איסורי עבודה זרה ועריות - שתלויות בזמן ובמקום. ואתחנן.

[יהודהא]

איסורי עבודה זרה ועריות - שתלויות בזמן ובמקום. ואתחנן.

א) דברים ד, יט.
וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, וַעֲבַדְתָּם--אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֹתָם, לְכֹל הָעַמִּים, תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם.

וברמבן -
"אשר חלק ה' אלהיך אתם לכל העמים" - כי לכולם כוכב ומזל וגבוהים עליהם מלאכי עליון כגון הנאמר בדניאל שר מלכות פרס ושר מלכות יון ובעבור כן יעשו להם אלהים מהם ויעבדום ואמר ואתכם לקח ה' כי אתם חלק השם לא תקימו עליכם שר או עוזר זולתו כי הוא הוציא אתכם מכור הברזל שהייתם בתוך מצרים ..

ב)
ר בחיי על דברים ד,יט
אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. ע"ד הפשט אשר חלק, נתנם לחלקם. ואין להבין לשון חלק כמו גזר, שאם כן היה זה פתח לאומות העולם לומר כי הם מוכרחים לעבוד עבודת אלילים.
. .ומפני שהיא מלה אפשר לטעות בה על כן הוצרכו שבעים זקנים לשנות ולהוסיף לתלמי המלך אשר חלק להאיר להם, ולפיכך פירש מלשון חלק כלומר שנתן המאורות והמזלות לחלקם אם ירצו שיעבדו אותם או יעבדו השם יתברך, אבל לא הכריחם בכך, וכבר נתבאר זה בפרשת בראשית.

הכוונה לגמרא במגילה ט עמוד א מספרת שתלמי המלך התאווה לדעת מה כתוב בתורה וכינס שבעים ושנים זקנים והושיבם בשבעים ושנים חדרים ופקד על כל אחד מהם לתרגם את התורה ליוונית. לאחר שעשו זאת נמצאו דבריהם מכוונים זה לזה, ולא עוד אלא שבכמה מקומות כולם נקטו את אותו שינוי . אחד מן המקומות הללו הוא הפסוק שאנו עוסקים בו. וכך תרגמוהו: "אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים" .


ג) הכותים

מלכים ב ,יז.
(כו) וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר: הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹוהֵי הָאָרֶץ, וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹוהֵי הָאָרֶץ.
(כז) וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹוהֵי הָאָרֶץ.
(לג) אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם:

לפי המסופר - בתחילה היו הכותים עובדים שם את אלוהיהם, ואז שלח ה' אריות שטרפו בהם, עד שמלך אשור הביא לשם כהן שלימד אותם כיצד לירא את ה' ולעובדו. מאז היו עובדים גם את ה' וגם את אלוהיהם, והאריות פסקו מלפגוע בהם.

והמפרשים דנו בשאלה האם זה אומר שמותר להם לעבוד גם את ה' וגם את אליליהם, או שזה אומר שה' לא מקפיד על עבודת האלילים של הגויים בארץ, כל זמן שמכירים שה' הוא אלוהי האלוהים: מ"מ אינו חמור כע"ז בא"י.


ד) האריות חדלו

הרמב"ן על ויקרא יח, כה, ובדרשה לר"ה
וזה טעם: 'וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וגו", כי האלהות – נכרים הם בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר: 'כי לא ידעו את משפט אלוהי הארץ, וישלח בם את האריות והנם ממיתים אתם וגו". הנה הכותים לא היו ענושים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשונים – שלח בם את האריות הממיתים אותם.

ובריקאנטי
וזה טעם: 'וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וגו", כי האלהות – נכרים הם בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר: 'כי לא ידעו את משפט אלוהי הארץ, וישלח בם את האריות והנם ממיתים אתם וגו".
הנה הכותים לא היו ענושים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשונים – שלח בם את האריות הממיתים אותם. וכנל מאז היו עובדים גם את ה' וגם את אלוהיהם, האריות חדלו לפגוע בהם.


