פורום אוצר החכמה

הצילום וההקלטה גרועים - מה הפירוש , במסעי.

הצילום וההקלטה גרועים - מה הפירוש , במסעי.
אנשים בתקופת התנך וחזל היו מתקשים בהבנת המשפט דלעיל - ובצדק. למרות שמקורן ושורשן מופיעות בפרשת מסעי,
אבל הן גדלו (פרא) והפכו לנפוצות שימושיות ורב משמעיות בעקבות חידושי הטכנולוגיה.


א.
במדבר לג, נב.
.....וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ.... בתנך הוא במשמעות דמות \תבנית וגם כדבר חיובי ונעלה "בצלם אלוקים" וכדומה. אם כי כמעט תמיד מובנו שלילי במובן של עבודה זרה כך בתנך מעל 30 פעם. [גם באידיש "ציילעם" הוא תמיד במובן שלילי= צלב] .

והטכנולוגייה ששינתה את צורת החיים לטוב ולמוטב , שינתה גם את הלשון \ הדיבור ונוצרה שפה חדשה אשר לא ידעו אבותינו !
כגון: צילם, צולם, תצלום, מצלמה, הצטלם וצלם(פתח +קמץ).

ושוב נוכחנו בעובדה הידועה - שהשפה והאדם משפיעים ומושפעים זה מזה.

העובדה "שהשפה מעצבת את המחשבה - הובררה במחקרים רבים ונמצאו הבדלים קוגניטיביים מרתקים בין דוברי שפות שונות. ומתברר, שזה גם וגם: אופן המחשבה משפיע על אופן הדיבור, אבל ההשפעה היא דו-סטרית. . והמחקרים הראו ששינויי האופן שבו אנשים מדברים משנה את אופן החשיבה שלהם .[נושא שמרתק ומאתגר חוקרים רבים ורבות נכתב עכ].

ןתזכורת מהעבר הקרוב - צלמונה וצלמונע - זה שם מקום בבמדבר לג, והשני שם מלך מדיין בשופטים .והקשר שלהם לנל ?
כשחיפשו שם למצלמה עלו שמות כמו : ציור אור של א,ב,י. צלמוניה \צלמניה שימשה עד שנות ה 70 כשם עסק לצילום. מצלמה - היא הצעתו של ח,נ, ב. הוא גם הציע לקרוא לסרט "צלמונע =צלמ+נע. והגדילו אחרים שהציעו לקרוא למכונית עצמונע = נע בעצמו .


ב.
במדבר לה, יא
... עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם... "מקלט " במובן =מחסה מופיע בתנך 20 פעם. מהם 19 בצירוף עיר\ ערי. אבל הקלטה תקליט קלטת קליט קליטה .....א י ן .

בתנך אין קליטה !
איו דבר כזה בתנך. נכון יש שלושה פעמים "קליטא" כשם אדם בעזרא נחמייה ואינו מעניינינו.
אז כנל - הטכנולוגייה נזקקה למילים בעלי משמעות מתאימה \קרובה וכך בעקבות הגראמופון הטייפ הרדיו הטלפון והסלולר וכו. המקלט הקליט [בקמץ+חיריק] נקלט, יצא מה"מחסה" והוא הולך כובש ומשתלט על מרחבים עצומים -ואין מעכב בעדו.


ג.
במדבר לו ג
... וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְנָשִׁים, וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ, נגרעה = נחסרה. כך גם כל המוסיף-גורע =מחסיר.
אין בכלל מילה "גרוע" בתנך, יש פעמיים "גרועה" אבל מובנו קרחת כמו בירמיהו מח 37 " כל ראש קרחה וכל זקן גרועה" = חסר שער.
קשה לנחש - אבל השימוש הרחב כ"כ ל: ציון גרוע, דרך גרועה, אוכל גרוע במובן גרוע=רע היא הרחבה [לא גריעה] במובן המקורי של מילה זו בתנך ובחזל.
ועדיין גרוע נשאר במובנו המקורי בתחום הכלכלה : התקציב בגירעון =[בחסר] ,אבל הגירעול נאבק על קיומו עם המינוס הלועזי.
ואת החנופה, השיכים והצנינים , המשכית והמסכה ועוד - נשאיר לפעם אחרת.
-----------------------------------
חריגה מהנושא
עם פטירתו של הגאבד זצל :
הר"י בכור שור מסביר את הקשר של פטירת הכוהן הגדול לשחרורו של ההורג בשגגה מעיר המקלט כך:
מות הכה"ג מסמן את סילוקו ומותו של הדור הקודם - ומכיון שדור זה עבר ונעלם, הדבר נחשב כאילו גם הרוצח מת ועבר מהעולם ההוא- למרות שהוא עדיין בחיים. ומעכשיו זה דור \ מצב \הוייה אחרת וחדשה ובכך התכפר עוון הרוצח.
יהי רצון שזכותו תעמוד לנו -ופטירתו כפרה לנו, ויהיה למליץ יושר לעם ישראל בכלל ול "תופשי התורה " [בהפטרת מסעי]בפרט , אמן.

