לימוד תנ"ך מתוך קלף

[עומק הפשט]

האם יש מעלה בלימוד מתוך קלף יותר מספר מודפס ואם יש, מה המעלה?
שאלתי הוא לגבי תורה לחוד, נביאים לחוד, וכתובים לחוד.
יישר כח מראש לכל הטורחים לענות שאלה זו.

[לייטנר]

כידוע, בבא"ח כתב שיש עניין לקרוא שמו"ת מס"ת.

[עומק הפשט]

כידוע, בבא"ח כתב שיש עניין לקרוא שמו"ת מס"ת.

אני מבין שזה מעלה בקריאת שמו"ת. שאלתי הוא יותר מבחינות הלימוד תורה כשלעצמה?

[בעל קורא]

בפשטות יש הבדל הלכתי שמתוך קלף זה נחשב כקורא מתוך הכתב ומתוך ספר מודפס זה נחשב כקורא על פה (אולי לדעת המג"א לגבי קריאת ההפטרה, גם ממודפס נחשב כקורא מן הכתב, אך שם מדבר על דפוס של ימיהם ואולי היום שונה).
ולכן למשל כשרוצה להוציא ידי חובה בתורה שבכתב צריך לקרוא דוקא מתוך קלף (והיינו בשעת קריאת התורה או מגילה).
אמנם לכאורה אין בזה כל כך נפק"מ למעשה, כי לא מצוי כיום שמוציאים ידי חובה חוץ מבקריאת התורה.
בבית הכנסת לדרמן יש ספר תהלים על קלף, וכשאומרים הלל הש"ץ קורא ההלל מתוך הקלף (ואמנם לכאורה אין צורך בזה כיון שאין כיום מי שיוצא בזה מהש"ץ, אך לעיקר התקנה שהש"ץ מוציא בהלל מי שאינו בקיא נראה שאכן היה צריך לקרוא דוקא מתוך הכתב, ולכן במקום שמצוי עדיף לקרוא כן כעיקר התקנה).

וממילא לעיקר שאלתך לגבי מעלה בקריאה מקלף, אם אכן רק קריאה מקלף מוגדרת כקורא מן הכתב, לכאורה עדיף לקרוא מתוך הכתב כיון שיש שיטות שדברים שבכתב אי אתה רשאי לומר על פה אינה רק כשמוציא ידי חובה.

[קו ירוק]

במשך מאות שנים מאז המצאת הדפוס לא ראינו מקור שכותב שעדיף כך שע"פ נהגו, אף שיש קדושה בספר.

[חיימקה]

כידוע, בבא"ח כתב שיש עניין לקרוא שמו"ת מס"ת.

בבא"ח לא מצאתי.
עכ"פ כן כתב במ"ב סי' רפה ס"ק ב בשם הרדב"ז.

שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תקכט (תתקסד)
(תתקסד) שאלת ממני אודיעך דעתי במי שיש לו ס"ת בתוך ביתו ויש לו ג"כ חומש באיזה מהם יצא ידי קריאת התורה שנים מקרא ואחד תרגום. גם בשבת כשאין עמו עשרה הי מנייהו עדיף:

תשובה לקרוא בתורה בשבת ככל דיני הקריאה בצבור לא קא מבעיא לך דמשנה שלימה שנינו במגילה בפרק העומד ויושב אין קורין בתורה בפחות מעשרה וטעמא דכיון דהוי מתקנת עזרא הוי דבר שבקדושה ואין פחות מעשרה. אלא ודאי שאלתך אינה אלא לקרות ביחיד הקורא לצאת ידי חובת שמו"ת הי מנייהו עדיף. ומסתברא לי דאם זה הקורא הוא בקי בקריאה בניקוד ובטעמים וסוף פסוק ודאי בס"ת עדיף שהרי יש בו קדושה רבה ועיקר עשייתה לקריאה דמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת ולא היתה מצוה זו להניחה בבית גנזיו דהא במלך כתיב וקרא בו כל ימי חייו ובזה אין הפרש בין מלך להדיוט אלא שהמלך צריך שיהיו לו שנים וההדיוט אחד והמלך צריך שיהיה עמו תמיד והדיוט אין צריך שיהיה עמו תמיד אבל בקריאה הכל שוין ועדיף טפי מן החומשים שאע"פ שניתנו ליכתב ונהגו לכתבן אין זו עיקר המצוה אלא עיקר מצות ס"ת בתיקונו ומ"מ אם אינו בקי בקריאה בחומש עדיף שיש בו נקודות וטעמים ויש בהם קדושה וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל חומשין שאמרת לא חומשין העשויים בגולל ובתיקונן שאותם הרי הם כס"ת לכל הדברים אלא שאין קורין בהם בצבור מפני כבוד הצבור בלבד אלא חומשין שלנו שאינן גוללן ומסתברא דאפילו עומדין לפניהן דקדושים הם וניתנה ליכתב כן ופוק חזי מה עמא דבר לכותבן ומפניהם קרינן בהו ע"כ. וכ"כ הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות וז"ל ואומר אני דודאי מצוה גדולה היא וכו' וזהו בדורות הראשונים וכו' מצות עשה על כל איש ישראל שידו משגת לכתוב ס"ת משנה וגמרא ופירושן להגות בהם הוא ובניו כי מצות כתיבת התורה הוא כדי ללמוד בה כדכתיב וילמדה את בני ישראל וכו' הרי לך בהדיא כיון שניתנו ליכתוב יש בהם קדושה והיא היא המצוה לפיכך יותר טוב הוא שיקרא בהם קריאה אמיתית ישרה ממה שיקרא בס"ת קריאה משובשת אף על פי שיוצא בה ידי חובתו. כללא דמלתא שאם הוא בקי בקריאה דס"ת עדיף ליה ואם לאו בחומש עדיף ליה וכל זה הוא כשקורא שמו"ת לצאת ידי חובתו אבל לצאת מתקנת עזרא אין קורין אלא בצבור ל"ש חול ול"ש שבת. וא"ת הרי לא ראינו מימינו מי יקום לפני החומש ולא נהגינן ביה שום קדושה מכל קדושת ס"ת וי"ל דיש חולקים עליו שהרי כתבו בתוספת אם צריך לעשות מחיצה לחומשים שלנו בבית שהוא משמש מטתו כדין ס"ת והעלו מסתברא דאין צריך ע"כ. ובכמה מקומות הקלו בהם יותר מס"ת וכן הדין שזה עשוי בקדושה ואזכרותיו לקדושת השם ומ"מ המחמיר ונותן כבוד לתורה תבא עליו ברכה. והנראה לע"ד כתבתי:

[עומק הפשט]

במשך מאות שנים מאז המצאת הדפוס לא ראינו מקור שכותב שעדיף כך שע"פ נהגו, אף שיש קדושה בספר.

כמה שאלות:
לפני הדפוס יש מקורות שעדיף?
האם יש ענין להשתמש בחפצים של קדושה?
האם הקדושה משפיעה על הלימוד, או שזה מעלה צדדי?

[קו ירוק]

מצאנו שעשיית הספר לשם שמים משפיעה על הלימוד שכמו שאמר רבי חייא ב"מ פה:, וא"כ יתכן שספר שנכתב לשם קדושת ספר גם יש בו מעין מעלת רבי חייא, אף שזה לא דומה לגמרי, שהרי רבי חייא עביד לשם תלמוד תורה.

לפני המצאת הדפוס מה שייך? כל הספרים היו של קודש.

[עזריאל ברגר]

מצאנו שעשיית הספר לשם שמים משפיעה על הלימוד שכמו שאמר רבי חייא ב"מ פה:, וא"כ יתכן שספר שנכתב לשם קדושת ספר גם יש בו מעין מעלת רבי חייא, אף שזה לא דומה לגמרי, שהרי רבי חייא עביד לשם תלמוד תורה.

לפני המצאת הדפוס מה שייך? כל הספרים היו של קודש.

מעתיק משו"ע אדה"ז (סימן נג סעיף לו):

יש מי שאומר שראוי לש"ץ שיתפלל מתוך הסידור המיוחד לצבור שבודאי נכתב לשם שמים ולא לשם התפארות אבל בהנדפסין אין חילוק בין של צבור לאחר:

ומכאן לכאורה שעדיף להתפלל מהנדפס מאשר מהנכתב לשם התפארות...

