עושה חדשות כתב:עקביה כתב:עושה חדשות כתב:'שינוי' היינו שמסכימים עם הדורות הקודמים שמשה רבינו לימד את יהושע משהו אחד, ואנו קובעים עכשיו משהו אחר, מכח סברא חדשה או מכח הבנה אחרת בפסוק?
או שהויכוח עם הדור הקודם הוא, מה באמת לימד משה את יהושע ע"פ הנמסר לו בסיני, וכמו מחלוקות שיש בין בני אותו דור?
לרב משה דביר ('אוצר החכמה') היה פשוט כלשון אחרון.
לדידי לא לגמרי ברור לי. נדמה לי שממחלוקת ר"ע וזקנים (שבת סד:) משמע כלשון ראשון.
איך משמע?
עקביה כתב:מקדש מלך כתב:הדין לא השתנה. המציאות היא זו שהשתנתה.
איזו מציאות?
עקביה כתב:עושה חדשות כתב:עקביה כתב:עושה חדשות כתב:'שינוי' היינו שמסכימים עם הדורות הקודמים שמשה רבינו לימד את יהושע משהו אחד, ואנו קובעים עכשיו משהו אחר, מכח סברא חדשה או מכח הבנה אחרת בפסוק?
או שהויכוח עם הדור הקודם הוא, מה באמת לימד משה את יהושע ע"פ הנמסר לו בסיני, וכמו מחלוקות שיש בין בני אותו דור?
לרב משה דביר ('אוצר החכמה') היה פשוט כלשון אחרון.
לדידי לא לגמרי ברור לי. נדמה לי שממחלוקת ר"ע וזקנים (שבת סד:) משמע כלשון ראשון.
איך משמע?
נראה שם שצורך השעה גרם לר"ע לפרש אחרת.
מקדש מלך כתב:במקדש ראשון התקיים שתיה כאכילה גם כשהשיתין היו בחוץ ואילו במקדש ראשון לא, ולכן היו מוכרחים לשנות.
זהו ביאורו של השפת אמת שצוטט לעיל.
מקדש מלך כתב:עקביה כתב:עושה חדשות כתב:עקביה כתב:עושה חדשות כתב:'שינוי' היינו שמסכימים עם הדורות הקודמים שמשה רבינו לימד את יהושע משהו אחד, ואנו קובעים עכשיו משהו אחר, מכח סברא חדשה או מכח הבנה אחרת בפסוק?
או שהויכוח עם הדור הקודם הוא, מה באמת לימד משה את יהושע ע"פ הנמסר לו בסיני, וכמו מחלוקות שיש בין בני אותו דור?
לרב משה דביר ('אוצר החכמה') היה פשוט כלשון אחרון.
לדידי לא לגמרי ברור לי. נדמה לי שממחלוקת ר"ע וזקנים (שבת סד:) משמע כלשון ראשון.
איך משמע?
נראה שם שצורך השעה גרם לר"ע לפרש אחרת.
איך משמע שם שמדובר בצורך השעה?
עקביה כתב:מקדש מלך כתב:במקדש ראשון התקיים שתיה כאכילה גם כשהשיתין היו בחוץ ואילו במקדש ראשון לא, ולכן היו מוכרחים לשנות.
זהו ביאורו של השפת אמת שצוטט לעיל.
אמת [שכך היא דעת השפ"א. בגמ' ממש לא משמע כך].
אבל גם לפי השפ"א, לדעת בוני בית ראשון אסור לבנות את המזבח כפי שבנו אותו בוני בית שני. א"כ ההלכה השתנתה.
עקביה כתב:יש שם איזו משמעות שר"ע ראה שמצב זה גורם בעיות בשלום בית, ולכן דרש אחרת.
עקביה כתב:יש שם איזו משמעות שר"ע ראה שמצב זה גורם בעיות בשלום בית, ולכן דרש אחרת.
מקדש מלך כתב:עקביה כתב:מקדש מלך כתב:במקדש ראשון התקיים שתיה כאכילה גם כשהשיתין היו בחוץ ואילו במקדש ראשון לא, ולכן היו מוכרחים לשנות.