גם הפעם הותרנו מילים רבות מחוץ לדיון השבועי, ומ"מ ברצוני להציג עוד שתי מילים ממסעי שעל מקורם ופירושם יש שלושה\או יותר דעות במפרשים - ולכולם יש על מה לסמוך:

א. גבול לתאוות
...מהר ההר "תתאו לכם"... במדבר לד, ח-י.
.."והתאויתם" לכם לגבול... במדבר לד, ח-י.
1. תאוה = תחום \גבול רשבם, ושורשה או"ה כמו בויחי "עד תאוות גבעות עולם".

2. תאוה = סימן \כיוון בתרגום, ובאבע- מלשון תיו. שורשו תו"ה. וְהִתְוִיתָ תָּו עַל-מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים...

3. תאוה מלשון מוסב והטייה בשיפוע - ברשי . בדומה לתא [בקמץ] שהוא משופע.[מה השורש ?]

4.ויש שרצו למצוא כאן שורש את"א שפירושו באו. ואתא מרבבות קודש...

5. ואין זה מלשון תאוה=חשק, שגם שורשה או"ה,"איוה למושב לו" בתהילים קלב.

ב. מחיאת כפיים על המחיקה

במדבר לד, יא. ....וירד הגבול ומחה על ....

1. ומחה- מלשון מחיקת קו הגבול ,שכן במי הכינרת אי אפשר ליצור קו או עיגל לסימון הגבול, כך הכוה"ק. והוא כמו "ומחה" אל מי המרים...בסוטה.

2.ומחה = עבר ברשי. ואולי מלשון מחיתי כעב פשעיך שהוא "העברתי". קינוח והעברה.

3. מלשון מחיאת כף =הצמדת כפות הידיים. דהיינו: ומחה ייצמד ויגע - לכתף הכינרת. ובת, ירושלמי "וסמיך לימא".

.4. ומחה = יקיף תיב"ע, ואולי זה פירוש ולא תרגום.

בקונקורדנ' יש למחה 3 פירושים: נגע,ניגב ומחק. וכולם מופיעים במפרשים כאן.

עיקר ענין ימחאו כף אינו נגיעה אלא הכאה (בארמית) כמו שהביא רד"ק בתהלים צח פסוק דומה במלכים ויכו כף.

במסתרים כתב:עיקר ענין ימחאו כף אינו נגיעה אלא הכאה (בארמית) כמו שהביא רד"ק בתהלים צח פסוק דומה במלכים ויכו כף.

----------------
ומחה סובל מריבוי פירושים- וכדבריך הרדק סובר שהיא הכאה. וזה גם שימושו היום כפעולה המנפיקה קול, וזה קורה בהכאה - ולא בהצמדה.

אבל כנל בתרגום ירושלמי כאן תרגם "וסמיך" .ובאונקלוס תרגם "וימטי" = יגיע, ובמפרשיו ...כמו ימחאו כף שמצמידים כף אל כף בשעת הכאהוכאן הכוונה שהתחום יצמד לכתף ים הכינרת.

לגבי "מקלט"
נאמר לי שיש בתורה שם תואר משורש ק,ל,ט, ברשימת המומים של קרבנות בויקרא כב ,כג. ,ושור ושה שרוע וקלוט.

ובעיון שם מתברר שאכן לחלק מהמפרשים האבע למשל היא באותה משמעות וז"ל שם: " וקלוט-הפכו,והוא מגזירת עיר מקלט " .

וההסבר שם שאחד מאיברי השור דק או צר מהרגיל בדומה לפירושו של אונקלוס ששרוע וקלוט = יתיר וחסיר,וזאת מפני שהשורש של "קלט, עניינו התכנסות והתכווצות.

ולרשי קלוטות היינו שפרסותיו קלוטות ופירשו שאינה סדוקה ,אלא הפרסה שלמה כיחידה אחת -ואולי לרשי אינו במובן הרגיל של קלט.

