פורום אוצר החכמה

וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי.
האם נמצא בדומה לו במקרא?
ולכאורה היה אמור להיות כמו נשני בקמץ תחת הנו"ן הראשון וביאורו שכחני, ויהיה את כל עמלי כמו ואת כל עמלי , על דרך אודם פטדה וברקת. (וכמו ואומר אבד נצחי)
אך תרגם אונקלוס אנשייני ויהיה ביאורו כמו הנשני, וכן הביא בן עזרא מן רבי משה הכהן שהוא פתח תחת חיריק, אך צ"ב היכן מצאנו כן.
והספורנו למד כי הוא לעתיד וא"כ נשני במקום ינשני, והוא פלא.

ונסיים בנוסח הסליחות לערב ר"ה (מנהג ליטא)
אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא וְנַקְמֵנִי. מִידֵי עֵשָׂו כִּי הִשִׁיאַנִי. לֵאמֹר מַה נוֹאָשׁ מִמֶּנִּי. כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים

אין מקום לקרוא לילדו ע"ש שהקב"ה שכח אותו.
יתכן: נשני בשין דגושה הוא מבניין פיעל, ומצינו בניין פיעל שמשמש כמו הפעיל (כלומר, גרם להיות נפעל), למשל למד - לימד. וה"נ כאן, נישה - גרם לי לנשות (במשמעות של לשכוח).
ומיהו עיין ברשב"ם שהוא מבניין פעל ושורשו נשש.

איבן עזרא כתב:אין מקום לקרוא לילדו ע"ש שהקב"ה שכח אותו.

לא הייתי שולל כ"כ מהר. ראה פירוש אפשרי:

מה הקשר?
אני הגבתי על ההצעה של זיז שדי, לפרש, "הקב"ה שכח אותי, ושכח גם את כל העמל שלי, וגם את כל בית אבי". וע"ז הערתי, שגם אם יוסף אחז שהקב"ה שכח אותו ואת עמלו, אין זו שמחה גדולה לקרוא לבנו ע"ש זה.
(ומיהו מצינו כה"ג "ותקרא שמו בן אוני" "ותקרא לו אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל על הלקח ארון האלהים" "ואמו קראה שמו יעבץ כי ילדתי בעוצב" אבל במקומות הללו (חוץ מיעבץ) היו האמהות בסערת רגשות של סוף חייהן).

איבן עזרא כתב:מה הקשר?
אני הגבתי על ההצעה של זיז שדי, לפרש, "הקב"ה שכח אותי, ושכח גם את כל העמל שלי, וגם את כל בית אבי". וע"ז הערתי, שגם אם יוסף אחז שהקב"ה שכח אותו ואת עמלו, אין זו שמחה גדולה לקרוא לבנו ע"ש זה.
(ומיהו מצינו כה"ג "ותקרא שמו בן אוני" "ותקרא לו אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל על הלקח ארון האלהים" "ואמו קראה שמו יעבץ כי ילדתי בעוצב" אבל במקומות הללו (חוץ מיעבץ) היו האמהות בסערת רגשות של סוף חייהן).

באמת כיוונתי שיהיו מנשה ואפרים צמד שמות כדוגמת 'ישבקשה מלותי' וביאורו, אני אמרתי 'נשני אלהים' אך באמת 'הפרני אלהים'
אך לדברי איבן עזרא וכי לא מצאנו בלע ובכר ואשבל שדרשוהו רבותינו שכולם לשון צער? וכי לא מצאנו בריעה? כי ברעה היתה בביתו, ולוי קרא לבתו מרים וכהנה רבות.

איבן עזרא כתב:ומיהו עיין ברשב"ם שהוא מבניין פעל ושורשו נשש.

הרשב"ם חולק בזה לכאורה על רש"י לעיל (לב, לג).

כתבתי בזה בעבר בפורום

כדכד כתב:

אוצר החכמה כתב:הפסוק הזה פלא. מה יש לו להודות לקב"ה על שהשכיח ממנו בית אביו.

ו

שמעתי מהאדמו"ר מסטראפקוב שליט"א שהקשה קושיה זו מדוע משבח יוסף על כך שה' השכיח ממנו את כל עמלו ואת בית אביו ותירץ שהשורש נ'ש'ה' אין משמעותו לשון שכחה אלא לשון קפיצה כמו "גיד הנשה" שפירש רש"י ששם הירך קופצת ממקומה וע"ז הודה יוסף שהוקפץ מבית אביו למדרגה שהיה בה במצרים