץ בדבריו], ומאי קשיא, מי קבע והכריח שיש שבעה ימים בכל מכה? שמא מכת חושך נקבעה לששה ימים. ומשמע מזה שלמדו ממכת דם - המכה הראשונה שבה נתפרש הדבר - בנין אב לכל המכות.
ובפרט שרואים כאן סדר של שלושה ושלושה, ומאי טעמא אית ביה אם לא שיש איזה סך ימים שמשמשת כל מכה, וממילא הדעת נוטה לומר שהסך הוא שבעה ימים כמו שמפורש בתורה במכת דם הראשונה, וממילא קשה היכן היום השביעי, ואת זה מתרץ המדרש.

איבן עזרא כתב: לא תירצתם את שאלה ג' והשאלה האחרונה שהיא החמורה שבכולן. כמדומה לי שאין הרבה מה לענות עליה.

שכחתי לענות:
אפשר לומר שהיה מתרה במשך זמן ארוך, ואת המילה "מחר" אמר רק בפעם האחרונה.


אגב, לגבי מכת בכורות - זה רק תירוץ אחד מתוך שלל הפירושים למילה "כחצות".

צופה_ומביט כתב:תנחומא בא סימן ג.

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שִׁבְעָה יָמִים שֶׁל חֹשֶׁךְ הָיוּ. כֵּיצַד? שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּבִקֵּשׁ לַעֲמֹד, עוֹמֵד. וְהָעוֹמֵד שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב, יוֹשֵׁב. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָאַחֲרוֹנִים, כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד. וְהָעוֹמֵד אֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב. וּמִי שֶׁהוּא רָבוּץ, לֹא הָיָה יָכוֹל לִזְקֹף. מִנַּיִן? שֶׁכֵּן כְּתִיב: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֲרֵי שִׁשָּׁה.
וְאֵי זֶה הוּא יוֹם הַשְּׁבִיעִי? וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וְגוֹ' וַיָּאֶר (שמות יד, כ). זֶה יוֹם שֶׁל יָם. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, הֶעָנָן מֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל וּמַחְשִׁיךְ לַמִּצְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא רָאוּ וְגוֹ' (שמות י, כב).

לא כתוב כאן להדיא שהיום השביעי של חושך מצרים הוא הוא שנלקח ונשמר לים סוף, [ויש להבין שהמדרש רק מודיע שבסה"כ היו שבעה ימי חושך, כולל זה שבים סוף שהיה דומה בתכונתו לזה שבמצרים, כדיוק הכתוב שכאן וכאן כתב חושך], אבל זו המשמעות, וכמדומה כך פירשו המפרשים.

ואם כנים הדברים הרי שהוקשה למדרש היכן היום השביעי [ואת זה בא לתרץ בדבריו], ומאי קשיא, מי קבע והכריח שיש שבעה ימים בכל מכה? שמא מכת חושך נקבעה לששה ימים. ומשמע מזה שלמדו ממכת דם - המכה הראשונה שבה נתפרש הדבר - בנין אב לכל המכות.
ובפרט שרואים כאן סדר של שלושה ושלושה, ומאי טעמא אית ביה אם לא שיש איזה סך ימים שמשמשת כל מכה, וממילא הדעת נוטה לומר שהסך הוא שבעה ימים כמו שמפורש בתורה במכת דם הראשונה, וממילא קשה היכן היום השביעי, ואת זה מתרץ המדרש.

יש"כ.
ולעצם הפשט שלמדתם בתנחומא, י"ל שקושיית המדרש "אי זה הוא יום השביעי" קאי על מה שאמר לעיל בשם רבותינו ששבעה ימים של חושך היו. ואמר על דבריהם, מנין, ופירט כיצד הגיעו רבותינו לשבעה: בפסוק מבואר שלשה ושלשה, ואי זה הוא יום השביעי שמנוהו רבותינו - זהו "יום של ים". ובזה מראה בעל המדרש מנין לרבותינו ששבעה ימים של חושך היו.
ואם כנים הדברים, הרי שלא זו בלבד שלא כתוב פה שכל מכה ומכה היתה שבעת ימים דילפינן ממכת דם, אלא אדרבה, צריך למנות כי רוכלא את ימי החושך כדי לדעת "מנין" לרבותינו שבעה ימים.

משה ואהרן באו לראשונה אל פרעה בחודש ניסן, וחזרו ונעלמו לג’ חדשים כמבואר במדרש, והופיעו שוב בחודש אב, בו החל מכת דם, ואחריו צפרדע באלול, ובר”ה בטלה עבודת אבותינו כי נעשה העפר לכינים ושוב לא יכלו ללבון לבנים.
שאר המכות היו בסדר זה של מכה לחודש, ערוב דבר שחין ברד וארבה, בחודשים חשון כסליו טבת שבט אדר.
מכת חושך היתה בתחילת ניסן במשך ו’ ימים, כשהשביעית שמורה לים, ולאחריה מכת בכורות בחצי הלילה.

כן ראיתי בעבר במפרשים ואיני זוכר מקור מדויק, אבל דומני שסדר זה מתרץ כמה קושיות.

