הודעהעל ידי דרומי » ש' אוגוסט 31, 2019 10:00 pm
בספר 'ביאורי החומש' עמד על כך:
על הפסוק "פתוח תפתח את ידך לו" מפרש רש"י "אפילו כמה פעמים"; אולם על הפסוק "נתון תתן לו", כותב רש"י: "אפילו מאה פעמים". למה צריך לכפול את אותו רעיון? ומה הסיבה לשינוי זה בין "כמה פעמים" ל"מאה פעמים" ?
ויש לבאר:
הפסוק "פתוח תפתח" (הבא אחר האזהרה דאמוץ הלב וקפיצת הידים) עוסק בפתיחת ידו ולבו של הנותן, אולם הפסוק "נתון תתן" מדבר (בעיקרו) בנתינה אל העני והלוה .
ולכן, בכתוב "פתוח תפתח", שעיקר ההדגשה בהציווי אינה על כמות הנתינה להמקבל, אלא על איכות הנתינה מצד הנותן [אין מקום לפרש "אפילו מאה פעמים", כי זה מתאים רק כשהמדובר בנתינה להמקבל, שבזה מדגיש הכתוב שמעשה זה צריך להיות "אפילו מאה פעמים", אבל לא כל כך כשמדובר בתוכן פתיחת הלב והידים של הנותן.
אלא דשם] - קא משמע לן "אפילו כמה פעמים", שאף שהכתוב מצוה לנותן הצדקה "פתוח תפתח", אין מספיק שיהיה זה רק פעם אחת, בפעם הראשונה שנותן הצדקה, אלא על האדם להשתדל שכל פעולה של צדקה תהיה באופן של "פתוח תפתח את ידך", היפך דאימוץ הלב וקפיצת הידים.
אלא שאחר כך מוסיף הכתוב "נתון תתן לו – אפילו מאה פעמים", כלומר:
גם באדם שחסר אצלו חפץ הלב עד שיכולה להיות אצלו מחשבה שלא יתן (כדברי הכתוב לפני כן – "ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו"), אף על פי כן מצווה התורה "נתון תתן", והיינו שלפחות לא יחסר בהנתינה בפועל, ואפילו מאה פעמים.
ולפי זה מובן הטעם שממשיך ומוסיף "ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" וגו' – כי המדובר בסוג נותן צדקה שחסר אצלו כל כך בחפץ הלב עד שצריך להבטיח לו "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'", שירוויח ויקבל שכר על זה, ודוקא הבטחה זו מעוררת אותו לתת בפועל את הצדקה.