'דודינו ר' עשיו'

[אוצר החכמה]

ברור שעיקר כוונתו לא היתה על עשיו, אלא ה"עשיו"ים שהכיר.

[מבקש לדעת]

בס"ד
ראה ראיתי את דברי חבריי, אלופיי, מה שכתבו כאן. ובער אנכי ולא אבין, מה שהביאו בשם גדולים שלא כתוב מפורש בתורה שעשיו שהיה רשע.
מה כוונה מפורש? אם לא כתב את המילה רשע?
נכון שישנה אפשרות לבאר כל דבר שאין כאן עבירה אלא דק מן הדק וכו' אבל צריך לברר בכל דבר מה הפשט הפשוט, ומה יוצא מהפשט. ותמוה מאוד לומר שלא כתוב בפשט שעשיו היה רשע. נכון, לעתים אין אנו מבינים את הפשט הפשוט וזקוקים אנו לפירוש חז"ל ולפירוש רש"י ושאר ראשונים -אך האם זה בגדר דרש? האין זה די?
בראשית פרק כה
וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים.
רש"י: איש שדה - כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות:
אבן עזרא: יודע ציד לעולם מלא מרמות.
וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה:
וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה:
בראשית פרק כו
וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי:
וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה:
בראשית פרק כז
וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲבֻ֖ר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: עיין רש"י. וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי:
וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ:
בראשית פרק לב
וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ:
וכך וכך תמהתי על ידידיי הת"ח כאן שהביאו פסוק אחד ועליו דנו האם נחשב כעשיו רשע או שהשי"ת שונאו ללא טעם...?
ואאסוף כמה מדברי הנביאים וחז"ל הברורים:
עובדיה פרק א
הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֥וּי אַתָּ֖ה מְאֹֽד.
בראשית רבה פרשת תולדות
אמר להם הקדוש ברוך הוא אם בעיניכם הוא גדול בעיני הוא קטן (עובדיה א) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד .
ירמיהו פרק מט
כִּֽי־אֲנִ֞י חָשַׂ֣פְתִּי אֶת־עֵשָׂ֗ו גִּלֵּ֙יתִי֙ אֶת־מִסְתָּרָ֔יו וְנֶחְבָּ֖ה לֹ֣א יוּכָ֑ל שֻׁדַּ֥ד זַרְע֛וֹ וְאֶחָ֥יו וּשְׁכֵנָ֖יו וְאֵינֶֽנּוּ.
עובדיה פרק א
אֵ֚יךְ נֶחְפְּשׂ֣וּ עֵשָׂ֔ו נִבְע֖וּ מַצְפֻּנָֽיו:
מדרש תהלים מזמור יד: אבל עשו מחשב בלבו מאחר שישמעאל הורג את אבי, ואני את אחי, אני בא על ישמעאל ואהרוג גם אותו, ואירש העולם לבדי, לכך הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים, והקב"ה פירסמו, איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו (עובדיה א), וכתיב [כי אני] חשפתי את עשו גליתי [את] מסתריו (ירמיה מט י), אמר ליה הקדוש ברוך הוא אני יודע מה חשבת בלבך.
וכל הפרקים שם המדברים בגנות עשו וזרעו.
תרגום יונתן בראשית פרק כה פסוק כז: וַהֲוָה עֵשָׂו גְבַר נַחְשִׁירְכָן לְמִצוֹד עוֹפַן וְחֵיוַון גְבַר נְפִיק חֲקַל קְטֵיל נַפְשִׁין דְהוּא קָטַל יַת נִמְרוֹד וְיַת חֲנוֹךְ בְּרֵיהּ...
במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ד סימן ח
אמר עשו מה אני מבקש מן הבכורה הזאת שנא' הנה אנכי הולך למות וגו' באותה שעה נתנבא עליו יחזקאל ואמר לו (יחזקאל לה) אם לא דם שנאת ודם ירדפך וכי שונא היה עשו את הדם הרי כמה צדיקים הרג הרי כמה חסידים הרג והוא אומר אם לא דם שנאת ודם ירדפך אלא אמר לו אם לא דם הקרבן שנאת שהיה בכור והבכורות מקריבין לפיכך ודם ירדפך.
סוטה יג. שקל קולפא מחייה ארישיה, נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב, פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך. והיינו דכתיב: ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע.
מגילה ו.
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב יחן רשע בל למד צדק. אמר יצחק לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יוחן עשו אמר לו: רשע הוא. אמר לו: בל למד צדק אמר לו: בארץ נכחות יעול. אמר לו: אם כן - בל יראה גאות ה'. ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה. אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע תאות לבו. זממו אל תפק - זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו. (וכנודע הגר"א כתב זו אשכנז של ימינו, והרי בגמ' מבואר שזו זממו של עשיו הרשע בעצמו ולא של זרעו).
פרקי דרבי אליעזר: כשעבר לבא בארץ כנען בא עליו עשו מהר שעיר בזעף אף זומם להרגו, שנ' זומם רשע לצדיק, אמ' עשו איני הורג את יעקב בחצים ובקשת אלא בפי אני הורגו ומוצץ את דמו, שנ' וירץ עשו לקראתו וישקהו, אל תהי קורא וישקהו אלא וינשכהו ונעשה צוארו עמוד כמגדל השן צוארך וקהו שיניו של אותו רשע, וכיון שראה שלא עלתה בידו תאותו התחיל כועס וחורק בשיניו, שנ' רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס.
ילקוט שמעוני משלי רמז תתקנו (במקורו בבב"ר ותנחומא תולדות).
בבא רשע בא גם בוז. רשע זה עשו שנאמר וקראו להם גבול רשעה, ועם קלון חרפה שנתלוה לו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב שנאמר ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים. ד"א בבא רשע, כיון שנכנס עשו נכנס גיהנם עמו שנאמר ויחרד יצחק חרדה גדולה וכו'
והעולה על כולן:
בראשית רבתי פרשת תולדות:
ויתן לך האלהים. מהו האלהים בדין, אם היה ראוי ליתן לך בדין יתן ואם לאו לא יתן. אבל לעשו הנה משמני הארץ יהיה מושבך (כ"ז ל"ט), בין ראוי ובין אינו ראוי יתן לך. ולמה ברכן יצחק כן, אלא כך אמר יצחק, יעקב צדיק אפילו עושה ומתיסר אינו קורא תגר, אבל עשו הוא רשע ויאמר כשם שהתפללתי לע"ז ולא מצאתי בה ממש כך התפללתי לפני הקדוש ברוך הוא ולא מצאתי בו ממש. עכ"ל המדרש. עפר לפיו של שורש עמלק.
הכלל העולה מכל הנ"ל שעל פי פשטות הכתובים התורה והנביאים, ועל פי דברי חז"ל בפשט ובדרש, (ובפרט על פי קבלה ובזה לא נגענו), עשו היה גדול הרשעים שורש הקליפה הטמאה ובמהרה יקויים בו:
והָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י ה' דִּבֵּֽר:
ויקיים בנו:
וְיָרְשׁ֨וּ הַנֶּ֜גֶב אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֗ו וְהַשְּׁפֵלָה֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְיָרְשׁוּ֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה אֶפְרַ֔יִם וְאֵ֖ת שְׂדֵ֣ה שֹׁמְר֑וֹן וּבִנְיָמִ֖ן אֶת־הַגִּלְעָֽד: וְגָלֻ֣ת הַֽחֵל־הַ֠זֶּה לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙ עַד־צָ֣רְפַ֔ת וְגָלֻ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב: וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽה' הַמְּלוּכָֽה:
אמן כן יהי רצון.