איך שלא יהיה הפירוש שלו לא נכון, כי במדרש כתוב כך: על דעתיה דהאיך דאמר כ"ד ימים היה מתרה בהם וימלא ז' ימים להכאה ועל דעתיה דמ"ד ז' ימים היה מתרה בהם וימלא שבעת ימים אחרי הכות וגו' שהיה מתרה בהן על מכה אחרת ע"כ. ולפירושו של הגאון הנ"ל למה המדרש עיקם דרכו ולא אמר בפשיטות 'על מכת צפרדע', אלא ע"כ שהמדרש נתן בזה סדר קבוע למכות, ולכן כתב 'מכה אחרת' להורת שכן הוא בכל מכה.

ראה עוד בתנחומא וארא סימן יג:

וְכַמָּה הָיְתָה הַמַּכָּה עוֹשָׂה בָּהֶם? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא הַמַּכָּה, וְשִׁבְעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר. וְהָאַחֵר אוֹמֵר: שִׁבְעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶן, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן.

דוק שהמ"ד שכל מכה היתה שבעה ימים למד כן בבנין אב ממכת דם.
והמ"ד השני צ"ב מה מקורו לדבריו.
וכן קשה: האם אינו מודה שמכת חושך היתה רק ששה ימים? ולכאורה צ"ל שכוונתו רק על המכות שלא מפורש בתורה משך זמנן, וכגון מכת דם שמפורש שהיתה רק שבוע.

צופה_ומביט כתב:ראה עוד בתנחומא וארא סימן יג:

וְכַמָּה הָיְתָה הַמַּכָּה עוֹשָׂה בָּהֶם? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא הַמַּכָּה, וְשִׁבְעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר. וְהָאַחֵר אוֹמֵר: שִׁבְעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶן, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן.

דוק שהמ"ד שכל מכה היתה שבעה ימים למד כן בבנין אב ממכת דם.
והמ"ד השני צ"ב מה מקורו לדבריו.
וכן קשה: האם אינו מודה שמכת חושך היתה רק ששה ימים? ולכאורה צ"ל שכוונתו רק על המכות שלא מפורש בתורה משך זמנן, וכגון מכת דם שמפורש שהיתה רק שבוע.

המ”ד השני סובר ש’וימלא שבעת ימים אחרי הכות’ הכוונה שנמלאו שבעת ימים אחרי גמר המכה וקאי אהתראה שנאמרה אחרי פסוק זה, שהיתה במשך שבעת ימים אלו, ואח”כ באה מכת צפרדע.
ואכן לשיטה זו אין מקור כמה זמן היתה המכה, ולמ”ד הראשון אין מקור כמה זמן היתה ההתראה, אבל שניהם מודים שכל מכה שימשה במשך חודש עם ההתראה.

והיה נראה לפרש שהיתה קבלה בידם שכל מכה היתה חודש, ולא קיבלו כמה זמן מתוך החודש היתה המכה בפועל וכמה זמן היתה ההתראה, ודרשו דבר זה מתוך הכתוב בפרשת דם בבנין אב, למר כדאית ליה ולמר כדאי”ל, וכמו שהאיר מר. וצ”ע למה לא דרשו את ימי מכת חושך בבנין אב לשאר המכות.

אבל חשבתי שיתכן שזמן החודש נשען על המימרא שהמצרים לקו י”ב חודש, וביארתי לעיל סדר הדברים מניסן עד ניסן, וכן קיבלו שבר”ה היתה מכת כינים ובו פסקה העבודה, וכן נשענו על הידיעה שמכת הברד היתה בסוף החורף כשהחיטה והכוסמת אפילות, השעורה אביב והפשתה גבעול. ואפשר שהיו בידם קבלות נוספות, כגון מה שאמרו שהגואל נעלם מהם 3 חדשים, וכיו”ב.
ועל סמך דברים מפורשים אלו ידעו שכל מכה היתה חודש, כולל ההתראה.

כן מסתבר כתב:וכן נשענו על הידיעה שמכת הברד היתה בסוף החורף כשהחיטה והכוסמת אפילות, השעורה אביב והפשתה גבעול.

הזמן שהשעורה אביב והפשתה גבעול והחיטה והכוסמת אפילות הוא בערך באדר.
תדע, שהרי סוף קציר החיטים הוא בשבועות ועל כן נקרא "חג הקציר"; ואביב החיטים הוא בפסח ועל כן נקרא "חודש האביב". נמצא שיש חמישים יום בין אביב החיטים לקצירם. ואילו תחילת קציר השעורים הוא בט"ז ניסן, ועל כן קרב בו העומר "ראשית קצירכם", וכמה תוכל להרחיק אחורה את אביבם?

ועיין ברמב"ן פרק י פסוק ד:

אם כן היה הברד בחדש אדר בשנה ההיא לא מקודם לכן כי השעורה אביב והחטה אפילה.

וכן ראיתי באתר "צמחיית ישראל וסביבתה" (ומשום מה, אינני מצליח להעלות קישור):
אם החיטה פורחת בתחילת אפריל, ובאמצע אפריל מוריקים פירותיה. הפרי מתבשל לגמרי בסוף מאי ותחילת יוני.
שעורת התבור, פורחת בסוף מרץ, אז גם מוריקים פירותיה, ובאמצע מאי הם מתבשלים לגמרי.

מדברי חז”ל נראה שנקטו שמכת ברד היתה בסוף שבט, וכנ”ל.

כוונתי היתה להעיר כי אילולא דברי הכתוב שהשעורה היתה אביב היה ניתן להקדים את זמן מכת הברד, והאביב הוא עדות לאיחורו, ולכה”פ קרוב יותר לאדר.