ה) מאשימים רק את היהודים

שו"ת הרשב"א החדשות שסח,
..., כי השי"ת חלק הארצות למזלות השמים ושם משטרם בארץ להיות הכוכב הפלוני מנהיג המקום הפלוני, ועל כן נחלקו בארצותם במקומותם באמונה, זה עובד הצורה הפלונית וזה עובד צורה אחרת.
.
ומי שעובד הכוכב ההוא המנהיג המקום ההוא, אינו כעובד ע"ז, והוא שידע ויכיר שאין כח הכוכב ההוא וממשלתו רק מצד השי"ת אשר שמו מנהיג בארץ ההיא, וכענין האמור בכותיים: 'את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים'. [שיתוף אך ה' מעליהם]
.
אבל אנו הבדיל לנחלה לנו, ולארצנו גם הוא הבדיל לעצמו להיות שם מקדשו, וצונו שלא לעבוד מזל וכוכב כלל ושלא נכוון במעשינו להם כלל לשום צד, אלא לפניו נעבוד והוא יעננו בכל קראנו אליו, ומי שיעבוד ממנו לזולתו יחשב לו לאשמה רבה כמורד במלכותו ועובד ע"ז חס ושלום.
.
ועל כן לא תמצא בכל הכתובים מאשים באשמות ע"ז רק ישראל לבדם, וקרא ארצנו ארצות החיים, והעיד כי השגחתו בה תמיד ודורש אותה..

ר בחיי דברים לא, טז:
אלהי נכר הארץ. יבאר הכתוב כי האלהים נכרים בארץ ה', לפי שהיא נחלתו ולא השליט עליה מלאך ושרף או כוכב ומזל, ולא שום כח מן הכחות העליונים..., וזהו שאמר הכתוב: "אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", "ואתכם לקח ה'", באר: כי הקדוש ברוך הוא נתנם לחלקם, לא לחלק ישראל,

מעלת א"י
ולכך לא מצינו בכל התורה בשום מקום שיאשים הכתוב את האומות בענין ע"ז, כי אם ישראל המיוחדים לחלקו יתעלה, וכן לא מצינו עונש לאומות בעבדם עבודה זרה אלא אם כן עבדוה בארץ הקדושה,
.
והראיה מן הכותיים שלא נענשו בעבדם אותם בארצם עד שבאו לארץ ועבדוה ואז נענשו, שנאמר: "וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כי לא ידעו משפט אלוהי הארץ",
ולכך אמר בכאן "אלהי נכר הארץ", כי האלוהים וכחות עבודה זרה כלם הם נכריים בארץ, וכל העובד עבודה זרה הרי הוא כמי שמבקש לגרש המלך מן ההיכל שלו, וזאת היא מעלת ארץ ישראל.

ו) שיתוף - בחול -ובא"י .
בספר "עולת תמיד" כותב: "עבודה זרה היא כשיאמין שיש ח"ו שנים שוים בגדולתם, אין לאחד יתרון על השני, היא עבודה זרה גמורה, וגם בני נח הוזהרו על כך.
אבל אם מאמין שהאחד חשוב מהשני וגדול ממנו, והשני אינו אלא חלק אלהות, וחלק מן הכל, הנה זה ייקרא שיתוף".
וכדבריו כתבו גם : ר' יעקב עמדין, ר' צבי הירש חיות, ור' יעקב צבי מקלנברג ב"הכתב והקבלה".
.
דברי ר' יעקב עמדין הם ב"מור וקציעה", על עקירת ע"ז בא"י בחו"ל.
"תנו רבנן הרואה מרקוליס אומר 'ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו'. מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר 'ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו. וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך'.
.
ובחוץ לארץ אין צריך לומר 'והשב לב עובדיהם לעבדך' מפני שרובה עובדי כוכבים. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר שנאמר 'אז אהפוך אל עמים שפה ברורה'".
.
על זה העיר ר' יעקב עמדין שאין מקום לבקש בחו"ל על עקירת עבודה זרה, שכן "אין עובדי עבודה זרה מצווים על השיתוף, וכל עבודה זרה שבחו"ל אינו אלא שיתוף". לדבריו:
.
"והטעם פשוט וברור, לפי שאין עובדי עבודת אלילים מצווים על השתוף, ....ולא הוזהרו בני נח על זאת, כפשט הכתוב 'אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים'. רק ישראל סגולה מכל העמים, חלק ה' וחבל נחלתו, שֶׁקְנָאָם לעבדים לשמו יתעלה, הם נשתעבדו שלא לקבל עבודת זולתו ואפילו בשתוף.
וכן הארץ נחלת ה' היא, צבי לכל הארצות, מורשה לעם ה', ומיוחדת למקבלי עול מלכותו בלבד, ואינה סובלת עובדי אלילים להתיישב עליה,
.
על כן הקיאה עובדי עבודה זרה ממנה. וגם אחר שגלו ישראל, שָׁמְמוּ עליה אויבינו, כמו שנאמר בתורה. ובמלכים בגרי האריות שהיו הורגין ב'אשר לא ידעו משפט אלהי הארץ'. מה שאין כן בשאר ארצות, כשם שלא נצטוו יושביהן על השתוף, כך אין צריך לבקש על עקירת עבודה זרה מהן, דהא בהא תליא ודאי".
.
.ישראל / והאומות
וכנ"ל - כאשר הנביאים מוכיחים את עם ישראל, הם אומרים להם שהם לא בסדר, שהם חוטאים, שופכי דמים, מגלי עריות, גזלנים ועובדי עבודה זרה וכו'. מגילה שלמה של טענות והאשמות חמורות.
.
כאשר הנביאים באים להוכיח את אומות העולם, גם הן מקבלות רשימה ארוכה מאוד של האשמות: גזל, שפיכות דמים, גילוי עריות וכו', אך אין האשמה על כך שהגויים עובדים עבודה זרה. בשום מקום בנביאים לא מצאנו איזכור לכך שזה דבר רע שהגויים עובדים עבודה זרה.