[שש משזר]

שיח שרפי קודש - פרשת תולדות
ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה. בשם הה"ק הרר"ב מפרשיסחא זי"ע שאל תחשבו שעשו הי' נראה כאיכר מגושם אלא הי' לבוש לבנים ואומר תורה בג' סעודות, ואיתא במדרשות (ירושלמי נדרים פ"ג ה"ח) שלעתיד יבוא עשו וישב בראש כולם ואין מוחה בידו עד שיבא הקב"ה ובעצמו ישליכהו לחוץ, ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת נסתר רשעתו מכש"כ בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים עאכו"כ:

והנה יש לתמוה מאי נפק"מ והא מאי דהוה הוה ונראה לבאר דהרי זה בא ללמוד ונמצא מלמד שאף אותם הלבושים לבנים ואומרים תורה בג' סעודות אפשר ואפשר שעשו הם.

הלוא כך אמר הגר"א שר כנ"ל:

וכבר שאל אחד התלמידים את הגאון רבי אייזיק שר מה חידש רבינו בענין עשו שלכאורה זה אחרת מן המקובל, וענה לו לא חדשתי אלא דבר אחד עד היום חשבו שעשו זה אחד קיבוצניק עם מכנסים קצרות ביד אחת מחזיק כלב, ובידו השניה איזה כלי משחית, ואני חדשתי שלפי ההסבר שלי יכול להיות שעשו הרשע זה אני ואתה. [ובשם האדמו"ר מקוצק מטים לומר שעשו לא הי' לבוש ככפרי אוקראיני אלא הלך בבגדי שיראים לבנים ונהג כאדמו"ר].

(הקדמה לספר ציון בימים מאת הרב יוסף צבי וינר שליט"א על פרק ערבי פסחים).

[עושה חדשות]

ראו כאן:

המספיק לעובדי ה.png

כהמשך להמובא בשם ראב"ם מש"כ על עשיו בספר המספיק:
"ועשיו אף הוא הבין סוד אמירתו של יצחק 'תברכך נפשי' ושמר אותו (בליבו) וכשבא לפניו אמר 'בעבור תברכני נפשך' כי על אף שלא הגיע למעלת שלמותו של יעקב היתה בו גם מידת שלימות אף כי פחותה מזו של יעקב ו(להוכחת דבר זה) דייך בראיה שיצחק טעה בו וחשבהו כליל השלימות ואמר להקדימו על יעקב ועוד מה שמורה על שלימותו (של עשיו) היא שקידתו על הברכה וצערו על שהזניח את בכורתו אך עד סוד 'תברכך נפשי' לא בא אלא בשעה ששמעהו מפי יצחק ואילו יעקב הבין זאת מדעתו בלא ששמע ובלא שנמסר לו".

