תזכורת לשלל נושאים מתוך הפרשה שנכתבו בעבר.
א.
ברית בין הבתרים.
אחד מפורסם, השני פחות ,והשלישי ברמז.
בהפטרת משפטים יש בה את המקרה השני המפורש לכריתת ברית בין הבתרים, ובמפרשים שם דעות שונות למטרת הברית האם לקיים את מצוות שילוח העבדים. או ההיפך להפר את דברי בתורה והמחוייבות בברית הבתרים היא שלא לשחרר את העבדים.
ויש עוד אחד לא במפורש כמו שהבאנו בעבר בדיון על משמעות המילה "ברית" . להלן הקטע הרלבנטי -
1.
מצאנו עוד פעם אחת בתנך במפורש כריתת ברית וביתור העגל לשני חלקים והמעבר ביניהם.
וזה בימי המלך צדקיהו ערב החורבן : לעניין שחרור עבדים .
וַיְהִי דְבַרהשם אֶל-יִרְמְיָהוּ,..: אָנֹכִי, כָּרַתִּי בְרִית אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר. יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר-יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ; וְלֹא-שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם.
טז וַתָּשֻׁבוּ, וַתְּחַלְּלוּ אֶת-שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ, אֲשֶׁר-שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם; וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם--לִהְיוֹת לָכֶם, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.
יז לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְקוק, אַתֶּם לֹא-שְׁמַעְתֶּם אֵלַי,... יח וְנָתַתִּי אֶת-הָאֲנָשִׁים, הָעֹבְרִים אֶת-בְּרִתִי, אֲשֶׁר לֹא-הֵקִימוּ אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי--הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם, וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. יט שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם, הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים, וְכֹל, עַם הָאָרֶץ--הָעֹבְרִים, בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל.(ירמיה ל"ד י"ג).
2.
ופעם נוספת ברמז בבראשית כא,כז.]
כה "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ--לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי--בִּלְתִּי הַיּוֹם. כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית."
ובתוספות השלם פירש "כרתו עגל ועברו בין בתריו".
וגם בשערי אהרון על פסוק זה , מביא בשם -מדרש אגדה. " כך היה מנהג בצאן ובקר היו כורתים ברית ,
כשם שנאמר בירמיהו- "העגל אשר עברו בין בתריו".
הניב " כרת ברית" מקורו בנוהג לכרות את בעה"ח לשני חלקים,
וממנו לכל הסכם הדדי מחייב= ברית.
ואגב - גם בברית מילה יש פעולה של כריתה =[ביתור] שכן "כורתים" את הערלה .
ב.
מיגן ומגן. גר ואזרח. דרום= דר- רום
לך לך.[/u][/b]
"פרא" זה קללה או ברכה ? "ואומר לדבק טוב" -זה לעבודה זרה ! או למי..? בהרחבה 2.
ספירה עד 4 ,בהרחבה 3.
א.
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם.
מה ההבדל בין אזרח לגר ?
לאבע אזרח הוא ענף של עץ מסועף , -ומכאן אדם הנטוע ומחובר למקומו נקרא אזרח.
גר לעומת זאת הוא מה שנקטף \נקטם מהעץ, וכבר הוא תלוש ומנוכר לסביבתו - גרגיר , וכאן האדם הזר/החדש הוא גר.
וז"ל האבע: "כי גר יהיה זרעך – נקרא בלשון הקודש האיש שיש לו משפחה, כסעיף שהוא דבק בשורש, על כן נקרא: אזרח, כי טעמו: כאזרח רענן (תהלים ל״ז:ל״ה).
וטעם גר – כמו: הגרגיר שנכרת מן הסעיף.
ויש חסירי לב שזה הטעם רחוק בעיניהם. ואילו היו יודעים טעם כל אות וצורתו אז היו מכירים האמת".
[ובדבריו כאן התכוון לצורתן ושמן של האותיות בלשון הקודש ולמשמעות שלהן: שהג' מבטא שלמות וחיבור, והר' מבטא כריתה וניתוק , ולכו "גר" משמעותו שהיה מחובר והתנתק ממקום חיבורו.]
ב. היסוד והבניין
בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה ..
אב + ובן
ברד"ק : אבנה – הבן נקרא כן, לפי שהוא בנין האב והאם,
וז"ל הראבע : אולי אבנה – מגזרת: בנין. גם ככה בן, והאב כמו היסוד". [שורשו ב,נ,ה, וחסר הה'].
[ומה הקשר לאבן כשבונים בניינים ! בכולם ב,נ,]
"
ג.
וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה.
ימה וקדמה צפונה ונגבה - רק בארץ ישראל . שהתורה ולשה"ק הותאמו לא"י. ואין שמות אלו מתאימים לרבות מהארצות האחרות.
ימה - שהים בא"י במערב. וכך באבע "כי למערב א"י הוא הים הגדול הספרדי". נגבה =דרום ארץ ישראל הוא מנוגב מגשמים.
צפונה =צפון מוסתר ,המפנה הצפוני [ לא הצד] של ההרים מבנים גאיות וכו מוסתרים מהשמש,ושעות הצל שלהם הם הרבות ביותר לעומת שאר הצדדים..
ודרום= דר - רום , דהיינו בא"י תמיד השמש שבשמיים = ברום , גרה \דרה\ שוהה בצד דרום .
ובמילים פשוטות בא"י השמש בשמיים תמיד אינה בזנית ואינה צפונית אלא תמיד דרומית לנו, אם במעט בקייץ, ואם הרבה בחורף.
ויש עוד שם לצדדים-
אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. ובתרגום "אם את לדרומא אנא לצפונא ".וזאת כאשר הפנים הם קדימה = למזרח. וממנו - תימן ותימנה.
ולא רק בארמית אלא גם בערבית צפון = שימאל[חיריק קמץ].
ד.
אֶת כְּדָרלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.
עמק השווה - לרשי = מישור פנוי מאילנות .
שווה לבדוק מנין העמק ? לומר שהדעות השתוו- בסדר, אבל מה עמוק כאן ?
ובכלל במדרש המובן שכולם הסכימו פה אחד. והיום הכוונה בד"כ שהצדדים "התפשרו".
נכון ביטוי זה השתרש בלשון מהפרשה בסיפור על אברהם ומלכי צדק שנפגשו ב"עמק שווה" ואברהם הוכתר בהסכמה כמלך.
ה.
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ
מחוט ועד שרוך נעל.
אבל בד"כ אומרים מקצה לקצה: מהראש - ועד כף הרגל, או מדן ועד באר שבע וכדומה.אז מה השתנה כאן " שום דבר לא השתנה:
שכן לפירוש החזקוני - הכוונה מהחוט \התכשיט שהנשים קושרות לשערם בראש כמו בשבת סה,חוטין [משי] שבראשי הבנות., ועד לשרוך או תכשיט שעל הרגל. ובאבע - חוט שממנו תופרין כל בגד, דהיינו בגדים ונעליים. ולפיו זה שונה מהמובנים האחרים הנל.
ו.
וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.
הלןך ונסוע! הולך ברגל, או נוסע , ואולי רוכב על החמור ?
בתנך זה הלוך ונסוע ולרוב היינו הך, מילים נרדפות. אבל כיום הליכה יוחדה להליכה רגלית. ונסיעה הוגדרה לכרכרה רכב וכו. ויש גם רכיבה אבל דווקא זה ששורשו ר,כ,ב, משמש לתנועה על גבי בעלי החיים. וגם מרכבות נקראו כו שהרוכב על הסוס הוא שהובילם. מוזרים דרכי הלשון- כבר אמרנו.
טיסה במטוס ? שורש ט,ו,ס, אין דבר כזה בתנך .
אבל באיוב ט ,כו. מופיע " כְּנֶשֶׁר, יָטוּשׂ עֲלֵי-אֹכֶל." בש' שמאלית =כמו ס'. וזה הבסיס לכל המילים המחודשות הקשורות למטוס
וממנו טייס טיסה וכדומה.
חיל האויר או חיל המטוסים.
כשעלה הצורך לקרוא שם עברי למטוס הציע א,ב,י, לקרוא לו 'אוירון' וכך נקרא שנים רבות בעבר - כולל בשירי הילדים.
אח''כ הציע ח,נ,ב. לכנותו מטוס .בהסתמך על הפסוק באיוב. ועדיין השארית מאוירון דבקה בכינוי "חיל האויר".
שאכן מעוגנת ומסמנת פחות מוצלחת. שהרי המטוס אינו אויר - - אבל הוא כן 'מעופף' באויר. ואכן בת''י בלך לך [בראשי טו, יא]על הפסוק וירד העייט .. התרגום הוא: וכד נחת "טייסא"...וכך תרגם גם בבראשית ובעוד מקומות.
מתוך המאמר כאן-
viewtopic.php?f=46&t=63738&hilit=%D7%94%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D
ג.
1, "ברית" בתורה.
82 - פעם בתורה.
27 - פעם בבראשית .
