פורום אוצר החכמה

נשמח לקבל הערות והארות. דברים הראויים לפרסום והעונים להגדרת הביטאון יתפרסמו בגיליונות הבאים [גיליון הבא בחודש כסליו].

שבת שלום

על מנת להצטרף לקבוצת התפוצה של כתב העת על המקרא "פשטות המתחדשים" יש לשלוח אימייל למערכת "פשטות" בהוספת המילים - "צרף אותי": [email protected]

מאמרים יפים ומרתקים! במיוחד נהנתי מדברי הרב הבלין על מלכות גדעון, ומדברי הרב בן שלום על גן העדן, ומדברי הכותב י. ה. על הזיקוראת.

יישר כח
בהצלחה ביוזמה
לאיזה דרך אתם מכוונים באומרכם "פשוטו של מקרא"?
להבנתי יש כמה דרכים.
[האם אתם מכוונים לפשוטו ולא מדרשו? גם זה לעתים נראה כחוט השערה...]

נראה מיוחד, יש"כ, בהצלחה הלאה.

עברתי על הגיליון, ואין פה פשטות המתחדשים, אלא פילוסופיה והגות ברוח בית מדרשו של ר' לייב מינצברג והדומים לו. עד כאן צפוי, הרי הכותבים הם תלמידים של ר' אליהו מאיר פייבלזון שהוא נמנה על תלמידי רל"מ. מה שמעורר סימן שאלה, זה פרסום הופעת הגליון גם בעצכ"ח, שהוא חוד החנית של החדרת הכפירה לתוככי הציבור החרדי. וכאן הבן שואל, איזה צד השוה יש בין בית מדרשו של ר' אליהו מאיר פייבלזון ועצכ"ח, ולמה ראוי לפרסם כתב עת זה מעל במה טמאה זו?

תוכן כתב:עברתי על הגיליון, ואין פה פשטות המתחדשים, אלא פילוסופיה והגות ברוח בית מדרשו של ר' לייב מינצברג והדומים לו. עד כאן צפוי, הרי הכותבים הם תלמידים של ר' אליהו מאיר פייבלזון שהוא נמנה על תלמידי רל"מ. מה שמעורר סימן שאלה, זה פרסום הופעת הגליון גם בעצכ"ח, שהוא חוד החנית של החדרת הכפירה לתוככי הציבור החרדי. וכאן הבן שואל, איזה צד השוה יש בין בית מדרשו של ר' אליהו מאיר פייבלזון ועצכ"ח, ולמה ראוי לפרסם כתב עת זה מעל במה טמאה זו?

יפה כתבת. אך ראוי היה לך לשאול!

פרסום הקובץ היה בכל חלקי הרשת שהתאפשר, וכ"ז ע"י חברי המערכת.

אכן, פורסם באתר הנ"ל [מה אתה מחפש שם?????] אך היה בניגוד לדעת ורצון העורכים!
[אף שאפשר לדון אם לפרסם דברי תורה טהורים, במקומות אחרים, למען ייטיבו אנשים דרכם]

ראיה לדבר: אחד מחברי הפורום שם קילל וביזה את חידושי התורה אשר התפרסמו בקובץ, וכל זאת בטענות אפיקורסיות, ה' ישמרנו.
לכן מדוע תשייך את הכותבים הצדיקים המשתתפים בקובץ, לאחד הליצים דשם?
אין זה כי אם חריצת דין! הלא כן?
מה יש לך נגד ת"ח מפורסמים, אשר כנראה חושבים אחרת ממך בעסק הפשט?

תוכן כתב:פילוסופיה והגות ברוח בית מדרשו של ר' לייב מינצברג והדומים לו

טוב, אם אתה אומר על דברי ר' לייב מינצברג - 'פילוסופיה', אז מעולם לא שמעת מדבריו.

כמו כן, העורכים אינם שייכים לבית מדרש אחד [ואף הרב פייבלזון שליט"א, לצערי, עדיין אינו רבם המובהק של כל חברי המערכת]

וכל דבריך, מלבד זריקת בוץ ורפש, אין בהם ממש.

אם פרסום הקובץ בעצכ"ח היה נגד דעת העורכים, אז התשובה היא, שאין שום צד השוה בין בית מדרשו של הראמ"פ ועצכ"ח, וחסל סידור פסח. לא מבין מה פשר התגובה הנרגשת.