זהו ביאורו של השפת אמת שצוטט לעיל.
אמת [שכך היא דעת השפ"א. בגמ' ממש לא משמע כך].
אבל גם לפי השפ"א, לדעת בוני בית ראשון אסור לבנות את המזבח כפי שבנו אותו בוני בית שני. א"כ ההלכה השתנתה.
לדבריו גם בוני בית ראשון מודים שבמציאות של בית שני כך צריך לעשות.
לדעת השפת אמת זוהי ההבנה הנכונה בגמרא. כלומר זה לא הגמרא מול השפת אמת, אלא עקביא מול השפת אמת.
ח. רוזנברג כתב:עקביה כתב:יש שם איזו משמעות שר"ע ראה שמצב זה גורם בעיות בשלום בית, ולכן דרש אחרת.
לא כתוב שם שהמציאות השתנתה, אלא שר"ע חלק על זקנים הראשונים מכוח הסברה הזו ודרש באופן אחר את הכתוב. לא ברור האם בימי זקנים הראשונים המציאות הייתה שונה, או שהם חלקו בסברה על ר"ע וסברו ש"נמצא אתה מגנה אותה על בעלה" נדחה מפני סברה אחרת וכיו"ב.
אבל עכ"פ ברור שהייתה שם מחלוקת בדרשת הכתוב "והדוה בנדתה".
מקדש מלך כתב:עקביה כתב:יש שם איזו משמעות שר"ע ראה שמצב זה גורם בעיות בשלום בית, ולכן דרש אחרת.
אני לא רואה שום משמעות.
מקדש מלך כתב:הלשון עד שבא ר"ע כתובה בכמה וכמה מחלוקות (בן פטורא, שמעון העמסוני היה דורש כל עשין שבתורה, ועוד מחלוקות שלא נראה קשר בינן לצורך שעה כלשהיא), וממילא אין מה ללמוד ממנה.
מקדש מלך כתב:לגבי בית ראשון ושני, לדברי השפת אמת זו לכאורה שאלה של עדיפות, אם אפשר לקיים שניהם, אז יש לקיים גם את עניין האטום.
מקדש מלך כתב:בכלל לא הבנתי, מה נקרא אצלך הלכה משתנית? מחלוקת בין דורית נקראת "שינוי של ההלכה"? (אני חוזר בעצם לשאלת הרב עושה חדשות. מחלוקת בין דורות אינה נחשבת לשינוי של ההלכה. גם השפת אמת לא הוטרד מכך, אלא ממה שתימה לומר שבבית ראשון "עשו שלא כדין כל הימים").
דורשי יחודך כתב:רואים לאורך פירושו של הרמב"ן שהרמב"ן חותר תמיד לפרש פשוטו של מקרא, אף כשזה מצריך פירושים חדשים במקרא שהם שלא כהלכה כפי שנתפרש בחז"ל. ניכר מאד שזהו נושא שמאד בער להרמב"ן.
יהושפט כתב:כיהודי פשוט אני לומד כפעם בפעם רמב"ן עה"ת [אפילו לא אב"ע ורשב"ם] והרמב"ן בהמון מקומות מפרש להדיא אחרת מחז"ל, הוא לא אומר שדברי חז"ל קיימים ופירושיו בטלים, אלא מניח אותם אלו לצד אלו. מה שאומר באופן ברור שהוא סבר שיש מקום לפירוש ע"ד הפשט לצד מקום לפירוש ע"ד הדרש, אחרת בשביל מה הוא בכלל כתב את הפירושים הללו, גם במקומות שהוא מדגיש בסוף הדיון שהאמת כחז"ל, מ"מ הוא טרח לכתוב את הפשט שלו, וממש לא נראה שכתב אותו רק בשביל להסביר את החידוש שבחז"ל. אז איך אפשר בדורינו דור יתום לבוא ולטעון שהפירוש היחיד הוא הדרש, ושאין מקום לעוד פירוש בדרך הפשט.
עקביה כתב:האם למדת מימיך רשב"ם, אבע"ז, רד"ק, ר"י בכור שור ועוד רבים על התנ"ך?
