הודעהעל ידי יהודהא » ג' אוגוסט 15, 2023 3:27 am
חלק ב.
נכתב לעיל :
א.
שבעה דנחמתא -
1. אגב האיטלקים קוראים רק שלוש הפטרות נחמה, ומשופטים ואילך קוראים לפי הקשר של הפרשה.
2. וכולם - מספר ישעיהו בפרקי הנחמה שלו : בין הפרקים מ - סג. וכולם לפי הסדר -כמעט !
- כי פרשת ראה - עניה סוערה - משבשת את הסדר , ולמה ?
3. ואיך זה ששתי הפטרות התחברו לנוח אחד ?
---------------------------------------------------------
א.
שבעה דנחמתא.
ברמבם סוף ספר אהבה - סדר ההפטרות שונה לחלוטין !
המפטיר בנביא... סא.
1. וָאֶתְחַנַּן--"וָאֶתְפַּלֵּל, אֶל-ה', אַחֲרֵי תִתִּי . . ." (ירמיהו לב,טז) עַד "שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ . . ." (ירמיהו
2. וְהָיָה עֵקֶב--"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם . . ." (ירמיהו ב,ב) עַד "וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם, וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ"
3. רְאֵה אָנֹכִי--"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-ה', וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק . . ." (ירמיהו כג,ה) עַד "אִם-יִסָּתֵר
4. שֹׁפְטִים--"וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל . . ." (שמואל א ח,א) עַד "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל . . ."
5. כִּי תֵצֵא--"וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם . . ." (שמואל א יז,א) עַד "וַיְהִי דָוִד לְכָל-דְּרָכָו, מַשְׂכִּיל; וַה',
6. וְהָיָה כִּי תָבֹא--"אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ . . ." (יהושוע ח,ל) עַד "וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא . " (יהושוע
7. אַתֶּם נִצָּבִים--"וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל . . ." (יהושוע כד,א) עַד "כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר .
ע"כ.
אולם בהמשך מביא גם את המנהג הנפוץ אצלנו:
סג. וְכֵן נָהֲגוּ רֹב הָעָם, לִהְיוֹת מַפְטִירִין בְּנֶחָמוֹת יְשַׁעְיָה, מֵאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה:
* בַּשַּׁבָּת שֶׁאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב--"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי . . ." (ישעיהו מ,א);
* בַּשְּׁנִיָּה--"וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי ה' . . ." (ישעיהו מט,יד);
* בַּשְּׁלִישִׁית--"עֲנִיָּה סֹעֲרָה . . ." (ישעיהו נד,יא);
* בָּרְבִיעִית--"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם . . ." (ישעיהו נא,יב);
* בַּחֲמִישִׁית--"רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה" (ישעיהו נד,א);
* בַּשִּׁשִּׁית--"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ" (ישעיהו ס,א);
* בַּשְּׁבִיעִית--"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ . . ." (ישעיהו סא,י).
ואכן האיטלקים - אחרי שלוש נחמתות כמנהגינו . בהמשך הם נוהגים כרמבם לקרוא את ההפטרות מעניין הפרשה ,
ראה תוכן הפרקים ברמבם לעיל.
ב.
למנהגינו - שמשנים את סדר הפרקים מישעיהו ישנם מספר הסברים :
1. שיטת התוספות במסכת מגילה , המצטט את הפסיקתא, והסוברים כמותו, שטוען שסדר הפטרות הנחמה
"הולכות ומשתבחות" כלשונו.
וז"ל התוספות במגילה (לא ע"ב ד"ה ראש חדש), בתשובה לשאלה על סדר הפטרות הנחמה: "...
ולפיכך מקדימין 'עניה סוערה' קודם 'רני עקרה' דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר..."
'הולכות ומשתבחות', שהוזכרה בתוספות, בעצם טוענת כי ישנה התאמה רעיונית של הנחמות ההולכות ומתעצמות לאורך סדר ההפטרות. התאמה זו נובעת מהתוכן המילולי של ההפטרות ובמיוחד בכותרותיהן.
זה שאופי הנחמה הולכת ומתעצמת בדומה ליכולת האנושית להתנחם. אנו למדים מדברי ה'מחזור ויטרי':
"כדרך המנחמים לנחם מעט מעט".
2. הסבר שני רואה את תהליך מהלך ההפטרות כסיפור בהמשכים, כפי שמתואר על ידי האבודרהם והמצוטט בלבוש. לפי סדר קריאתן כמובן.
..וכאילו יש כאן כמעין דו-שיח בין הקב"ה לבין ישראל ונביאיהם, וכל הפטרה חדשה מתייחסת ומגיבה לנאמר כלפיו קודם, על דברי הנחמה שהקב"ה מנסה לנחם את עם ישראל לאחר הגלות הארוכה .
ודו שיח זה הוא שקבע ודרש לשנות את הסדר ולהקדים את עניה סוערה לשבת שלישית.
שלבי השיח:
א. ההפטרה הראשונה המתחילה במילים "נחמו נחמו עמי" , היא הפטרות הנחמה שהיא בעצם בקשה של הקב"ה לנביאים לנחם את עמו ישראל.
ב. על נחמה זאת של הנביאים, משיבים ישראל שהם חשים שהקב"ה עזב אותם, במילים שפותחות את ההפטרה השנייה: "ותאמר ציון עזבני ה'" ובעצם אינם מתפייסים מנחמת הנביאים.
