פורום אוצר החכמה

בדרך כלל המילה קהל פירושו קיבוץ של אנשים כמו 'להקהל ולעמוד על נפשם' 'פרשה זו נאמרה בהקהל'
זהו הלשון קהילה שמשתמשים בו במכוון של חברה אבל פירושו בשורשו שהוא הקיבוץ של החברה.

ומעודי תמהתי על דברי הכתוב לא יבא ממזר ב'קהל' ה', ובגמרא יש נידון אם גרים איקרי קהל, מהו המכוון של המילה קהל בצורה הזו. יש עם ישראל יש שבטים יש משפחות, אבל מה הכונה 'קהל' ועד כדי כך שיש נידון מי איקרי קהל כאילו שזה ביטוי מיוחד המבטא צורה אחרת איך להחשיב את כלל ישראל ובזה לא נכללו גרים ויש גם קהל כהונה וקהל לויה וכו'.

ועל של עכשיו באתי, שאנו אומרים ביו"כ בהפיוט של כי אנו עמך בתוך הדברים 'אנו קהלך ואתה חלקנו' מה המשמעות של זה, זה כמו היחס של מלך לעם ודוד לרעיתו ורועה לצאנו וכל מיני יחסים שנמנו שם וגם בזה יש יחס של חלק לקהל, ואיני מתחיל להבין פשר מילים אלו.

אשמח מאד אם מאן דהו מבאי בית מדרש זה יוכל להחכימני.

גם אני הקטן התחבטתי בזה, מה היחס של התואר "חלקנו" דייקא ל"קהלך".
ונפתח בביאור "אתה חלקנו", כמו ה' מנת חלקי, שהוא החלק שבחרתי לי [חלק לא במשמעות "מתוך הכל", אלא כמו חבל, גורל, נחלה. וכמו "כי חלק ה' עמו", שבחר לחלקו].
וכמדומה שיסוד הכל בפסוק הנורא בתורה (דברים ד, יט): "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם". שזה יהיה חלקם. עיין ברמב"ן שם.
וממשיך מיד: "וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה".
כלומר: חלק הגויים הוא כוחות הטבע והמזלות [לא רק ה' חלק להם זאת, אלא גם הם בחרו זאת לחלקם ונחלתם], וחלק ישראל הוא הקב"ה, והוא היינו הך עם מה שחלק ה' עמו, שאתכם לקח ה' להיות לו נחלה. כנאמר "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", ממילא אתם מצווים - וגם חפצים בזה - שה' בלבד יהיה חלקכם.
ועל הבחירה הזו של ה' בישראל נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". הרבה מאד לשונות בתורה שדבר זה נאמר על כללות ישראל.
ובכן אולי זה הדגש כאן, שבאותה בחינה שה' הוא חלקנו - אנו עומדים כחטיבה אחת, כ"קהל". אנו שלך/חלקך כחטיבה אחת - "אנו קהלך" - ואתה חלקנו.
וביותר, שכל עניין ה' מנת חלקי הוא לאפוקי שלל כוחות הטבע והמזלות שאותם חלק ה' לכל העמים. כי ישראל מאמינים בה' אחד דייקא.
א"כ הוא ממש זה לעומת זה. אתה אחד - ומי כעמך ישראל גוי אחד ["גוי קדוש", לשון יחיד, וכמכילתא דרשב"י שם]. אחד מבין כל העמים, ואחד בתוכו, כללות ישראל.
ובמה הם גוי אחד - שהם אומה היודעת את ה', מאמינים בא-ל אחד. [ועל כן הם בתוכם אומה אחת, שמעשיהם מעשה אחד ומאכלם אחד, כרש"י בפרשת וזאת הברכה עה"פ עמים הר יקראו, לעומת הכופרים שנקראים מינים כי הם בהכרח מינים רבים, כי אין דעות בנ"א שוות, כמש"כ הכוזרי].
גוי אחד - מאמינים בה' אחד.
אנו קהלך - ואתה חלקנו.
כך י"ל.

