פורום אוצר החכמה

וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת-בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל-הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי-בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ

רש״י - אתה ובניך ואשתך. האנשים לבד והנשים לבד, מכאן שנאסרו בתשמיש המטה.

ועיין לקמן וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָיו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי-בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל-הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל

רש''י - נח ובניו. האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם היה שרוי בצער.

לכאורה צע״ק מדוע צריך לכתוב כן ב׳ פעמים.
עוד קשה מדוע בפסוק ראשון לא כתב ״מפני שהעולם היה שרוי בצער״ וצ״ע.
[גם יש לעיין קצת מדוע בפסוק ראשון כתב ״ואשתך״ בד״ה משא״כ בפסוק השני]

ראה רא"ם וגו"א שעמדו על כך.

ראה גם לבוש.

יישר כח

לא הסתכלתי במפרשים, וכדרכי בש"ס חשבתי כך בפעם הראשונה זה נאמר 120 שנה לפני המבול על מנת שידעו שבשעת שהייתם בתיבה לא יוכלו לשמש, אבל כעת מותרים אף שיודעים שאולי הנולדים לא יכנסו (כי לא הובטחו בכך) ובכל זאת כנאמר ליחזקאל בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ולאחר מכן בכניסה זה היה גם מדעתם שהרגישו בצער העולם ובכל זאת חם לא הרגיש כדאיתא במדרש,
בפעם ראשונה רש"י מוסיף "ואשתך" בד"ה מפני ה"ו" , כי על פי הנכון היה צ"ל אתה ובניך אשתך ונשי בניך בלי וואו, ולמרות זאת פירש רש"י שהזכרים לבדן והנקבות לבדן, ופרט זה לא היה צריך לחזור כאן כי זכרון אחד עולה לכאן ולכאן,
חידוש נוסף גם בדרך מילתא דבדיחותא ש"נח" ובני היו חסידי גור הראשונים, כי בכניסתם לתיבה כל העולם רואים שנכנסים ולא ראוי שיכנסו יחד ע"כ גם כניסתם היה בנפרד, אבל ביציאה מן התיבה על אף שאמר להם הקב"ה לצאת יחד , הם יצאו כמו שנכנסו זכרים לבד ונקבות לבד אף שרק הם לבד בעולם. ולפי"ז רש"י הוצרך לומר שעצם הכניסה הייתה בנפרד מפני צער העולם כי כולם רואים שהם נכנסים וציווי הקב"ה היה על מה שנעשה "בתוך" התיבה ולא בעצם הכניסה, ומפני זה לסימנא מילתא גם את היציאה עשו בנפרד מפני עצם צער על מה שקרה בעולם

יישר כח!

מאשר עימי בבית

פירש"י : אתה ובניך ואשתך האנשים לבד והנשים לבד מכאן שנאסרו בתשמיש המיטה.
וכן לקמן ז, ז "ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אל התבה" הפריד בין האנשים לנשים.
שם
פירש"י : אתה ובניך ואשתך האנשים לבד והנשים לבד מכאן שנאסרו בתשמיש המיטה.

ולקמן ז,ז פרש"י נח ובניו האנשים לבד והנשים לבד לפי שנאסרו בתשמיש המיטה מפני שהעולם שרוי בצער ע"כ והדבר צ"ב ראשית כל מדוע חזר רש"י על דבר זה פעמיים, ושנית מדוע לא כ' בראשונה הטעם שנאסרו "מפני שהעולם שרוי בצער" כפי שפירש בפעם השניה.

ועוד לקמן (ה, טז) פרש"י אתה ואשתך איש ואשתו כאן התיר להם תשמיש המיטה ע"כ ואם הטעם הוא מפני שהעולם שרוי בצער א"כ מדוע היה צריך היתר מיוחד לזה הרי בשעה שנגמר המבול כבר אין העולם שרוי בצער וממילא מותרים, ועוד ק' דלאחמ"כ פסוק יז פרש"י ד"ה ושרצו בארץ ולא בתיבה מלמד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש ע"כ, ולכאורה מה טעם מפני שהעולם שרוי בצער שייך בחסרי בינה.

ונראה בביאור הענין הנה בכל מקום שברך – צווה - הקב"ה על פריה ורביה נאמר שדבר זה מתקיים בארץ לעיל א, כב "ויברך אותם אלוקים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ" וכן א, כח "ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ" וכן ט, ז "ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה" הנה מצינו שבכל המקומות הללו מוזכרת הארץ, והנראה בעומק הענין שמטרת פריה ורביה היא קיום החיים על פני האדמה, כלומר העולם נמשך ומתבסס על התולדות וההמשכיות וכל זה הוא דוקא על הארץ – כלומר כשהעולם בהוויתו ונמשך לעתידו וא"כ מרגע שנכנס נח לתיבה והתחיל המבול עד ליציאתו ממנה העולם כאילו נחרב לגמרי – תהו ובהו, ורק ברגע שנפסק המבול, יבשה הארץ, ויצא מן התיבה אז מתחיל העולם להבנות מחדש להתקיים ולהמשך – בבחינת בריאה מחודשת.

