לגבי הזרקא. בטעמי אמ"ת ישנם שני סוגים. 1) צינור, הרשום בסוף המילה (גם כשהיא מלעיל). 2) צינורית, הרשומה בתחילת המילה.
לצינורית אין שום ניגון, וכל תפקידה להורות שהמהפך הבא אחריה משרת ולא מהפך לגרמיה, או המרכא שאחריה משרת ולא עולה ויורד.
לצינור יש ניגון מסולסל, והוא מתחבר לטעם עולה ויורד הבא אחריו.
האם זה מוסכם\מקובל? זה נשמע מוזר מאד מכמה סיבות. ולא מצאתי רמז לזה בספרים אלא כולם כתבו שהצינורית היא טעם משני. אבל לאחרונה התבוננתי שיש משמעות שגם ברויאר לא ראה בה כטעם משני רגיל שהוא מסמן געיות בהברה שלפניה.
תנ"ך קוק\חורב\כתר ירושלים כתב:תהלים ג:ח הֽוֹשִׁ֮יעֵ֤נִי
תהלים לט:ה הֽוֹדִ֮יעֵ֤נִי
תהלים קיח:כה הוֹֽשִׁ֮יעָ֥ה