לא שייכתי את הכותבים הצדיקים לכת הליצים דעצכ"ח, מי ששייך זה מי שפירסם את הקובץ שם.

לא חרצתי לא דין ולא גבינות ולא חרצנים, שאלתי שאלה, כי לדעתי מי שמפרסם מעל פורום שכזה, זה מעיד כמאה עדים על קלקול השקפותיו. אמרת שזה נעשה בניגוד לדעת העורכים, אז לכאורה הנושא מוצא וסגור.

מדברי רל"מ אכן לא שמעתי, אבל קראתי ספריו.

העורכים אולי לא שייכים לבית מדרש אחד, אבל מי שהוזכר שם בהבלטה היה ראמ"פ.

ואין פה זריקת רפש ובוץ, פשוט שאלתי שאלה נוקבת, שאני חושב שראוי היה לשאול אותו.

(ובכל זאת אני תוהה, נניח שאחד שאינו מחברי המערכת פירסם את זה בעצכ"ח, מה גרם לאותו אחד לחשוב שפרסום זה ראוי לעצכ"ח. האם אותו אחד היה גם מפרסם בעצכ"ח מחידושי ר' מיכל פיינשטיין על נזיר? האם אין כאן בחינת, בקמים עלי מרעים תשמענה אזני?)

אני לא מכיר את בית המדרש המדובר, אולם מכיון שהרב תוכן העלה את דעתו - גם אני הק' התרשמתי שהשם "פשטות המתחדשים" אינו הולם את התוכן שבכתב העת. וד"ל.

אני מבין שזה גלגול של הגליון דרך הפרשה שהיה עד לא מזמן

שייף נפיק כתב:אני מבין שזה גלגול של הגליון דרך הפרשה שהיה עד לא מזמן

מצטער לתקן אותך.

הגיליון הנזכר [אף שיתכן והוא שבח] אינו קשור לכתב העת החדש. [ואף לא היה מוכר לחלק מחברי המערכת]

הרב תוכן, אני מודה לך על שתיקנת דבריך.

להלן תגובה שביקש העורך הראשי לפרסם:

הקובץ פתוח לקהל הלומדים בני התורה לכל גווניהם.

טרחה מרובה הושקעה כבר בגיליון הראשון - למען הבאת מאמרים מחשובי הרבנים, והכותבים בתחום.

בגיליונות הבאים בעז"ה ישתתפו ראשי ישיבות מפורסמים, לצד צורבים בני תורה צעירים שחידשו דברים נאים ומתקבלים.

כתב העת "פשטות המתחדשים" - לא שם לנגד עיניו דרך אחת בלימוד הפשט במקרא, אלא פתוח לסגנונות שונים מרחבי בית המדרש.
ומזמין אליו אף את המומחים בתחום הבלשנות, הדקדוק והארכאולוגיה.

כל הערה והארה תתקבל בברכה, ובהכרת טובה.

מאמרים המתאימים לרמת כתב העת, אשר יעברו את ביקורת העורכים והרבנים, בעז"ה יפורסמו.

החותם למען כבוד התורה
עורך ראשי

דוא"ל של המערכת
[email protected]

אחווה את דעתי הענייה שכל קשר בין 'פשטות המתחדשים' לתוכן הגליון הינו מקרי בהחלט, בלי שום וד"ל.

היה אפשר לשנותו לעלון על 'מחשבת ישראל' או 'תורה ומדע' או כל שם שירצו.

ברם יתכן שניתן להתאים בין התוכן לשם, על ידי שינוי (אולי קוסמטי, אבל בסיסי וחשוב מעין כמוהו), והוא חילוק ברור בין הפילוסופיה הארכנית, לביאור הפשטני שאותו מציע הכותב, וזאת בהשוואה לשאר השיטות הפשטניות או הדרשניות הכתובות בפסוק, ולאחר מכן להאריך כיד ה' הטובה ברעיונות נשגבים.

עושה חיל כתב:

שייף נפיק כתב:אני מבין שזה גלגול של הגליון דרך הפרשה שהיה עד לא מזמן

מצטער לתקן אותך.

הגיליון הנזכר [אף שיתכן והוא שבח] אינו קשור לכתב העת החדש. [ואף לא היה מוכר לחלק מחברי המערכת]

כמעט כל הכותבים כאן כתבו שם

מקדש מלך כתב:אחווה את דעתי הענייה שכל קשר בין 'פשטות המתחדשים' לתוכן הגליון הינו מקרי בהחלט, בלי שום וד"ל.