גם בפי' ראב"ם לתורה יש רמז לענין הזה, ז"ל:
"ורבקה אהבת את יעקב. חיבה יתירה על חיבה טבעית שהרי יש שנפשו של אדם נוטה בטבע אל בן אחד יותר מן אל בן אחר ולא שהיתה שנאה את עשו אלא אוהבת את יעקב יותר ממנו הלא תראה איך דאגתה לעשו היתה מעורבת בדאגתה ליעקב כאשר אמרה 'למה אשכל גם שניכם יום אחד', וגברה אהבתה הטבעית ליעקב לפי שהיה יושב אהלים ולכן היתה רגילה עמו ועשו היה איש שדה ולכן נתמעטה רגילותה עמו".

ובהמשך דבריו כתב עוד:
"איחר את נשואיו עד ארבעים לשנות חייו כדי לדמות עצמו ליצחק אביו ולקח שתי נשים מבנות חת בניגוד לצוואת זקנו ומצב אביו ולאבי אבא ז״ל בזה שאלה אשר טעמה איך היה יכול יצחק לחפוץ בעשו ולבחור בו לברכה יותר מביעקב אחרי מרידה זו והגנאי המפורסם ותשובה (לאבי אבא ז״ל אשר) טעמו כי היה (יצחק) מצפה להחזירו למוטב על ידי הברכה ולתקן על ידה שיעור זה מן היציאה (מן הדרך הישר) ולכפר עליו מן אותה העבירה היחידה שלא נודע ליצחק זולתה מיציאתו (של עשו מן הדרך הישר)".

[עושה חדשות]

ואגב הדיון הארוך מהו עיקר חטאו של עשיו לפי המפו' בתושב"כ, ראיתי להעיר בזה הערה.

דהנה בתושב"כ מפורש 'ויבז את הבכורה', ואולי ראוי להבין מזה ששורש לכל רשעותו היה זה שבז לעבודת ה' בביהמ"ק וכו' ולא כיבד כראוי את הראוי לכבד.

וא"כ יש לנו ביאור נפלא בד' הנביא מלאכי, הפטרת פ' תולדות.

כתיב שם "הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי וכו' בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי וכו' לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך מגישים על מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן ה' נבזה הוא וכו' הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך וכו' כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וכו' ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו וכו' אם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי וכו' ושלחתי בכם את המארה וארותי את ברכותיכם".

הרי לנו תוכחה בעניני כבוד וביזיון, על הכהנים בוזי העבודה בביהמ"ק, להוכיחם על אי נתינת כבוד לשם ה' כראוי,
ומהי ההקדמה לכל זה? החילוק בין אהבת יעקב לשנאת עשיו!
ומהו העונש המותרה? וארותי את ברכותיכם! דהיינו (לכאו') הברכות שנטל יעקב מעשיו.

[מצפה]

כנודע שהרה"ק הדב"ח מצאנז אמר, וכי עלתה על דעתכם שהלך עשו כאחרון הריקים, הלא הלך עם בגדי לבן בשבת והיה אומר שלש-סעודות-תורה...
והכונה מסתמא לגבי מה שאמרו חז"ל 'אבא איך מעשרין את המלח', וחייב משום צובע.
ושמא זה מה שנתכוין דודנו ר' עשו, שהיה עושה מעשה ר'....
:)

[עושה חדשות]

ואגב הדיון הארוך מהו עיקר חטאו של עשיו לפי המפו' בתושב"כ, ראיתי להעיר בזה הערה.
דהנה בתושב"כ מפורש 'ויבז את הבכורה', ואולי ראוי להבין מזה ששורש לכל רשעותו היה זה שבז לעבודת ה' בביהמ"ק וכו' ולא כיבד כראוי את הראוי לכבד.
וא"כ יש לנו ביאור נפלא בד' הנביא מלאכי, הפטרת פ' תולדות.
כתיב שם "הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי וכו' בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי וכו' לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך מגישים על מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן ה' נבזה הוא וכו' הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך וכו' כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וכו' ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו וכו' אם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי וכו' ושלחתי בכם את המארה וארותי את ברכותיכם".
הרי לנו תוכחה בעניני כבוד וביזיון, על הכהנים בוזי העבודה בביהמ"ק, להוכיחם על אי נתינת כבוד לשם ה' כראוי,
ומהי ההקדמה לכל זה? החילוק בין אהבת יעקב לשנאת עשיו!
ומהו העונש המותרה? וארותי את ברכותיכם! דהיינו (לכאו') הברכות שנטל יעקב מעשיו.