15 - מתוכם בפרשת לך לך! [+8 בנוח].
והם כוללים את ברית המילה ואת ברית בין הבתרים.
אבל מה פירוש המילה ברית ?
א, שמואל א' י"ז ,ח,
הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי..
ב. ( יהושע י"ז ט"ו-י"ח):
"עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים [...] כי הר יהיה לך כי יער הוא ובראתו .
ג, בראשית ז,ב,
וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אֽוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹֽד: תרגום- וְאֶתֵּן קְיָמִי בֵּין מֵימְרִי וּבֵינָךְ וְאַסְגֵי יָתָךְ לַחֲדָא לַחֲדָא:
וגם - (בראשית ו,יח) וַֽהֲקִֽמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵֽׁי בָנֶיךָ אִתָּֽךְ:
תרגום- וְאָקֵם יָת קְיָמִי עִמָּךְ..
ד. בראשית טו,י,
וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר.
ה. שמואל ב,יב, יז,
וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ, עָלָיו, לַהֲקִימוֹ, מִן-הָאָרֶץ; וְלֹא אָבָה, וְלֹא- בָרָא אִתָּם לָחֶם.
2.
המשותף לכל הנל הוא הנסיון למצוא את המקור ואת הפירוש היותר נכון למילה "ברית" באחד מהפסוקים דלעיל, וכל אחד בהתאם כדלהלן:
א,האבע - וטעם ברית הסכמה, ודבר שבחרו שנים, והוא מגזרת ברו לכם ..(ברירה ובחירה)
ב, פירוש נוסף לאבע - וי"א שברית גבול כרות. כנל ובראת לך..
ולשון נופל על לשון , יש לנו גם וכרות ..הברית, ובבראשית כא,לב,,
וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ.. \ ולא ויעשו ברית..
ג. מלשון קיום ,שאונקלוס תרגם ברית= קיימי, וכן "וקימותי את בריתי =ואקים ית קיימי..
ד. ויא בשיכול אותיות ברית = בתר, ומכאן ברית בין הבתרים,(שימו לב לריבוי הפעלים במובן דומה ובהם האותיות ,ת,ר, חתר,בתר , סתר,) וכפירוש רשי שדרך כורתי הברית לעבור בין בתריה..והיינו הקשר והפשר למעשה הברית, ( כבש = כשב )
ה, ויא מלשון סעודה , שהיה נוהג בעשיית ברית ,ומלשון ברא איתם לחם כנל, וכמו שמצאנו בברית בין יעקב ללבן ביגר שהדותא "ויעשו גל ויאכלו שם על הגל.. וגם ,"וַיָּבֹ֣א כָל־הָעָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־דָּוִ֛ד "...גם כאן המעשה נותן את הפשר.
ו, ורשרה ביאר זאת מלשון "הפרדה" . ברית,,משורש "ברת", קרוב אל "ברד", "פרד" "פרט", - המורים כולם על הפרדה. "ברית" היא הבטחה "אבסולוטית" - פשוטה כמשמעה: היא מנותקת מכל קשר סיבתי ואמורה ללא תנאי. מכאן גם לשון "כריתת ברית": אין כריתה אלא הפרדה.
ובעצם הרעיון נאמר כבר עי הרמבן בנח שברית- קיום הבטחה ללא גבול וללא תנאים.
ז. ומהרל -ההיפך מלשון חיבור, וז"ל-,
ודבר זה ידוע, איך התורה היא כמו אמצעי בין השי"ת ובין האדם, ולפיכך נקראת ברית בכל מקום בכתוב, כי הברית היא החיבור, והתורה עצם החיבור בין השי"ת והאדם... (גבורות ה' פרק מז),.....
ח, וכאן בא הגרא ומשלים את שתי הפירושים יחד : (מהספר הכתב והקבלה )
והגר"א כתב ...
הדברים בחלקם וברוח זו נאמרו כבר עי בעל העקרים:
... והטעם לפעל הזה בכריתת הברית הוא, שכריתת הברית הוא קשר קיים בין שני אנשים כורתי הברית כדי לקשר ולדבק האהבה ביניהם עד שיהיו שניהם כאלו הם גוף אחד, וישמור כל אחד מהם את חבירו כשמירתו את עצמו.....
וכך קיבלנו 7 מתוך ע' הפנים בתורה למילה ברית.
חלק ראשון מתוך מאמר על הפרשה כאן -
viewtopic.php?f=46&t=60726&hilit=%D7%94%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D
ד.
"כן, הם אשמים"- פרשת משפטים - בלך לך..
