פורום אוצר החכמה

בתוך הגולה כתב:פרק לז בתהילים . . (תוקן בעקבות הערתו הצודקת של הרב דרומי.)

דרומי כתב:מזמור לז!

פלגינן כתב:רס"ג מונה שבעה מזמורים הכוללים אלף בית: כה, לד, לז, קיא, קיב, קיט, קמה.

חגי פאהן כתב:אם אינני טועה יש איזה תוספות שכותב שפרקים ט' וי' הם במקור פרק אחד, וא"כ גם שם נראה שיוסד לפי א"ב כל שני פסוקים. אם כי בתחילת י' לא ברור היכן הם . .

חגי פאהן כתב:אם אינני טועה יש איזה תוספות שכותב שפרקים ט' וי' הם במקור פרק אחד,

ודוד כי אמרה בפרשת תשיעית אמרה. פירש הקונטרס ואף על גב דליכא אלא ח' מזמורים עד התם אשרי האיש ולמה רגשו גוים תרתי נינהו וקשיא דהא פרק קמא דברכות (דף י.) אמר דחדא פרשה היא ומסיק התם דכל פרשה שהיתה חביבה לדוד התחיל בה באשרי וסיים בה באשרי כגון זו שמתחלת באשרי האיש ומסיימת באשרי כל חוסי בו והיינו סוף דלמה רגשו אלמא דחדא פרשה היא וצריך לומר דלמנצח על מות ולמה ה' תעמוד ברחוק תרתי נינהו:

בתוך הגולה כתב:עכ"פ אם יש כאן למאן דהו דרך קלה ונוחה שאינה כרוכה בטירחה יתירה. להעלות את הסיכום מדעת מקרא ואת דברי רס"ג. ממקור הברכות יתברך וכפול יהא שכרו.

חגי פאהן כתב:אם אינני טועה יש איזה תוספות שכותב שפרקים ט' וי' הם במקור פרק אחד, וא"כ גם שם נראה שיוסד לפי א"ב כל שני פסוקים. אם כי בתחילת י' לא ברור היכן הם, אבל קשה להתעלם מהשאר:

(א) לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד.
(ב) אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ.
(ג) אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן.
(ד) בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ.
(ה) כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק.
(ו) גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד.
(ז) הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה.
(ח) וַיהוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ.
(ט) וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים.
(י) וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.
(יא) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהוָה.
(יב) זַמְּרוּ לַיהוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו.
(יג) כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים.
(יד) חָנְנֵנִי יְהוָה רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת.
(טו) לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ.
(טז) טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם.
(יז) נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה.
(יח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים.
(יט) כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד.
(כ) קוּמָה יְהוָה אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ.
(כא) שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה.

(א) לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.
(ב) בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ.
(ג) כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה.
(ד) רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו.
(ה) יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם.
(ו) אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע.
(ז) אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן.
(ח) יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ.
(ט) יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.
(י) יִדְכֶּה יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵיל כָּאִים.
(יא) אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח.
(יב) קוּמָה יְהוָה אֵל נְשָׂא יָדֶךָ אַל תִּשְׁכַּח עֲנָוִים.
(יג) עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִּדְרֹשׁ.
(יד) רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר.
(טו) שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא.
(טז) יְהוָה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ.
(יז) תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ.
(יח) לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ.

בתוך הגולה כתב:מצינו כמה מן הכתובים שנאמרו בסדר אלפא ביתא (לכא' רק בכתובים ולא בנביאים ויל"ע). מה שידוע לי זה ארבעה מפרקי איכה, פרק לא במשלי (מאמצע הפרק 'אשת חיל').
ובעיקר מצוי הדבר בספר תהילים שבו מצינו חמישה פרקים שסודרו בסדר זה.
פרק לד (לדוד.. אברכה את ה). פרק קיא (הללויה אודה את ה') פרק קיב (הללויה אשרי איש). פרק קיט שנכפל בתמניא אפי כידוע. ופרק קמה (תהלה לדוד ארוממך).

ביחס לכלל הספרות שנמצאה במזרח הקדום, התופעה של אקרוסטיכון אלפביתי היא ייחודית למקרא.