היה אפשר לשנותו לעלון על 'מחשבת ישראל' או 'תורה ומדע' או כל שם שירצו.

ברם יתכן שניתן להתאים בין התוכן לשם, על ידי שינוי (אולי קוסמטי, אבל בסיסי וחשוב מעין כמוהו), והוא חילוק ברור בין הפילוסופיה הארכנית, לביאור הפשטני שאותו מציע הכותב, וזאת בהשוואה לשאר השיטות הפשטניות או הדרשניות הכתובות בפסוק, ולאחר מכן להאריך כיד ה' הטובה ברעיונות נשגבים.

בעז"ה

כפי הנראה זה אינו כתב עת דוקא לפשוטו של מקרא אלא כתב עת ללימוד תורה שבכתב. תחום שבימות עבר היה יסוד היסודות של כל יהודי, ובמהלך חמש מאות שנה האחרונות מסיבות שונות - ידע עליות ומורדות. (אם כי, הבורות המצויה כיום, הינה פרי דור אחרון בלבד. ואכהמ"ל).

ב"ה בשנים האחרונות ישנה התפכחות אצל רבים, שאי אפשר להכיר את הבורא ולחיות לפניו באופן אמיתי ומבוסס, בלי ידיעת תנ"ך כראוי. התנ"ך מלמד את האמונה וידיעת ה', את האהבה והיראה, את המסורת וההיסטוריה ואת נבואות העתיד. וגם חלק ההלכה אינה שלם בלא נשמת ההלכה שהוא דבר ה' במקרא ובנביאים שרק ממנו נול להבין את רצון ה' באמת.

ומשכך, לימוד תורה שבכתב חי ותוסס על כל גווניו. תחום מיוחד שבו, הוא פשוטו של מקרא. אבל לא רק, לימוד אמיתי וכנה של תורה שבכתב מעלה סוגיות רבות; אמונה, ידיעת הבורא, הנהגת ה', מערכת היחס בין הבורא לנברא, אהבה ויראה, מצוות וטעמיהן, היחס לדורות ראשונים, היחס בין ישראל לעמים, וכו'. וכן סוגיות החופפות במדעים כמו: היסטוריה, ארכיאולגיה, בלשנות, תרבויות עתיקות, ועוד.

אי אפשר שלא לציין את שני החכמים שיש להם חלק נכבד בהשבת עטרה ליושנה. רבי יצחק שלמה זילברמן ז"ל ויבלחט"א רבי לייב מינצברג. תורתו של ר' לייב יוצאת בשנים האחרונות בסדרת הספרים בן מלך, וללא ספק זו אחת היצירות האדירות שנעשו אי פעם בחלק זה של התורה.

ולוואי שהתעוררות זו הרי היא בכלל ומלאה הארץ דעה את ה' וכו'.

אני לא בא ח"ו לזלזל בערך הלימוד של תורה שבכתב עם מפרשיה.

אבל לטענה שזו הדרך להגיע לאהבה ויראה - יש להעיר מדברי הרמב"ם בהל' יסוה"ת פ"ב ה"ב: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים וכו'". וממשיך לפרש מעשה מרכבה ומעשה בראשית, שהוא הנקרא 'פרדס' (ולא כתב פשוט - שילמד תנ"ך).

וכידוע הרמב"ם בדרכו האריסטוטלית אינו צועד יד ביד בהלכות עבודה שבלב עם רבותינו המקובלים, למשל רמח"ל במסילת ישרים כא:

"ובהתבוננו על רוב חסדיו עמנו, ועל גודל אהבתו יתברך לישראל, ועל קרבת הישרים אליו ומעלת התורה והמצות, וכיוצא מן העיונים והלימודים, ודאי שתתלהט בו אהבה עזה, ויבחר ויתאוה לידבק בו, כי בראותו שהשם יתברך הוא לנו לאב ממש, ומרחם עלינו כאב על בנים, יתעורר בו בהמשך החפץ והתשוקה לגמול לו כבן על אביו"

לפני כן "מביא" את דעת הרמב"ם שכך מגיעים ליראה.

הרואה כתב:וכידוע הרמב"ם בדרכו האריסטוטלית

?