יישר כח על ההתייחסות, אולם לא כ"כ הבנתי את דבריך.
אם אני מבין נכון אתה מנסה להגיד שקהל שפירושו קיבוץ של אנשים הוא מיוחס כאל אחדות של הקהילה, והוא כמו גוי אחד. אולם גוי אחד אין פירושו האחדות שבתוך עם ישראל אלא ההיפרדות משאר העמים, אחד=מיוחד/נפרד, ולכן אנו חלקו של הקב"ה והוא חלקנו שהוא גם אחד ואין לו חלק בשאר האלהים, אין שני לו ואין שני לנו כביכול.
אבל מה זה קשור להביטוי של קהל ולמה משתמשים בזה כאן, ועוד גם אם הביטוי היה קולע למה לא נאמר אנו חלקך ואתה חלקנו וכמו אנו מאמירך ואתה מאמירנו.

אני מרגיש שיש פה הבנה אחרת/ עמוקה יותר בהמלה קהל שאני לא מצליח לעמוד עליו וזה יענה לי גם את השאלה הראשונה שלי מקהל ה'.

וכיון שהזכרתי אנו מאמירך אשאל עוד, יש בפיוט הזה שני סוגי ייחוסים, יש את רובם שהם כמו שני חלקי פאזל כל אחד מתייחס לחבירו כמו רועה וצאנו, מלך ועמו, אדון ועבדיו, דוד ורעיה. ואחר כך יש דברים שכל אחד מתייחס לחבירו אבל אינן השלמה זה לזה כמו עזי פנים ורחום וחנון שהוא יותר השוני שבינינו, קשי ערף וארך אפים, ימינו כצל עובר ואתה שנותך לא יתמו. ובדומה לסוג השני הוא גם מאמירך ומאמירנו שכל אחד בחר בהשני אבל אינו אומר הבוחר והנבחר אלא הנבחר והנבחר.
לא ברור לי שאני מסביר את הדברים בדקות הנכונה, ובכל זאת אני שואל האם ההבנה שלי נכונה או שיש מקום להשוות ביניהם.
(קהל וחלק אני מניח הוא כמו הסוג הראשון וזה מחדד את השאלה שלי לעיל, ולכאורה תשובתך מדמהו יותר לסוג השני.)
חשבתי לעצמי שעזי פנים ורחום וחנון יש בזה ענין של השלמה וכמו בזוג שא' הוא כעסן והשני סבלן ועי"ז מתאזנים יחד וכיוצא בזה, וגם בזה הוא אומר שאילו לא היינו עזי פנים לא היינו צריכים לאלקים שהוא רחום וחנון אבל כיון שאנו עזי פנים יש בזה טובה שאתה רחום וחנון ואנו משתלבים יחד כביכול. ובאתו מידה אנו קשי ערף וכו', אבל על ימינו כצל עובר לכאורה אאל"כ.

נ.ב. כיון שהזכרת את ענין המלה 'חלק' והזכרת

צופה_ומביט כתב:[חלק לא במשמעות "מתוך הכל", אלא כמו חבל, גורל, נחלה. וכמו "כי חלק ה' עמו", שבחר לחלקו].

ברצוני להעיר האם זה לא בשרש אותו מילה כי חלקי ונחלתי פירושו שמתוך שאר הנחלות זהו שלי ומתוך שאר החלקים זהו החלק שלי. וגם כאן חלק ה' עמו פירושו מתוך שאר העמים אנו חלקו והקב"ה הוא חלקנו כביכול מתוך שאר האלהים. ואשר חלק לכל העמים פירושו שהוא נתן להם חלקם שזה יהיה החלק שלהם מתוך האלהות להבדיל אא"ה.

ונתנו ידידים כתב:יישר כח על ההתייחסות, אולם לא כ"כ הבנתי את דבריך.
אם אני מבין נכון אתה מנסה להגיד שקהל שפירושו קיבוץ של אנשים הוא מיוחס כאל אחדות של הקהילה, והוא כמו גוי אחד. אולם גוי אחד אין פירושו האחדות שבתוך עם ישראל אלא ההיפרדות משאר העמים, אחד=מיוחד/נפרד, ולכן אנו חלקו של הקב"ה והוא חלקנו שהוא גם אחד ואין לו חלק בשאר האלהים, אין שני לו ואין שני לנו כביכול.
אבל מה זה קשור להביטוי של קהל ולמה משתמשים בזה כאן, ועוד גם אם הביטוי היה קולע למה לא נאמר אנו חלקך ואתה חלקנו וכמו אנו מאמירך ואתה מאמירנו.