ז"ל שכל טוב פ' תולדות:
ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמך לפרשת בוז פרשת חרפה, שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה (משלי יח ג), בבא רשע זה עשו הרשע, שנאמר ויבא עשו מן השדה, בא גם בוז, שבא לבזות את דבר בוראו ותחיית המתים והעולם הבא, ועם קלון חרפה שבעבור להודיע קלון חטאו, הביא הקדוש ברוך הוא חרפה במקומו, ואין חרפה אלא רעב, שנא' למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים.

[עושה חדשות]

ראיתי בלקח טוב שכתב:

ויתרוצצו הבנים. היו מחתכין בתוך הבטן, כענין שנאמר ותרץ את גלגלתו (שופטים ט נג), סימן לדורות, זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה, כדברי ר' יוחנן, ור"ש בן לקיש אמר זה מתיר צוויו של זה, וזה מתיר צוויו של זה, כיצד זה אוסר את יום השבת, וזה אוסר את יום ראשון, זה אוסר את החזיר, וזה מתירו, לכך נאמר ויתרוצצו, שתי מלות הן, ויתר ציוויו.

האם יש האשמה כזאת על עשיו בקביעת שביתה ביום א'?

[בברכה המשולשת]

ברור שכאן עשו מסמל את דת המינות

[נוטר הכרמים]

אל יחר לכם ואדברה אך הפעם, יפה דרשו מוסרי התורה שבישיבת כנס"י ובנותיה על עשיו שהיה איש צדיק וכל אשמתו היתה בדקה מן הדקה, ומי לנו גדול מיצחק אבינו שאהבו. אבל לגופו של ענין אין דברי חז"ל יוצאין מידי פשוטן. ולפיכך, ננקוט בדבריהם ז"ל שאמרו שעשיו הרשע היה צד נשים מתחת יד בעליהן, ושהוסיף רשעה על כדי רשעתו במספר.
ומעודי תמהתי על מנהגם של בעלי המוסר שבדורנו שייגעו תמיד להצדיק את הרשע כעשיו לבן ובלעם, ולהסביר גדולות ונצורות בשיטתם ובמה טעו, ומאידך תמיד יבארו חטאות הישרים ואיפה היתה תביעה כלשהיא על אברהם, ובמה טעו השבטים על מכרם בכסף צדיק ח"ו, ומה היתה חטאו של משרע"ה רח"ל וכדומה. למה יחליף רע בטוב וטוב ברע ולמה ימירנו?

אכן תמיהה גדולה. ב'שלום זכר' בליל ש"ק האחרונה סיפר א' הת"ח, כי מיד עם בואו של מרן ר' אייזיק שר זצ"ל לבני ברק, נתגלגל ונשא ברבים את מסתו הידועה על "ר' עשו". בצאתו פנה אליו הגאון ר' שלמה הרשלר זצ"ל [חתנו של הגרא"י רשנוביץ זצ"ל, אביו של יבלחט"א הג"ר יהודה אריה, ישלח לו ד' רפו"ש במהרה], והטיח כנגדו כתוב מפורש במשלי: מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ד' גם שניהם'.

[נוטר הכרמים]

ואגב הדיון הארוך מהו עיקר חטאו של עשיו לפי המפו' בתושב"כ, ראיתי להעיר בזה הערה.

דהנה בתושב"כ מפורש 'ויבז את הבכורה', ואולי ראוי להבין מזה ששורש לכל רשעותו היה זה שבז לעבודת ה' בביהמ"ק וכו' ולא כיבד כראוי את הראוי לכבד.

וא"כ יש לנו ביאור נפלא בד' הנביא מלאכי, הפטרת פ' תולדות.

כתיב שם "הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי וכו' בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי וכו' לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך מגישים על מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן ה' נבזה הוא וכו' הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך וכו' כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וכו' ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו וכו' אם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי וכו' ושלחתי בכם את המארה וארותי את ברכותיכם".

הרי לנו תוכחה בעניני כבוד וביזיון, על הכהנים בוזי העבודה בביהמ"ק, להוכיחם על אי נתינת כבוד לשם ה' כראוי,
ומהי ההקדמה לכל זה? החילוק בין אהבת יעקב לשנאת עשיו!
ומהו העונש המותרה? וארותי את ברכותיכם! דהיינו (לכאו') הברכות שנטל יעקב מעשיו.

מהרשום עמדי בס"ד.

יופי לך מזבח

במתני' סוכה פ"ד מ"ה: מצות ערבה כיצד... ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים, בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח, ועי' רש"י.

ונראה עוד בדרך דרוש, דישנו מטבע יופי מיוחד במזבח שמשמש להקרבת הקרבנות, ראה רש"י בפי' לשה"ש (ד, א) דמפרש הפס' הנך יפה רעיתי על הקרבת הקרבנות, וכ"ה בתרגום שם.

ונראה שענין היופי נעוץ דווקא בכך שנראה לעין בשר כאילו יש כאן לכלוך של קרביים ודם וכיו"ב, ומ"מ כיון שהוא של מצוה וכבוד שמים אין לך יופי גדול מזה. וראה פסחים סה, ב: שבח הוא לזרעו של אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם. ובפסחים נז, א מובא מעשה נורא בעונשו של יששכר איש כפר ברקאי שהיה כורך את ידיו בשיראין.