האם יש צורך בדוגמאות ע"מ להראות שהם, מה לעשות, לא צעדו בעקבי הצאן אחר מעכ"ת?
שעת הכושר כתב:דורשי יחודך כתב:רואים לאורך פירושו של הרמב"ן שהרמב"ן חותר תמיד לפרש פשוטו של מקרא, אף כשזה מצריך פירושים חדשים במקרא שהם שלא כהלכה כפי שנתפרש בחז"ל. ניכר מאד שזהו נושא שמאד בער להרמב"ן.יהושפט כתב:כיהודי פשוט אני לומד כפעם בפעם רמב"ן עה"ת [אפילו לא אב"ע ורשב"ם] והרמב"ן בהמון מקומות מפרש להדיא אחרת מחז"ל, הוא לא אומר שדברי חז"ל קיימים ופירושיו בטלים, אלא מניח אותם אלו לצד אלו. מה שאומר באופן ברור שהוא סבר שיש מקום לפירוש ע"ד הפשט לצד מקום לפירוש ע"ד הדרש, אחרת בשביל מה הוא בכלל כתב את הפירושים הללו, גם במקומות שהוא מדגיש בסוף הדיון שהאמת כחז"ל, מ"מ הוא טרח לכתוב את הפשט שלו, וממש לא נראה שכתב אותו רק בשביל להסביר את החידוש שבחז"ל. אז איך אפשר בדורינו דור יתום לבוא ולטעון שהפירוש היחיד הוא הדרש, ושאין מקום לעוד פירוש בדרך הפשט.עקביה כתב:האם למדת מימיך רשב"ם, אבע"ז, רד"ק, ר"י בכור שור ועוד רבים על התנ"ך?
האם יש צורך בדוגמאות ע"מ להראות שהם, מה לעשות, לא צעדו בעקבי הצאן אחר מעכ"ת?
שואל בכנות: הרמב"ן כידוע גם אומר ששרה אמנו ע"ה חטאה בעינוי הגר, ומה שקרה לעם ישראל בעקבות זה. ועוד יש ברמב"ן כיוצא בזה. האם ראוי לי להמשיך את מפעלו הפרשני של הרמב"ן בסגנון זה?
תוכן כתב:פרי יהושע כתב:אבל בכוזרי כתב שעיקר הפשט הוא ממחרת השבת כפשוטו, ובכל זאת הלכה כחז"ל, כמו שהם ראו ברוה"ק בלשכת הגזית
זה טעות בהבנת הכוזרי, ובבית וועד לחכמים כתבתי פוסט שלם על זה, אולי אפשר לקרוא את זה שם, אם לא נמחק כשהעיפו אותי. ובכל אופן, הפשט בכוזרי היא, שהחכמים הבינו ברוח קדשם איך יש לפרש את הפסוק.
דורשי יחודך כתב:אני חושב שהשאילה מובנת. אם הטענה היא שהולכים בדרכו של הרמב"ן, האם גם בזה יתיימרו לעשות כן?
וההנחה כפי הנראה היא שלא, כי באמת קשה מאד למצוא יר"ש היום שיעשה כך, לעומק המושג וקוצר המשיג. ובאמת אף שלא ראיתי את כל מאמרי הפשה"מ, אני מוכן "לנחש" שלא ימצאו שם דברים כאלה.
כך כוונת השאילה, אם כי לענ"ד יש להשיב עליה בכמה וכמה אופנים.
יותם כתב:דורשי יחודך כתב:אני חושב שהשאילה מובנת. אם הטענה היא שהולכים בדרכו של הרמב"ן, האם גם בזה יתיימרו לעשות כן?
וההנחה כפי הנראה היא שלא, כי באמת קשה מאד למצוא יר"ש היום שיעשה כך, לעומק המושג וקוצר המשיג. ובאמת אף שלא ראיתי את כל מאמרי הפשה"מ, אני מוכן "לנחש" שלא ימצאו שם דברים כאלה.
כך כוונת השאילה, אם כי לענ"ד יש להשיב עליה בכמה וכמה אופנים.
