לעמל יולד כתב:וארא
ט ג
"במקנך אשר בשדה" - התרה אותם בהווה כי רוב המקנה בשדה אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית כמו שאמר (להלן פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים
וברש"י בפסוק י כתב "באדם ובבהמה" - ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד שנאמר במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים. והנה רבינו חלק על רש"י, וא"כ נשאר קושית רש"י על רבינו, מאין היו להם הבהמות?
בפשטות י"ל ממה שקנו מישראל (לא גרע ממכת דם כנודע, וכל שכן כאן שיכלו לקנות אחרי סיום הדבר).
אמנם דברי רש"י לקוחים מהמכילתא ריש פרשת בשלח (כמו שכתב רש"י בעצמו), והמכילתא לא תירצה כן. וצ"ע.
ולגוף דברי המכילתא ברשותכם אפרט הדברים, כי לענ"ד שיטת רש"י והרמב"ן בנידו"ד תלויה בגרסה במכילתא.
ז"ל המכילתא שלפנינו: "ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות שהיו טוענין המרכבות? אם תאמר משל מצרים היו, והלא כבר נאמר (במכת דבר) וימת כל מקנה מצרים. ואם תאמר משל פרעה היו (ותאמר ששל פרעה לא מתו בדבר), והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך (דיקא) אשר בשדה. ואם תאמר משל ישראל היו, והלא כבר נאמר (אחרי מכת חושך) וגם מקנינו ילך עמנו לא תישאר פרסה. אלא של מי היו? של הירא את דבר ה' (מעבדי פרעה). נמצינו למדין הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל".
לגרסה זו, ראיות המכילתא שלא נשאר מקנה הן ממכת דבר, ועל זה ענתה שהמקנה היה מהירא את דבר ה' (המוזכר במכת ברד). וזהו מפורש כרש"י, שנלמד סתום מן המפורש וגם במכת דבר לא מתו המקנה של הירא את דבר ה' שהניס את מקנהו את הבתים, וכ"כ החזקוני.
אבל גרסת הגר"א היא: "ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות הטוענין מרכבות? אם תאמר משל פרעה היו (ותאמר ששל פרעה לא מתו בדבר), והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך (דיקא) אשר בשדה. ואם תאמר משל מצרים היו, והלא כבר נאמר (במכת דבר) וימת כל מקנה מצרים וכתיב וירד עליהם הברד ומתו. ואם תאמר משל ישראל היו והלא כבר נאמר (אחרי מכת חושך) וגם מקנינו ילך עמנו לא תישאר פרסה. אלא של מי היו? של הירא את דבר ה' (מעבדי פרעה). נמצינו למדין הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל".
נראה ברור שהוקשה לגר"א מהכ"ת לקחת פסוק שכתוב על מכת ברד (הירא את דבר ה' וכו') ולהביאו על מכת דבר, ולכן סבר שדברים כפשטן, ובמכת דבר מתו כל מקנה מצרים, וכרמב"ן, ואעפי"כ מפורש בתורה שעוד היו למצרים בהמות במכת ברד, ומשכך – אותן בהמות של הירא את דבר ה' במכת ברד הן טענו את מרכבות פרעה.
ובכל מקרה קשה כנ"ל, מדוע לא ענתה המכילתא שהמצרים קנו בהמות מישראל. ובשלמא ממכת חושך והלאה, לאחר שאמר משה לפרעה "גם מקננו ילך עמנו לא תישאר פרסה", י"ל דהיינו שמכאן ואילך גם לא מכרו ישראל למצרים שום בהמה. אבל מסוף מכת ברד ועד מכת חושך יכלו המצרים לקנות בהמות מישראל.
כללו של דבר: אחרי מכת דבר נזכר בכתוב "בהמה" של מצרים במכת שחין, ובמכת ברד, ובמכת בכורות (כל בכור בהמה), ואח"כ בפרשת בשלח "כל רכב מצרים". ואת כולם צריך ליישב לשיטת הרמב"ן שבדבר מתו כל מקנה מצרים כפשוטו. ואם נאמר שקנו מישראל – א"כ צ"ע מה הוקשה למכילתא.
וביותר מה שמעניין הוא שאת הרמב"ן כלל לא הטרידה השאלה הזו, ולא טרח אפילו להתייחס לשאול ולתרץ. כאילו התשובה כ"כ פשוטה שאי"צ אפילו להתייחס. וצ"ע.
[אב"ע תירץ ש"כל מקנה מצרים" הכוונה "רוב" המקנה. רש"י וחזקוני תירצו כנ"ל לפי המכילתא. יש עוד מפרשים שלא התייחסו כלל לנושא לא לכאן ולא לכאן, וצ"ע, הלוא זו שאלה פשוטה בפשוטו של מקרא: כתיב "וימת כל מקנה מצרים" – ולאחר מכן אנו מוצאים כמה וכמה פעמים בהמות של מצרים].