ועי' לשון רש"י בפירושו ליחזקאל (לה, ו) על עשו הרשע: אם לא דם שנאת - בזית את הבכורה שעבודתי היתה מסורה להם, ושנאת להיות מלכלך עצמך בדם עבודתי.

ובבראשית רבה (פרשת תולדות פרשה סג ), מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה, דתנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורים, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים אמר יהי' רשע זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה, הה"ד (יחזקאל לה) כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך, ועשו הוא שונא את הדם ר' שמואל בר נחמן אמר זה דם בכורה וקרבנות... רבי הונא אמר זה דם הקרבנות שהוא קרוי ברכה, היך מה ד"א מזבח אדמה תעשה לי.

[לעומקו של דבר]

בספר שימוש חכמים (ברגמן) יש סיפור כזה מפיו של אחד מבעלי המוסר (אולי ר"י הוטנר):
שהיה בדאצ'ה או במרפאות עם אחד בנש"ק חסידי, שדיבר בחריפות וזלזול על עשיו,
למחרת סיפר לו ששמע סיפור על סביו האדמו"ר זצ"ל, שהיה אחד אפיקורס וחוטא גדול שהתחזה לקדוש והתקרב אצלו וסביו קירב אותו וכיבד אותו והאציל לו מרוחו
א"ל מיד אין זה יכול להיות הלא סבי היה בעל רוה"ק
א"ל וכי ביצחק אבינו יכול להיות מעשה כזה?...

[מחולת המחנים]

מסופר שהגרי"ז מבריסק שמע את דברי בעלי המוסר שהאריכו על גדלותו של עשו, והגיב בחריפות "יעקב איז אויך געווען א קליין צדיק!" (יעקב ג"כ היה איזה צדיק קטן).

ולעצם הדבר אפשר לומר שכמו שהביאו כאן מחז"ל עשו ישראל מומר, אם כן יתכן שחל עליו הכלל ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, ונשאר בו ניצוץ של קדושה.
וכמו ששמעתי מפרשים בתחילת הפרשה שרבקה אמרה "אם כן למה זה אנכי", אבל שם ענה לה בשם ה' "שני גוים בבטנך", שגם מעשו יצאו צדיקים כמו אנטונינוס ושמעיה ואבטליון, ומבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.
ואולי גם יתוקן לעתיד כשאלת האדמו"ר מבעלזא שליט"א, שלא כרשעי אומות העולם כלבן ובלעם שלכאורה נראה שאין להם תיקון, (ועפ"י קבלה גם להם יש תיקון).

ולשאלת הרב ישבב, יתכן להסביר שכוונתם היתה להדגיש את התכונות המולדות של עשו והשגותיו שהיו גבוהות ביותר, ומ"מ כל זה היה ללא עבודה עצמית וממילא אין זה שוה כלום, ולעומת זאת המידות הטובות שיש אצל הצדיקים, שבאו אליהם בכח עבודה עצמית וע"כ היו שייכות אליהם, אך אולי עדיין הן פחות ממה שהיו יכולים להשיג ביותר עבודה.

[אום אני חומה]

ומעודי תמהתי על מנהגם של בעלי המוסר שבדורנו שייגעו תמיד להצדיק את הרשע כעשיו לבן ובלעם, ולהסביר גדולות ונצורות בשיטתם ובמה טעו, ומאידך תמיד יבארו חטאות הישרים ואיפה היתה תביעה כלשהיא על אברהם, ובמה טעו השבטים על מכרם בכסף צדיק ח"ו, ומה היתה חטאו של משרע"ה רח"ל וכדומה. למה יחליף רע בטוב וטוב ברע ולמה ימירנו?

המשגיח ר' מאיר חדש זצוק"ל היה אומר שמתוך התבוננות בחטאי ראשונים אפשר להתעלות. כלומר, איננו מחטטים בחטאיהם הדקים סתם כ'דרוש וקבל שכר' אלא שע"י העיון העמוק במדרגות הרמות אליהם זכו להגיע ובעומק התביעה הנדרשת מעבדיו של מקום ניתן לקבל מושגים של גדלות ודרך עלייה.

אם תמצי לומר, זה גם הפתרון לחלק הראשון. להגיד שעשו היה רשע גמור ולבן היה שקרן נאלח - א גאנץ גוט, אני מסודר בגן עדן יותר מהם..
אבל אם רוצים להפיק מהם איזו תועלת בעבודת ה' האישית שלנו, הרי שדרכם של רבותינו בעלי המוסר היא הדרך. עכ"פ אין כאן כוונה ללימוד זכות בעלמא.

[שומע ומשמיע]

האם אותם בעלי מוסר מדוברים [יש מקורות קונקרטיים?] אמרו שהם היו צדיקים במעשיהם, או שהיו להם השגות ברוחניות?
אני זוכר רק מהסוג השני, וא"כ כל הטענות לא קשורות.

