ייקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה
ראיתי מעירים על הכפל [וגם אם אין בזה הערה, עכ"פ הדברים דלהלן הם ביאור בגוף הפסוק].
יש לבאר בהקדם דברי הבית הלוי בביאור ריש פרשת ויצא:
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".
שתמהו כבר חז"ל מה הפירוט, והול"ל "וילך יעקב חרנה". ותירצו בכמה דרכים.
והבית הלוי אמר, דהנה בכל יציאת אדם ממקומו ייתכנו שתי סיבות, מטרות, תכליות: האם הוא רוצה לצאת מכאן, או שהוא רוצה להגיע לשם.
ואצל יעקב היו שניהם.
לצאת מכאן - כציווי אמו ברח אל אחי חרנה כי עשו אחיך מתנחם לך להרגך כאן, וללכת לשם - כציווי אביו קח לך אשה מבנות לבן בארם נהריים.
וזהו שאמר הכתוב: ויצא יעקב מבאר שבע - כציווי אמו, וילך חרנה - כציווי אביו.
עכ"ד.
ולפי זה יש לומר, דבדיבור ה' "ייקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה" היו שתי תכליות: א. ייקוו המים אל מקום אחד. ב. תיראה היבשה.
התכלית הראשונה קשורה לעניין המים, והתכלית השניה קשורה לעניין היבשה.
התכלית הראשונה היא סיום מעשה היום השני, והתכלית השניה היא תחילת מעשה היום השלישי.
ייקוו המים אל מקום אחד: ביום השני הופרדו המים, וכידוע מאד עניין המים התחתונים והעליונים, והמים התחתונים רוצים להתאחד שנית וכו'. הנה אמנם לא ניתן להם להתאחד שוב עם העליונים, אבל לכה"פ ניתנה להם בחינת אחדות למטה, שעכ"פ בהיותם למטה "ייקוו המים אל מקום אחד". [ובחז"ל שהוא מקומו של לווייתן, סוד הגילוי - וממילא השחוק והשעשוע - של לעתיד לבוא, שיהיה ה' אחד ושמו אחד, וכבר כיום משחק עם לווייתן כי האחדות קיימת גם כיום, באופן נעלם מגילוי].
תיראה היבשה: ביום השלישי נבראו הצמחים [והוא תחילת התהליך של בריאת בעלי החיים והאדם, אוכלי הצומח, ומקום אדם - גן עדן], ועבור כך צריך יבשה.
והוא הוא מה שכתב רש"י בביאור כפל ה"כי טוב" ביום השלישי והעדר ה"כי טוב" ביום השני, שבשלישי נגמרה מלאכת המים שהתחילה בשני [וממילא ה"כי טוב" הראשון שנאמר אחרי "ייקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה" הוא ה"כי טוב" השייך בעצם אל מעשה היום השני, ולאחר מכן באה בריאת הצמחים השייכת ליום השלישי, ועליה נאמר כי טוב השייך ליום השלישי עצמו].
הרי מפורש ברש"י ש"ייקוו המים אל מקום אחד" הוא "מלאכת המים", ולא "מלאכת היבשה" = היכי תמצי ל"תיראה היבשה". אלא עניין בפני עצמו: "ייקוו המים אל מקום אחד".
ובמה הוא "גמר מלאכת המים"? במה זה שייך להפרדת המים ביום השני? רק משום ש"זה מים וזה מים"? [ובפשטות: הכל מכוון אל "תיראה היבשה", ותחילה הופרדו המים לעליונים ותחתונים, ולאחר מכן הופרדו המים מהיבשה, והכל המשך אחד, תכלית אחת של "תיראה היבשה" הנעשית בשני שלבים].
ולדברינו [המדויקים ברש"י "מלאכת המים"] - לא. אלא כי החסרון שיש בפירוד המים ביום השני - בא לתיקון לפי ערך [דהשתא, שהם תחתונים] ב"ייקוו המים אל מקום אחד".
ובזה מושווה פירוש רש"י לפירוש השני שיש בחז"ל מדוע לא נאמר "כי טוב" במלאכת היום השני, משום שנבראה בו המחלוקת.
דהיינו הך ממש.
המחלוקת ביום השני באה אל תיקון [לפי ערך הבריאה] ביום השלישי, ובזה גופא כאן הוא גמר מלאכת המים.
[כי לא יתכן גמר מלאכה במעשה פירוד, שהוא היפך שלימות, והוא "בעצם" מעשה קלקול, גם אם לתועלת. כדי שיהיה "קורע על מנת לתפור" מוכרח שתהיה "תפירה" בסוף].