כינוי 'תנ"ך' - מאימתי התחיל?

[חכם באשי]

עשרים וארבעה ספרי מקרא נביאים וכתובים יש (עי' ב"ב יד.)
בני ספרד, הן בזמן הראשונים והן בזמן האחרונים (כמו, החיד"א), רגילים לקרוא לכולם יחד בשם: 'מקדש יה', או בתיבה אחת: 'מקדשיה'.
כיום מקובל אצל רבים וטובים לקרוא להם במילה אחת: 'תנ"ך'. שהיא ראשי תיבות: תורה, נביאים, כתובים.
שאלתי היא: מאימתי אנו מוצאים את השימוש במילה זו?
שמועה שמעתי, ואיני יודע אם היא מוסמכת, שמילה זו מקורה מהנוצרים.
האם מישהו יכול לאשש שמועה זו או להפריכה.
ותודה מראש לכולם.

[איש_ספר]

בני ספרד, הן בזמן הראשונים והן בזמן האחרונים (כמו, החיד"א), רגילים לקרוא לכולם יחד בשם: 'מקדש יה', או בתיבה אחת: 'מקדשיה'.

לא רק שהחיד"א (ובני זמנו) לא רגיל בכינוי זה, אלא אף פרופיט דוראן בספרו מעשה אפד, אותו כתב בשנת קס"ג, מביא כינוי זה ככינוי שהשתמשו בו קדמונים. ראה שם עמ' 11: 'והקדמונים קראו הארבעה ועשרים מקדש יה והטיבו אשר דברו...'. (והעתיק דבריו מהרמד"ל בספרו דרך חיים) ושם בהערות למהדורה החדשה ציינו לדברי החיד"א: ''והראשונים היו קורין לכ"ד מקדשיה , ועדיין בערי המערב קורין לו מקשייה , ושאלתי מאי קשיא להוא ואין פותר, ואמרתי להם שרצונם לומר מקדש יה ובפי ההמון נשאר מקשייה' (עבודת הקודש מורה באצבע סי' ג' ס"ק קיח). ראיתי פעם על השימוש בכינוי מקדשיה אצל קראים אבל כעת איני זוכר.

[חכם באשי]

נראה שאתה צודק לגבי החיד"א. היה זכור לי כי החיד"א דן בזה, ומכך הנחתי, שכינוי זה היה רגיל אצלו.
תודה על התיקון.
אבל הדבר שהכי מעניין אותי הוא לגבי הכינוי 'תנ"ך'. וכל דבריי על 'מקדש יה' היו כעין הקדמה.

ודרך אגב, האם 'מעשה אפד' יצא לאור במהדורה חדשה?

[יהושע מונדשיין]

קשה לייחס לנוצרים חידוש מלה בעברית.

[חכם באשי]

גם לי קשה הדבר. אך שמעתיו מפי ישיש מלא חכמה, והוא עצמו אינו זוכר את המקור.
ועל כן בקשתי שטוחה מחכמי הפורום שיסייעו בדבר. ושכמ"ה.

[יהושע מונדשיין]

בפי דוברי אידיש היה מקובל הביטוי "עשרים וארבעה", ובלשון הדיבור השוטף: שווארבע (או: סווארבע) - ומלה זו מופיעה במלונים.
אבל השתמשו גם (אם לא בדיבור, אבל בכתיבה) בביטוי 'תנ"ך', וכפי שנמצא בכתבי אדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש וקודם לכן בס' התניא. ובוודאי נמצא כבר בדורות שלפניהם.
שוב נזכרתי שבספרי המסורה (איני זוכר מאיזו תקופה) קוראים לכ"ד הספרים: אנ"ך, דהיינו אורייתא נביאים כתובים.

[איש_ספר]

עשרים וארבע (או כ"ד) היה כינוי לתנ"ך אצל רוב ככל העדות מתימן ועד אשכנז. ולא רק אצל דוברי אידיש.

[ישראל הר כסף]

קשה לייחס לנוצרים חידוש מלה בעברית.

מפי השמועה למדנו שגם השם "מקראות גדולות" המציא דניאל בומברג הנוצרי שהדפיס אותם לראשונה, וכמ"כ חילק את סדר הפרקים, כידוע.
כך שזה לא כ"כ מוזר לחשוב שהנוצרים חידשו מילה בעברית.
כידוע מכל ספרי הויכוחים הם ידעו תנ"ך יותר טוב מכולנו, לעומת ויכוחים מהתלמוד שזה כמעט תמיד נערך ע"י מומרים שחלקם היו אנשים גדולים ורבנים לפני שהמירו,כידוע.