[עדיאל ברויאר]

מצאנו שעשיית הספר לשם שמים משפיעה על הלימוד שכמו שאמר רבי חייא ב"מ פה:, וא"כ יתכן שספר שנכתב לשם קדושת ספר גם יש בו מעין מעלת רבי חייא, אף שזה לא דומה לגמרי, שהרי רבי חייא עביד לשם תלמוד תורה.

לפני המצאת הדפוס מה שייך? כל הספרים היו של קודש.

השימוש בנייר קדום הרבה לפני הדפוס. (אם כוונתך שסופרים התכוונו כוונה מיוחדת לספר קודש גם כשכתבו חומשים, לא נראה לי).

[קו ירוק]

למען האמת הרהרתי אמש, שאילו אדם ייצר את המכונה ואת כל החומרים בעצמו, ואח"כ ידפיס ספר שכולו לשם שמים יש בו מעלה. וזה כמו מעשה רבי חייא.
ואף מצאנו כגון דא לגבי בנין בית הכנסת שיועיל לקדושתו.

[בוצינא]

כידוע, בבא"ח כתב שיש עניין לקרוא שמו"ת מס"ת.

בבא"ח לא מצאתי.

כך היה מנהגו של האריז"ל בשמו"ת כמבואר בכתביו
וראה עוד מנהג הגר"א בקישור הבא
viewtopic.php?t=3809

[סייג לחכמה]

האם יש מעלה ועניין לקרוא שיר השירים מקלף בערב שבת או האם היא סגולה לדבר מה ?

[כרמי שלי]

לימוד תנ"ך מתוך קלף

[אשר177]

בפשטות יש הבדל הלכתי שמתוך קלף זה נחשב כקורא מתוך הכתב ומתוך ספר מודפס זה נחשב כקורא על פה (אולי לדעת המג"א לגבי קריאת ההפטרה, גם ממודפס נחשב כקורא מן הכתב, אך שם מדבר על דפוס של ימיהם ואולי היום שונה).
ולכן למשל כשרוצה להוציא ידי חובה בתורה שבכתב צריך לקרוא דוקא מתוך קלף (והיינו בשעת קריאת התורה או מגילה).
אמנם לכאורה אין בזה כל כך נפק"מ למעשה, כי לא מצוי כיום שמוציאים ידי חובה חוץ מבקריאת התורה.
בבית הכנסת לדרמן יש ספר תהלים על קלף, וכשאומרים הלל הש"ץ קורא ההלל מתוך הקלף (ואמנם לכאורה אין צורך בזה כיון שאין כיום מי שיוצא בזה מהש"ץ, אך לעיקר התקנה שהש"ץ מוציא בהלל מי שאינו בקיא נראה שאכן היה צריך לקרוא דוקא מתוך הכתב, ולכן במקום שמצוי עדיף לקרוא כן כעיקר התקנה).

וממילא לעיקר שאלתך לגבי מעלה בקריאה מקלף, אם אכן רק קריאה מקלף מוגדרת כקורא מן הכתב, לכאורה עדיף לקרוא מתוך הכתב כיון שיש שיטות שדברים שבכתב אי אתה רשאי לומר על פה אינה רק כשמוציא ידי חובה.

למה מי שמוציא את הציבור ידי"ח בהלל יצטרך לקרא מתוך הכתב? מה ההבדל בין זה למי שקורא בע"פ?

[לענין]

במשך מאות שנים מאז המצאת הדפוס לא ראינו מקור שכותב שעדיף כך שע"פ נהגו, אף שיש קדושה בספר.

חזון איש.PNG (64.75 KiB) נצפה 6488 פעמים

ושמע מינה דמעלה מיהא איכא, שלא להדקק להיתרא דעת לעשות.

[הרואה]

מסתמא המצוה הנדירה ללמוד תורה שבכתב גדולה מעלתה מקריאת ברייתא דפיטום הקטרת מתוך הקלף.