ולכאורה לפי המבואר במדרש תנחומא, כי צירפו בחרם עם הקב"ה על ענין המכירה, ולכן גם לא גילה יצחק וכו', אם כן אף יוסף היה אסור לו לגלות, ונמצא שלעולם לא נודע ליעקב פשר דבר שבאו אליו עם הכותונת "הכר נא..".
ובשב"ק חיפשתי ומצאתי בכלי יקר שאכן כן כתב (מה, ד) וז"ל,
גשו נא אלי ויגשו. הראה להם שהוא מהול, רצה בזה להראות צדקתו שהיה בין שטופי זימה ולא נכשל בעריות כי הבועל ארמית משכה ערלתו (עירובין יט א). ומצינו (במדרש תהלים קיד ד) שישראל נגאלו ממצרים בזכות ארבעה דברים, שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא היו בהם בעלי לשון הרע, והיו גדורים מעריות, וטעמו של דבר יתבאר בפרשת שמות (א א) בעזר ה'. וכמו כן כאן ששלח יוסף אחר אביו ואחיו הודיע להם באיזה זכות יעלו משם ורמז להם ארבע אלו שהיה יוסף שלם בכולם, שלא שינה שמו שאמר להם אני יוסף, אף על פי שפרעה קרא שמו צפנת פענח מכל מקום אני יוסף זה שמי לעולם, ושלא שינה לשונו שאמר כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש, ולא היה פרוץ בעריות שנאמר גשו נא אלי הראה להם שהוא מהול, ושלא היה בעל לשון הרע שנאמר גשו אלי כי לא רצה שישמע בנימין אחיו ענין המכירה ואפילו לאביו לא הגיד כלום, כי אילו היה מגלה ודאי היה מצוה לו קודם מותו שא נא פשע אחיך. ורמז להם יוסף כי בעוון המכירה ישלמו שטר חוב כי גר יהיה זרעך וגו', כמו שאמר ועתה אל תעצבו, דוקא עתה אבל לעתיד תעצבו, על כן רמז להם גם הגאולה והדברים המסבבים הגאולה. ויש אומרים ועתה רמז לעשרה הרוגי מלכות שלעתיד יעצבו על המכירה.
אולם כמה פסוקים אחר כך מצאתי באוה"ח הק' להיפך (שם ח), וז"ל:
ועתה לא אתם וגו'. פי' לתת טעם להסיר מלבם חשש השנאה לבל יחשבו כי יוסף ישטום אותם וישנאם על אשר נתאכזרו עליו ויהיה בעיניהם דבר רחוק שיהיה לב יוסף נכון עמם, לזה אמר להם הן אמת כי בשעת מעשה אשר מכרוהו היו הדברים זרים בעיניו איך יהיה כל האכזריות בלב אחים על אחיהם וראוים הם להיות שנואים אצלו:
אכן עתה אחר ראותו כל הנמשך מירידתו מצרים ידע כי המעשה היה מאת ה' והם שליחותו יתברך עשו ולא שליחות עצמם ובזה אין מקום לשמור להם איבה ולא להרחיק מדת האחוה מהם:
ואולי כי בזה היה להם פנים לעמוד לפני אביהם כשנגלה הדבר כי הם הגורמים לו אבל ובכי כ"ב שנה ועשו המעשה המופלא במכר אחיהם ורואני שגם בוש לא יבושו מאביהם, והיה נראה לומר כי יעקב לא ידע גוף המעשה, וזה דרך רחוק, כי פשיטא שלא ימנע מחקור זאת היאך נתגלגלו הדברים עד שירד יוסף למצרים וגם מעשה כתונת הפסים המובא אליו מוטבל בדם, אלא ודאי כי בטענת לא אתם שלחתם וגו' שאמר יוסף הוכר הדבר כי מאת ה' היתה זאת ואין להרהר אחר מדותיו, והוא אומרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ז) ראוי היה יעקב לירד בשלשלאות וכו'.
ולכאורה יש להעיר ע"ד האוה"ח הק' כנ"ל, שהרי היו באיסור שבועה וחרם על מעשה מכירת יוסף.