אני עדיין לא מבין את השאלה. האם הרמב"ן הוא היחיד שכתב על מעשה מסוים של האבות שהוא חטא? עכ"פ רמב"ן עצמו כתב מתי לשיטתו יאה לכתוב כן על הקדמונים ומתי לא, ואין לי סיבה להתחכם כנגדו, להגביל או להרחיב.
ארי שבחבורה כתב:יותם כתב:דורשי יחודך כתב:אני חושב שהשאילה מובנת. אם הטענה היא שהולכים בדרכו של הרמב"ן, האם גם בזה יתיימרו לעשות כן?
וההנחה כפי הנראה היא שלא, כי באמת קשה מאד למצוא יר"ש היום שיעשה כך, לעומק המושג וקוצר המשיג. ובאמת אף שלא ראיתי את כל מאמרי הפשה"מ, אני מוכן "לנחש" שלא ימצאו שם דברים כאלה.
כך כוונת השאילה, אם כי לענ"ד יש להשיב עליה בכמה וכמה אופנים.
אני עדיין לא מבין את השאלה. האם הרמב"ן הוא היחיד שכתב על מעשה מסוים של האבות שהוא חטא? עכ"פ רמב"ן עצמו כתב מתי לשיטתו יאה לכתוב כן על הקדמונים ומתי לא, ואין לי סיבה להתחכם כנגדו, להגביל או להרחיב.
מתי באמת?
פרי יהושע כתב:תוכן כתב:פרי יהושע כתב:אבל בכוזרי כתב שעיקר הפשט הוא ממחרת השבת כפשוטו, ובכל זאת הלכה כחז"ל, כמו שהם ראו ברוה"ק בלשכת הגזית
זה טעות בהבנת הכוזרי, ובבית וועד לחכמים כתבתי פוסט שלם על זה, אולי אפשר לקרוא את זה שם, אם לא נמחק כשהעיפו אותי. ובכל אופן, הפשט בכוזרי היא, שהחכמים הבינו ברוח קדשם איך יש לפרש את הפסוק.
הוויכוח על זה הוא נושא אחר, אבל בוודאי מדבריו שפשוטו של מקרא אינו כן, ובהזדמנות נשב ונעיין עוד בדבריו הקדושים, וזה הלא דבר מצוי בכל הראשונים שמפרשים פשט אחרת מהמסורה ולא להלכה, ומי לנו גדול מהרשב"ם שמפרש פשוטו של מקרא של וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך כמו והיו ענקים לגרגרותיך האמור במשלי, ואני בטוח שהרשב"ם הניח תפילין (מסתמא של רש"י ולא של ר"ת)
שעת הכושר כתב:
שואל בכנות: הרמב"ן כידוע גם אומר ששרה אמנו ע"ה חטאה בעינוי הגר, ומה שקרה לעם ישראל בעקבות זה. ועוד יש ברמב"ן כיוצא בזה. האם ראוי לי להמשיך את מפעלו הפרשני של הרמב"ן בסגנון זה?
עקביה כתב:תוכן כתב:אין כזו דעה בחז"ל. כרגע אני לא יכול להאריך, מאוחר יותר אני מקוה שיהיה לי זמן.
אני ממתין בקוצר רוח.
תוכן כתב:פרי יהושע כתב:תוכן כתב:פרי יהושע כתב:אבל בכוזרי כתב שעיקר הפשט הוא ממחרת השבת כפשוטו, ובכל זאת הלכה כחז"ל, כמו שהם ראו ברוה"ק בלשכת הגזית
זה טעות בהבנת הכוזרי, ובבית וועד לחכמים כתבתי פוסט שלם על זה, אולי אפשר לקרוא את זה שם, אם לא נמחק כשהעיפו אותי. ובכל אופן, הפשט בכוזרי היא, שהחכמים הבינו ברוח קדשם איך יש לפרש את הפסוק.