[עושה חדשות]

אגב, מישהו יכול להעלות את מש"כ 'פרשגן' בביאור תיבת 'נחשירכן'?

[צדיק613]

החסד לאברהם אזולאי כותב שאין התורה מאריך לדבר מרשעים מגושמים, אלא כאלו שהיו להם שיטה בעבודת השם והם בדקות חטאו. וזהו לימוד לנו איך להתנהג.
ר"ש שוודרון מביא את זה גם מר"ל חסמן.

בקשר לעשו בהרבה ספרים מבואר שראשו של עשו נקבר במערת המכפלה - דהיינו שבראש ובהשגות היה כמו האבות אלא בעוסקי בעניני גשמיות שמא היה לו נתק מעבודת השם.

מהרה"ק מסטרעליסק מובא שלעשיו היתה לו התפשטות הגשמיות כשנכנס לשמש אביו.

[ישבב הסופר]

למעשה - יפה דרשו כל חבריי, בביאור דרכם של בעלי המוסר בזה, זה בכה וזה בכה. תשו"ח.

[לעומקו של דבר]

כתבתי פעם באשכול אחר, שם נידונו יותר דברי החסידות הפולנית בשבח זמרי:

כיון שנגע כב' בנקודה זו אעיר ואומר: בספרי איז'ביצא ור' צדוק יש הסתכלות עילאית על זמרי בן סלוא ושכמותו, הרבה מעבר למה שהראי"ה ייחס לתהליך שבו לשיטתו החלוצים - מרצונם או שלא מרצונם - היו שותפים לו.
על מה א"כ יצא הקצף?
כי אם כשזמרי הלך עם המדינית היה נעמד מישהו להסביר את כוונותיו, אזי אוי היה לו ואבוי...
כלומר, הבעיה היא לא ההסתכלות עצמה אלא האמירה של הדברים בשעת מעשה שנותנת יד לפושעים. זה הכל.
ואם ניתן לומר, זה כבר שייך לחלק תמימותו של הראי"ה זצ"ל.

תמהני איך לא הוזכר כאן הוורט של הרבי ר' אלימלך:
"בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי"
וברש"י - "בסודם" זהו מעשה זמרי "ובקהלם" זהו מעשה קורח
והנה "בקהלם" רומז לקורח ע"ש הקרא "ויקהלו על משה ועל אהרן" אבל לא ברור למה "בסודם" רומז על זמרי
(ויש בחז"ל גם גירסא שונה, וכמדומה המהרש"א (?) עומד על זה ואכמ"ל)
אלא שידע יעקב שעל מעשה זמרי יספרו שעשה כן 'על פי סוד'...

ועוד אחד טוב בנושא:
הגרח"י שרייבר מוסר בישיבתו ביום שבת אחה"צ שיעורי חומש נפלאים מתוקים מדבש
בין הדברים הוא עוסק להסביר על דרך דבריו הנ"ל של האיזביצאי ועל דרך דברי האריז"ל 'צדיק כתמר יפרח ס"ת קורח' ועוד כהנה
בכל פעם שיש התנגשות בין צדיק לרשע הוא מסביר את ההוא אמינא והאיפכא מסתברא, מה הטענה של ישמעאל, למה לעשיו היה מגיע את הברכות, ואיך קורח בעצם צדק בטענת החלוקה של בני לוי וכו' וכו' וכו'
עד שפעם קרא אחד מתלמידיו בתום שיעור על יעקב ועשיו: עשיו הלא היה הבכור והראוי והמוחזק וכו', ויעקב רק "לקח" לו [עידנתי. לש"ד], איך זה שדווקא יעקב זכה שרבינו קורח יצא מחלציו?...

[אום אני חומה]

(אלוף קרח)

[דבק]

ועוד אחד טוב בנושא:
הגרח"י שרייבר מוסר בישיבתו ביום שבת אחה"צ שיעורי חומש נפלאים מתוקים מדבש
בין הדברים הוא עוסק להסביר על דרך דבריו הנ"ל של האיזביצאי ועל דרך דברי האריז"ל 'צדיק כתמר יפרח ס"ת קורח' ועוד כהנה
בכל פעם שיש התנגשות בין צדיק לרשע הוא מסביר את ההוא אמינא והאיפכא מסתברא, מה הטענה של ישמעאל, למה לעשיו היה מגיע את הברכות, ואיך קורח בעצם צדק בטענת החלוקה של בני לוי וכו' וכו' וכו'
עד שפעם קרא אחד מתלמידיו בתום שיעור על יעקב ועשיו: עשיו הלא היה הבכור והראוי והמוחזק וכו', ויעקב רק "לקח" לו [עידנתי. לש"ד], איך זה שדווקא יעקב זכה שרבינו קורח יצא מחלציו?...