תהלים
בספר תהלים יש שמונה[11] אקרוסטיכונים אלפביתיים. זהו המקור הגדול ביותר לאקרוסטיכונים במקרא. בחלק מהמזמורים האקרוסטיכון הוא מלא, ובחלקם האקרוסטיכון חסר אותיות. האקרוסטיכונים האלפביתיים נבדלים בתדירות החלפת האותיות. בשלושה אקרוסטיכונים מופיעה אות האלפבית בראשית כל פסוק (תהילים כ"ה, ל"ד, קמ"ה), בשני אקרוסטיכונים מתחלפת אות לרוב כל שני פסוקים (תהילים ט'-י, תהילים ל"ז), בשני מזמורים האות מתחלפת בכל צלע (תהילים קי"א, תהילים קי"ב) ובמזמור אחד מתחלפת האות כל שמונה פסוקים (תהילים קי"ט).

תהילים קמ"ה
במזמור זה, "תהלה לדוד", מופיע אקרוסטיכון אלפביתי מלא, למעט האות נ' שחסרה בו. הוצעו מספר הסברים מדוע לא נכללה נ' במזמור. בתלמוד הבבלי מובא הסברו של רבי יוחנן שנאמר על דרך הדרש: "אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל[12]" (בבלי ברכות, ד, ע"ב). ה-נ' מסמלת נפילה, ומאחר ודוד לא רצה לראות במפלת ישראל, נמנע מלכלול נ' במזמור חשוב זה.

במספר נוסחים אחרים כגון תרגום השבעים, הוולגטה ואחת מגרסאות תהלים שנמצאו בקומראן, נוסף פסוק במקום הנו"ן החסרה בנוסח המסורה. בקומראן הפסוק שנוסף הוא: "נאמן אלוהים בדבריו וחסיד בכול מעשיו"[13]. חוקרים משערים שזהי תוספת מאוחרת ולא חלק מהמזמור המקורי. אחת הסיבות לכך היא שהצלע השנייה בפסוק חוזרת במדויק על המופיע בפסוק י"ז ("...וחסיד בכל מעשיו"), בעוד שבגרסה החסרה אין כלל כפילויות דומות. בנוסף, הביטוי "נאמן אלוהים בדבריו" מזכיר את הברכה שנאמרת לאחר ההפטרה "האל הנאמן בכל דבריו" וזהי הוכחה אפשרית לכך שפסוק זה הוא תוספת מאוחרת[14]. מבחינה תוכנית השמטת הנו"ן לא פוגמת ברצף המזמור והיו אף שטענו שהחסרת הנו"ן תורמת למבנהו[15].

בנוסף לאקרוסטיכון האלפביתי הבולט במזמור זה, נטען שבאמצע מזמור זה מופיע אקרוסטיכון הפוך של המילה "מלך" בפסוקים י"א-י"ג[16]:

כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו
להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו
מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודור

אמנם, כל אקרוסטיכון אלפביתי שלם כולל את הצירוף "מלך", שכן זהו היפוך רצף אותיות האלפבית הרגיל. אך במזמור זה מופיעות דווקא בפסוקים אלו מילים משורש "מ.ל.כ", ומשום כך אפשר שבמזמור קמ"ה אקרוסטיכון זה הוא מכוון.

כ"ה, ל"ד
במזמור כ"ה מופיע אקרוסטיכון החסר את האותיות ו' ו-ק' כאשר במקום ה-ק' מופיעה ר' פעמיים ובסופו נוספה האות פ'. במזמור ל"ד מופיע אקרוסטיכון החסר את האות ו' בלבד. בסופו גם כן מופיעה פ'. ע"פ צ'רסקו, המטרה בהוספת ה-פ' בסוף שני מזמורים אלו היא על מנת ליצור אקרוסטיכון של המילה "אלפ" על פני התחלתו אמצעו וסופו של המזמור (פסוקים א', י"א ו-כ"ב בשני המזמורים). אקרוסטיכון משוער זה מסייע להדגיש את אופיים האלפביתי של שני המזמורים והשמטת ה-ו' שומרת על אורך של 22 פסוקים כמספר אותיות האלפבית[17]. חוקרים אחדים אף הציעו כי השמטתה של ו' דווקא מבוססת על שיטת האתב"ש, שיטת הצפנה בה האות הראשונה באלפבית מסמלת את האחרונה וכן הלאה (א' ו-ת', ב' ו-ש' ג' ו-ר'...): על פי שיטה זו, ו' היא בת זוגה של פ', והשמטתה מפצה על הכפלת האות פ' באקרוסטיכונים אלה[18].

אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי
בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו
גדלו ל-ה' אתי ונרוממה שמו יחדו
לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם
שמר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה
תמותת רשע רעה ושנאי צדיק יאשמו
פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החסים בו (תהלים ל"ד)

ט' - י'
בשני מזמורים אלו מופיע אקרוסטיכון חלקי שתחילתו במזמור ט' וסופו בסוף מזמור י'. בתרגום השבעים מופיעים שני מזמורים אלו כמזמור אחד[19]. גם רש"י התייחס לשני מזמורים אלו כמזמור אחד מאוחד[20]. במזמור ט' מופיעות מרבית האותיות שבחציו הראשון של האלפבית – מ-א' עד כ'. מזמור י' פותח ב-ל' הממשיכה את האקרוסטיכון, ומסתיים באותיות ק' – ת' בפסוקיו האחרונים.

ל"ז
מזמור ל"ז עוסק בהנחיות מוסריות. אותיות האקרוסטיכון מופיעות על פי רוב במרחק של שני פסוקים זה מזה. ברובו מורכב המזמור מבתים בעלי שני פסוקים[21]. בכל בית פסוק אחד שבו הנחיה מוסרית המתחילה באות האקרוסטיכון, ופסוק נוסף המעניק הסבר או חיזוק להנחיה זו. האקרוסטיכון אינו שלם: חסרה בו האות ע'. בנוסף, תבנית הבתים בני שני פסוקים איננה נשמרת לכל אורכו.

קי"א, קי"ב
שני מזמורים אלו דומים מאוד זה לזה בסגנונם ובמבנם. שניהם כוללים אקרוסטיכון במבנה זהה בו בכל פסוק שתי צלעות, וכל צלע פותחת באות מהאקרוסטיכון. זאת למעט שני הפסוקים האחרונים שבכל אחד מהם 3 צלעות ו-3 אותיות מהאקרוסטיכון[22]. מזמור קי"א מתמקד בגדלותו וצדקתו של האל, ואילו מזמור קי"ב מתאר את הצדיק ירא ה' ושכרו[23]. בנוסף למבנה האקרוסטיכוני הזהה, ישנם ביטויים דומים או זהים המופיעים בשני המזמורים, כמו "חנון ורחום "(קי"א, ד) ו-"חנון ורחום וצדיק" או "(ו)צדקתו עמדת לעד" (קי"א, ג'- קי"ב, ג' - קי"ב ט'). קווי הדמיון הרבים בין שני המזמורים האלו מביאים את רוב החוקרים להסכים שהם נכתבו על ידי מחבר אחד[24].

קי"ט
מזמור קי"ט הוא הארוך מכל מזמורי תהלים וארכו 176 פסוקים. הנושא המרכזי במזמור זה הוא שבח התורה[25]. הוא מחולק ל-22 בתים שכל אחד מהם מחזיק שמונה פסוקים המתחילים כולם באות האקרוסטיכון. הדוגמה היחידה במקרא לאקרוסטיכון במבנה דומה שבו חזרה על האותיות נמצאת בפרק ג' באיכה, שבו בכל בית שלושה פסוקים המתחילים באות מהאקרוסטיכון. לעומת זאת במרבית הטקסטים הבבליים הכתובים באקרוסטיכון[26] ישנה חלוקה המזכירה את מזמור קי"ט, כלומר: השיר מחולק לבתים ובכל אחד מהם 'אות'[27] מהאקרוסטיכון פותחת את כל שורות הבית.

משלי ל"א - "אשת חיל"
השיר "אשת חיל" מופיע בסוף ספר משלי והוא עוסק בשבח האישה האידיאלית וכלילת המעלות. השיר בנוי כאקרוסטיכון אלפביתי שלם בו כל פסוק פותח באות מן האלף-בית[23]. הפסוק האחרון, באות ת', מסיים את "אשת חיל", אך הוא גם מסיים את ספר משלי כולו.

איכה
מגילת איכה מכילה קינות על חורבן בית המקדש הראשון. ארבע הקינות הראשונות בנויות באקרוסטיכון אלפביתי שלם. הפרק החמישי והאחרון אינו מכיל אקרוסטיכון, אך הוא באורך של 22 פסוקים, כמניין אותיות האלף-בית. חוקרים רבים סבורים כי מספר זה של פסוקים אינו מקרי, וכי פרק ה' משתמש ב'אקרוסטיכון ריק'[28], כלומר, הוא מכיל 22 פסוקים בגלל הזיקה הכללית שלו למסגרת של אקרוסטיכון, אך סדר האותיות חופשי ואיננו עוקב אחר האלף-בית. אם נקבל הנחה זו, הרי מגילת איכה כולה מעוצבת בצורה זו או אחרת סביב האלפבית העברי[29].