והאיך נדחו דברי הסנגוריא ?
א.
המתעלל באדם. הוא רשע ! - או צדיק...
נביא אמיתי . שהכריז בנבואה על גד שדינו לעשר מכות .וקרא לכולם לבצע זאת....
ראובן הלך וביצע זאת לגד.
1. הוא צדיק.כי קיים את דברי הנביא. או
2. שהוא רשע ורע . כי אמנם - דינו של גד להתייסר . אך ההוראה לייסרו. היתה כללית. ולא אישית לראובן .
ב.
והתשובה :לרמבן- קיים מצוות השם.וראוי לשבח.
אבל לרמבם הוא פושע.(תן לאחרים לבצע)
ג .
מקרה נוסף. נביא שהתנבא לראובן" אישית" שעליו להעניש בעשר מכות את גד, וראובן הלך וביצע זאת לגד.
1. ראובן שהלך וביצע זאת . לרמבן וגם לרמבם הוא צדיק. שקיים דבר השם.
2. אבל אם במקום 10 מכות .נתן 20. הוא יורשע - גם לרמבן וייענש על כל מה שעשה מעבר למה שנצטווה,
וזו גם דעת הראבד .
ד.
ולאור החיים. גם אם קיבל הוראה אישית. וכש"כ בהוראה כללית. וביצע את העונש והיכהו -
אבל.. בתוך ליבו הוא שונאו מכבר הימים . ותמיד היה ברצונו למרר את חייו, אלא שעכשיו ניתנה לו ההזדמנות לקיימה. הרי אעפ שקיים בדיוק את דברי הנביא. הוא נקרא פושע. והוא ייענש עכ.
שהרי לא לקיים את דברי השם היה ברצונו. אלא את רצונו שלו להרע - רצה וביצע.
ה.
קיצור זו שאלה לדיינים ולעורכי דין פליליים. ויש להשתמש כאן במונחים מתחום המשפט ומחושן משפט של : שליחות , צידוק. היסוד הנפשי ועוד.
אז מה זה קשור לכאן ? כי זה בדיוק מה שהציק לכל המפרשים. בפסוק- "כי גר...ועבדום ועינו אותם..וגם את הגוי אשר יעבודו. דן אנוכי ". שהרי השם בעצמו אומר – מצווה עליהם "לענות את בנ"י ". וא"כ על מה ולמה המצרים ייענשו. האם על קיום דברי השם ?
ו.
אז ככה...
* לרמבן – היסוד והסיבה העיקרית במעשי המצרים לכך שהם נענשו היא – כי הם הגזימו.
*לרמבם - היסוד והסיבה העיקרית לכך שהמצרים נענשו. כי ההוראה לכך היתה כללית ולא אישית. וכל אחד כשלעצמו היתה לו בחירה. להימנע מכך ולא להיות הרע.
ונפקא מינה למעשה : שכן לרמבן ייענש רק על מה שעשה מעבר לציווי.
ולרמבם - ייענש על הכול. וכך גם לאור החיים , ראה להלן
* לאור החיים -, המעשה / הפעולה כשלעצמה אכן אינה מעשה עברייני ואינה פלילית .
שהרי יש לו צידוק וחובה של ציות לסמכות מחייבת וריבונית.
. ובכל זאת " העיקר הכוונה" והעונש מגיע להם , כי היסוד והסיבה העיקרית ההופך את המעשה : ממצווה - לעבירה וחטא, הוא היסוד הנפשי. והמצרים שנאו ושטמו את בנ"י ,וציפו מתי תבוא לידם ויקיימוה - להתעלל בבני ישראל. ויש בכוח הרצון והמחשבה להרע "להפוך את המעשה מטוב לרע, וממצווה לעבירה". ועל כך נענשו.
למעשה אצל המפרשים הנל יש תערובת של נימוקים הגולשים זה לתוך זה.
אבל הנל מציין את את הקו הראשי והבולט בנימוקי כל אחד מהמפרשים הנל.
ועל כל זה השבוע בראשית (טו.יד ) במפרשים שם.
ציטוטים בהמשך.
גם זה חלק ראשון מתוך מאמר אחר על הפרשה כאן -
viewtopic.php?f=46&t=60742&hilit=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA+%D7%9C%D7%9A+%D7%9C%D7%9A
ה.
מה יש יותר חול או כוכבים ?
ואיך שאלה ילדותית ניצחה את אריסטו !-בהמשך.
. .לאחרונה יש תהליכים בעולם האסטרונומיה\אסטרופיסיקה המעוררים התרגשות וציפיות ,וזאת לרגל הצבתו של טלסקופ החלל החדש "ווב" במקום הקודם "האבל ".