וכן לעיל עה"פ "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" דרשו חז"ל (יבמות סה:) אשה אינה מצווה בפריה ורביה משום שאין דרכה לכבוש, משמע שישנו קשר בין מצוות פו"ר לכבישת הארץ, וא"כ קיום מצוה זו שייך רק במצב שהארץ ברת כבישה ולא בעת המבול שהוא מצב של חורבן.

ואפשר עפ"ז לומר שבאמת שתי סיבות נפרדות הן לאסור תשמיש בתיבה, הראשון הוא מחמת שהעולם שרוי בצער, והשני הוא ציווי מיוחד של הקב"ה לא לקיים תשמיש כחלק מן המבול ומהותו של חרבן העולם – עצירת העתידיות וההמשכיות ולאחמ"כ בנייה מחודשת.

ולפי"ז יתיישבו הקושיות שהקשנו לעיל דלכך הוצרך היתר מיוחד לשמש שקודם לכן לא ידעואם יצא העולם מגדר חורבן ולכך נאסרו אף החיות.

וראיתי שנשאל הגר"ח קנייבסקי שליט"א על הטעם שנאסרו בתשמיש מפני שהעולם שרוי בצער, הא לשיטת בית הלל דלמצוות פו"ר בעי בן ובת לא קיים עדיין נח מצות פו"ר שהרי רק בנים היו לו, ואיתא בגמ' דאע"פ דבשני רעבון נאסר תשמיש אכתי מי שלא קיים מצות פו"ר אינו נאסר, וא"כ מדוע נאסר נח בתשמיש הא לא קיים פו"ר.
ועל פי דברנו לעיל א"ש דבאמת לא נאסר נח בתשמיש רק מטעם זה שהעולם שרוי בצער אלא מטעם נוסף.

ןאני הקטן התקשיתי מדוע להלן ח, יח כתוב 'ויצא נח ובניו ואשתו וכו', שזה שוב נשים וגברים בנפרד, והרי זה כבר לאחר שהותר להם וכו'? מישהו יודע אם עמדו בזה, או ביאור מדיליה?

מקדש מלך כתב:ןאני הקטן התקשיתי מדוע להלן ח, יח כתוב 'ויצא נח ובניו ואשתו וכו', שזה שוב נשים וגברים בנפרד, והרי זה כבר לאחר שהותר להם וכו'? מישהו יודע אם עמדו בזה, או ביאור מדיליה?

ראה רש"י: "שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה, עד שיבטיחהו הקדוש ברוך הוא שלא להשחית העולם עוד"

יפה. רעיון של כבודו או בשם מישהו?

ראה גור אריה ז, ז. כלי יקר ח, יז.

ראה גם - מד"ר לה א ובנו"כ שם. רד"ק. חזקוני. ריב"א.

ומפסוק לפסוק:
'כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוֹצֵא אִתָּךְ' – אם אינם רוצים לצאת, הוציאם אתה.
אתמהא, מאיזו סיבה עשויים בעלי החיים לרצות להישאר בתיבה?

ביקורת תהיה כתב:ומפסוק לפסוק:
'כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוֹצֵא אִתָּךְ' – אם אינם רוצים לצאת, הוציאם אתה.
אתמהא, מאיזו סיבה עשויים בעלי החיים לרצות להישאר בתיבה?

נח טיפלה בהם היטב

מתוך הספר 'ביאורי החומש'

