שיבוץ תמוה - אבל הגיוני.
ספר הפלאה.
א.
נדרים ונזיר -בסדר בנשים או מתאימים לסדר אחר ?.
הלכות שבועות -בנשים או בחושן משפט ?.
חרמים [וערכין] -אולי קרבנות או לסדר קדשים ?.
קיבוץ הלכות בנושאים שונים, מסדרים שונים בשס, מלחקים שונים בטור ובשו"ע.
וכולם לספר אחד פלאי נתכנסו "הפלאה".
מה הרקע וההסבר ?.
בפרשתינו מטות: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה (במדבר ל, ג).
הלכות נדרים נמצאים ברמבם בספר 'הפלאה'.
לא במשפטים ולא בנשים ולא ב,, וידוע שקביעת מיקומם של ההלכות היא הבעת דעה על הבנתו ושיפוטו של הרמבם להלכות אלו ואשר יש להם גםהשלכות הלכתיות.
הספר כולל 4 הלכות: שבועות, הלכות נדרים, הלכות נזירות ווערכין.
והדבר שמשותף להלכות אלו הן כדברי הרמב'ם "אכלול בו מצוות שיתחייב אדם בהם מי שאסר עצמו בדברים - כגון שבועות ונדרים.
ב. המשותף.
כל ההלכות הללו עומדות על דבר אחד: כוחו של אדם מישראל לקבל על עצמו באמצעות דיבורו חיובים שחלים עליו באופן -הלכתי ללא תלות חיצונית, והרי הם נעשים עליו כחיובי תורה, שהוא מחויב לשמור ולקיים.
והצד השווה לכל אלו הוא במה שנאמר בלשון הכתוב "לפלא נדר או +לנדבה" (ויקרא כב, כא). בעקבות הפלאת האדם הדיבורים מקבלים ערך וחשיבות, ומשעה שאדם מחליט ומקבלם עליו הוא מחויב בהם מן התורה. אלה אינם דינים שחלים על האדם מעצמם, אלא כל אחד מהם הוא עניין שתלוי בהחלטתו של אדם, ובמה שהוא מקבל על עצמו לעשות.
היינו שכל ההלכות הללו שייכות למבנה בסיסי אחד. בכל אלו דיבורו של אדם, והבטחתו לעשות או להימנע מלעשות דבר מסוים, הם ה'הפלאה' שמשמעותה: ההגדרה, ההפרשה, סימונו של דבר שהאדם מקבל על צעצמו. כולם דברים שאינם חלים על האדם מתוקף מסגרת או סדר חיצוניים, אלא תלויים בהחלטתו ובאמירתו של האדם.
ככה בעניין חובת הנזירות והנדרים, או הערכים והחרמים - מרגע שאדם קיבל אותה עליו הריהו מחויב בכל דיניהם , והתורה רואה בחומרה גדולה את הפרת [הנדר] השבועה, משום שיש בכך חילול וביזוי שם ה׳. נכון שאין על האדם חובה מסוימת לעשות אותם, אבל אם התחייב או הקדיש דבר
לשמים, הרי באותה שעה מחוייב הוא לקיימה , וקדושה ממשית חלה על הדברים שהקדיש.
ג. סדר -בסדרים.
ארבע מסכתות הוקדשו לדינים הללו, ושנים מהם לפרשת מטות: נדרים ושבועות.
וכפי שציינו מהסידור שלהם עולה שיש בהם שוני לא רק בסדרם אלא גם במהותם ובתחום התחייבותם: והן נמצאות במסכתות שונות, המצויות בסדרים שונים בש״ס:
הלכות שבועות - במסכת שבועות שבסדר נזיקין;
הלכות נדרים ונזירות - במסכתות נדרים ונזיר שבסדר נשים.[ שעיקר הנדרים עניינם בנשים, הרמבם]
הלכות ערכים וחרמים - במסכת ערכין שבסדר קדשים.
את הלכות שבועות עצמן הכוללות סוגים שונים זה מזה -
הן בהגדרתן והן בעונשן או בכפרתן. והן שייכים לשני תחומים בהלכה:
שבועת ביטוי, ושבועת שווא שייכים לאיסור והיתר, [מלקות קרבן]
ואילו שבועת הפיקדון [ממון], ושבועת העדות[קרבן, ומ"מ] שייכות לדיני ממונות.
