הכוונה לזמני הגאולה .
כשהכוונה לתחיית המתים או ביאת המשיח או לחזרת הנבואה וכו.
א.
נפתח עם המהרל שכתב כך-
...תדע כי כל מה שאמרו חכמים בענין הקץ, לא שהיו גוזרים שכך יהיה בודאי באותו זמן ובאותו שעה,
רק שגילה לנו זמן מוכן שראוי שיהיה בו הקץ. ועד אותו הזמן אין ראוי שיהיה הקץ כלל, עד אותו זמן שהוא מוכן.
אבל לא באו לומר שהזמן והקץ הוא בודאי באותו זמן, שדבר זה אי אפשר כמו שהתבאר, שהקץ הוא מן הדברים הנעלמים, אשר אי אפשר שיהיה נגלה בבירור...
ודבריו אלו תואמים את המובא בדעת זקנים .... ראה להלן.
ב. הבטחות הבטחות.
ואעפ"כ ההבטחות ותחזיות על מועד הגאולה אינה מרפים .ובמהלך אלף השנים האחרונות ניתנו יותר מעשרים מועדים שונים על ידי אישים שונים - שזמן הגאולה הגיע\מגיע.
ובאלה ישנם אף אישים שעקרונית התנגדו לעסוק בנושא זה ואף גינו בספריהם את העיסוק בכך.
אך מסיבות אלו ואחרות שינו טעמם וקבעו מועדים לגאולה.
ג.
רשימה חלקית וקצרה לשנים אשר נקבעו ברמז או במפורש כזמן הגאולה :
1. רס'ג תיארך את המועד לשנת 800 \ 900 לס'.[בהם נתן 3 תאריכים אפשריים]
2. הרמבם '' '' '' '' 1216 ''.
3. ר' עזרא מגירונה '' '' '' 1240 ''.
4. רש''י '' '' '' '' 2\ 1354 ''.
5. רמב''ן \ר בחיי '' '' '' 1350 ועד 1440.
6. ר'אברהם בן א' הלוי '' '' 1530 ''.
7. האברבנאל '' '' '' '' 1533\ 1503 '' .
8. ש, מולכו '' '' '' '' '' 1540 ''.
9. אור החיים '' '' '' '' '' 1740 ''.
10. הכתב סופר '' '' '' '' 1790 ''.
11.הבעל התניא '' '' '' '' 1843.
12. המלבים '' '' '' '' 1928 ועד 1913.
13. רבי יוסף אבן יחיא (1494–1539) '' '' 1940. [מפני חשיבותו - הב"י התעסק בקבורתו בצפת].
14. לפי רבי אברהם אזולאי - זקנו של החיד"א (1570 - 1643)
תחיית המתים תתקיים 3 פעמים, כאשר הפעם השלישית תהיה בשנת ה'תש"ס, שנת 2000.
ד.
מידת הוודאות בהבטחות היו שונות , מהן כוודאות או כקרובות לוודאות , מהן כאפשרות קרובה מאוד, ומהן כזמן ראוי מאוד וכדומה.
ולכך התייחס הדעת זקנים בכי תבוא דברים כח,סג.
ומפסוק זה נרמז הקץ .
...והיה כאשר שש ה׳ עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם –..ומפסוק זה נרמז הקץ שכתוב בדניאל ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים וה״ק והיה כאשר שש ה׳ עליכם להטיב אתכם במדבר ובארץ ישראל שהיתה שכינה עמכם ולהרבות אתכם במצרים שנאמר וירבו ויעצמו דהיינו אלף ומאתים ותשעים...
[היינו אחרי 1290 שנה.]
וכן אמר הושע וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים..כימי גלות נעוריה דהיינו גלות מצרים וכימי עלותה מארץ מצרים.
זהו מיציאת מצרים עד שחרב בית המקדש וזהו אלף מאתים ותשעים כדפריש לעיל
ונמצא זה [1290] כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים .
והקץ אחר דכתיב בסוף דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה הוא נרמז בפ׳ אתם נצבים דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא וגו׳ הסת״ר אסתי״ר עולה בגימ׳ אלף שלש מאות שלשים וששה בעזר שדי.
אך משיח יבא כג״ה לסוף אלף קק״צ שהוא מ״ה שנים קודם.
ה.
גם המפורש - לנו הוא סתום,
המשך דברי הדעת זקנים ...
אמנם אין אנו יודעים מהיכן מתחיל להמנין שנדע מתי יסיים.
וכן מצינו בקץ מצרים שאמר הקב״ה וענו אותם ארבע מאות שנה ...
ושבט אפרים מנו ארבע מאות מברית בין הבתרים וטעו שלשים והרגום אנשי גת כדכתיב בדברי הימים.
ויש שהתחילו המנין משירדו למצרים וטעו.
ויש שמנו משהתחיל השעבוד וטעו.
והאמת היה שהארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק אך לא נודע על נכון עד שיצאו ממצרים.
וכן על גלות בבל דאמר לו הקב״ה לירמיה לפי מלאת לבבל שבעים שנה
וחשב בלשצר וטעה
ומנה אחשורוש וטעה כמו שמפורש בפרק קמא דמגלה.
כך קץ זה [הגלות דהשתא] שמא מתחיל -
משנת ביטול התמיד בימי הורקנוס וארסתובלוס כדתניא בשלהי מסכ׳ סוטה תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ וארסתובלוס מבפנים וכו׳ ואז נתבטל התמיד
וכשיבא משיח במהרה בימינו אז יתבררו ויתלבנו הדברים ואז נדע למפרע מהיכן התחיל.
ו.
מוקד הרמזים,
רבים מהנסיונות קשורים לנבואת דניאל שנתן ארבעה מספרים וסוד כפול. המספרים הם:
490.
2300.
1290.
1335.
הסוד הוא "מועד מועדים וחצי", ומופיע גם בארמית: "עידן ועידנין ופלג עידן".
מספרים אלו הפכו ליסוד מרבית חישובי הקץ משך שנות הגלות הארוכות.
ז.
שלוש שיטות.
ושלוש שיטות עיקריות נאמרו לגבי האיסור\ היתר לחשב קיצין, למרות הנאמר בנביאים שחמור עוונו של מחשב הקץ, עד שנתקלל על ידי חבקוק בקללת "ויפח לקץ",
וכפי שביארו חז"ל: "תיפח עצמן של מחשבי קיצין". -
**יש אומרים, כי כל האיסור הנאמר בחישוב הקץ אינו אלא בחישובו על פי איצטגנינות, לא כן המחשב את הקץ על פי דברי נביאים, אין בכך כל איסור.
**ויש אומרים, שאיסור חישוב הקץ קיים בכל אופן, גם בחישובו על פי דברי נביאים, אלא שאיסור זה לא נאמר כי אם לבני הדורות הרחוקים מן הגאולה; לדעתם, בימינו בטל איסור חישוב הקץ.
** ויש סוברים, כי איסור זה קיים בכל אופן ובכל זמן, עד בוא הגואל.
ולסיום-
וכבר אמר הרמבם ש "דברים סתומים הם אצל הנביאים".
ואף על פי שהתמהמה - עם כל זה - אחכה לו בכל יום שיבוא.
"עם כל זה " – למרות האכזבה, על-אף הכאב, עם כל התסכול. ואף על פי -
שתאריכים רבים חלפו ולא מומשו.
אני מאמין.