[חכם באשי]

המציא דניאל בומברג הנוצרי שהדפיס אותם לראשונה, וכמ"כ חילק את סדר הפרקים, כידוע

לא בדיוק הוא "חילק את סדר הפרקים", אלא שהוא הכניס את חלקות הפרקים הנוצרית שקדמה לו (בווגלטה) ל'מקראות גדולות' שהדפיס.
ובכך הכניס זמורת זר לכרם ישראל. וכבר הילכו בו נמושות.

[תורה מציון]

זה ספר של החיד"א

[בר בי רב דחד יומא]

בנוגע לחלוקת הפרקים בתנ"ך, מהראוי להעתיק דבר נאה מספר נחלת שמעון על ספר שמואל (הספר לא נמצא באוצר) ריש חלק א', בטעם שמשתמש בכינוי קאפיטל ולא מזמור:
"על פי הוראת הרב יעקב קמנצקי שליט"א (זצ"ל) דבדורות שקדמונו לא נהגו מעולם לכנות החלקים בתנ"ך בשם פרק אלא בשם קפיטל, והטעם, מפני שהיו יודעים שחלוקה זאת עשו הנוצרים, ולפיכך הניחו גם את שמם עליהם בשפה הלטינית, וכעין מה שכתב המהרי"ל, הובא בט"ז יורה דעה סימן רס"ה דממזר קוראין בשם כידור כדי שיכירוהו על ידי זה".
ולפי הנחה זו יש לעיין למה נהגו לומר קפיטל תהלים, כי חלוקת מזמורי תהלים בודאי נעשה ע"י קדמוננו כמובא בגמ' בכמה מקומות.

[חכם באשי]

לדברים מפליאים אלו נמצא, שאם אכן הכינוי 'תנ"ך' הוא מהנוצרים - יש להשתדל שלא להשתמש בו!! (ולעבור ל: אנ"ך ?)
וממילא גובר הצורך לברר, האם אכן כינוי זה מקורו אינו טהור.

[ישראל הר כסף]

לדברים מפליאים אלו נמצא, שאם אכן הכינוי 'תנ"ך' הוא מהנוצרים - יש להשתדל שלא להשתמש בו!! (ולעבור ל: אנ"ך ?)
וממילא גובר הצורך לברר, האם אכן כינוי זה מקורו אינו טהור.

למה????
הר"ן בנדרים כותב שכל השפות הם הסכמת האומות, חוץ מלשון הקודש כמובן, וע"כ אם היינו מדברים רק לה"ק- ניחא, אבל כיון שלא כך, מה לי אם חידשו את זה נוצרים או לא, ואפי' שזה מושג בדברי תורה- אם אין בזה איזה משמעות מכוונת למשהו לט טוב, מה רע?

[חכם באשי]

הר כסף,
מה שכתבתי הוא ל"הוראת הרב יעקב קמנצקי שליט"א (זצ"ל)", שבהודעה הקודמת להודעתי הקודמת.

[יהושע מונדשיין]

במחכ"ת של הרב קמנצקי, הא דלא השתמשו בביטוי "פרק" לגבי חלוקת התנ"ך, הוא מפני שעניינו של "פרק" הוא לימוד, שיעור וכיו"ב, ומכך הפרקים של הש"ס, שעניינם "נושאים", פרק "אלו מציאות" היינו סוגיות של אלו מציאות.
אח"כ העתיקו את ענין פרקי הש"ס לפרקי התנ"ך, אבל זו התפתחות מאוחרת ומחודשת. והמחזיקים בנושנות המשיכו לומר קאפיטל.
בתהלים השתמשו גם במלה "מזמור".
משמעות אחרת היתה ל"פרק", כגון "בין הפרקים" של ק"ש, שלזה אין קשר לחלוקת הפרקים של התנ"ך. והכוונה לחלוקת העניינים.

[המעיין]

היום שמתי לב (אולי זה היה ידוע לכולם כאן)
שמקורו של הביטוי אורייתא נביאי כתובי (אנ"ך של החיד"א)
הוא בעירובין יז א

אמנם שם זה לשון שבועה כמו שכתב רש"י אבל העניין הוא אותו עניין ותנ"ך זה בעצם אותו ביטוי של הגמרא בלשוה"ק

[סמבוסק]

המקור כבר בתורה. בספר ויקרא דכתיב נפש כי תחטא - ראשי תיבות תנ"ך.
(זה ווארט של ספר קטורת סמים).