הרואה כתב:וכידוע הרמב"ם בדרכו האריסטוטלית אינו צועד יד ביד בהלכות עבודה שבלב עם רבותינו המקובלים, למשל רמח"ל במסילת ישרים כא:

"ובהתבוננו על רוב חסדיו עמנו, ועל גודל אהבתו יתברך לישראל, ועל קרבת הישרים אליו ומעלת התורה והמצות, וכיוצא מן העיונים והלימודים, ודאי שתתלהט בו אהבה עזה, ויבחר ויתאוה לידבק בו, כי בראותו שהשם יתברך הוא לנו לאב ממש, ומרחם עלינו כאב על בנים, יתעורר בו בהמשך החפץ והתשוקה לגמול לו כבן על אביו"

לפני כן "מביא" את דעת הרמב"ם שכך מגיעים ליראה.

זה שני דרכים של אהבה, ושניהם כאחד טובים. וכבר איתא בזוהר דהנסתרות לה' אלוקינו אינון דחילו ורחימו דבליבא, שכל אחד מתפעל מדרך אחר.
וגם בתהלים רואים דרך כזו, כמו בקפיטל קד ועוד.

איפה רואים שהסתכלות בנפלאות הבריאה מביאה לאהבת ה' מלבד אצל הרמב"ם או בעקבותיו? וגם אם כן, שזו הדרך לאהבו?
בתהלים קד למשל לא כתוב אהבה, ואזמרה לאלוקי בעודי אפשר שהולך על לויתן זה יצרת לשחק בו, שהרע חוזר לטוב.

מה שכן אפשר לומר זה כמו בהפטרה של שבת האחרונה, למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וגו', והתירוץ של הנביא: הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' בורא קצות הארץ וגו', וקוי ה' יחליפו כח וגו', שהעובדה שה' בורא העולם אומרת שרצונו הפועל כה גדול ועמוק שההסתר פנים אינו קושיא, ושייך להמשיך לקוות לה', וכן בהמשך כה אמר ה' בורא השמים וגו' שהנושא זה אני ה' הוא שמי ותהילתי לאחר לא אתן וגו', וזה אני ראשון שמוכיח שאני אחרון ומבלעדי אין אלוקים.
אבל שעצם העובדה שברא עולם כה נפלא גורמת לאהבת ה', איפה רואים מלבד אצל הרמב"ם?
אני לא בטוח שאין בשום מקום, כך חשבתי עד עכשיו בפשטות.

ואיפה כתוב בפירוש שאהבה מגיעה מהדרך שאתה כתבת? אני לא זוכר כעת בבירור. שתי דרכי ההתבוננות כתובים, ואת שניהם לא הצמידו דווקא ל'אהבה'.

אבל בכלל עלינו לדעת, שגם אם לעין פשוטה נראה שדבר מה ברמב"ם לקוח מאריסטו, הרי כיון שכתבו במשנה תורה הוא תורה מסיני בגדר מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואם לא נפסק הלכה כמותו הרי זה ככל שיטה שלא נפסקה, אבל זה בגדר תורה שלימה. וכאן לא מצינו חולק עליו.
בפרט בעניני אהבה ויראה, שודאי הרמב"ם מדבר מתוך נשמתו העילאה, נשמה דאצילות, ובלי ספק עבד את קונו במדריגה עליאה שאין לנו עליה השגה בכלל. ואכמ"ל.

האם חלק מהפשטות המתחדשים הוא לערער על דברי הרמב"ם? ה' ירחם.

האם תסכים עם הטענה שלימוד תורת החסידות בכלל והתניא בפרט אינם מביאים את האדם לאהבת ה' וליראתו מכוח דברי הרמב"ם הנ"ל. והאומר שהם מביאים ה' ירחם עליו שנחלק על דברי הרמב"ם.

האם למדת את דברי הרמב"ם שם עד תומם (כלומר, עד סוף פרק ד מהל' יסוה"ת. וראה בפרט פרק ד הלכה יב)?

[אגב, ה'משכילים' ידעו תנ"ך ולא ראינו אצלם הרבה אהבה ויראה. - ושוב יודגש שאין אני ח"ו מזלזל בלימוד התנ"ך וגם אני הק' מהמתענגים בלימודו בעיון. ורק התפלאתי מהיכן לקחו שזו הדרך לאמונה ואהבה ויראה].

אתה עושה לי מבחן?
מסכים או לא מסכים ואם לא מדוע?