והרמבם בכותבו את משנה תורה בחר לייחד לכולם ספר מיוחד "הפלאה" וההסבר כדלעיל.
בהמשך בעקבות הרמבם צעדו גם רבי יעקב בן הרא"ש, בעל ה"טורים" במאה הי"ד ור' יוסף קארו ושאר בעלי הלכה שהצמידו יחד את הלכות נדרים שבועות ונזירות בספר אחד . אולם לא כספר נפרד -אלא בתוך "הספר יורה דעה".
לא כך לגבי שני סוגי הנדרים שהרמבם יצרלהם מונחים נפרדים: לנדרי "איסור" הכלולים בהפלאה. לעומת נדרי "הקדש" שאותם אכן שיבץ בספר "קרבנות,.
ד. קביעה והשלכותיה.
קביעה זו הטביעה את חותמה על הלכות אלו כעניין שהוא בעיקר מתחום האיסור -
ומשתייך לבין אדם למקום.
שכן בשיוכו לחלק "מיורה דעה" הוטבע חותם על הלכות נדרים כעניין שהוא בעיקר מתחום האיסור המשתייך לבין אדם למקום.שכן עניינו המובהק הוא דיני "איסור והיתר". [דוגמת דיני כשרות, אבלות, תרומות ומעשרות, נידה ומקוואות],
ובכך כאילו הופקע מחלק "חושן המשפט", העוסק בנושאים המשפטיים הממוניים [דוגמת דיני קניין, מקח וממכר, הלוואה, גזלה, נזיקין, שכירות ושאילה, ירושה ועוד].
ה. חיבור והפרדה.
היו שטענו כנגד סידורו של הרמבם - ש"תקנתו קלקלתו"., שכן מפעל זה היה
מותנה לא רק בקיבוץ וחיבור עניינים מפוזרים ומפורדים, אלא גם בהפרדה בין הדבקים
[דוגמת הלכות נדרים שפוצלו בהפלאה ובקרבנות]
ותופעה זו אינה רק לגבי פרשיות רחבות - כגון הפרדת נדרי איסור מנדרי הקדש - אלא אף לגבי פרטי הלכות בודדות, ואם פרט מסוים חייב להופיע במסגרת אחרת לפי ההגיון או המיון הענייני,
אזי הפריד הרמב״ם.
וכבר העיר ע"כ במגיד משנה על הקשיים לאתר ולצרף הלכות מאותה קבוצה, ושחלוקה זו
של הרמבם פיזרם למספר מקומות רחוקים.
ו. פעם כך -ופעם כך.
יותר מכך -באותם נושאים עצמם נמצא פעם כך -ופעם כך.
שכן בכל ספר תכלית הכתיבה שונה והיא מכתיבה חלוקה שונה.והחלוקה ביד שהינו ספר הלכה, אינו דומה להחלוקה במורה, ששם המיון מטרתו להציג את טעמי המצוות .
טעמי המצוות.
כך, למשל, במורה נבוכים (ג, לו) זימן הרמב״ם לאכסניה אחת - ככלל אחד - הלכות
שבועות יחד עם הלכות יסודי התורה, היות ש ״הם מעשים מביאים להאמין גדולתו (של ה׳)".
ובכך הוא כורך יחד - הלכה ופילוסופיה יחד - שכן לטעמו שניהם תכליתן הקניית דעות אמיתיות.
ספר הלכתי.
אולם בספר הפלאה שהפסוק שטבע הרמבם בראשו הוא " נדבות פי רצה נא ה' ..."
הינו מתאים להכליל יחד הלכות שבועות נדרים ונזירות שחיובם הם מנדבות פיו.
וכפי הגדרתו המפורשת של הרמב״ם בסוף ההקדמה למשנה תורה:
" ספר שישי - אכלול בו מצוות שיתחייב בהן מי שאסר עצמו בדברים, כגון שבועות ונדרים
וקראתי שם ספר זה ספר הפלאה".
הדברים לעיל מבוססים על רמבם - שולחן מלכים. ועל דברי הר"י טברסקי בספרו.