הוויכוח על זה הוא נושא אחר, אבל בוודאי מדבריו שפשוטו של מקרא אינו כן, ובהזדמנות נשב ונעיין עוד בדבריו הקדושים, וזה הלא דבר מצוי בכל הראשונים שמפרשים פשט אחרת מהמסורה ולא להלכה, ומי לנו גדול מהרשב"ם שמפרש פשוטו של מקרא של וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך כמו והיו ענקים לגרגרותיך האמור במשלי, ואני בטוח שהרשב"ם הניח תפילין (מסתמא של רש"י ולא של ר"ת)
אחר המחילה רבה, הרשב"ם מפרש שתפילין הם תכשיטים, אבל לא מפרש איזה צורה יש לתכשיטים האלו, והפשטות שהוא סבור שהתפילין הם תכשיטים. והפשט והדרש יחדיו יהיו תמים. והרי גם תוספות בשבת כותבים שתפילין הם תכשיט, ומן הסתם התוספות לא פירשו לפי פשוטו כנגד המסורה.
מקדש מלך כתב:לגבי הראיה מזבחים דף סא:, מן הראוי לצטט את השפת אמת שם על אתר:שם בגמ' ולבסוף סברו שתי' כאכילה קצת תימא דא"כ בבית ראשון עשו ח"ו שלא כדין כל הימים ואפשר לומר כיון דאש שלמעלה אוכל לחין כמו יבשין הוי שפיר שתי' כאכילה דהאש בלע היין ואף על גב דהניסוך לא הי' על האש ממש י"ל דאש שלמעלה אוכל גם מרחוק כעין דאמרינן בסמוך שביבי הוי משדרי אבל במקדש שני דסיוע לא הוי מסייע האש לכן לא הי' מתקיים שתי' כאכילה והוצרכו להרחיב המזבח:
הרי שהשפת אמת הבין בפשטות שלא יתכן שינוי.
ארי שבחבורה כתב:לייבעדיג יענקל כתב:ההתקפה הנמרצת על תוכן מגיעה לאחר שהועלה לפורום פרק מלא מספרו של הרב ברויאר ושם רואים שתוכן לא צדק בדברים שייחס לרב ברויאר, אבל מתעלמים מזה שמעלה הפרק הוא תוכן גופיה שידע היטב מה כתוב שם וידע שיתנפלו עליו ובכל זאת לא נמנע מהעלאת הפרק (שככל הנראה, קודם לכן הוא לא היה בהישג ידו של אף אחד מהמתקיפים) ע"מ שישפטו הקהל בעצמם (ומלבד זאת הוא גם תיקן בלילה את הודעתו הישנה שהתייחסה לרמ"ב, עוד לפני שהעלה את הפרק המדובר וכמובן הרבה לפני שהגיעו לכאן הרבנים המתקיפים).
כאמור, אני סבור שתוכן טועה ממש ביחסו לרמ"ב (וכדרך שכבר כבתב הרב מקדש מלך), וגם שאר דרכיו וסגנונו אינם לטעמי, ועם זאת אני מלא הערכה לכנותו ואומץ ליבו של תוכן!
גם אני אצטרף אליך ברגע שתוכן יחזור בו בפומבי מכל האשמותיו השקריות במהדורה קמא ובמהדורה בתרא כלפי הרב ברויאר.
פלוריש כתב:מקדש מלך כתב:לגבי הראיה מזבחים דף סא:, מן הראוי לצטט את השפת אמת שם על אתר:שם בגמ' ולבסוף סברו שתי' כאכילה קצת תימא דא"כ בבית ראשון עשו ח"ו שלא כדין כל הימים ואפשר לומר כיון דאש שלמעלה אוכל לחין כמו יבשין הוי שפיר שתי' כאכילה דהאש בלע היין ואף על גב דהניסוך לא הי' על האש ממש י"ל דאש שלמעלה אוכל גם מרחוק כעין דאמרינן בסמוך שביבי הוי משדרי אבל במקדש שני דסיוע לא הוי מסייע האש לכן לא הי' מתקיים שתי' כאכילה והוצרכו להרחיב המזבח:
הרי שהשפת אמת הבין בפשטות שלא יתכן שינוי.
ולכאורה החזו"א פירש אחרת.