ולעניין המשכילים. היו גם הרבה פרופסורים שהיו בקיאים בכל ספרי החסידות.

דרומי כתב:ורק התפלאתי מהיכן לקחו שזו הדרך לאמונה ואהבה ויראה].

אינני אחראי לכל הנאמר כאן [ולכן אין לך לקשר אותו לביטאון שהנחתי כאן]. מכל מקום:


אתה אומר פעמיים בכל ביום: "ואהבת את ה' אלוקיך... והיו הדברים האלה..."

- אומר רש"י על אתר [מהספרי] "והיו הדברים האלה - ומהו אהבה, והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר בהקב"ה ומדבק בדרכיו" ע"כ.

מפורש ברש"י!

שמעתי לפני כעשור מהגר"א נבנצל שליט"א, כי הרמב"ם ורש"י חולקים איך הכי טוב להגיע לאהבה.
וכמדומני סיים הרב שליט"א - דרך רש"י מקובלת והכי בטוחה...

המעיין כתב:האם תסכים עם הטענה שלימוד תורת החסידות בכלל והתניא בפרט אינם מביאים את האדם לאהבת ה' וליראתו מכוח דברי הרמב"ם הנ"ל. והאומר שהם מביאים ה' ירחם עליו שנחלק על דברי הרמב"ם.

אהבת ה' בדחילו ורחימו שכליים, מצד היותו סובב כל עלמין וממלא כל עלמין (שהם אחד מיסודותיו העיקריים של התניא), הם על יסוד הרמב"ם בתוספת הרחבה, שאינה אפשרית לכאורה בלי הבסיס (אין שום דרך להבין את הגדלות של 'סובב כל עלמין' בלי להתבונן ולחשוב 'עלמין' מה הם).
ועל כן דברי הרמב"ם הם בפירוש על פי דרך החסידות.

מוזר בעיני לעשות את רש"י והרמב"ם חולקים, והאמת שהם כמה וכמה דרכים, והמעיין בספרם של בינונים ימצא את כולם, ומתי להשתמש בכל אחד מהם, ולמי מתאים כל אחד מהם.
ושוב מצאתי שזכיתי לכוון לדברי הגה"מ על הרמב"ם שם:

בברייתא דרבי פנחס גרסינן איזו אהבה יש צדיקים שעובדים להקב"ה ונותנים כבוד ויקר למלכותו מפני שהוא לבדו קדם את הכל ומלא את העליונים והתחתונים ובטובו הרב ברא את העולם במאמר ולא בעמל והוא אב וגבור חכם וטוב ורחום וסובל את הכל ומכלכל את בריותיו ויודע רזי עולם ומטיב לרעים ולטובים ומאריך לרשעים לבעבור ישובו ויחיו, עד כאן:

זאת פרט לכך שמקורו בחז"ל.

ומן הסתם הגר"א נבנצל מכיר את הדברים, ואין כוונתו אלא שהדרך שרש"י היא הדרך הפשוטה והמקובלת, ולא שיש בזה מחלוקת וקי"ל כרש"י.

לא הבנתי, וכי "הדברים האלה" מכוון לכל התנ"ך (שעוד לא נכתב כלל)?

דרומי כתב:לא הבנתי, וכי "הדברים האלה" מכוון לכל התנ"ך (שעוד לא נכתב כלל)?

אני מבין מדבריך שמי שהולך בדרך - פטור מלעסוק בנביאים וכתובים - כ"ש בגמרא ומשנה.
וכן הלומדים בלילה וביום נ"ך לא מקיימים בשכבך ובקומך.
וכן פטור אדם ללמד לבנו [לתלמידו] נביאים וכתובים....

באמת??

אם אתה פותח בכזאת שאלה, חוששני שאתה הולך לקבל הרבה רותחין מבעלי אמנה דכאן.

מקדש מלך כתב:ואיפה כתוב בפירוש שאהבה מגיעה מהדרך שאתה כתבת? אני לא זוכר כעת בבירור. שתי דרכי ההתבוננות כתובים, ואת שניהם לא הצמידו דווקא ל'אהבה'.