-----------------------------
ז)
לגבי איסור עריות
ג. הרמב"ן (בראשית כו, ה) אומר שהאבות קיימו את התורה קודם שניתנה רק בארץ ישראל. (אומר המהר"ם שפירא מלובלין, שיעקב אבינו אמר לנשותיו אם הן רוצות לבוא לארץ ישראל,
כי בחו"ל אין איסור להיות נשוי לשניהן אבל בארץ אחת מהן תהיה באיסור, ואי אפשר לדעת מה יקרה; והן הסכימו ורחל נפטר) . הרמב''ן שם אומר שבגלל זה גם התחתן עמרם עם דודתו.

וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה (כ"ט כ"ח)

. ..ידועים דברי הרמב"ן (כ"ו ה') דלא קיימו כל התורה בחו"ל וז"ל, ויש לשאול, אם כן איך הקים יעקב מצבה (כ"ח י"ח) ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו (ב"ר ע"ד י"א) ארבע, ועמרם נשא דודתו (שמות ו' כ'), ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כ"ד ד'), והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו.
.
והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש , ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם [נשא דודתו במצרים].
.
כי המצוות משפט אלהי הארץ ... וה' לו לבדו נתכנו עלילות, שמתה רחל בדרך, בתחילת בואם בארץ. כי ... לא ישב בארץ עם שתי אחיות, והיא הייתה זו שנישאה שניה ליעקב [ונפלה] באיסור האחווה. וכו' עכ"ל.

.
ולכאורה באם נגזר עליה למות הרי אין זה רק חוסר הידור בקיום המצוות - אלא מעשה המביא על הנוהג כך עונש מוות. וגם כאן כמו לגבי עניין הע"ז הרמבן מצטט כמקור להבדל בין חו"ל לא"י את אותו פסוק "משפט אלהי הארץ " . ולכן דין א"י חמור יותר.

נ,ב
כל הנ"ל הוא רק שיטה אחת בנושא ויש כמובן דעות והסברים רבים ושונים בדברי בחזל במפרשים ובפוסקים.
ואני לחדד את הכותרת שיש שיטות בהן חלק מאיסורי ע"ז ועריות הן תלויות זמן ומקום

[ר_חיים_הקטן]

שו"ת הרשב"א החדשות שסח,
..., כי השי"ת חלק הארצות למזלות השמים ושם משטרם בארץ להיות הכוכב הפלוני מנהיג המקום הפלוני, ועל כן נחלקו בארצותם במקומותם באמונה, זה עובד הצורה הפלונית וזה עובד צורה אחרת.
.ומי שעובד הכוכב ההוא המנהיג המקום ההוא, אינו כעובד ע"ז, והוא שידע ויכיר שאין כח הכוכב ההוא וממשלתו רק מצד השי"ת אשר שמו מנהיג בארץ ההיא, וכענין האמור בכותיים: 'את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים'. [שיתוף אך ה' מעליהם]
.
אבל אנו הבדיל לנחלה לנו, ולארצנו גם הוא הבדיל לעצמו להיות שם מקדשו, וצונו שלא לעבוד מזל וכוכב כלל ושלא נכוון במעשינו להם כלל לשום צד, אלא לפניו נעבוד והוא יעננו בכל קראנו אליו, ומי שיעבוד ממנו לזולתו יחשב לו לאשמה רבה כמורד במלכותו ועובד ע"ז חס ושלום.
.
ועל כן לא תמצא בכל הכתובים מאשים באשמות ע"ז רק ישראל לבדם, וקרא ארצנו ארצות החיים, והעיד כי השגחתו בה תמיד ודורש אותה..

viewtopic.php?p=537315

[יהודהא]

שו"ת הרשב"א החדשות שסח,
...,
ועל כן לא תמצא בכל הכתובים מאשים באשמות ע"ז רק ישראל לבדם, וקרא ארצנו ארצות החיים, והעיד כי השגחתו בה תמיד ודורש אותה..