כמדומה עניתי כבר על הכל מעיקרא:
אחדות הקב"ה היא גם בתוכו, יחוד מכל צד ופינה. [אצל הרמב"ם זה עיקר גדול בייחוד, והוא עיקר הכוונה בשמע ישראל לשיטתו. והארכנו במקו"א].
וגם בזה ישראל דומים לו, כאיש אחד בלב אחד, שאין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, גוי קדוש לשון יחיד כגוף אחד ונפש אחת [מכילתא דרשב"י], ועוד.
והסברתי גם מדוע הא בהא תליא. לגבי הקב"ה ראה ברמב"ם שבלי שהוא אחד מכל צד בתוכו, גם לא היה היחיד. ואצל ישראל אלמלא שמאמינים באל אחד לא היו אחד בתוכם אלא רבים.

ובזה מבואר גם מדוע לא כתוב כאן חלקך וחלקנו. כי באים להדגיש שאצלנו זהו רק בכללות ישראל, כגוי אחד. לומר "חלקך" אומר רק שהקב"ה בחר בנו. לא מודגש שהבחירה בנו היא בכללות ישראל.

ונתנו ידידים כתב:נ.ב. כיון שהזכרת את ענין המלה 'חלק' והזכרת

צופה_ומביט כתב:[חלק לא במשמעות "מתוך הכל", אלא כמו חבל, גורל, נחלה. וכמו "כי חלק ה' עמו", שבחר לחלקו].

ברצוני להעיר האם זה לא בשרש אותו מילה כי חלקי ונחלתי פירושו שמתוך שאר הנחלות זהו שלי ומתוך שאר החלקים זהו החלק שלי. וגם כאן חלק ה' עמו פירושו מתוך שאר העמים אנו חלקו והקב"ה הוא חלקנו כביכול מתוך שאר האלהים. ואשר חלק לכל העמים פירושו שהוא נתן להם חלקם שזה יהיה החלק שלהם מתוך האלהות להבדיל אא"ה.

יכול להיות. חשבתי בכיוון זה אבל לא ברירא לי כ"כ.

ואשאל אותך האם לדעתך קהל גרים אינן בכלל כללות ישראל או האם פסולי קהל אינם בכלל כללות ישראל, אני חושב שכללות ישראל זה שנאמר עליו שהוא נחלת ה' וגוי קדוש כולל כל נשמת ישראל וגם הגרים והפסולים בכלל (אולי אני טועה - איני בכלל יודעי ח"ן). דוקא 'עם' ישראל וכל דבר המורה על אחדות ישראל שם אין הבדל בין הדרגות ושם מתייחסים לפינטילע איד.
'קהל' הוא הביטוי היחיד של עם ישראל שמפלה בתוך האומה ומוציא ממנו את הפחותים והגרים, ולכן אא"ל שהוא מורה על אחדות ישראל וגוי קדוש.

ואם תעשה חיפוש במאגר תורני בתנ"ך תראה שהמילה 'קהל' בדרך כלל מורה על ריבוי ועל ציבור ולא על אחדות (אמנם ראיתי בפנים יפות עה"פ הקהל חוקה אחת לכם והגר שמפרש שקהל מורה על אחדות - וכן יש לו עוד מקור בהתרגום לזה - אבל הוא נגד הפשטות לעיי"ד). ואוכל להביא אין ספור ראיות לזה.

ולכן לעניית דעתי המילה קהל מורה בדיוק ההיפך - לא להאחדות של כלל ישראל אלא להריבוי של כלל ישראל והציבוריות של ישראל. (כמובן שמדובר בההתקבצות של הציבור אבל מבחינת הריבוי שלהם ולא מבחינת האחידות שלהם)
ואולי לכן הדין לא יבא ממזר בקהל ה' כי הציבור וקהל ה' צריך שמירה שישארו טהורים.
ואנו קהלך ואתה חלקנו פירושו שאתה הוא המאחד של הציבור.

כל זה כתבתי מקופיא ממש ועדיין לא ירדתי לעומק הבנת הדברים.

אמנם דבר אחד אני רואה שיש שייכות מיוחד להקב"ה בבחינת קהל, חוץ מעם ועוד שמות, וזה רואים כאן וכמה פעמים בתורה שנקראו קהל ה' [לא יבא ברהל ה', להמית את כל קהל ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'] דהיינו שעל בחינת קהל שבהם ג"כ נקרא עליו שם ה'. וזהו דבר שלא עמדתי עליו עד כה, וצריך ביאור.

הכיוון יפה ונשמע. יישר כוחך וחילך לאורייתא.