אבל בכלל עלינו לדעת, שגם אם לעין פשוטה נראה שדבר מה ברמב"ם לקוח מאריסטו, הרי כיון שכתבו במשנה תורה הוא תורה מסיני בגדר מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואם לא נפסק הלכה כמותו הרי זה ככל שיטה שלא נפסקה, אבל זה בגדר תורה שלימה. וכאן לא מצינו חולק עליו.
בפרט בעניני אהבה ויראה, שודאי הרמב"ם מדבר מתוך נשמתו העילאה, נשמה דאצילות, ובלי ספק עבד את קונו במדריגה עליאה שאין לנו עליה השגה בכלל. ואכמ"ל.

מעניין מה הרמב"ם היה חושב על המשפט הזה.

דברי הרמב"ם בענין הדרך לאהבתו ויראתו לקוחים מאריסטו?

קראקובער כתב:

מקדש מלך כתב:ואיפה כתוב בפירוש שאהבה מגיעה מהדרך שאתה כתבת? אני לא זוכר כעת בבירור. שתי דרכי ההתבוננות כתובים, ואת שניהם לא הצמידו דווקא ל'אהבה'.

אבל בכלל עלינו לדעת, שגם אם לעין פשוטה נראה שדבר מה ברמב"ם לקוח מאריסטו, הרי כיון שכתבו במשנה תורה הוא תורה מסיני בגדר מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואם לא נפסק הלכה כמותו הרי זה ככל שיטה שלא נפסקה, אבל זה בגדר תורה שלימה. וכאן לא מצינו חולק עליו.
בפרט בעניני אהבה ויראה, שודאי הרמב"ם מדבר מתוך נשמתו העילאה, נשמה דאצילות, ובלי ספק עבד את קונו במדריגה עליאה שאין לנו עליה השגה בכלל. ואכמ"ל.

מעניין מה הרמב"ם היה חושב על המשפט הזה.

מהראוי היה להימנע מלהשיב לליצנות, אבל אעשה זאת.

אם הרמב"ם מסביר פירוש בדברי תורה בגלל שכך נראה לו הפשט הנכון, למה שלא יהיה בגדר 'מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש'? האם הרמב"ם לא היה 'תלמיד ותיק'? האם דעה שלא נפסק להלכה איננה בגדר אלו אלו דברי אלוקים חיים? (הרמב"ם חלק על דברי הגמרא המפורשים הללו? מאיפה למדו לומר כן?).

וכל זאת אפילו במקום שלכאורה נלקח מהבנה פילוסופית בת זמנו. על אחת כמה וכמה על ביאור תורני של הרמב"ם במצוות אהבה, שהקשר בינה לפילוסופיה קלוש עד מקרי, ולא חלקו עליו, ועוד הביאו לו ראיות מחז"ל.

עושה חיל כתב:

דרומי כתב:לא הבנתי, וכי "הדברים האלה" מכוון לכל התנ"ך (שעוד לא נכתב כלל)?

אני מבין מדבריך שמי שהולך בדרך - פטור מלעסוק בנביאים וכתובים - כ"ש בגמרא ומשנה.
וכן הלומדים בלילה וביום נ"ך לא מקיימים בשכבך ובקומך.
וכן פטור אדם ללמד לבנו [לתלמידו] נביאים וכתובים....

באמת??

אם אתה פותח בכזאת שאלה, חוששני שאתה הולך לקבל הרבה רותחין מבעלי אמנה דכאן.

שאלה קשה! ויותר מכך קשה על דינים דרבנן, שמדברי הרמ"א עולה כי אין בהם מצוות ת"ת - שכתב שמותר ללמדם בשכר כי אינם בכלל כאשר ציוני ה' אלוהי.

בעז"ה

1. ברור שהדרגה הגבוהה של אהבת ה' הינה אהבת הרוממות שהאדם מתענג בידיעת ה', (שהמחשבה על ה' גורמת לו לתענוג). ובוודאי שהעיון בגדולת הבורא ית', יחד עם ההזדככות השכלית, מביא את האדם להרגשות נעלות אלו. אכן הרמב"ם כותב זאת, אבל המתבונן בדברי הנביאים או גם מי שילמד תהילים וינסה לקבל הכוונה מדוד המלך איך הנברא מתיחס לבורא, מיד יקבל את ההכוונה שאחד הדברים (אם לא הדבר הגדול ביותר) הוא ההתבוננות בגדולת הבורא, כמעט כל מזמור תהילים בנוי על השבחים שהקב"ה ברא את העולם והוא מנהיג הכל וכו' וכו', וכך הרבה מדברי הנביאים, וגם במקרא אפשר למצוא את הענינים הללו.