[/quote]
היית פעם בשיעורי חומש של הגרחי"ש????
אין שום קשר בין דבריו לבין דבריו של האיזביצר [ואם כבר מזכירים - כאשר אמרו לגרי"ז דבריו שזמרי בא לעלות את ניצוצות גילוי עריות ופנחס נער וכו', שאל ולמה לא אמר שפנחס בא להעלות את ניצוצות שפיכות דמים, והסיק מסקנה חריפה שאיני מעיז לכתוב].
הגרחי"ש אינו עוסק לעולם בהצדקת רשעים. אלא עוסק במו"מ עצמו שבין רשעים לצדיקים.
כאשר הוא אומר שקורח צדק לא אמר שהיה צדיק אלא צדק בטענותיו בעניין טלית שכולה תכלת וכו', ומ"מ היה רשע גמור.
וכן בשאר מקומות עוסק בטענות שבין הצדדים. וכנראה שזה הרבה יותר פשוט, דוכי הרשעים תמיד דיברו שטויות והצדיקים השיבו לטענותיהם רק מתוך צדקות אפי' שהכל היה קשקוש מוחלט? כנראה היה איזה שהוא שיח ביניהם וטענות לכ"א, וזה בא להסביר.
ועל דרך משל בעלמא - בספרי ההיסטוריה יהיה כתוב שיאיר לפיד ניסה לגייס את בחורי הישיבות והחרדים הקימו זעקה גדולה ומרה.
יבוא מישהו ויסביר יאיר לפיד טען שיש כאן מצב שכולם באותה סכנה ורק צד אחד 'נושא בנטל', ותשובת החרדים (לצורך העניין) שפחדו להתקלקל בצבא.
ואטו אדם כזה משווי ליאיר לפיד פחות רשע במשהו.
אין שום ספק שהמניעים שלו הם מניעים של רשע, ומ"מ כאשר בא לפעול באיזה עניין כנראה יש משהו בטענותיו, כי אינו יכול לבוא ולומר אני רשע ורוצה לכפות עליכם חיים שאינכם מעוניינים בהם. ומה שיש משהו בטענותיו אינו סותר לזה שהמניע שלו הוא רוע.
גם לעניין קורח אמר הגרחי"ש כך בדיוק, שיש בטענותיו אמת אלא שעשה כן שלא לש"ש, והיינו הך, שיש משהו בטענותיו אבל המניע הוא רוע. [זה לא סותר שיש תשובה לטענותיו אלא שיש כאן ויכוח ואם היה לש"ש היה סוף המחלוקת להתקיים אף אם הלכה כמשה].

[לעומקו של דבר]

ועדיין אין נהוג להסביר את מניעי לפיד והסוכנות (ולהבדיל) פרעה המן טיטוס נמרוד כו'.

אולי הדימוי לאיזביצא לא מדויק, אבל אכן זה מה שכתבתי בהודעתי עיי"ש שהוא מסביר שמ"מ היו להם טענות ו"הגיע להם".

בשיעורים הייתי ואת המעשה הנ"ל שמעתי מאחד מתלמידיו, שפעם מישהו מהם הקצין זאת בצורה כזאת (כמובן ייתכן שלא היה באמת אלא סיפור שמסתובב בין התלמידים שכביכול היה, כרגיל במקרים אלו).


(שמועות שונות על התייחסות חריפה לרעיונות איזביצא של הגרי"ז/ביה"ל/חזו"א/צאנז נכב"ב באשכול ההוא)

[דבק]

למה לא להסביר?
אין כאן עניין הדורש הסבר לעצמו?
קרח היה אדם גדול בפ"ע כמבואר בחז"ל. ולא חלק על משה לבדו אלא היו עמו 250 ראשי סנה'.
ולבסוף כאשר עושים את מבחן הקטורת צריך להתפלל לה' אל תפן אל מנחתם.
לא ברור מאליו שיש כאן צד אמתי שצריך להתמודד עמו?
ומלבד זאת וכי לא באה התורה ללמד אותנו על דרך שהיא רשעה? ואם כל הרשעים שבתורה היו כולם טיפשים בורים (בוודאי בחז"ל אינם מוצגים כך) איך לך מה ללמוד מהתורה על דרך רשעים כלום, כי לא היה מעולם צד של רשעה שהיה בו ממש.
נראה לי שבחז"ל פשוט שלא הסתכלו כך על הרשעים, ובמדרשים יש הרבה על טענות רשעים. (טענת טלית שכולה תכלת לא נזכרת בתורה, ולמדו חז"ל שכך הייתה טענת קרח מתוך שהבינו עניינו, וכנראה כן הבינו שיש כאן איזו טענה).

[עושה חדשות]

דרך אגב אראה כאן מה שנתקלתי כעת, איסור לאכול עוף הדומה לעשיו...

קשק חולין.png (32.19 KiB) נצפה 8497 פעמים

האם הענין הזה מוזכר בעוד מקומות?