יש לתמוה: מדוע נח חיכה לציווי מפורש על כך שייצא מהתיבה, ולא יצא מעצמו? ועוד יותר קשה לגבי בעלי החיים, שמשמע כי בעלי החיים לא רצו מעצמם לצאת מהתיבה, ועד כדי כך שנח צריך היה להוציאם בעל כרחם – "אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה"!
ויש לבאר:
מבואר בספרים , שבתיבת נח שרר מצב של שלום, מעין זה שיהיה לעתיד לבוא, כאשר "וגר זאב עם כבש .. לא ירעו ולא ישחיתו ". כך היה בתיבת נח, שם היו ביחד כל מיני הבהמות והחיות, ובכל זאת "לא עשו רעה זה לזה כלל, ולא השחיתו זה לזה". הסיבה לכך שבאמת השתנה טבעם של בעלי החיים והם לא הזיקו זה לזה, היא מפני שבתיבה שרר גילוי אלוקי נעלה, שפעל בתוך התיבה מצב זה של 'שלום', מעין הגילוי שיהיה לעתיד לבוא.
לכן באמת נח מעצמו לא רצה לצאת מן התיבה, ולחזור לעולם הזה התחתון כמו שהוא בטבעו הגשמי והנחות. וביחס לבעלי החיים מובן מעצמו שלא רצו לצאת מהתיבה – לא היה ברצונם לצאת ממצב כה נעלה, ולחזור להיות חיות טורפות ומזיקות!…
לכן היה הקב"ה צריך לצוות במפורש על נח ומשפחתו לצאת מהתיבה; ולאחר מכן היה צורך בציווי נוסף ונפרד ביחס לבעלי החיים, משום שיתכן היה לומר אחרת: הניחא נח ומשפחתו צריכים לצאת מהתיבה כדי לפעול בעולם – אבל לשם מה צריכים בעלי החיים לצאת ולחזור להיות חיות טורפות?!… - לכן היה צורך בציווי מפורש על כך.
*
ועדיין חסר ביאור: אם אכן שרר בתיבה מצב כה נעלה, "וגר זאב עם כבש", כמו לעתיד לבוא – מדוע באמת ציווה הקב"ה לצאת מן התיבה? איזו מעלה יש בירידה זו, מהאווירה הנפלאה שבתיבה – לעולם הזה הטבעי והתחתון?
והתשובה לכך מובנת מתוך המשך הכתוב גופא: "ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ". הקב"ה רוצה שהעולם יתמלא ויתיישב, "מלאו את הארץ " – ודבר זה אי אפשר לעשות כאשר מצטמצמים לשטח קטן כמו התיבה. לכן יש לצאת מהתיבה, לפרות ולרבות, להתפשט ולמלא את כל הארץ.
וגם ברוחניות הענינים: ידוע, כי בכח ההולדה מתגלה כח האין-סוף שאין לו כל הגבלות, שהרי בכח ההולדה אין כל הגבלה, הוא באופן של עד אין סוף, דור אחר דור. ובכן: בתוך התיבה שרר אמנם מצב נעלה ונפלא, אבל סוף סוף היה זה בהגבלה – לא הותר להם לפרות ולרבות בתיבה; דוקא על ידי הירידה לעולם ומילוי שליחות הקב"ה "ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ" – בכך מצליחים לצאת מההגבלות ולגלות את כח האין סוף!

דרומי כתב:מתוך הספר 'ביאורי החומש'

נערך מתוך ליקוטי-שיחות, תורת-מנחם – התוועדויות, שיחות קודש, וכן מאגרות-הקודש וה"רשימות" של הרבי מחב"ד.

בן אדם כתב:

מקדש מלך כתב:ןאני הקטן התקשיתי מדוע להלן ח, יח כתוב 'ויצא נח ובניו ואשתו וכו', שזה שוב נשים וגברים בנפרד, והרי זה כבר לאחר שהותר להם וכו'? מישהו יודע אם עמדו בזה, או ביאור מדיליה?

ראה רש"י: "שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה, עד שיבטיחהו הקדוש ברוך הוא שלא להשחית העולם עוד"

לכאורה הוא מפורש כבר ברא"ש שבועות פרק ד סימן כז. וכפי שציינו מקורו כבר במדרש רבה [אמנם לפני בפרשה לד אות ז].

לבי במערב כתב:אינו שייך לציין 'מפורש כבר ברא"ש' על דבר המופיע בפרש"י... (משא"כ הציון לב"ר, שנכון הוא).

אבהיר את כוונתי.
דברי רש"י הם רק שנח היה דואג מלעסוק בפו"ר, אך לא ביאר רש"י להדיא מנין נלמד דבר זה בפסוק. לעיל הביאו מהמפרשים שדבר זה נלמד מההבדל בלשונות הפסוקים. דהיינו שלמרות ציווי השם כי יצאו 'אתה ואשתך ובניך' ביציאה בפועל יצאו 'הוא ובניו ואשתו', דבר המקביל לנוסח המופיע כבר בכניסה לתיבה כשנאסרו בתשמיש, וזאת מכיון שלא רצו לעסוק בפו"ר.
ברא"ש הנ"ל כבר מוזכר ההבדל בלשונות הפסוקים כהוכחה לכך שלא רצו לעסוק בפו"ר, וזאת ההרחבה שם מעבר לדברי רש"י.

ייש"כ.

שמר כתב:
ואפשר עפ"ז לומר שבאמת שתי סיבות נפרדות הן לאסור תשמיש בתיבה, הראשון הוא מחמת שהעולם שרוי בצער, והשני הוא ציווי מיוחד של הקב"ה לא לקיים תשמיש כחלק מן המבול ומהותו של חרבן העולם – עצירת העתידיות וההמשכיות ולאחמ"כ בנייה מחודשת.