יהודהא כתב:הצילום וההקלטה גרועים - מה הפירוש , במסעי.

הצילום וההקלטה גרועים - מה הפירוש , במסעי.
.....
ואת החנופה, השיכים והצנינים , המשכית והמסכה ועוד - נשאיר לפעם אחרת.
.

תשפג . - ונשלים חלק ממה שהחסרנו לעיל.
סיכה סכין וצנון.
חנופה = חון אף.

וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; לג ,נה.

א.
”לְשִׂכִּים .
היינו קוצים , כך זה לרוב המפרשים.

יחידנית ומשורש ש,כ,ך יש גם : "התמלא שוכות.".ושם באבע מלשון שיכים קוצים,
ובארמית וכך ברשי בחומש: יתד חד או קוץ בארמית ס/שיכיא. שורשו ס,כ,ך וממנו סיכא ולסיכה השימושית מאוד בלשונינו.
ולגדר קוצני נאמר , הסר משוכתו" ישעיהו ה,ה. ויש גם ממסוכה מיכה ז,ד.

וברמבן ובלקח טוב כאן זה מתחבר עם "סכין דבר חד מקוץ או מברזל". כמופיע במשלי כג, ב
וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלֹעֶ֑ךָ אִם־בַּ֖עַל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃

ובמלבים כאן - לשכים בעיניכם – ר״ל שיהיו כסכך על עיניהם לעור עיניכם הרואות כי יוליכו אתכם אל דרכי חשך,
ובמלבים באיוב מ לא - מלשון סכין

ובתרגום יונתן: לסכיין בעינא בישא בכון. היינו יסתכלו וישימו בכן עין הרע . ובמדרש "אֲבִי סוֹכוֹ, שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש"" (ויקרא רבה א ג)

ובקיצור שיכים : קוצים \יתד\ סכין\ גדר\ סכך.צפייה - וכולם מ ש,כ,ך או ס,כ,ך.

מובנים נוספים במקומות אחרים לאותיות אלו הם :
סִיכָה -בלשון לשון חז"ל מריחת הגוף בשמנים ותמרוקים לעדן את העור משורש ס,ו,ך,
[סיכה=מחט -מחידושי א,ב,י,].


ב.
* וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם“ (יהושע כג, פסוק יג).
לרשי כא:לצנינים – כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה׳:י״ג), המקפת לאדם בשלש רוחות,
לשון מסוכת קוצים[=מלשון מסך - שהאויבים] לסגור ולכלוא אתכם.

דומה לרשי ביהושע הוא מגן -ולצנינים – לשון מחנות, כמו: ובאו עליך הוצן (יחזקאל כ״ג:כ״ד), כצינה זו המקפת את האדם משלש רוחות, כמה שנאמר: כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה׳:י״ג) – תסובבנו, כמו ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו. (שמואל א כ״ג:כ״ו) – סובבים.
וגם בת"י "ומקיפין לכון כתריסין..

ןמלשון מגן -"וְכַצִּנָּה רְצוֹנְךָ תַּעְטְרֵנִי..
ובבעל הטורים :ולצנינים – לשון צנה שיבאו עליהם במגן וצנה. שהאויבים יבואו עליהם בכלי זין.

”ציני הר הברזל“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ג, משנה א). "צנים" - קוצים, כמו (במדבר לג): "ולצנינים בצדיכם"."צנים פחים" - קוצים ופחים יקושים. מצודת.

לרשבם בתורה מלשון צינה[קור] - אך אני מפרשו לשון כצנת שלג (משלי כ״ה:י״ג), שהרי שם כתוב: אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו... קור משרש צנן הקרוב לשנן שהקור מפריש ומכאיב כקוץ,

צנון-
צ,נ,ן ברבים "צינים" ו"צנינים" בהוראה כללית של "קוצים דוקרים" המופיעים אצל הצנון בשעת מצוקה כשמישהו נוגס בעליו הוא מייצר חומרים רעילים ומצמיח צנינים (קוצים) על גבעוליו" כדי להגן על עצמו מפני הזחלים הרעבים. שרשו צ,נ,ן.
[צנון- בלשון ארמית יהודית קרוי פוגלא. "כי הוו עקרי פוגלא ממשרא הוה קיימא בירא מליא מיא" (בבא מציעא, פה ע"א).]

