פרשת מקץ ''לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו''

[שייף נפיק]

שאלה שהפריעה לי.
הם הולכים להמכר לעבדים, וזה מה שמענין עכשיו - החמורים? אתמהה!
ושמעתי ששיש ביאור בזה מהגרי"ז. ואצפה לתשובתכם.

[מה שנכון נכון]

הוא בחי' מרן רי"ז הלוי (כביאור לדברי הרמב"ן ע"ש), שהואיל והיה זה בשנה השניה שכבר קנו מצרים תבואה בחמוריהם, לא היו יכולים להשיג חמורים אחרים ולא היו יכולים לשלוח תבואה לא"י.

[שייף נפיק]

עכ"פ הלשון תמוה קצת, דיותר היה להם להזכיר בני ביתם העטופים ברעב שאין איך לעזור להם מלהזכיר רק את זה שאין איך לשלוח,
ובכלל, אם יוסף יכלא אותם ולטענתו הם מרגלים וכי יתן להם להוציא אוכל ממצרים? מדברי הרמב"ן נראה שהבינו ודאי שיוכלו לשלוח תבואה רק הענין הטכני של האפשרות לשנע את המאכלים הוא הבעיה.
ויש לעיין.

[ברקים רב]

תורה שלמה
יש כאן שלשה ביאורים מדברי הראשונים.

[לייטנר]

עיין בהעמ"ד במקום (אמנם אינו מתיישב לגמרי על לבי, אך מתייחס לבעיה ולפתרונה באופן מיושב על כל הכתוב).

[בתוך הגולה]

הרבה שנים הציקה לי שאלה זו.
השנה חשבתי שמא אין הכונה להביע את דאגתם וצערם של האחים אלא כחלק מההסבר שהם נתנו לעצמם מדוע המצרים הטמינו כספם באמתחותיהם.
ר"ל שהתועלת שתהיה לבית המלוכה/ליוסף מהחשדתם בגנבה היא בלקיחתם לעבדים ולא פחות חשוב מהחרמת חמוריהם.

[קראקובער]

בספר קרן זוית שמסודר על פי סדר הפרשיות עמד על זה.

[קראקובער]

הוא מצטט מהרמב"ם את הפסוק הזה כדוגמא לכך שחמלת בנ"א על ממונם כחמלתם על נפשם, קצת בנ"א יגדיל ממונו על נפשו אמנם להשוות ביניהם הוא על הרוב 'ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו'

[אוהב עמו]

הוא בחי' מרן רי"ז הלוי (כביאור לדברי הרמב"ן ע"ש), שהואיל והיה זה בשנה השניה שכבר קנו מצרים תבואה בחמוריהם, לא היו יכולים להשיג חמורים אחרים ולא היו יכולים לשלוח תבואה לא"י.

יישר כח על הציון.
בזמנו שמעתי כן מהגר"נ טוקר זצ"ל מדיליה.

[שייף נפיק]

מה זה הספר?
של הרב קראקובער?

[לענין]

הוא בחי' מרן רי"ז הלוי (כביאור לדברי הרמב"ן ע"ש), שהואיל והיה זה בשנה השניה שכבר קנו מצרים תבואה בחמוריהם, לא היו יכולים להשיג חמורים אחרים ולא היו יכולים לשלוח תבואה לא"י.

יישר כח על הציון.
בזמנו שמעתי כן מהגר"נ טוקר זצ"ל מדיליה.

בזכרוני שר' נחמן היה מסביר שכאן שהחמורים שלהם היו בדרגת חמורו של רפב"י.

[אוהב עמו]

כמדומה שהיה מסביר שאם יקחו את השבטים לעבדים עדיים ילכו החמורים לבית יעקב בהיות בהם מספיק דעת לילך לבדם בדרך [איני זוכר עם היה מביא את המעשה של חמורו של רפב"י אולי יותר מתאים המעשה של חמורו של ר"י דמן יוקרת] אך החשש היה שיקחו אותם ואת חמוריהם ואז יישארו יעקב וביתו ברעב.

[בקרו טלה]

באוצר מפרשי התורה
מציינים

חזקוני (ועוד)
ואת חמרינו - אם לא היו מביאים רק אותנו לבד היינו אומרים רק לדבר אתנו אנחנו מובאים אבל מאחר שגם חמורינו מובאים אתנו לבית אין זה אלא להביא עלינו עלילה.

אברבנאל
והנה אמרו: "לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו", לא כדברי הרב המורה שהשוו עצמם לחמורים, אלא להגיד שחששו, שאולי האיש או יוסף נתנו עיניהם לאמר, זאת הכת של בחורים עם חמוריהם יהיו טובים לנו לעבוד ולמשא, כי דרך עבודתם עם החמורים היה, ולכן יעלילו עליהם דבר הכסף. ומפני זה ראו שטוב להודות לו ענין הכסף קודם שידבר בו, כי יורה זה על הצדקה:

[תוכן]

הרמב"ן במקום מסביר שלא יוכלו לשלוח תבואה לא"י לפרנס משפחתם.