פרקים א', ב' ו-ד' הם באורך 22 פסוקים כל אחד, והם כוללים אקרוסטיכונים בהם כל פסוק מתחיל באות מאותיות האלפבית. בפרקים א' ו-ב' יש בכל פסוק שלוש שורות-שיר ואילו בפרק ד' שתי שורות-שיר[30]. שלושת הפרקים האלו קשורים זה לזה גם מבחינות אחרות. כך למשל, שלושתם פותחים במילה "איכה". פרק ג' לעומת זאת יוצא דופן במבנהו. בכל בית שלושה פסוקים הפותחים כל אחד באות מהאקרוסטיכון, כך אורכו הוא 66 פסוקים – בשונה מכל הפרקים האחרים.

חציית האלפבית
בפרק א' באיכה האקרוסטיכון האלפביתי מתחלק לשני חלקים שווים באורכם. הראשון מ-א' עד כ' והשני מ-ל' עד ת'. במחצית הראשונה, המקונן מדבר בגוף שלישי על "בת ציון", היא ירושלים שחרבה. במחצית השנייה, לעומת זאת, "בת ציון" מבכה בגוף ראשון את מר גורלה[31]. במקרה זה חציית האקרוסטיכון לשניים משמשת כאמצעי אמנותי להבלטת נקודות המבט השונות בקינה.

סדר האותיות פ'-ע'
בשלושה מפרקי איכה (ב,ג,ד) סדר האלפבית שונה במקצת מהסדר הידוע. האות פ' מופיעה לפני האות ע'. מאחר שתופעה זו חוזרת שלוש פעמים סביר שאין מדובר בטעות אלא בבחירה מכוונת. חיזוק נוסף לכך הוא שבית האות פ' נפתח באופן כמעט זהה בפרקים ב' ו-ג': "פצו עליך פיהם"(ב, ט"ז) ו-"פצו עלינו פיהם"(ג, מו)[32]. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו כמה כתובות אלפבית עתיקות בהן סדר האותיות פ' ו-ע' הפוך מן המוכר לנו, כמו בפרקים אלה באיכה[33]. פ' מקדימה את ע' גם בתרגום השבעים למזמור אשת חיל. כמו כן, בגרסה של איכה פרק א' המופיעה באחת ממגילות קומראן פ' מקדימה את ע', שלא כמו בנוסח המסורה שלפנינו. ייתכן שעדויות אלו יכולות להצביע על סדר אחר שהיה מקובל לאלפבית[34]. היו חוקרים שאף הציעו שבמזמור ל"ד בתהלים הקדימה פ' את ע' בנוסחו המקורי, על אף שאין לכך כל עדות נוסח עתיקה. זאת על פי ההקשר בלבד: הפסוק הפותח באות צ' במזמור זה לא מתאים להיקרא כהמשכו של הפסוק הפותח באות פ' אלא דווקא כהמשכו של הפסוק הפותח באות ע'[35].

רבי יוחנן ורבא נדרשו אף הם לסוגיית שינוי סדר האותיות באיכה. הם סברו, על דרך הדרש, ששינוי סדר ה-פ' וה-ע' נועד על מנת להדגיש שהמרגלים במדבר חטאו בחטא לשון הרע. לשיטתם, המרגלים דיברו בפיהם רעה על הארץ ותיארו דברים שלא ראו בעיניהם, ולכן הוקדמה ה-פ' ל-ע' באיכה: "בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם"[36]. יש לציין שעל פי פשט הדברים, סיפור המרגלים לא מוזכר כלל באיכה. במדרש איכה רבה חוזרים דברים דומים, אך ללא אזכור המרגלים: "מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן? לפי שהן אומרים בפה מה שלא ראו בעין"[37].

אקרוסטיכון מינימלי באיכה ה'
ייתכן שבאיכה ה', בחלקה האחרון של המגילה, ישנה התייחסות תמציתית לתבנית האקרוסטיכון האלפביתי המופיע בארבעת הפרקים הקודמים. באיכה ה' י"ט-כ' המילים שבראש צלעות הפסוקים מתחילות באותיות א', כ', ל' ו-ת'. אותיות אלו הן בדיוק ההתחלה (א), האמצע (כ, ל) והסוף (ת) של האלפבית העברי בהתאמה[38]:

אתה ה' לעולם תשב
כסאך לדר ודור:
למה לנצח תשכחנו
תעזבנו לארך ימים: (איכה ה', י"ט-כ')

אקרוסטיכון מינימלי זה, אם אכן קיים, מהווה מעין סיכום למגילת איכה הרצופה באקרוסטיכונים אלפביתיים.