הגמרא (מכות יא ע"א) אומרת שתפיליו של רבי חייא היו תפורות בפשתן, והאמוראים בדורות שלאחר הכריעו שתפילין כאלו פסולות. וכתב החזון איש (אגרות ג, יז. וראה גם שבלי הלקט הל' תפלה סי' ה): "הדבר תימא, דרבי חייא (דאמרו פ' הפועלים מי גילה רז זה) לא קיים מצות תפילין חלילה. ומיהו אי רבי חייא ובית דינו קבעו הלכה דכיתנא כשר, היה הדין כשר, וכשאמרו בגמרא ולית הלכתא כוותיה, נקבע הדין שהוא פסול".
בברכה המשולשת כתב:פלוריש כתב:מקדש מלך כתב:לגבי הראיה מזבחים דף סא:, מן הראוי לצטט את השפת אמת שם על אתר:שם בגמ' ולבסוף סברו שתי' כאכילה קצת תימא דא"כ בבית ראשון עשו ח"ו שלא כדין כל הימים ואפשר לומר כיון דאש שלמעלה אוכל לחין כמו יבשין הוי שפיר שתי' כאכילה דהאש בלע היין ואף על גב דהניסוך לא הי' על האש ממש י"ל דאש שלמעלה אוכל גם מרחוק כעין דאמרינן בסמוך שביבי הוי משדרי אבל במקדש שני דסיוע לא הוי מסייע האש לכן לא הי' מתקיים שתי' כאכילה והוצרכו להרחיב המזבח:
הרי שהשפת אמת הבין בפשטות שלא יתכן שינוי.
ולכאורה החזו"א פירש אחרת.
הגמרא (מכות יא ע"א) אומרת שתפיליו של רבי חייא היו תפורות בפשתן, והאמוראים בדורות שלאחר הכריעו שתפילין כאלו פסולות. וכתב החזון איש (אגרות ג, יז. וראה גם שבלי הלקט הל' תפלה סי' ה): "הדבר תימא, דרבי חייא (דאמרו פ' הפועלים מי גילה רז זה) לא קיים מצות תפילין חלילה. ומיהו אי רבי חייא ובית דינו קבעו הלכה דכיתנא כשר, היה הדין כשר, וכשאמרו בגמרא ולית הלכתא כוותיה, נקבע הדין שהוא פסול".
וכן כתב בהרחבה בתקופת הראשונים רבינו יב"ק משפירא בספר יחתו"א
פלוריש כתב:בברכה המשולשת כתב:פלוריש כתב:מקדש מלך כתב:לגבי הראיה מזבחים דף סא:, מן הראוי לצטט את השפת אמת שם על אתר:שם בגמ' ולבסוף סברו שתי' כאכילה קצת תימא דא"כ בבית ראשון עשו ח"ו שלא כדין כל הימים ואפשר לומר כיון דאש שלמעלה אוכל לחין כמו יבשין הוי שפיר שתי' כאכילה דהאש בלע היין ואף על גב דהניסוך לא הי' על האש ממש י"ל דאש שלמעלה אוכל גם מרחוק כעין דאמרינן בסמוך שביבי הוי משדרי אבל במקדש שני דסיוע לא הוי מסייע האש לכן לא הי' מתקיים שתי' כאכילה והוצרכו להרחיב המזבח:
הרי שהשפת אמת הבין בפשטות שלא יתכן שינוי.
ולכאורה החזו"א פירש אחרת.
הגמרא (מכות יא ע"א) אומרת שתפיליו של רבי חייא היו תפורות בפשתן, והאמוראים בדורות שלאחר הכריעו שתפילין כאלו פסולות. וכתב החזון איש (אגרות ג, יז. וראה גם שבלי הלקט הל' תפלה סי' ה): "הדבר תימא, דרבי חייא (דאמרו פ' הפועלים מי גילה רז זה) לא קיים מצות תפילין חלילה. ומיהו אי רבי חייא ובית דינו קבעו הלכה דכיתנא כשר, היה הדין כשר, וכשאמרו בגמרא ולית הלכתא כוותיה, נקבע הדין שהוא פסול".
וכן כתב בהרחבה בתקופת הראשונים רבינו יב"ק משפירא בספר יחתו"א
באיזה ערך?
מקדש מלך כתב:אבל תמוה לומר שאנחנו פוסקים למפרע שכל כלל ישראל בכל ימי בית ראשון לא קיימו את הדין כראוי.