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=537315

---------------

ישכח על ההפנייה - אולם גם אם יהיו שיפקפקו על ייחוס התשובה לרשבא ,
הרי לאחר שהובאו לעיל עוד מקורות בדעה זו כולל הרמבן רבו של הרשבא ,
ומכאן שיש להניח שאכן מתחת ידי הרשבא יצאו דברים אלו.

[יהודהא]

א.
מי ? אלה . = אלה ים

מהנגלה לנסתר
גם הפעם נלמד על לשון הנביא , אבל בשונה מהפעם הקודמת, נלמד את סוף הפרק בו הנביא מתאר את גדולתו של הקבה, אל מול עוצמתם של גורמי שמים "לפי שהם גופים עצומים וגדולים בגוף ובמראה מנבראי מטה"(רד"ק).אבל כאשר היחס הוא כלפי הקב"ה אין מקום להדרגה, וביחס אליו כל הנבראים בדרגה אחת "ואל מי תדמיוני ואשווה".

כך שהפעם החלק הלשוני לא יהיה מהפשט והדקדוק, אלא מהחלק העטוף בסוד ורז,
ורק נגוע בקצהו הותר לנו,

ב.
הזוהר
כה, וְאֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי, וְאֶשְׁוֶה--יֹאמַר, קָדוֹשׁ. כו, שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה,
הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, מַה זֶּה ''אֵלֶּה''(ישעיה מ כו)... אֶלָּא זֶה הַסּוֹד לֹא הִתְגַּלָּה, רַק יוֹם אֶחָד שֶׁהָיִיתִי עַל חוֹף הַיָּם, וּבָא אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לִי, רַבִּי, יָדַעְתָּ מַה זֶּה ''מִי בָרָא אֵלֶּה'' .?

..בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות, עָשָׂה בָּרֹאשׁ נְקֻדָּה אַחַת, וְזוֹ עָלְתָה לִהְיוֹת מַחֲשָׁבָה... וְנִקְרֵאת "מִי" ראשית הבִּנְיָן.

קיים ולא קיים עמוק וסתום בשמו לא נקרא אלא 'מי'.. .[ לשון שאלה . שכן עלום וסתום הוא].
חפץ להתגלות ולהקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאוד וברא 'אלה', ועלה 'אלה' בשם. [העולם הגשמי]
נתחברו האותיות אלו באלו ונשלם השם 'א‑לוהים', (אלה מי),
[העולם הגשמי שנוצר ומתקיים,רק בכח שהשם נטע ונוטע בו ]
ועד שלא ברא 'אלה' לא עלה 'א‑לוהים' בשם.,.

ואותם שחטאו בעגל, על רז שלנו אמרו 'אלה א‑לוהיך ישראל'.(שמות לב).[שניתקו את המי" מ "אלה" . והפכו הגשמי, הטבע לאליל] .

וּכְמוֹ שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף "מִי" בְּאֵלֶּה, כָּךְ הוּא הַשֵּׁם שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף תָּמִיד, וּבַסּוֹד הַזֶּה הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם.[קיום העולם תלוי בחיבור, ואין לנתק את ה'מי' מה'אלה' אלא 'מי' ברא 'אלה'- וביחד א‑לוהים,].
וּפָרַח אֵלִיָּהוּ וְלֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ... בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְכָל הַחֲבֵרִים וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו. בָּכוּ וְאָמְרוּ, אִלְמָלֵא לֹא בָאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה - דַּי.
(הקדמת הזוהר ב.)

ג.
ההבנה
זה היה חטאם של עובדי העגל שאמרו "אלה א-להיך ישראל" וזה חטאם של העובדים "לשמש או לירח או לכל צבא השמים" המדמים שהכוחות העצומים האלה הם הבוראים. הנביא קורא לעם ואומר: "שאו מרום עיניכם" והבינו שאין לנתק את ה"מי" מה"אלה" אלא "מי" ברא "אלה" וביחד א-להים, כי רק הצירוף והאחדות שלהם הוא ה"א-להים" השלם.שברא ומקיים את העולם.

והנביא כאן משלים את הנאמר בתורה , ואלה שני צדדים לאותה מטבע.
התורה באזהרה [הישמר] מפרשת ומפרטת: "ופן תישא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים, ונידחת והשתחווית להם ועבדתם"(דברים ד יט) –
ולעומתם דורש הנביא בפרקנו "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".