לפי ביאור זה יתיישב היטב הקושיא שהרי העולם כבר לא היה שרוי בצער שהרי כבר נחרב כולו ואם כן העולם היה רק יושבי התיבה והם לכאורה כבר אינם בצער.
אא"כ נאמר שישיבת התיבה היא עצמה צער כמו שאמר שם בן נח לאליעזר

אהרן תאומים כתב:לא הסתכלתי במפרשים, וכדרכי בש"ס חשבתי כך בפעם הראשונה זה נאמר 120 שנה לפני המבול על מנת שידעו שבשעת שהייתם בתיבה לא יוכלו לשמש, אבל כעת מותרים אף שיודעים שאולי הנולדים לא יכנסו (כי לא הובטחו בכך) ובכל זאת כנאמר ליחזקאל בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ולאחר מכן בכניסה זה היה גם מדעתם שהרגישו בצער העולם ובכל זאת חם לא הרגיש כדאיתא במדרש,
בפעם ראשונה רש"י מוסיף "ואשתך" בד"ה מפני ה"ו" , כי על פי הנכון היה צ"ל אתה ובניך אשתך ונשי בניך בלי וואו, ולמרות זאת פירש רש"י שהזכרים לבדן והנקבות לבדן, ופרט זה לא היה צריך לחזור כאן כי זכרון אחד עולה לכאן ולכאן,
חידוש נוסף גם בדרך מילתא דבדיחותא ש"נח" ובני היו חסידי גור הראשונים, כי בכניסתם לתיבה כל העולם רואים שנכנסים ולא ראוי שיכנסו יחד ע"כ גם כניסתם היה בנפרד, אבל ביציאה מן התיבה על אף שאמר להם הקב"ה לצאת יחד , הם יצאו כמו שנכנסו זכרים לבד ונקבות לבד אף שרק הם לבד בעולם. ולפי"ז רש"י הוצרך לומר שעצם הכניסה הייתה בנפרד מפני צער העולם כי כולם רואים שהם נכנסים וציווי הקב"ה היה על מה שנעשה "בתוך" התיבה ולא בעצם הכניסה, ומפני זה לסימנא מילתא גם את היציאה עשו בנפרד מפני עצם צער על מה שקרה בעולם

לא חיפשתי עדיין במפרשים, אולי כבר התעוררו ע"ז
הנה רש"י כותב בסוף פרשת בראשית שגזרת המבול נגזרה ק"כ שנים מקודם, ועוד כ' רש"י שהקב"ה כבש מעיינו של נח ולא הוליד עד היותו בן ת"ק שנים, כדי שלא יגיעו בניו לכלל עונשין, היינו בן מאה שנה, נמצא לפי"ז שבזמן שנצטוה נח על בנין התיבה, וכמו"כ הפסוק 'והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך' שנאמרה ביחד עם ציווי התיבה, הכל נאמרה עוד לפני שנולדו שם חם ויפת!! וכבר אז כעשרים שנה לפני לידת יפת בנו הגדול, נכרת עמו ברית על בניו שלא נולדו ועל נשיהם שלא נישאו עדיין!

אראל כתב:לא חיפשתי עדיין במפרשים, אולי כבר התעוררו ע"ז
הנה רש"י כותב בסוף פרשת בראשית שגזרת המבול נגזרה ק"כ שנים מקודם, ועוד כ' רש"י שהקב"ה כבש מעיינו של נח ולא הוליד עד היותו בן ת"ק שנים, כדי שלא יגיעו בניו לכלל עונשין, היינו בן מאה שנה, נמצא לפי"ז שבזמן שנצטוה נח על בנין התיבה, וכמו"כ הפסוק 'והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך' שנאמרה ביחד עם ציווי התיבה, הכל נאמרה עוד לפני שנולדו שם חם ויפת!! וכבר אז כעשרים שנה לפני לידת יפת בנו הגדול, נכרת עמו ברית על בניו שלא נולדו ועל נשיהם שלא נישאו עדיין!

ומה בכך? והלא גם עם אברהם כרת ברית לו ולזרעו אחריו לארבע מאות ושלשים שנה, ולא היה לו בן באותה שעה.

איש גלילי כתב:ומה בכך? והלא גם עם אברהם כרת ברית לו ולזרעו אחריו לארבע מאות ושלשים שנה, ולא היה לו בן באותה שעה.

באברהם נאמרו הדברים באופן מפורש ע"ש העתיד
אבל בנח כנראה הדברים שהדברים נאמרו כשכבר היו בעולם, וכך הבינו כמה כותבים כאן

לא נתכוונתי להקשות איזה קושיא 'עצומה', אלא להעיר....