שפוי או שפוף. מחריג לנפוץ.הון תועפות-אין דבר כזה.לשון בבלק.
הודעהעל ידי יהודהא » ו' יולי 08, 2022
בחלק ב' - סתום את השתום. וקרקר את הקיר.
בחלק ג' - על כלי מלחמה יירוט -ודריכה.
שפוי או שפוף. מחריג לנפוץ .
1.החריג שהפך לנפוץ.
. . שלש רגלים- הביטוי הכ"כ נפוץ - בהקשר ומשמעות לשלושת החגים מוזכר בתנך רק פעם אחת בשמות. ובסהכ בתנך הביטוי ,שלוש רגלים " מופיע עוד שלושה פעמים והם בפרשת בלק, אבל לא במשמעות של החגים ! אלא סתם פעמים.
2. שפוי או שפוף
וילך "שפי" כג,ג,לרשי יחידי מלשון שופי ושקט "שאינו אלא לשון שתיקה". וכן בגיטין עג,א, "זיל שפי". ומכאו התפתח שפוי ושיפוי כשהכוונה במנוחה וברגיעה.
בהעמק דבר פירשו כשהולך לאט כדרךהמתבודד "ודוחק" לוחץ ברגליו על הארץ.והוא מלשון -הוא ,ישופך" ראש.
וברשבם עפ הגמרא "חיגר" צולע -ומאיוב "שופו עצמותיו" נשברו עצמותיו.
או מלשון "פשפוש" לפשפש ולחפש באיזו שעה טוב לקלל את ישראל,-בעל הטורים.
לאונקלוס היינו "יחידי". ולת"י היינו גחין כחיויא=שפוף כנחש.
והאבע פירשו מקום גבוה מהמילה "שפיים" בירמיה ג,כ, "קול על שפיים".
נ,ב כאן כמו בעוד מקומות האבע מדבר על "סוד חתום" ובכוונתו הורדת ומשיכת כוחות והשפעות מהצורות העליונות .
3. לא עושה חשבון.
מתחשב - ובגוים לא יתחשב (כג,ט) , אין הכוונה כלשונינו היום : אינו מתחשב = אגואיסט. אלא במובן של " אינו נחשב" כאחד מהם. וברשי "אינן נמנין עם השאר. היינו " הוא לא נחשב כחלק מהגויים האחרים, אלא הוא הוא מיוחד ויחודי לעצמו. ו
רק עם השנים כאשר ה"גויים"הפכה למילת גנאי ובוז במובן של עובר על התורה ואינו נוהג כיהודי" או אז זה הפך להיות מובן של "אינו מתחשב" או "לא עושה חשבון " לגויים למה שהם אומרים \חושבים.
ולהדגשה יש ח,ש,ב מלשון חשבון =מניין, וזה המובן כאן. ויש ח,ש,ב= מלשון חשיבות והערכה.
4. סתום את השתום.
שתום העין - כד,ג, פעמיים יחידות בכל התנך בבלק. באבע- שאין לו אח, וברמבן- לא מצאנו מוצא למילה הזאת מן המקרא.
והרמבן אומר שאפשר שמקורו מהמילה "שיתי" אותותי אלה , והרמבן מחבר [מלחים] שתי מילים "שתוי מה" = שתום. ומובנו שמבין ומשיג כל מה שישית עינו בו.
המובן המילולי של "שתום" פירושו " פתוח ומשיג, או ברוחניות כיון שנתנבא- הרשבם, או פיזית -מפני שחור העין[ארובת] שלו היה נקור ונראה פתוח -ברשי ..
ובעבודה זרה סט " כדי שישתום =לפתוח - ויסתום= לסגור . ומכאן החדשים עשו הלחם של שתי מילים אלה .ועל ידי צירוף של שתי מילים :שתום \ סתום - יצרו את המונח "שסתום" למתקן הפותח וסוגר מעבר לנוזלים וכו.
5. שטן (כב,כב) בתורה רק פעמיים ושניהם בפרשת בלק, [בנך עוד 27 מהם 14 באיוב ] . במקור הכוונה לשטן=מכשול. אולם מובנו הרחב כולל גם שטנה =עויינות . וגם הלשנה = משטינינו ומקטרגינו. בהמשך הפך גם לסמל הרוע והרשעות .
6. בדד כג,ט בדכ מובנו לבד-
אבל הבכור שור פירש לבדד ישכון= לבטח ישכון, וכך גם בדברים לג,כח "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב".
[b]7. הון תועפות -אין דבר כזה.
תועפות =רב ועצום בכוח \בגודל וכדומה. כג,כב .
מופיע בתנך 4 פעמים , פעמיים בבלק, פעם אחת בתהילים צה - ופעם אחת באיוב כב.
וממנו הכליאו את הביטוי "הון תועפות",שכן בתנך אין צירוף כזה אלא "הון עָתֵק " במשלי, ו"כסף תועפות" באיוב.
ומקורו מלשון עף -גבוה - ברשי, או מלשון תוקף לפי רוב המפרשים, ויא מלשון כפל (בכור שור) שהתרגום בשמות על וכפלת הוא "ותיעוף" .
היינו אלו אותיות במילה הן החשובות הנותנות לה את מובנה: ע\ף. או ת\ף או ע\ף מארמית.
. המילה 'תועפות' נזכרת עוד שלוש פעמים בלבד בתנ"ך בפסוקים המתארים את הקבה: "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" (במדבר כג, כב, ובדומה לכך כד, ח); "כִּי אֵל גָּדוֹל ה'… אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ" (תהלים צה, ד).
8.קרקר את הקיר.
ו"קרקר" כל בני שת. כד,יז, ברשי מלשון קורה= לנקר . ובאבע מביא שבישעיהו כב,ה: מקרקר קיר = הורס הקיר . ולת"י מלשון "לרוקן" אותו מחיילותיו על ידי שיהרגו.
ובחזל פעמים רבות וגם היום בעיקר שימושו במובן חדש - שהוא השמעת קול של צפרדעים ותרנגולות המקרקרות \ים.
ויש גם לכשכש בזנב ומקרוב חידשו "לקשקש" בדיבורים או בעט, ו"הקש" בדלת. ויש גם "שקשק " אבל זה כבר מופיע בפיוטים המוקדמים