מצוות חלה , חילופים מעניינים לאורך הדורות.
אחת משלושת המצוות בפרשת שלח.
כל האפשרויות הקיימות.
* חלה אחת -בשיעור, ולאכילה.
* חלה אחת -בשיעור, ולשריפה.
* חלה אחת -ללא שיעור, ונשרפת.
* שתי חלות - אחת בשיעור ונשרפת. והשנייה ללא שיעור ונאכלת.
* שתי חלות - אחת ללא שיעור ונשרפת. השנייה בשיעור ונאכלת.
א.
בתחילת ימי בית המקדש השני,
על פי תקנת חכמים נהגו להפריש חלה בחוץ לארץ ולאוכלה בטהרה. לאחר כמה דורות, גזרו חכמים טומאה על ארץ העמים (להלן יב, ט), וממילא החלה שמפרישים בחוץ לארץ נטמאת ואסור לכהנים לאוכלה אלא יש לשורפה.
אולם כדי שלא ישכחו שהחלה נועדה לאכילת הכוהנים, תקנו חכמים להפריש בחוץ לארץ שתי חלות, הראשונה נשרפת כדין חלה טמאה שאסור לאוכלה, והשנייה שהיא תרומה רק מדרבנן תיאכל על ידי הכוהנים גם כאשר הם טמאים. [טומאת גוף ולא מת].או לילדי כהנים שעדיין לא נטמאו.
ב.
ובהמשך -
בהלכה ח' כותב הרמב"ם מהו עיקר הדין, [ואילו לגבי הזמן הזה - לא כתב כאן אלא בהמשך]:
1. בגבולות עולי בבל, מפרישים חלה אחת כשיעור, וזו נאכלת לכוהנים.
2. בגבולות עולי מצריים, מפרישים שתי חלות: הראשונה נשרפת, ויש לה שיעור [48\1], והשנייה נאכלת לכוהנים, ואין לה שיעור [משהו\כזית].
3. בחוץ לארץ הנוהג הפוך - מפרישים שתי חלות: החלה הראשונה ללא שיעור -נשרפת, אך כיוון שעיקר החיוב שם אינו אלא מדרבנן, לכן אין לה שיעור,
אולם החלה השנייה נאכלת לכוהנים בטומאה כנל , ויש לה שיעור 1/48. כי 'מוטב לרבות בנאכלת'.
ג.
ובזמן הזה-
בהלכה ט' כותב הרמב"ם לגבי הזמן הזה, ופוסק:
1. בארץ ישראל, בגבולות עולי בבל, מפריש חלה אחת כשיעור, אך היא נשרפת כדין חלה טמאה.
2. בארץ ישראל בגבולות עולי מצרייםובלשון חזל "מכזיב ועד אמנה", מפרישים שתי חלות: האחת לאור שמיועדת לשרפה, ויש לה שיעור,
והשנייה שמיועדת לכוהן ואין לה שיעור.
3. בחו"ל גם היום בזמן הזה -מפרישים שתי חלות - אבל בהיפוך:
החלה הראשונה ללא שיעור -נשרפת, ומכיוון שעיקר החיוב שם אינו אלא מדרבנן, לכן אין לה שיעור,
אולם החלה השנייה -בשיעור
ונאכלת לכוהנים בטומאה כנל,כי 'מוטב לרבות בנאכלת'. ושיעורה 1/48.
ד.
היום להלכה-
סיכומם של דברים, לדעת רמב"ם, שבחו"ל גם בזמן הזה יש להפריש פעמיים חלה,
אחת ללא שיעור נשרפת , והשנייה בשיעור 1/48 נאכלת לכוהנים, כעיקר הדין;
וכן פסק ב'שולחן ערוך' (יו"ד סי' שכב סעי' ד). וכך גם בספר התרומה.
וכך היא גם דעת האר"י כתב וזה לשונו:
ודע כי אעפ"י שבזמן הזה נשרפת עם כל זה אין ראוי לסמוך על דברי המקילין להפריש כל שהוא אבל צריך ליזהר להפרישה כשיעורה האמיתי עפ"י הסוד אחד ממ"ח חלקים כנזכר.
ה.
ללא שיעור.
[b][u]הרמ"א רק חלה אחת ללא שיעור - לשריפה.[/u][/b]
במשך הזמן, ברוב קהילות בא"י בגולה התקבל המנהג להפריש חלה אחת בלבד, והיא נשרפת או מוטמנת.
וכך נהגו גם בא"י כדברי המביט :שאלה... הדרים בארץ ישראל לענין הפרשת חלה שרוב ישראל הדרים בארץ ישראל אינם מפרישי' כי אם כלשהו כיון ששורפים אותה. ויחידים יראי חטא מפרישי' אחד ממ"ח כמו שכתב הרמב"ם ז"ל…
בדעה זו אחז גם מהרי בירב. והחיד"א בספר 'ברכי יוסף' (יו"ד, סי' שכב סעי' א) מביא את תשובת המבי"ט הנ"ל, וכתב שכן כתב גם המהרי"ט, מהר"י קאסטרו, מהר"ש גארמיזאן, ר' אלעזר אזכרי ב'ספר חרדים'
וה'פרי חדש', וכולם הסכימו שמפרישים 'כלשהו'.
ו.
פה לא. ושם כן ! אין ראוי..
אחד ההסברים- למקילים.
משום שיסוד תקנת חלה שנייה בחוץ לארץ כדי לזכור שהחלה נועדה לאכילה, כפי שנוהגים בארץ ישראל. וכאשר בארץ ישראל הכוהנים אינם רשאים לאכול את החלה מפני הטומאה, אין ראוי שבחוץ לארץ הכוהנים יאכלו את החלה, וממילא גם בחוץ לארץ מפרישים רק חלה אחת לשריפה (רמ"א או"ח שכב, ה; להלן יב, י)
ז.
המקום מקדשם.
יצא - חייב , נכנס פטור.
יש שוני בין חלה -לתרומות ומעשרות שחייבת את הפירות שגדלו בארץ ונגמרה מלאכתם בארץ, גם אם יוציאו אותם לחוץ לארץ (לעיל ח, ט).
ואילו מצוות חלה תלויה במקום לישת הבצק, שאם לשו את הבצק בארץ, גם אם הקמח מתבואת חוץ לארץ, חייבים להפריש ממנו חלה.
ואם לשו את הבצק בחוץ לארץ גם אם הקמח מתבואת ארץ ישראל,פטורים ממצוות חלה(ירושלמי חלה ב,א.)
------------------
מעניני הפרשה בעבר :
1.
viewtopic.php?f=30&t=62867&hilit=%D7%99%D7%92+%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA
2.
viewtopic.php?f=46&t=59796&p=761522#p761522
3.
viewtopic.php?f=46&t=59807&hilit=%D7%99%D7%92+%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA
4.
viewtopic.php?f=30&t=60407&hilit=%D7%99%D7%92+%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA
5. בהודעה הראשונה והשנייה.
viewtopic.php?f=46&t=63790&hilit=%D7%AA%D7%9B%D7%9C%D7%AA
6. הוספה לאשכול שנשכח וגם הוא שייך לפרשת "שלח",.
על המינים שהביאו המרגלים, ובעיקר מה \ ולמה - לא הביאו !
viewtopic.php?f=46&t=59785&p=839648#p839648