ג. הנביאים אז פונים חזרה לקב"ה בהפטרה השלישית המתחילה במילים "עניה סוערה לא נוחמה" ומדווחים את חוסר התפייסותם של ישראל לקב"ה.
ד. אז הקב"ה כביכול פונה ישירות לישראל, בהפטרה הרביעית במילים "אנכי אנכי הוא מנחמכם" , ומודיע שבאמת הוא המנחם ושהוא לא עזב את עמו ישראל.
ה. לאחר מכן ממשיך לנחמם בהפטרה החמישית "רני עקרה לא ילדה" שם מתייחס לאבלותם .
ו.. וההמשך בשישית "קומי אורי כי בא אורך" שם מעודדם לקום ולשוב לאיתנם.
ז.. על קבלת הנחמות הללו מהקב"ה משיבה כנסת ישראל בפתיחת ההפטרה השביעית "שוש אשיש בה'" , משמע כי קיבלו הנחמות ושואפים לחזור ולשמוח בקרבתם המחודשת לקב"ה.
ניתן לראות שכל כותרת של נבואה המילים הראשונות שלה מייצגת שלב בדו- שיח, ההולך ונשלם לאחר שבעה שבתות ועד לקבלת הנחמה בצורה שלמה על ידי עם ישראל.
3.
ובספרי החסידות יש דעה שלישית של המקובלים והיא שקיימת הקבלה בין ההפטרות -3 פורענות
+ 7 נחמתות - לעשרת הספירות.
4.
לעיל : מקדימין 'עניה סוערה' קודם 'רני עקרה' דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר..
את 'ההולכות ומשתבחות' היו שפירשו בצורה נוספת ומחודשת:
א.
עניה סוערה
בהווה סבל ומצוקת העניה
נבואת "עניה סערה", מתייחסת לסבל הממוקד בהווה. בעייתו של העני היא הפוכה מזו של העקרה. לא העדר העתיד, אלא הסבל בהווה הוא המעיק עליו. ייתכן וגורלו יתהפך עליו לטובה ומצבו ישתנה וישתפר; אבל המועקה העכשווית היא הלוחצת עליו ביום והופכת את לילותיו לגיהינום.
וזה מצבו של העם בגלות ההווה קשה, גזירות חבלות שוד והריגות עוני ואפלייה, אפשרויות הקיום מוגבלות, מרחב המחיה של ישראל מצומצם. על אף שהגאולה העתידית תהיה מובטחת, אבל כעת לוחץ סבל ההווה -"מרוטת לחי ונתונה למכים" במציאות הנוכחית היום יומית.
ואפשר שלכן הוקדמה הפטרה זו - שכשהסבל דומיננטי אין חושבין על העתיד, וכעת ההווה המייסר - הוא המתווה את דרכי הנחמה .
הנחמה-
ולכך - הנחמה שונה מן הנחמות של הנבואה האחרת, כשמועקת הגלות ממוקדת בעוני שבהווה, אף בשורת הנחמה בהתאם :
ולכן ישעיהו מבטיח אבנים טובות ומרגליות: וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ.
וכעת שהצרה היא של "עניה סערה" הנחמה היא "ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם".
יג. וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי ה'; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.
ב.
רני עקרה.
חוסר התקווה לעתיד.
נבואת "רני עקרה" מטרתה שונה ,והיא באה להתמודד עם הייאוש וחוסר התקווה לעתיד הנולדים במציאות המתארכת של הגלות שקיצה עלום. ובזה היא מתמקדת. בדומה לבעייתה של העקרה שקועה באבלה על כך שאין להם תקווה לעתיד. וזה מעצב /מנציח את עצבונו של האדם גם אם כרגע מצבו יציב יחסית ובלי סערות.
"למה לנצח תשכחינו - תעזבינו לאורך ימים". "ואומר אבד נצחי ותוחלתי מר".
ובדבריו של אברהם "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר".
ובדומה לייאושה של רחל העקרה שהיא במצב של "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי",
נחמת העקרה
ידיעת העתיד יכולה להעניק לו כוח עמידה חזק יותר ולחשל אותו למרות שאין היא מעלימה או מקילה את עצם הכאב בהווה.
וזאת מעניקה הנבואה בהפטרה הנוכחית - כשהצרה היתה של "רני עקרה" הנחמה תהיה שונה בהתאם "הרחיבי מקום אהלך".
וע"כ באים פסוקי הנחמה שב "רני עקרה" על העתיד. הבשורה וההבטחה לריבוי הבנים הצפוי בעתיד. "הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותיך, יטו אל תחשוכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי" אבל ברגע שהעתיד הופך להיות מובטח ומוחשי, גם אם טרם הגיע, כבר ההווה הופך להיות נעים ובכך הנחמה.
משל למה הדבר דומה? לזוג עקר שהרופא אומר להם לקנות רהיטים לחדר ילדים כי בעייתם פתירה; כבר מעכשיו, עולמם השתנה מבלי היכר, עוד הרבה לפני שהילד יוולד היות והעתיד כבר התהפך אף אם טרם התממש.
הסדר באי סדר
ואפשר שהיות נחמה זו לנפש האדם שלב מאוחר יותר מהנחמה של עניה סוערה על מצוקותיה העכשויים היא זאת שגרמה לאחר את קריאתה , כך שהתוכן ולא הסדר קבעו את הפרקים שנקבעו להפטרות של הפרשיות.
נערך לאחרונה על ידי
יהודהא ב ה' אוגוסט 15, 2024 3:13 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.