מה סבר לוט שרצה לתת את בנותיו לאנשי סדום?

[עליך עיננו]

שאלה שקשה לי כבר זמן..
הנה הרמב"ן כותב שאין זה אלא רוע לב מצידו.
האם יש מי שחולק על הרמב"ן ומבאר אחרת את מעשהו? האם היה כאן מעשה הצלה מצידו?
האם שייך לומר שרצה להציל אותם ממעשה חמור?
אשמח מאד למקורות בנושא.

[עזריאל ברגר]

ראה viewtopic.php?f=46&t=57629

[עליך עיננו]

ראה https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=46&t=57629

יפה.
אבל חידוש גדול לומר שהיה ברור לו שלא יגעו בבנותיו וזה היה הלימוד זכות שלו על אנשי סדום, בכל אופן בפסוק לא משמע כך.

[שיבר]

בספורנו על הפסוק: חשב שיקומו "לוקחי בנותיו", וקאם שאון ביניהם (על פי הושע י, יד):

[עקביה]

האם יש מי שחולק על הרמב"ן ומבאר אחרת את מעשהו? האם היה כאן מעשה הצלה מצידו?

רלב"ג. גם כאן וגם בפילגש בגבעה הוא כותב שזה היה המעשה הנכון (ולענ"ד צע"ג).

ומאד התפלאתי למצוא גם בפדר"א המשבח את לוט על מעשהו:
פרקי דרבי אליעזר פרק כה
...וְנִתְקַבְּצוּ אֵלָיו כֻּלָּם אֶל פֶּתַח הַבַּיִת לַעֲשׂוֹת כְּמִנְהָגָם. אָמְרוּ אֶל לוֹט אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם [שם ה], רוֹצִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת כְּמִנְהָגֵנוּ. מֶה עָשָׂה לוֹט, כְּשֵׁם שֶׁנָּתַן משֶׁה רַבֵּנוּ נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ נָתַן לוֹט נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם, לָקַח שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו וְהוֹצִיא לָהֶם תַּחַת שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר [שם, ח] הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים וכו'.

[עליך עיננו]

ייש"כ מה כותב הרלב"ג?
וגבי פדר"א צ"ע מלבד ההשואה עם מסירות נפשו של משה, בכלל לא דומה שהרי לא מסר לוט את עצמו אלא את בנותיו וצע"ג

[עקביה]

ייש"כ מה כותב הרלב"ג?

דבריו בפילגש בגבעה זמינים לכל, אבל דבריו על התורה פחות זמינים, ולכן העתקתי ממקראות גדולות הכתר על בראשית:

התועלת העשרים הוא במדות, והוא, כי כאשר יביא ההכרח לסבול הפעולות המגונות, ראוי שיהיה נבחר מה שיש בו מעט מהגְּנוּת. ולזה תראה, שהיה נקל ללוט להוציא ולתת בנותיו הבתולות לאלו החטאים למלאת תאותם, להציל האנשים האלו מהפועל ההוא המגונה מאד, והוא המשכב זכור; כי משכב הנשים הוא לפי החק הטבעי, ואין כן משכב הזכרים.

וגבי פדר"א צ"ע מלבד ההשואה עם מסירות נפשו של משה, בכלל לא דומה שהרי לא מסר לוט את עצמו אלא את בנותיו וצע"ג

אולי הכוונה היא לכך שמסר את בנותיו, שהרי סוף סוף אדם חס על בנותיו וקשה עליו עד מאד לעשות כדבר הזה.

[עקביה]

אגב, כוונת הרלב"ג: 'להציל האנשים האלו מהפועל ההוא המגונה מאד', היינו להציל את האורחים, לא להציל את אנשי סדום מחטא חמור.

[שיף]

ומאד התפלאתי למצוא גם בפדר"א המשבח את לוט על מעשהו:
פרקי דרבי אליעזר פרק כה
...וְנִתְקַבְּצוּ אֵלָיו כֻּלָּם אֶל פֶּתַח הַבַּיִת לַעֲשׂוֹת כְּמִנְהָגָם. אָמְרוּ אֶל לוֹט אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם [שם ה], רוֹצִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת כְּמִנְהָגֵנוּ. מֶה עָשָׂה לוֹט, כְּשֵׁם שֶׁנָּתַן משֶׁה רַבֵּנוּ נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ נָתַן לוֹט נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם, לָקַח שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו וְהוֹצִיא לָהֶם תַּחַת שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר [שם, ח] הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים וכו'.

לא ראיתי את הפרדר"א בפנים, אבל ממה שהעתקת אי"כ שום שבח רק סיפור דברים, והדמיון למשה הוא רק שמסר נפשו על הכנסת אורחים ואכתי צע"ק.

והנה רבותינו האחרונים נחלקו אם ההכנסת אורחים של לוט היה משפה ולחוץ ורק חיקוי של אברהם אבינו, או שבאמת עשה כן בכל ליבו,וממעשה זה עצמו יש ג"כ הוכחה לב' הצדדים.[שמעתי שכן הוכיחו הקהי"י והגרי"א שר או הסבא מסלבודקא]

[עקביה]

לא ראיתי את הפרדר"א בפנים, אבל ממה שהעתקת אי"כ שום שבח רק סיפור דברים, והדמיון למשה הוא רק שמסר נפשו על הכנסת אורחים ואכתי צע"ק.

והנה רבותינו האחרונים נחלקו אם ההכנסת אורחים של לוט היה משפה ולחוץ ורק חיקוי של אברהם אבינו, או שבאמת עשה כן בכל ליבו,וממעשה זה עצמו יש ג"כ הוכחה לב' הצדדים.[שמעתי שכן הוכיחו הקהי"י והגרי"א שר או הסבא מסלבודקא]

א. זה שמדמים אותו למשה רבינו זה שבח גדול מאד.

ב. מה הכוונה שההכנסת אורחים של לוט הייתה מן השפה ולחוץ? הרי הוא באמת אירח אותם ומסר נפשו על הצלתם.

[ביקורת תהיה]

התפלאתי למצוא בפדר"א המשבח את לוט על מעשהו.

ראיתי מרמזים לדברי המשנה בסוף הוריות: בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה, הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה.

[עקביה]

התפלאתי למצוא בפדר"א המשבח את לוט על מעשהו.

ראיתי מרמזים לדברי המשנה בסוף הוריות: בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה, הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה.

אצ"ל שמשנה זו אינה מחייבת אב למסור את בתו כדי להציל את אורחו.
מה גם שכאן לא עמדו שניהם לקלקלה, אלא רק האורחים.

[כדכד]

לכן זה "מרמזים".
הרמז במשנה הוא שהמשנה מכירה בכך שבשו של איש מרובה משל אשה.