תוכן כתב:לא רציתי לדון ברל"מ בכלל, כי הוא לא העיקר פה. הסיבה שנדרשתי לרל"מ באופן אישי, הוא משום שמישהו כתב לפני שבית מדרש זה מרבה חיילים לתורה ולתעודה, ועל כן אמרתי שלא כך הם הדברים. עוד דבר, אין רצוני בכלל לגנות את רל"מ בשום צורה שהיא, הכרתי אותו מרחוק מאד, ואף פעם לא חשבתי משהו שלילי עליו. הנקודה היא אחרת לחלוטין. הרצון של חברי פשוטו של מקרא להאדירו ולרוממו מעבר למעלתו האמתית, בכדי לתת הכשר לגישתם, זה מה שגרם לי לנסות לשים את הדברים בפרופורציה.
אשתדל לחזור על הדברים שוב, עם הרגישות הראויה. כל מה שאני כותב אין בו משום לגנות אותו כי הוא זה, אלא אני טוען שהוא אינו מתאים לדפוס או לדוגמא הקלאסית של גדול בישראל. זה שהוא אהב את החיים, זה בסדר גמור, הלוואי על כל אחד מאחינו שיאהב ויהנה מהחיים כמוהו. אין בזה שום רע! אבל אהבת החיים לא זה מה שעושה אדם לאדם גדול!! מה שעושה אדם לאדם גדול, זה יראת ה' יוקדת, ואהבת ה' שופעת, מסירות נפש על קיום ודקדוק המצוות, התמדה על אנושית, גמילות חסדים הרבה הרבה מעבר לצורה הרגילה, פרישות גמורה מהבלי עולם הזה, וכיוצא בזה.
עכשיו, אולי רל"מ היה כזה, אני באמת לא יודע. מה שאני כן יודע, זה מה שהחסידים שלו כותבים עליו. ואחרי המחילה רבה, זה שהוא היה אדם נורמלי, במובן הכי חיובי של המילה, זה שהתפילה שלו נאמרה בנחת ובנעימות, והלוואי עלי תפילות כאלו, זה שהוא אהב להיות יהודי, נפלא ביותר! זה שהוא ידע להנות מהחיים, זה עושה אותו לאדם בריא בנפשו, אדם חביב, וכיוצא. זה לא הופך אותו לאדם מורם מעם. התיאורים שחסידיו כותבים עליו, זה לא התיאורים שנכתבו על שום אחד מהגדולים מהדור שהכרנו. לא על ר' עובדיה יוסף, ולא על ר' שך, ולא על ר' אלישיב, ולא על הסטייפלר, ועוד ועוד, זכר כל הצדיקים והקדושים לברכה.
אבל אני באמת לא רוצה לדון ברל"מ, הוא לא הנושא בשום אופן. אבל אני כן רוצה לעצור את השימוש בשם שלו כדי למנף שיטה שהיא שנויה מאד במחלוקת.
ובכל מקרה, זה לא מעיקרי הדת. אין ברצוני כלל לזלזל באדם שיקר מאד לאנשים אחרים. אין רצוני להכאיב לאף אחד. את האמת כמו שאני רואה אותה, אני אומר, אבל דיון זה הוא לא מהדברים שצריך לחזור עליהם ק"א פעמים. בל"נ יותר לא אדרש לסוגיא זו, אלא אם יש הכרח גמור.
אין עניני לדון בשיטת מו"ר הגר"ל הכ"מ, אבל אני כן רוצה להתייחס למה שנאמר כאן. בלי קשר לרב התוכן שליט"א שהוא נראה איש יקר רוח ות"ח. (זכיתי לפוגשו לא מזמן)
מציגים אותו כנורמלי כנהנתן וכו'. לפני שמדברים עליו ראוי להדגיש, שאי אפשר ללמוד מניקים עלומים מי היה הרב. ואם ניק אחד או שתיים או עשר כתבו שהם התחברו לזה שהוא נורמלי ונהנתן שיבושם להם. זה לא אומר שזה הוא.
כבר בהלוויתו הזכירו שהוא השאיר צוואה, שמה ''בן מלך - חכמה ומוסר'' מי שרוצה לדעת את הגרל"מ ואת שיגו ושיחו ראוי שיעיין שם, שם כתובים עקרי השקפתו הנהגתו ומחשבתו בלא כל קשר לפשוטו של מקרא, ורק אחר כך יתחיל לדבר על דמותו.
כמו כן המאמר הפרידה (או יותר נכון - הביקורת) של א. ס. שפורסם כאן עם ציטוטים מוחמדיים כלל לא היה במקומו, איך אפשר לדון על אדם שלא הכיר?
הגר"ל היה אדם גדול, נעלה, שקוע בתורה וירא"ש בכל רמ"ח ושס"ה, העמיד תלמידים לאלפים, מחדש חידו"ת בכל תחומי התורה (מה שיצא ממנו הוא מקצת כידוע)
ובעל מידות נפלא ועצום. (אשתו ספרה שלא זוכרת אותו כמעט שכעס!! וכל מי שמכיר קצת יודע איך שהוא לא דיבר על המציקים לו, ורק לימד בזכותם, מי שיודע יותר הרי הדברים מבהילים ונוראים. כמעט לית דין בר נש בכל הענינים האלו)
ולו דומיה תהילה לא אאריך עוד בדברים שמי שזכה להכיר ראה.
ודי לציין איך שת"ח גדולים שחלקם בני גילו נהפכו לתלמידיו, כמו הרב גולדווסר, הרב פלאי, ומי שיודע על ההערכה הגדולה של הגרב"ד פוברסקי שקרא באופן קבוע את תורתו ולדבריו הושפע ממנה מאוד זה רק מראה את ההערכה לה הוא זכה מת"ח שכן הכירו בגדלותו.
אכן, היתהה לו הסתכלות וורודה מאוד על החיים, שנבעה מתוך הכרת חסדי ה', ושימת דגש על עשה טוב אבל מכאן ועד נהנתנות הדרך רחוקה, זה שביתו בשנותיו האחרונות היה בית חדש ויפה (שאולי אין למתנגדים לו - בבחינת תומת ישרים תנחם ואכמ"ל) לא עושה אותו לנהנתן.
בתור אחד שזכה ללמוד ממנו כשמונה שנים אני מרשה לעצמי להגיב במחאה על דברים שנאמרו כאן. זה שלר' לייב לא היה עיתון, ולא סופרו עליו מופתים, וקהל תלמידיו הוא צנוע ולא מוביל בציבור החרדי לא מוריד מגדלותו. יתכן - ומסתמא - שהוא לא הרב שך ולא הרב עובדיה, אבל דור דור ודורשיו, ובדורינו אנו הוא אדם גדול מגדולי דורו ללא ספק. עממיותו וענותנותו (היו רבים שהוא לא הסכים שיקראו לו יותר מ'ליבל' או ר' לייבל, הפכה אותו לשווה בין שווים, בזמן שהיה מרומם ונעלה, דבוק בבוראו ובתורתו. וכמאמר רבינו החזון איש ''אבל באמת הוא מלאך הדר בין בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה''
בברכה מרובה.
