הנה בפי' הרוקח כאן מובא בזה"ל,
מדרש אגדה כשברח יעקב מפני עשו לחרן נולד לו בן לעשו וקראו אחי כדי שלא תשתכח מה שעשה לו יעקב, וציוה לו כל מקום שיפגע בו שיהרגהו, זהו מיד אחי ומיד עשו.
ובמדרש אגדה (בובר) כאן בשינוי קצת,
הצילני נא מיד אחי. אחי שבא אלי מכוחו של עשו, שבשעה ששלח יצחק את יעקב לפדן ארם, שיגר עשו איש אחריו ששמו אחי.
והנה להלן בפרשת ויגש (מו, כא) כתיב, וּבְנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן בֶּ֤לַע וָבֶ֙כֶר֙ וְאַשְׁבֵּ֔ל גֵּרָ֥א וְנַעֲמָ֖ן אֵחִ֣י וָרֹ֑אשׁ מֻפִּ֥ים וְחֻפִּ֖ים וָאָֽרְדְּ.
ואיתא במדרש (בראשית רבה פרשה צד סימן ח),
ונראה שמה שמנוקד 'אֵחִ֣י' בחיריק תחת האות חי"ת במקום בקמ"ץ, היינו לפי שלא אבה בנימין לקראו בשם רשע, כשם בו דודו הרשע, וכאשר משנה את הניקוד הרי זה באמת שם אחר.בשעה שעמד יוסף עם בנימין שאליה אית לך בנין א"ל אין, א"ל כמה אמר ליה עשרה אמר ומה שמהון, א"ל הוה לי חד אח והיו מעשיו נאים ונעימים ונשבה ממני והוצאתי להם שמות לשם המאורע שלו, בלע שנבלע ממני, בכר שהיה בכור לי, אשבל שנשבה ממני, גרא שגר בארץ אחרת, נעמן שהיו מעשיו נאים ונעימים, אחי שהיה אחי ודאי.
ובאמת מצינו שלאחר מכן נשתנה ונתחלף שמו של אותו אחי ל'אחירם', כדכתיב בפרשת פינחס (כו, לח), בְּנֵ֣י בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶ֗לַע מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַבַּלְעִ֔י לְאַשְׁבֵּ֕ל מִשְׁפַּ֖חַת הָֽאַשְׁבֵּלִ֑י לַאֲחִירָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הָאֲחִירָמִֽי. ופירש"י, לאחירם - היא אחי שירד למצרים, ולפי שנקרא על שם יוסף שהיה אחיו ורם ממנו נקרא אחירם.
ועוד מצינו בדברי הימים (א ז, יב), וְשֻׁפִּ֤ם וְחֻפִּם֙ בְּנֵ֣י עִ֔יר חֻשִׁ֖ם בְּנֵ֥י אַחֵֽר. ופירש"י, עזרא שכתב ספר היחס הזה לא היה יודע אם היו מבני בנימין אם לאו לפיכך כתבם לבדם וגם משום דכתיב ומכיר לקח אשה לחפים מספקא ליה. וברד"ק, וז"ל, חשים בני אחר - אחר זה לא נזכר ואפרש הוא אחר מהנזכרים ויש לו שתי שמות ומה שספר היחס על דרך קצרה כי עזרא מה שמצא ביחסי' או מה שנמסר לו בקבלה הוא מה שכתב.
אולם באמת היה מקום לשער שה'אחר' הזה הוא אחי – אחירם הנ"ל.
ויעוי' בחזקוני בפרשת ויגש שם, וז"ל,
. עכ"ל. ולא הבנתי כוונתו, אם באמת אחר הוא אח נוסף או שהוא אחי הנ"ל.אין לעמוד על מנינם. לפי שיטת דברי הימים נמצא שהם י"א ומונה אחיה במקום אחוה והוא אחי הנזכר כאן. וי"ל כשירדו למצרים לא היו רק עשרה בשעת ירידה ושוב נולד אחר, ושינוי השמות על שם שמזכיר אותו פעם אחרת וכן המנהג בכל המקרא כשבא לכתוב להזכיר מה שהזכיר כבר