צנן \ שנן [משונן]
...ראינו שלל פירושים: לצנינים
* צנה = קוצים.
* צנה - מגן .
* צנה = מקיף
* צנה = קור.
ויש לשים לב לדמיון צנה \ צנן \ שנן

ג.
חנופה מה זה ?.
למי ? לאדם או לאדמה ?

איך מחניפים לאדמה ?

ספורנו
...והרשעים הרוצחים מחניפים את הארץ ליתן דבר לבלוע וזה החנופה, כי כל הנותן דבר אל הבלתי ראוי לו כדי שיחזור גם הוא ויתן לו דבר מה זהו נקרא חנופה, וכן הדבר שהארץ מחנפת לרשעים ליתן להם את יבולה לכל צרכיהם ..

ובספרי - לרוצח...
דורש ולא תחניף את הארץ אזהרה לחנפים שלא יחניפו לרוצח .
וגם ברלבג : כי שפיכת הדם ירשיע את עם הארץ .
אכן יש במפרשים שהחנופה היא לרוצח או לארץ .


שגורמים לארץ להיות חניפה-
ורשי במק"א מסביר - על הפסוק "והארץ חנפה תחת יושביה" שכעונש על העבירות הארץ מתנהגת כאיש חנף שמגדלת תבואה שנראית טובה ומתבררת כלקויה.

ד.
וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ (במדבר לה לג), הרי זו אזהרה לחנפים ..
אבל מה זה חנפים ?
גם כאן יש במפרשים ריבוי של הסברים [ ואפשר שהם קרובים ורק המילים שונות]. וכולם כמובן לרעה . אך כיום התקבע המובן של "דברי חלקות הנאמרים, עפ"ר שלא בכנות, על מנת לקבל טובת הנאה.".

וזאת בהסתמך על מעשה אגריפס:
אגריפס המלך שקרא בתורה וכשהגיע למילים "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" וזלגו עיניו דמעות כיון שהיה גר אמרו לו "אל תתיירא אגריפס אחינו אתה! אחינו אתה! אחינו אתה!" ואמרו חכמים באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, שהחניפו לו לאגריפס.

וליראים נראה שמובנו -טומאה.
וזל "וְלֹא תַחֲנִיפוּ וגו' וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ (במדבר שם לג-לד), שהמחניף נקרא מטמא את הארץ ועובר בשני לאוין, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל (יראים רמט).

וגם הרמבן קושר זאת לטומאה הנגרמים ע"י הג' עבירות:
..חזר והחמיר יותר ביושבי הארץ לכבוד השכינה אשר שם, והזהיר שלא נחניף אותה ושלא נטמא אותה... כי כל חנופה עשות הפך הנראה והנדמה לעינים,...
וענין הטומאה, שתהיה הארץ טמאה ולא ישכון בה כבוד השם בהיות בה דם נקי שלא נתכפר בדם שופכו.
וכן כתב הרמבן בסה"מ :מגיד הכתוב ששפיכות דמים מטמא את הארץ וכו

לרשי = תרשיען. בדומה לתרגום "ולא תחייבון =תרשיעו.
לרסג -אל תטנפו ותשקצו.= קרוב ללשון מיאוס וגיעול.
לראבע הרמבן ור בחיי : יחניף – עשות רע בסתר.
החזקוני - לפטור מהעונש . "לא תחניפו את הרוצחים יושבי הארץ - לפטרם מן הדין הראוי להם ..".

במובן שלנו היום
אברבנאל. - יחניפו את הארץ שהחנפיות בבני אדם הוא הראות אהבה במקום שאינה וכן הוא בכאן שמראין שמענישים את הרוצח וכפי האמת אין שם עונש -
וכך במלבים : החנף הוא מי שאין תוכו כברו, נגלהו כצדיק והוא רשע באמת והונח על הארץ.

ומוסיף הרשר"ה בעניני לשון והיפוך אותיות ומובנים -
"בעוד שה״ענף״ וה״ענב״ נאמנים לעצמם ומממשים את הווייתם הפנימית, הרי שה״חנף״ הוא בדיוק ההפך. (זוהי תופעה מצויה בשורשי העי״ן והחי״ת.) ״חנופה״ היא ביטול ה״ענף״ וה״ענב״. כלפי חוץ הוא נראה כענף, אך אינו מוציא כל פרח ופרי. כלפי חוץ, הוא נראה כענב, אך אין תוכו כברו; אין בו מיץ משובח."