הדבר מספק מחשבות תורניות סביב הנושא ,ובעזהי ננסה להעלות חלק מהם בהדרגה ועם הזמן.
א. מה יש יותר חול או כוכבים ? יומא כב עב .
אמר ר אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר: "והיה מספר בני כחול הים אשר לא יספר".
.
הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". אבל כתוב גם בבראשית לב,יג, ,ושמתי זרעך כחול הים,,,
כיום המדענים משערים שהיקום כל כך גדול שיש בו יותר כוכבים ממספר גרגרי החול שבכל חופי העולם. .
ולמעשה, לגבי הכוכבים , יש היום יותר יהודים בירוחם - מאשר הכוכבים שאנו רואים בשמיים.
שאלה כמה כוכבים יכול האדם לראות בעיניו ? תשובה בין 4 – 6 אלפים [משני חצאי הכדור] ! ולמעשה גם בנקודה החשוכה ביותר בנגב, ואפילו על פסגת ההימליה. בתנאי ראות מושלמים, לא תראו יותר מכ- 3,000 כוכבים בלבד. אבל השם הרי אומר לו " אם תוכל לספור אותם,!
ובקיצור התורה מעידה שיש כוכבים במיליארדים רבים, ומשום כך הוא הפך לסמל של ריבוי עצום, זאת לפני המשקפות ,טלסקופים לסוגיהם וכדומה, שהרי,,כי הוא יוצרם - ויודע מניינם",,, ובתהילים קכז
"מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא" .
המספר שהציגו חז"ל בגמרא הוא 10 בחזקת 18 (כיום נאסא מעריכה באופן תיאורטי שמספר הכוכבים הינו 10 בחזקה 22 , ויש שמגדילים בחזקת 27 ). ואולי מפתיע למצוא במדרש (ברכות דף לב, ע"ב ) ביטוי - לא רק למספר הכוכבים, אלא גם לעצם הרעיון שהכוכבים תלויים בתוך מערכות חיצוניות ופנימיות:
"...ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון. ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא". יש כאן סוג תיאור של ארגון של הכוכבים במערכות פנימיות וחיצוניות, כפי שהן מוכרות לנו כיום: מערכות שמש , גלקסיות, צבירי כוכבים, צבירי-על. ( ברור שהתורה בברכתה לאבות, מתכוונת לומר ריבוי גדול ועצום ,ולאו דווקא למספרים מסויימים כלשהם,)
אבל עד שהמדע הגיע לכך ,הוא עבר דרך ארוכה,,,מאוד,דרך קפלר, גלילאי 1610 (ירחי צדק), הרשל 1781 (אורנוס), ואז" המחלוקת הגדולה" (חפשו ערך) עם קאנט ,,ששיסעה את עולם האסטרונומיה למשך יותר ממאה שנה, הרבה אחרי שקאנט והרשל הלכו לעולמם.,
ההכרעה הגיעה רק בשנות העשרים של המאה ה-20, ( 1920 ) מתגלית של אסטרונום צעיר בשם אדווין האבל. (הטלסקוף ע"ש) שהוכיח למעשה מעל כל ספק כי שביל החלב אינה הגלקסיה היחידה ביקום. והמדען שהפסיד אמר לו: הרסת לי את היקום ,,,,, .וגם לאחרים,,,
ומאז האומדן המקובל כיום הוא שישנן כ-200 מיליארד גלקסיות ביקום. ואם נניח שבממוצע יש בכל גלקסיה כ- 200 -100 מיליארד כוכבים. לפי אומדן זה, מספר הכוכבים ביקום הוא כ-20,000 מיליארד מיליארדים!
1,000,000,000,000,000,000,000 או ביליון טריליון, כוכבים. 21 + 1 אפסים !! ויש אומרים או כפול , או כפליים,,,,, מדוע ? הנה כותרת מ 2016 : נאס"א: ביקום שני טריליון גלקסיות - פי עשרה משחשבנו,,,,
ז,א, שרק במאה השנים האחרונות הפסקנו להאמין,,,,! התחלנו פשוט לראות,, ועל כך אמר הנביא (ירמיהו פרק לא, לג): "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום ה.'
נערך לאחרונה על ידי יהודהא ב א' פברואר 06, 2022 9:08 pm, נערך 4 פעמים בסך הכל.
גם זה חלק ראשון מתוך מאמר אחר על הפרשה כאן -
viewtopic.php?f=51&t=58657&hilit=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA+%D7%9C%D7%9A+%D7%9C%D7%9A