2. יש גם את הנקודה שכתב הרב הרואה, התנ"ך מספר לאדם את העובדה שהקב"ה בחר בעם ישראל, והוא כרת עמהם ברית אהבה, שהם ידעו אותו ויזכו לטוב הנשגב. ההתבוננות בזה, מביאה את האדם ג"כ לאהבת ה'. (ולכאורה זו דרגה פחות מהאהבה האמורה בדברי הרמב"ם). וכן יראת ה', התנ"ך מחנך את האדם שיש בורא עולם ויש שכר ועונש. יש גם דרגה גבוהה יותר שהאדם ירא מעצם גדולת ה'.

3. עוד נקודה חשובה ביותר, שלכן התנ"ך הוא ספר יסוד לעבודת ה'. התנ"ך מעמיד את ההתגלות של בורא עולם לעם ישראל, מי שחי את התנ"ך מסתובב כל היום סביב מעמד הר סיני, יציאת מצרים, הניסים במדבר, בא"י, סביב נבואה ונביאים. והכל שזור בהיסטוריה רציפה מדור לדור. הגילויים האלו, הם יסודות האמונה שיש בורא לעולם והוא בחר בעם ישראל לעבוד אותו, כמו שה' אומר 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וכו' וידעת היום והשבת אל לבבך וכו'.

4. יש עוד אבחנות, כמו לדוגמא מי שלומד את פרשת בראשית בעיון, מוסיף הרבה עומק בהכרת הבורא. (וברובד העמוקים יותר זה כבר מעשה בראשית. אם כהרמב"ם ואם כהמקובלים). מי שלומד את ענין שמות הבורא שתופס מקום מרכזי במקרא ובתנ"ך. מי שלומד את פרשת שמע ישראל בעיון, וכו' וכו'. כל יסודות הדת יונקים מן המקרא והנביאים.

בן מיכאל כתב:

עושה חיל כתב:

דרומי כתב:לא הבנתי, וכי "הדברים האלה" מכוון לכל התנ"ך (שעוד לא נכתב כלל)?

אני מבין מדבריך שמי שהולך בדרך - פטור מלעסוק בנביאים וכתובים - כ"ש בגמרא ומשנה.
וכן הלומדים בלילה וביום נ"ך לא מקיימים בשכבך ובקומך.
וכן פטור אדם ללמד לבנו [לתלמידו] נביאים וכתובים....

באמת??

אם אתה פותח בכזאת שאלה, חוששני שאתה הולך לקבל הרבה רותחין מבעלי אמנה דכאן.

שאלה קשה! ויותר מכך קשה על דינים דרבנן, שמדברי הרמ"א עולה כי אין בהם מצוות ת"ת - שכתב שמותר ללמדם בשכר כי אינם בכלל כאשר ציוני ה' אלוהי.

כמדומני שכבר דברו כאן בזה (נדמה לי שגם אני בעניותי) שהמסקנה הזו מדברי הרמ"א אינה מסתברת ופלא על המביאים כן בשם הגראי"ל.

מקדש מלך כתב:אחווה את דעתי הענייה שכל קשר בין 'פשטות המתחדשים' לתוכן הגליון הינו מקרי בהחלט, בלי שום וד"ל.

היה אפשר לשנותו לעלון על 'מחשבת ישראל' או 'תורה ומדע' או כל שם שירצו.

ברם יתכן שניתן להתאים בין התוכן לשם, על ידי שינוי (אולי קוסמטי, אבל בסיסי וחשוב מעין כמוהו), והוא חילוק ברור בין הפילוסופיה הארכנית, לביאור הפשטני שאותו מציע הכותב, וזאת בהשוואה לשאר השיטות הפשטניות או הדרשניות הכתובות בפסוק, ולאחר מכן להאריך כיד ה' הטובה ברעיונות נשגבים.

פשט היינו לימוד עצם מה שכתוב ולא מה שנדרש או נרמז וכו'
ובימינו הצורה הנפוצה שבה זה מתקיים בבית המדרש זה בהחלט כרוך בהבנה של רעיונות. וטוב שכך כי כך נשארים קשורים לחז"ל שמהם אנו שואבים את הרעיונות.

