הנה כאן מחלוקת קורח ועדתו, היו ג' חלקים, קורח, ר"נ ראשי סנהדראות, דתן ואבירם, צריך לברר כאן מה היה חלקו של כל אחד,
וראשית נברר חלקם של דתן ואבירם במחלוקת זו, רש"י כאן כתב "דתן ואבירם - בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה,וושכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקתו.." מבואר שהיו שותפים שווים למחלוקת.
אמנם, בפרשת במדבר כתב (ג' כ"ט) משפחת בני קהת יחנו וגו' תימנה - וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה,שאוי לרשע ואוי לשכנו, לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמשים איש עם קרח ועדתו, שנמשכו עמהם במחלוקתם: משמע שלא באה להם מחלוקת זו אלא מקורח ועדתו שדתן ואבירם נמשכו אחריו.
ובפרשת פנחס (כו ט') וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קרואי קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל יְקֹוָק: כאן מבואר ב' דברים, דתן ואבירם הצו על משה ואהרן, כשעדת קורח הצו על ה'. והאור החיים הק' מפרש (שם) שבעצם דתן ואבירם היו עיקר סיבת מעשה קורח ומחלוקתו, וגם את קרח הם החטיאו, והגם שאמר הכתוב ויקח קרח שנראה שמעצמו עשה, אפשר שהיה אחרי מה שקדם לו מהם אבל בעצם הם הצו אותו, ולולי הם למרות המחלוקת היו בני ישראל חוזרין בהם, ורק מחמתם נשארה המחלוקת. וע"ש עוד. אמנם לכאורה תמוה, שמדברי רש"י בפרשת במדבר נראה שהם נמשכו אחריו, ובגללו באו למחלוקת?
ונראה להציע, שקורח תמיד היה מלא בטרוניא כלפי משה ואהרון, וזה אשר שמעו ממנו שכניו – דתן ואבירם בני ראובן ונמשכו אחריו בדעותיו, אלא, שקורח לא העיז להוריד את המחלוקת ל'פסים מעשיים' ורק מחמת דתן ואבירם באה המחלוקת למה שבאה, נמצא שבעצם הם נגררו אחרי דעותיו, ונשתתפו איתו, ובפועל הם גרמו את כל מה שנעשה בפועל.
וענין הר"נ ראשי סנהדראות שרצו להקטיר קטורת ביאר הנצי"ב (בתחילת הפרשה ובפנחס) שמהנצטרפו למחלוקת זו היה רצונם מצד דברים שבקדושה, שרצו להשיג ענינים קדושים, ומשא"כ דתן ואבירם לא היה רצונם אלא לריב עם משה, ולכן לא היה אצלם ענין כלל להקטיר בעצמם.
לפי"ז יל"פ דברי חז"ל (במגילה יא א') 'הוא דתן ואבירם – הם ברשעתם מתחילתם ועד סופם', לכאורה מה מקום יש לחשוב שלא היו ברשעם? ולפי"ז מובן, שבא ללמדנו שלא נאמר שהיו כמו ר"נ מקטירי הקטורת שבעצם היה רצונם טוב, אלא סתם ברשעם היו, לריב ולעורר מחלוקת, ולא רצון להשיג השגות.
וענין קורח עצמו יש לברר, שבתחילה כתב רש"י: "ויקח קרח - לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה" משמע שהיה ענינו כעין הר"נ ראשי סנהדראות, שעוררו על הכהונה ורצו לזכות בה, (וכן לק' פסוק יט) מאידך כתב רש"י: "ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת...". ובברכת פרץ כתב שעיקר הענין היה מחמת הקנאה, ורק לאחרים סיפר שהוא משום הכהונה. ע"ש.