[חכם באשי]

ואם כבר ראשי תבות 'תנך', מחיפוש בפרוייקט השו"ת (מדור: 'פרפראות בתנ"ך'), עולה שיש 45 צרופים בתנ"ך שראשי תיבותיהם: תנכ.
היפה מתוכם, לדעתי, הוא: משלי, כב יח: כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ.
שכן פסוק זה מדבר על התורה, כפשוטו.

[מבי מדרשא]

באשי, כוונתך גבי אנ"ך תנ"ך אינה שייכת. כל כוונת הגר"י קמינצקי היתה שיש ענין לקרוא לפרקים בתורה קאפיטל, לזכור שהחלוקה היא נוכרית. אך ר"ת תנ"ך, אין עליהם זכות יוצרים גם אם הנוצרים השתמשו בהם, כי תורה נביאים כתובים נקראו כך, אמנם בנפרד, מאז ומעולם.
ולדברי הרב מונדשיין, נראה דזו גופא כוונת הגרי"ק זצ"ל, לומר למה הנושנים המשיכו להחזיק בלשונם ולא למדו ממה שאומרים בגמ' פרק והעתיקוהו לאנ"ך

[כח עליון]

מי יודע היכן אפשר להשיג תנ"ך לפי חלוקה יהודית בקובץ PDF או בקובץ וורד.

[אפשר]

לכאו' דיון חריג, הלא תורה נביאים כתובים הוא לשון הרגיל בהמון מקומות בחז"ל ובראשונים, לפעמים כתובים עם וא"ו ולפעמים בלי וא"ו, ונהוג מעולם שכל פעם שרוצים לקצר מילים מוכרות ושדרכן לבוא ביחד, שעושים מהם ר"ת, ולכן אין תימה שממילים אלו נעשה ר"ת, [ואי איתא להאי דיון, למה תנ"ך ולא תנו"ך].

[עושה חדשות]

נפגשתי היום עם דברי האברבנאל באחת ההקדמות, שחלוקת התנ"ך לפרקים נעשתה ע"י גירונימו. הבנתי נכון?

[איש גלילי]

איני יודע מיהו גירונימו, אבל ברור שהחלוקה לפרקים היא חלוקה נוצרית.

[איתן]

איני יודע מיהו גירונימו, אבל ברור שהחלוקה לפרקים היא חלוקה נוצרית.

הירונימוס (המאה הIV-V למניינם) הוא אחד מאבות הכנסיה. הוא הבעל הוולגטה - התרגום של תנ"ך ולהבדיל ברית החדשה לשפה הלטינית.
אך לפי הידוע לי החלוקה הנוכית של התנ"ך הרבה יותר מאוחרת (תחילת המאה הXIII למניינם) להירונימוס.

[קאצ'קלה]

בכמה מדפוסי התוי"ט מצאתי 'תיקון' משונה (מחמת חוסר ידיעה):

אנך.png (137.54 KiB) נצפה 4847 פעמים

ושוב מופיע תיקון זה להלן בהמשך דברי התוי"ט באותו עמ'.

התוי"ט השתמש ב'אנ"ך' גם בפיוט 'אלה אזכרה בדמעות שליש' (על גזירות ת"ח ות"ט; נדפס בקראקא ת"י בערך):

סליחות1.png (230.98 KiB) נצפה 4847 פעמים

אבל גם שם יש שתיקנו:

אלה אזכרה2.png (30.73 KiB) נצפה 4847 פעמים

או אפילו...

אבד.png (30.85 KiB) נצפה 4847 פעמים

[חד ברנש]

מהיכן המובאה האחרונה?
(אני מעז לנחש ממהדורת ה'דפוס' המפורסם..)

[קאצ'קלה]

קינות מפורשות של מכון בני משה. [איני יודע מה הוא הדפוס הידוע].

אלא שיתכן שהם העתיקו טעות זו מ'לקורות הגזרות על ישראל', א, תרמז, עמ' 27.

[חד ברנש]

כוונתי לדפוס 'ז"א' שהדפיסו אוצר קינות ופיוטים של חכמי פולין, וכנראה כללו שם גם את הקינה הנ"ל. מעניין כיצד הם 'תיקנו' שם.