מקדש מלך כתב:אני חושב שיש הבדל. האמוראים יכולים לקבוע למפרע שרבי חייא הניח תפילין פסולות, על אף שכשהוא עשה זאת אכן כך היה הדין לפי הכרעתו. אבל תמוה לומר שאנחנו פוסקים למפרע שכל כלל ישראל בכל ימי בית ראשון לא קיימו את הדין כראוי.
ואם בן אסתר הוא, הרי נקטינן דגוי הבא על בת ישראל הוולד כשר, והיינו שהוא ישראל גמור והוא ביבמות, ופסק כן הרמב"ם באיסורי ביאה, ואם כן כורש ישראל כשר היה, והכא מבואר דכורש נוכרי היה.
ונראה לבאר דאין הכי נמי, דהשתא דקיימא לן דגוי הבא על בת ישראל הוולד כשר, שהוא ישראל גמור, הרי קיימא לן השתא דהיינו שבאו חכמים והכריעו בדבר. אבל בזמנו של כורש היו סבורים דהוולד גוי, ובפרט דיש שיטה בראשונים והוא שיטת רש"י ביבמות דהוולד כשר, היינו שהוא גוי כשר ואינו ממזר, דאי ישראל הוא הוה ממזר, דהרי מייחסים אותו לאמו, וזה היה בעברה במעשה של אי תפיסת קידושין. ומפני זה נקטה הגמרא בפשיטות דהיה מלך נוכרי, וכשר היה והחמיץ, משום ההיא הלכתא נמי אסורה עליו, אף על פי שהיה בן נח.
ודוגמא לדבר מצינו בעובדא דבועז עם רות, שלא רצה פלוני אלמוני לייבמה משום "לא יבוא עמוני", ובועז ייבמה, דבאותה שעה נתחדשה הלכה ד"עמוני ולא עמונית", הרי דעד כה סברו דגם עמונית אסורה, וישבו סנהדרין וקבעו הלכה ד"ולא עמונית". הכא נמי נראה בענייננו, דבזמן כורש סברו דגוי הבא על בת ישראל הולד גוי.
יותם כתב:מקדש מלך כתב:אני חושב שיש הבדל. האמוראים יכולים לקבוע למפרע שרבי חייא הניח תפילין פסולות, על אף שכשהוא עשה זאת אכן כך היה הדין לפי הכרעתו. אבל תמוה לומר שאנחנו פוסקים למפרע שכל כלל ישראל בכל ימי בית ראשון לא קיימו את הדין כראוי.
זה לא מה שהחזו"א שהובא כאן אומר. הוא אומר שכשנפסק הדין א', זו הייתה ההלכה האמיתית, וכשנפסק אחרת, אז משתנה הדין.
ולכן אם בי"ד מאוחר פוסק אחרת, הוא לא קובע שהראשונים לא קיימו את המצווה, אלא רק מכאן ולהבא זהו הדין.
מקדש מלך כתב:יותם כתב:מקדש מלך כתב:אני חושב שיש הבדל. האמוראים יכולים לקבוע למפרע שרבי חייא הניח תפילין פסולות, על אף שכשהוא עשה זאת אכן כך היה הדין לפי הכרעתו. אבל תמוה לומר שאנחנו פוסקים למפרע שכל כלל ישראל בכל ימי בית ראשון לא קיימו את הדין כראוי.
זה לא מה שהחזו"א שהובא כאן אומר. הוא אומר שכשנפסק הדין א', זו הייתה ההלכה האמיתית, וכשנפסק אחרת, אז משתנה הדין.
ולכן אם בי"ד מאוחר פוסק אחרת, הוא לא קובע שהראשונים לא קיימו את המצווה, אלא רק מכאן ולהבא זהו הדין.
הדין כן משתנה למפרע. לדוגמא, אם רבי חייא היה חי, הוא היה חייב להניח שוב תפילין באותו יום שהשתנה הדין, ולא לסמוך על מה שהניח קודם, וכן אם זה היה חידוש דין בערווה, הבנים שמקודם נהפכים לממזרים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 152 אורחים