פורום אוצר החכמה

קו ירוק כתב:תמיד יישבתי שהם היו הממונות על כל המילדות.

לייטנר כתב:בהעמ"ד הפריד בין שתי המילדות הראשיות בפסוק טו, לבין כל המילדות העבריות בפסוק יח.

אשר שם האחת שפרה. לפי הפשט שהן שמותיהן, ע"כ לא הנה בלבד היו מילדות בכל ישראל אשר גרו בכמה ערים, אלא הן היו המילדות הראשיות, וע"פ פקודת פרעה עליהן יצוו לכל המילדות אשר תחתיהן. והדרש ידוע ומבואר בפרש"י, ויצא הדרש מדכתיב שתי פעמים ויאמר, אלא אמירה הראשונה היה אשר יודע מעשה המילדת, שאחת משפרת את הולד והשנית פועה עליו, ועתה ויאמר עוד בילדכן וגו', וגם לזה הדרש הוא הזהיר את המילדות הראשיות, והנה יזהירו את המילדות אשר תחתיהן, ועי' מקרא י"ח

בתבונה כתב:אכן כך גם אני חישבתי שאלו יצוייר וקצב הגידול היה אחיד במהלך השנה קודם הולדת משה רבינו 81-80 שנים קודם יציאת מצרים 129-130 שנה אחר הכניסה למצרים היה בממוצע רק 5 ילדים חדשים (זכרים או נקבות )ליום
[list=][(600,000/70)^(129/210)- (600,000/70)^(129/210)]*70=~804[/list]
זה זכרים בלבד נכפיל ב2 ונחלק ל-365 פחות מ4.5 ילדים חדשים ליממה (שכמובן בהריון מרוןבה עוברים זה עוןד פחות לידות)
כמובן היות והריבוי החל רק עם קושי השעבוד היו עוד פחות לידות (ועוד שלא בהכרח שכל היולדות השתמשו רק במילדות עבריות הרי היו שגרו בשכנות למצריות "ושאלה אשה מעם שכנתתה)

ברזילי כתב:שתי הערות:
א. המעריך הראשון צריך להיות 130/210.
ב. התעלמת מפטירות (שצריך לידות נוספות כדי לפצות עליהן), אבל בשורה תחתונה מדובר במספר חד ספרתי של לידות ביום (בלי לקחת בחשבון לידות מרובות עוברים), כנ"ל.

קו ירוק כתב:תמיד יישבתי שהם היו הממונות על כל המילדות.

ברזילי כתב:אם נניח שקצב הריבוי של עמ"י היה אחיד במשך רד"ו שנותם במצרים, הרי שגודל האוכלוסיה בזמן גזרות פרעה (כשמונים שנה לפני יצ"מ) היה רק כעשרים אלף (גברים), ואם כן מספר הלידות בכל יום לא היה רב כל כך (כעשרים אלף נשים מגיל עשרים ומעלה, נניח שמחציתן בגיל הפוריות, ואשה בגיל זה יולדת פעם בשלש שנים בממוצע, ונקבל כעשר לידות ביום. קצת עמוס, אבל לא בלתי אפשרי לשתי מילדות). לפי משמעות הפסוקים הריבוי גדל משמעותית משהחל השעבוד, ולכן אפשר שהמספר שציינתי מופרז כלפי מעלה.

ע. התשבי כתב:לכאו' הנס של ריבוי הלידות (ששה בכרס אחת) כלל גם שלא יצטרכו למיילדות (כי חיות הנה).

בתבונה כתב:לגבי הפרשנות שנשות ישראל לא הוצרכו למילדות,
א. בפסוק כתוב שהמיילדות בחרו לא לקיים את דבר פרעה ולא שלא יכלו לקיים את דבר פרעה כי ילדו קודם כפי ששיקרו לו
רש"י מפרש ותחיין את הילדים - שהיו מספקות להם מים ומזון, וזה ודאי נגד יראת פרעה.
ב.במדרש כתוב שפרעה דרש מהם להראות כאילו נולד ילוד מת ותוך כדי שהעובר מתחיל לצאת נתן להם סימן לראות אם זה זכר ולהמית אותו. כך שאם היו יולדים קודם באמת לא יתכן שיכלו לקיים זאת
לא מוכרח שפרעה ידע זאת לפני שאמרו לו.
ג. אם על פי החישוב פרעה הבין כבר שהם לא צריכות מיילדות מה פרעה חשב מלכתחילה
כנ"ל.
ד. אם אין מלכתחילה קושיא כפי שהוסבר כבר אז גם אין צורך בפרשנויות.
זו באמת דחיה נפלאה...

וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד ב
תנא: לא דיין שלא המיתו אותן, אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון:

ברזילי כתב:אם נניח שקצב הריבוי של עמ"י היה אחיד במשך רד"ו שנותם במצרים, הרי שגודל האוכלוסיה בזמן גזרות פרעה (כשמונים שנה לפני יצ"מ) היה רק כעשרים אלף (גברים), ואם כן מספר הלידות בכל יום לא היה רב כל כך (כעשרים אלף נשים מגיל עשרים ומעלה, נניח שמחציתן בגיל הפוריות, ואשה בגיל זה יולדת פעם בשלש שנים בממוצע, ונקבל כעשר לידות ביום. קצת עמוס, אבל לא בלתי אפשרי לשתי מילדות). לפי משמעות הפסוקים הריבוי גדל משמעותית משהחל השעבוד, ולכן אפשר שהמספר שציינתי מופרז כלפי מעלה.

בתבונה כתב:

וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד ב
תנא: לא דיין שלא המיתו אותן, אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון:

דהיינו גם לא עשו כדברי פרעה להמית אותם ובנוסף לא די בזאת גם נתנו מזון
כך שזה טעות בהבנת הסוגיה להסיק מכך שלמיילדות לא הייתה אפשרות טכנית להמית אותם כי הילדים נולדו קודם

בתבונה כתב:המקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו

כִּי חָיות הֵנָּה. בְּקִיאות בִּמְלֶאכֶת הַמְיַלֶּדֶת, וְאִם נַחְפּץ לַעֲשׂות דָּבָר או לְדַבֵּר שֶׁלּא כַּהגֶן, תִּהְיֶינָה מַרְגִּישׁות בַּדָּבָר וְלא תִקְרֶאנָה עוד אותָנוּ לְיַלֵּד, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶה לְהָמִית אֶחָד או שְׁנַיִם בִּלְבָד.

ברזילי כתב:ההרג לא יועיל כאן. אם הפסוק אומר שבני ישראל פרו ורבו במאד מאד, אין זה סביר לומר שהכוונה היא שמספרם נשאר כשהיה (אלא שהלידות הרבות התקזזו עם ההרג). גם אם נאמר שיצא אחד מחמשה הריבוי יהיה קטן הרבה הרבה יותר מזה שהיה בשבע עשרה שנה בהן חי יעקב במצרים (אם נקבל את המדרש כפשוטו).

חיים ושלום כתב:רש״י כותב שפועה היתה מפייסות הולד ואח״כ כותב רש״י שפועה מלשון צעקה כמו אפעה כיולדה, האיך יתקיים שניהם?

איש גלילי כתב:

ברזילי כתב:ההרג לא יועיל כאן. אם הפסוק אומר שבני ישראל פרו ורבו במאד מאד, אין זה סביר לומר שהכוונה היא שמספרם נשאר כשהיה (אלא שהלידות הרבות התקזזו עם ההרג). גם אם נאמר שיצא אחד מחמשה הריבוי יהיה קטן הרבה הרבה יותר מזה שהיה בשבע עשרה שנה בהן חי יעקב במצרים (אם נקבל את המדרש כפשוטו).

איננו יכולים לדעת את היקף ההרג.

אוהב&דעת כתב:כ"כ הרבה לגבב ולא להביא דברי ראב"ע ?!
"ויאמר מלך מצרים למילדות שרות היו על כל המילדות, כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו, אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר. וככה ראיתי היום במקומות רבות".

ויאמר מלך מצרים למילדות. שרות היו על כל המילדות, כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו, אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר. וככה ראיתי היום במקומות רבות. והאם והבת היו בדרך קבלה, כי נכון הוא. (ראב"ע הארוך, שמות א, טו).

בקרו טלה כתב:

איתן כתב:מופקדות על המיילדות. נראה לי שיש שכתבו כך בפרוש, אך כרגע אין לי את האפשרות לבדוק.

הובא באשכול זה איך הספיקו שתי מיילדות שפרה ופועה לכל עם ישראל?