המאמר של הרב פייבלזון קילורין לעינים.
רק האילוץ שהוא עושה בביאור הגר"א לערבב בין ביטחון לשיויתי ה' לנגדי תמיד אינו עולה יפה. ומה שכתב שמשמעו בתהלים טז על הביטחון והרמ"א הוא ששינה לפרש על יראת שמים, אילו עיין בתהלים ברש"י ושאר מפרשים לא היה כותב כך.

אוצר החכמה כתב:

בן מיכאל כתב:

עושה חיל כתב:

דרומי כתב:לא הבנתי, וכי "הדברים האלה" מכוון לכל התנ"ך (שעוד לא נכתב כלל)?

אני מבין מדבריך שמי שהולך בדרך - פטור מלעסוק בנביאים וכתובים - כ"ש בגמרא ומשנה.
וכן הלומדים בלילה וביום נ"ך לא מקיימים בשכבך ובקומך.
וכן פטור אדם ללמד לבנו [לתלמידו] נביאים וכתובים....

באמת??

אם אתה פותח בכזאת שאלה, חוששני שאתה הולך לקבל הרבה רותחין מבעלי אמנה דכאן.

שאלה קשה! ויותר מכך קשה על דינים דרבנן, שמדברי הרמ"א עולה כי אין בהם מצוות ת"ת - שכתב שמותר ללמדם בשכר כי אינם בכלל כאשר ציוני ה' אלוהי.

כמדומני שכבר דברו כאן בזה (נדמה לי שגם אני בעניותי) שהמסקנה הזו מדברי הרמ"א אינה מסתברת ופלא על המביאים כן בשם הגראי"ל.

אכן רוב אחרוני זמנינו אינם נוקטים כהגראי"ל בזה. וראה בציונים לותרה להר"י ענגיל סימן ג שכתב שפשוט שאין חילוק בין לימוד דינים דרבנן לדינים דאורייתא

מקדש מלך כתב:

קראקובער כתב:

מקדש מלך כתב:ואיפה כתוב בפירוש שאהבה מגיעה מהדרך שאתה כתבת? אני לא זוכר כעת בבירור. שתי דרכי ההתבוננות כתובים, ואת שניהם לא הצמידו דווקא ל'אהבה'.

אבל בכלל עלינו לדעת, שגם אם לעין פשוטה נראה שדבר מה ברמב"ם לקוח מאריסטו, הרי כיון שכתבו במשנה תורה הוא תורה מסיני בגדר מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואם לא נפסק הלכה כמותו הרי זה ככל שיטה שלא נפסקה, אבל זה בגדר תורה שלימה. וכאן לא מצינו חולק עליו.
בפרט בעניני אהבה ויראה, שודאי הרמב"ם מדבר מתוך נשמתו העילאה, נשמה דאצילות, ובלי ספק עבד את קונו במדריגה עליאה שאין לנו עליה השגה בכלל. ואכמ"ל.

מעניין מה הרמב"ם היה חושב על המשפט הזה.

מהראוי היה להימנע מלהשיב לליצנות, אבל אעשה זאת.

אם הרמב"ם מסביר פירוש בדברי תורה בגלל שכך נראה לו הפשט הנכון, למה שלא יהיה בגדר 'מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש'? האם הרמב"ם לא היה 'תלמיד ותיק'? האם דעה שלא נפסק להלכה איננה בגדר אלו אלו דברי אלוקים חיים? (הרמב"ם חלק על דברי הגמרא המפורשים הללו? מאיפה למדו לומר כן?).

וכל זאת אפילו במקום שלכאורה נלקח מהבנה פילוסופית בת זמנו. על אחת כמה וכמה על ביאור תורני של הרמב"ם במצוות אהבה, שהקשר בינה לפילוסופיה קלוש עד מקרי, ולא חלקו עליו, ועוד הביאו לו ראיות מחז"ל.

הבנתי, זה שהרמב"ם אוחז שאין שדים זה גם מסיני ומה שהוא חולק על חז"ל מכוח השפעות חיצוניות ובכלל כל טעות של הבחור זעצער שהתקדש גם כן נאמר בסיני...כל מי שמכיר הגותו של הרמב"ם מבין שזה מגוחך.

הרב מקראקא, בוודאי אתה מכיר את דברי התומים הידועים לגבי פוסקים בדורות יותר מאוחרים, ועאכו"כ שכן הוא ברמב"ם

מכיר גם מכיר אבל לא מבין הקשר לפה.