[איש טלז]

וראה מוריה י' שנה ב' ג'ד' עמוד סג'

[אביר יעקב]

וראה גם בספה"ק מאור עינים (תולדות) וז"ל ואיתא בכתבי האר"י ז"ל, שיצחק אהב את עשו 'כי ציד בפיו' כי נשמת רבי עקיבא היתה מדברת מפיו, כי היתה כלולה בו בבחינת 'ראש' של עשו ותבין כל זה עם מה שכתוב למעלה, כי הוא היה באמת רע גמור, אך שראה יצחק שבשעת דבורו עמו היה משיג יצחק בתוכו נשמת רבי עקיבא שהוא מבחינת נשמות הקדושות שבאים לחיותן ואף שהיה יצחק אבינו ע"ה מרכבה לו יתברך ובודאי לא היה אפשר לעשו לרמותו כמו שנראה מהפסוקים אך הוא מובן עם מ"ש.

[מן השורה]

הנה כל חז"ל כמעט שנביא על העבירות של עשיו, אפשר למצוא בהם מצוות רבות, רק מבא התורה הצרוף מגדיר אותו בלשון כנשמע עבירה גסה.
אבל מה נעשה למדרש תנחומא פ' ויצא, שהיו אומרים גדולה [לאה] לגדול [עשיו] והיתה לאה יוצאת לפרשת דרכים ושואלת מה מעשהו של עשיו, והיו אומרים לה שיושב בפ' דרכים ומלסטם את הבריות וצד נשים וכו' וכו', והיתה בוכה.
הנה ה"עולם" דיבר עליו עבירות גמורות, שכל אדם בן הדור ההוא היה מואס בהם, ולאה היתה ממררת בבכי בגלל גורלה המר.
ואם דודנו ר' עשיו היה צדיק כ"כ גדול, למה הבריות הוציאו עליו כזה שם רע?

[סגי נהור]

הנה כל חז"ל כמעט שנביא על העבירות של עשיו, אפשר למצוא בהם מצוות רבות, רק מבא התורה הצרוף מגדיר אותו בלשון כנשמע עבירה גסה.
אבל מה נעשה למדרש תנחומא פ' ויצא, שהיו אומרים גדולה [לאה] לגדול [עשיו] והיתה לאה יוצאת לפרשת דרכים ושואלת מה מעשהו של עשיו, והיו אומרים לה שיושב בפ' דרכים ומלסטם את הבריות וצד נשים וכו' וכו', והיתה בוכה.
הנה ה"עולם" דיבר עליו עבירות גמורות, שכל אדם בן הדור ההוא היה מואס בהם, ולאה היתה ממררת בבכי בגלל גורלה המר.
ואם דודנו ר' עשיו היה צדיק כ"כ גדול, למה הבריות הוציאו עליו כזה שם רע?

ומאי קושיא? ב"ה לא אלמן ישראל ויש הרבה חכמים וצדיקים שמלסטמים את הבריות, וזכה דורנו שיש צדיקים שמתקיים בהם גם המשך המדרש (שציינת ב"וכו' וכו'")...

[מעט דבש]

הא דעשיו ישראל מומר, בקידושין דף יח ריש ע"א.

רבינו בחיי בראשית מו, ח

ועל כן קראו התלמוד לעשו "ישראל מומר", וכדאיתא בפרק קמא דקדושין (קידושין יח א) בשמעתא דנכרי יורש את אביו דבר תורה, לפי שהיה מזרע האבות ולא הלך בדרכיהם.

[ביקורת תהיה]

שיח שרפי קודש פרשת תולדות: ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה. בשם הה"ק הרר"ב מפרשיסחא זי"ע שאל תחשבו שעשו הי' נראה כאיכר מגושם אלא הי' לבוש לבנים ואומר תורה בג' סעודות.

נראה לבאר דהרי זה בא ללמד, שאף אותם הלבושים לבנים ואומרים תורה בג' סעודות אפשר ואפשר שעשו הם.

וכבר מצאנו בתלמוד, כי אפשר שיזכה אדם לראות מלאכי השרת ולהחליף עמהם דברים, ובעצם אין הוא אלא ריקה:

יָתֵב רַבִּי יוֹחָנָן וְקָא דָרֵשׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁלשִׁים עַל שְׁלשִׁים אַמּוֹת, וְחוֹקֵק בָּהֶם עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים וּמַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח' וְגוֹמֵר. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר: הַשְׁתָּא כְּבֵיעֲתָא דְצִלְצְלָא לָא מַשְׁכְּחִינַן, כֻּלֵּי הַאי מַשְׁכְּחִינַן. לְיָמִים הִפְלִיגָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם, חֲזִינְהוּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דְּקָא מְנַסְּרִי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אֲמַר לְהוּ: הָנֵי לְמַאן? אָמְרִי: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. כִּי הֲדַר אַשְׁכְּחֵהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּיָתֵב וְקָא דָרֵשׁ, אֲמַר לֵהּ: רַבִּי, דְּרשׁ, וּלְךָ נָאֶה לִדְרשׁ, כְּשֵׁם שֶׁאָמַרְתָּ כָּךְ רָאִיתִי. אָמַר לוֹ: רֵיקָה! אִם לֹא רָאִיתָ לֹא הֶאֱמַנְתָּ, מְלַגְלֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אַתָּה. יְהַב בֵּהּ עֵינֵהּ וַעֲשָׂאוֹ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.