פורום אוצר החכמה

טעם נדיר שאחת מהופעותיו היתה השבת בפר' שמיני. בכמה ספרים כ' שמשמעותו כביכול נכתבה המילה ב' פעמים וביארו לפי הקדמה זו כמה דברים נאים. (ר"ש הכהן מביא בהקדמת בנין שלמה דבר יקר מאחיו ר' בצלאל, משך חכמה אף הוא משתמש בזה ועוד). נשאלתי מה המקור להנחה זו? בס' אחד ראיתי שכ' שידוע כן בשם ר' זלמ'לה מוואלאז'ין ולא ידעתי מנין ידוע. חיפוש מהיר באוצר העלה שהדבר מוזכר כבר בס' אדרת אליהו על הזוהר שהיה תלמיד הרמ"א. ואפשר שהוא מציין שם לזוה"ק.

כל היודע יודיע.

www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9974&pageid=P0193L (טור שמאלי. לא עיינתי בפנים).

יש"כ על הטרחה. ציינתי לזה בהודעה הפותחת.

למיטב זכרוני נאמר לי שיש על זה מהאר"י קדוש בשער הפסוקים ובשער הליקוטים על אתר

לא ברורה כלל הסברא שיחשב כאילו כתוב פעמיים.

מה הכוונה פעמיים? ויבא לו לו יין וישת?! למה תעשה תעשה כה לעבדיך?! זה הרי מגוחך.

ובפרשתנו זה שינוי המשמעות - אשר לא לא ציוה אותם - הרי פעמיים לא הם כן!

המקום היחיד שיש לזה משמעות כלשהי זה בפר' שלח - הלא טוב טוב לנו שוב מצרימה.

אפרקסתא דעניא כתב:מה הכוונה פעמיים? ויבא לו לו יין וישת?! למה תעשה תעשה כה לעבדיך?! זה הרי מגוחך.

ובפרשתנו זה שינוי המשמעות - אשר לא לא ציוה אותם - הרי פעמיים לא הם כן!

המקום היחיד שיש לזה משמעות כלשהי זה בפר' שלח - הלא טוב טוב לנו שוב מצרימה.

ויבא לו יין, כמדומה שהמשך חכמה פי' לפי מה שאמרו השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן שנים הר"ז דרך ארץ.

ויבא לו יין, ראיתי מבארים המרכא כפולה עפ"י דברי התרגום יונתן: "וְלָא הֲוָה חַמְרָא גַבֵּיהּ וְאִזְדַמֵן לֵיהּ מַלְאָכָא וְאַיְיתִי מִן חַמְרָא דְאִצְטִנַע בְּעִינְבוֹיֵי מִן יוֹמֵי שֵׁירוּי עַלְמָא וְיַהֲבֵיהּ בְּיַד יַעֲקב וְיַעֲקב אַמְטֵי לֵיהּ לְאָבוּי וּשְׁתִי".
היינו שהיו כאן שתי הבאות.

ובפסוק ויקרא לה נובח בשמו, אפשר לבאר שכוונת הכתוב לרמוז שלא עמד לה שמה, וכמו שהביא רש"י מדברי רבי משה הדרשן, (ואף שרש"י דחה לפירוש זה, מ"מ הרמב"ן הביא מקור לזה מחז"ל, "והרי הרב אוצר בלום", עיי"ש).

ובפסוק אשר לא צוה אותם, אפשר לבאר עפ"י חז"ל שאמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצה להביא מן ההדיוט, וכן הוא הדין, אלא שטעו והביאו אש זרה אשר לא צוה אותם להביא, ובזה תתיישב תמיהת הרב אפרקסתא דעניא.

ויבא לו יין - לדבריך היה צריך לכפול מילת ויבא, ומכפילות מילת לו אין משמעות של שתי הבאות.

ויקרא לה נבח - לא הבנתי. לכאורה הכפלה היא הדגשה וכאן הרי רוצים לעשות הפוך מהדגשה, שהרי לכן גם נשמט המפיק, כמו שרמזת.

אשר לא צוה - ג"כ לא זכיתי להבין איך הכפלת מילת לא והדגשתה - מלמדת על העניין שכתבת.

ויבא לו יין - אולי אפשר לומר דלא רצה הכתוב לרמוז זאת בתיבת 'ויבא', שהרי יעקב אבינו הביא רק פעם אחת, ונרמז במילת 'לו' שהובא פעם אחת ליעקב ופעם אחת ליצחק, וכאילו נכתב ויבא לו ב"פ.

ויקרא לה נבח - באמת לכאורה אין הכוונה לרמוז על ב' פעמים, אלא לומר שלא עמד לה שמה, וכן ביאר בבנין שלמה
http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 72&hilite=

אמנם דבר זה כבר נרמז בפסוק 'לה' בלא מפיק ה"א, ואלי י"ל דזוהי כוונת רש"י דהדבר נרמז ע"י המרכא כפולה ולא בחסרון המפיק ה"א, ויל"ע.

אשר לא צוה - מע"כ שאל כיצד יתכן שהכפילות של לא לא תרמוז לומר כן, ובזה אפשר לבאר שאכן כוונת הכתוב לרמוז שכן הוא הדין שאע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, ועל כן יש כאן ג"כ מובן 'אשר צוה', אלא שהם לא נצטוו בכך.

כך רח"ק שליט"א בטעמא דקרא.
וע"ע בעל הטורים.

נראה לומר שהרי הורו הלכה בפני רבם. א"כ: אשר לא ציווה אותם הקב"ה, ואשר לא ציווה אותם משה רבנו.

מצאתי מצויין אצלי:

הפעם הראשונה שיש בתורה טעם מרכא כפולה הוא בפסוק "ויבא לו יין וישת" (תולדות כז, כה). ומבואר על כך בזוהר (חלק ג קפט, א): "לו בתרי טעמי דהא בתרין סטרין אחיד". וראה הגהות מהרח"ו שם. תורה אור פ' וישלח כה, ב ("בתרי טעמי שהוא התכללות").
וראה לקוטי לוי יצחק לזהר פ' שמיני ע' רסח. פ' אחרי ע' רעז (ושם ביחס לעוד פסוקים שיש בהם מרכא כפולה). לקוטי שיחות חלק כח, ע' 283, הערה 51, ובהנסמן שם. "תורת מנחם - תפארת לוי יצחק", ספר ויקרא, ע' קט ואילך.