תפקידו של האקרוסטיכון באיכה
לא ידוע מדוע דווקא מגילת איכה מתאפיינת בשימוש כה אינטנסיבי באקרוסטיכון. חוקרים שהתייחסו לשאלה זו הציעו שהאקרוסטיכון, בהיותו מסגרת נוקשה ופורמלית באופיה, מתפקד כגורם המאזן את ההתפרצות הרגשית רבת העוצמה שבמגילה, ובכך הופך אותה מזעקה בלתי מרוסנת ליצירה ספרותית מאורגנת שמובנה בה מתח בין צורה לתוכן[39][40].

נחום
לפי כמה חוקרים, פרק א' של נחום מכיל אקרוסטיכון חלקי. אקרוסטיכון זה, אם קיים, הוא מאוד חסר ולא עקבי. הוא מגיע רק עד האות כ' וחסרות בו האותיות ד', ז' ו-י'. בנוסף, הרווח בין אותיות האקרוסטיכון אינו זהה, ומיקומן אינו זהה בפסוקים השונים[41]. יש לציין כי כל האקרוסטיכונים האחרים שזוהו במקרא נמצאים בפרקי שירה ומזמור. זהו האקרוסטיכון היחיד שנמצא בטקסט נבואי.

תפקידו של האקרוסטיכון במקרא
חוקרים העלו כמה השערות לגבי תפקידו של האקרוסטיכון האלפביתי. אפשר שמטרתו של האקרוסטיכון דידקטית, והוא נועד לסייע לקורא המזמור לזכור את תוכנו כדי שיוכל לחזור עליו על פה. השערה זו עשויה להתאים למספר אקרוסטיכונים כגון אלה שבתהלים קי"א - קי"ב. ואולם במקרים אחרים, כדוגמת מזמור קי"ט או איכה ג', אין צורת האקרוסטיכון מקלה על זיכרון היצירה. על פי השערה אחרת, לאקרוסטיכון תפקיד ספרותי: הוא נועד להעניק תחושה של שלימות ליצירה, וליצור את הרושם שהנושא נדון עד תום[42]. מזמור קי"ט משמש דוגמה נאה להצעה זו. חוקרים אחדים שיערו כי מדובר בקישוט אומנותי משוכלל שנועד להקנות לשיר איכויות מיוחדות המבליטות את כישרונו הפואטי של מחבר השירה: אקרוסטיכון אלפביתי מהווה מסגרת מוגבלת ונוקשה, והיכולת לחבר יצירה מוצלחת במגבלות אלה נחשבת לביטוי של כישרון ספרותי מיוחד. עוד הוצע כי עיקר תרומתו של האקרוסטיכון ליצירה היא במישור הוויזואלי, שכן הוא יוצר אפקט ויזואלי הרמוני עבור קורא המעיין בה כשהיא בצורתה הכתובה[9].

בתוך הגולה כתב:יש"כ גדול לעונים, למגיבים ולמתקנים (אם כי לפי הערתו של הרב חגי ותיקונו של הרב יוצ"פ, שפרק ט וי חד הם, הרי"ז באמת פרק לו...)
לגוף דברי הרב חגי והצעתו לראות את פרק ט כמסודר ע"פ אלפא ביתא. הרב ליבי במערב העיר נכון שהחורים שם רבים לאין שיעור.
מצד שני האם זה סביר סטטיסטית שבתוך 39 פסוקים יופיעו 18 אותיות לפי סדר הא"ב? (ועוד שתשעה מהם יופיעו בדילוג של פסוק אחד) וצ"ע.
עכ"פ אם יש כאן למאן דהו דרך קלה ונוחה שאינה כרוכה בטירחה יתירה. להעלות את הסיכום מדעת מקרא ואת דברי רס"ג. ממקור הברכות יתברך וכפול יהא שכרו.

פלגינן כתב:רס"ג מונה שבעה מזמורים הכוללים אלף בית: כה, לד, לז, קיא, קיב, קיט, קמה. ראה 'כתאב אלתרגמה לאלענואנאת הוא ספר ביאורי הציונים', מהדורת ר"י קאפח, קבץ על יד, טז [א] (תשכ"ו), עמ' 262.