ובמדרש שהדבר נרמז בתוך המילה :
רבי יאשיה היה אומר לשון נוטריקון: כי הדם יחון אף בארץ. כלומר לנהוג בחנינה כשראוי לנהוג בכעס.

תשפ'ד.

א. לאן נעלמו הכוהנים.
ערי הלויים -
הנל ביטוי שגור. אולם חשוב לציין שהם כוללים 13 ערי הכוהנים כמו שמפורש
ביהושע כא,יט.

כׇּל־עָרֵ֥י בְנֵֽי־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּֽהֲנִ֑ים שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה עָרִ֖ים וּמִגְרְשֵׁיהֶֽן׃
וְעַל־יָד֡וֹ עֵ֣דֶן וּ֠מִנְיָמִן וְיֵשׁ֨וּעַ וּֽשְׁמַֽעְיָ֜הוּ אֲמַרְיָ֧הוּ וּשְׁכַנְיָ֛הוּ בְּעָרֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים בֶּאֱמוּנָ֑ה לָתֵ֤ת לַאֲחֵיהֶם֙ בְּמַחְלְק֔וֹת כַּגָּד֖וֹל כַּקָּטָֽן׃

ושמותיהן מפורשים ביהושע שם:
׃(יג) וְלִבְנֵ֣י׀ אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן נָֽתְנוּ֙ אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ אֶת־חֶבְר֖וֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ וְאֶת־לִבְנָ֖ה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃(יד) וְאֶת־יַתִּר֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ וְאֶֽת־אֶשְׁתְּמֹ֖עַ וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃
(טו) וְאֶת־חֹלֹן֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ וְאֶת־דְּבִ֖ר וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃
(טז) וְאֶת־עַ֣יִן וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֗הָ וְאֶת־יֻטָּה֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ אֶת־בֵּ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֣ים תֵּ֔שַׁע מֵאֵ֕ת שְׁנֵ֖י הַשְּׁבָטִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃

(יז) וּמִמַּטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ין אֶת־גִּבְע֖וֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ אֶת־גֶּ֖בַע וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃(יח) אֶת־עֲנָתוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ וְאֶת־עַלְמ֖וֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃(יט) כׇּל־עָרֵ֥י בְנֵֽי־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֲנִ֑ים שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה עָרִ֖ים וּמִגְרְשֵׁיהֶֽן׃

מהרשימה עולה שכל ערי הכוהנים היו מתוך שלושה שבטים בלבד: תשעה מיהודה [ושמעון] וארבעה מבנימין.
וכן עולה מכך שלא היו ערי כוהנים בשומרון וצפונה לה.

ב.
הגואל .
גואל" מופיע בתנך מעל 40 פעם. ורובם קשורים לארועים טובים.
המלאך הגואל ....צורי וגואלי.. ובא לציון גואל..ועוד רבים שבהם לא נדון הפעם.

והפעם באדם ואישיות המכונה 'גואל '.
הבולט שבהם הוא "גואל הדם". נכון כולם מכירים את הצירוף 'גואל הדם' שכן צמד מילים זה מופיע בתנך שנים עשר פעמים.

אבל הרבה לפני כן -וגם אחרי כן, בתורה ובנ'ך יש לנו כבר גואלים אחרים:

ויקרא כה,25\26. במכירת בתים בארץ ישראל.
* כה. כִּֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר מֵאֲחֻזָּת֑וֹ וּבָ֤א גֹֽאֲלוֹ֙ הַקָּרֹ֣ב אֵלָ֔יו וְגָאַ֕ל אֵ֖ת מִמְכַּ֥ר אָחִֽיו׃
* כו. וְאִ֕ישׁ כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ גֹּאֵ֑ל וְהִשִּׂ֣יגָה יָד֔וֹ וּמָצָ֖א כְּדֵ֥י גְאֻלָּתֽוֹ׃

במדבר ה,ח. בהשבה.
* וְאִם־אֵ֨ין לָאִ֜ישׁ גֹּאֵ֗ל לְהָשִׁ֤יב הָאָשָׁם֙ אֵלָ֔יו הָאָשָׁ֛ם הַמּוּשָׁ֥ב לַה' לַכֹּהֵ֑ן מִלְּבַ֗ד אֵ֚יל הַכִּפֻּרִ֔ים ..עָלָֽיו׃

וכמובן הגואל המפורסם במגילת רות הנקרא בשם זה -תשעה פעמים.