"וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן".
ובהמשך שם מובא (שם, י"ח, ה'):
"וַיֹּאמְרוּ לוֹ שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ".
ב. וביאר שם רש"י:
"שאל נא באלהים: בתרפים שמדברים על ידי מכשפות".
ג. כתב הרד"ק (שם, דב"ה שאל):
וענין התרפים, יש אומרים כי הוא כלי נחשת העשוי לדעת חלקי השעות וישפטו בהם על דרך המזלות והם הוברי שמים.
ויש אומרים כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעות ידועות ותדבר הצורה ההיא כי הנה כתוב כי התרפים דברו און, והנה אין זה הפסוק ראיה כי רצה לומר בעלי התרפים (-הם דברו און).
והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב כי הקרוב אליו כי התרפים הם על צורת בן אדם והיא עשויה לקבל כח העליונים.
והעד שהתרפים כן; התרפים ששמה מיכל בת שאול במטה עד שחשבו שומרי הבית שהוא דוד".
ד. ואכן בשמואל א' (י"ט, י"ג) מובא:
"וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד".
והסביר שם רש"י:
"את התרפים: עשויים בדמות גוף אדם".
ובמצודת ציון (שם) כתב:
"התרפים: הם העשויים בצורת אדם, מהם לעבודה זרה, ומהם לצורת אדם ידוע, והנשים היו עושות על צורת בעליהן, להסתכל בתארו מרוב האהבה".
ה. ובאמת יש לעיין טובא ע"פ דעת הסוברים שהתרפים הם לע"ז; מדוע היו תרפים אלה בבית דוד?
ו. ועמד על תמיהה זו הרד"ק (שם) והעיר:
"וענין התרפים יש מפרשים כי הם עבודת גילולים כמו התרפים אשר ללבן שגנבתם רחל, ולבן עובד עבודת גילולים היה, כמו שאמר לה למה גנבת את אלהי.
וחלילה חלילה שהיה בבית דוד עבודת גילולים.
ויש אומרים שהוא כלי הנחשת העשוי לדעת חלקי השעות ויראו בהם העתידות במשפט המזלות.
וזה יתכן בדבר לבן אבל בדבר מיכל הוא קשה לפרש למה שמה אותם במטה מקום דוד ואותו הכלי אינו בתכונה הזאת.
והחכם ראב"ע זכרו לברכה כתב כי התרפים הם על צורת בן אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים, והעד שהתרפים כן התרפים ששמה מיכל במטה עד שחשבו שומרי הבית שהם דוד".
ז. לסיכום:
- מצאנו כמה הסברים לטבעם של התרפים.
- יש אומרים שהם היו גופים בצורת אדם ונעשו לעבודה זרה (כעין התרפים של לבן הארמי).
- יש אומרים שהתרפים היו מעין שעון נחושת שעל פיו שיערו את הזמנים והשעות וחזו בהם את העתיד ע"פ המזלות.
- יש אומרים שהנשים היו עושות תרפים בצורת בעליהן מרוב אהבה.
- מיהו ע"פ האומרים שתרפים הם לצורך ע"ז - יש לעיין מדוע היו בבית דוד תרפים כאלה.
=== אמרתי אעתיק כאן כמה דברים מפליאים שמצאתי לגבי תרפים (ובסופם ננסה לתרץ על השאלה הנ"ל) ===
א. כתב רש"י (יחזקאל כ"א, כ"ו):
"שאל בתרפים: דמות שמדבר במכשפות ויש שעה מכוונת שאם עושהו באותה שעה יש בו דבור לעולם".
ב. והביא במדרש תנחומא (ויצא, י"ב):
"למה נקרא תרפים לפי שהן מעשה תורף, מעשה טומאה. וכיצד היו עושין, מביאין אדם בכור ושוחטים אותו, ומולחים אותו במלח ובשמים, וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה, ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו, ומניחין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לו, ומדבר עמם בלחש. זה שאמר הכתוב כי התרפים דברו און [...]".
ג. תיאור נוסף מובא במדרש לקח טוב (בראשית, ל"א, ל"ד, עמוד פ'):
"יש אומרים אלו התרפים הם מיני קוסמנויות [...] ויש אומרים התרפים עבודה זרה [...]
והיאך דומין התרפים שהן מיני קוסמנויות; היו משימין את האדם בחבית של שמן, והיה בה ימים רבים, עד שבלה בשרו, ואוחזין בקדקדו, ומושך ונשמטת הריאה עם הראש, ודומה כמו שהוא שורה עליה רוח טומאה, וכל מה שהיו שואלין ממנה היתה משיבה להם, ומדבר עמהם והוא אחד מן חוברי חבר".
ד. ובאוצר ישראל (כרך י', עמוד 312) כתב:
"חכמי העמים (נאוואק ושטארע) משערים כי התרפים היו תמונות האבות המתים, ובניהם נתנו להם כבוד אלהות, ובעת צרה פנו אליהם בשאלותיהם ולשמוע עצתם מה לעשות להמלט מן הסכנה המרחפת עליהם.
והאמונה בכחם וביכולתם לדעת נסתרות ולהמציא עצות לשואליהם היתה חזקה גם בין הארמים הכשדים והבבלים.
ולזאת קשה היה להמון מבני ישראל לעזוב אותם ולהפרד מהם כי האהבה לנשמות המתים היתה חזקה מאד בין עמים רבים וביחוד לבני ישראל.
ולכן לא נתפלא כל כך מדוע היו נמצאות התמונות האלה בבתי ישראל כבבית דוד, האיש אשר בכל לבו ונפשו היה מסור לעבודת אל אחד.
ואפשר כי השתמשו בתרפים רק משרתיו שהיו מעמי הנכר [...]".
ושמעתי מידידי ורעי איש ימיני, שיש דעה הסוברת שהתרפים היו מעין "קולב" שעליו היו משימים הבגדים.
וע"כ היתה לו צורת אדם.
ואלה אלה התרפים אותם שמה מיכל למען יחשבו שהם דוד.
ע"כ,
קמצן_קדוש.