במדרש (בראשית רבה (פרשה כו אות ו')אמר רבי חנינא בר פפא אפילו נח שנשתיר מהם לא שהיה כדי אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שמשה עתיד לעמוד ממנו שנאמר בשגם, זה משה דחושבניה דדין הוא חושבניה דין, רבנן מיתו לה מהכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה חי מאה ועשרים שנה.
והדבר טעון ביאור, דהניחא שלא היה ראוי נח על אף מעלתו להנצל, אך מדוע זכה נח להנצל בזכות משה, ולמה לא הוזכרו אברהם יצחק ויעקב, וכלל ישראל כסיבה שיינצל נח ממי המבול.
[האריז"ל (שמות ב,ג) ע"פ "ותחמרה בחמר ובזפת" ביאר שזכותו של משה רבנו מכפרת על שני דורות, דור המבול שנאמר בו (בראשית ה,יד) וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר", ועל דור הפלגה שנאמר בו (שם יא,ג) "והחמר היה להם לחומר". ]
ונראה לבאר ע"פ דברי מהרח"ו בשערי קדושה שגוף האדם נוצר מארבעה יסודות התחתונים, אש רוח מים ועפר. וכל המידות הרעות שורשם הוא אחד מד' יסודות אלו. יסוד האש ממנו הגאווה והכעס, יסוד הרוח ממנו הדיבור הרעים. יסוד המים ממנו תאוות התענוגים חמדת הממון והעריות והקנאה. יסוד העפר ממנו מידת העצבות.
וחטאם העיקרי של אנשי דור המבול היה גזל ועריות, והיינו שפגמו ביסוד המים, ולכן נענשו מידה כנגד מידה שנשטפו במי המבול.
והאדם שזכה לתקן את כלל עם ישראל מיסוד המים הוא משה רבנו, שכך נקרא שמו (שמות ב,י) "משה כי מן המים משיתיהו", וביאר בספורנו שלא נקרא שמו נמשה אלא משה שפירושו שמושה אחרים וממלט אותם, והיינו שמשה רבנו הוציא את בני ישראל מן המים מיסוד המים.
אשמח לשמוע שכבר קידמונו בביאור זה, וכל תוספת לזה.