פורום אוצר החכמה

בטעמי המקרא יש טעם בשם פסיק (ולספרדיים נקרא פסק), ושמעתי שיש קורין לו מעמיד, יש לזה מקורות או שרק שם פסק יש. תודה

האם מצאנו בדברי רבותינו הראשונים ז"ל, את המילה 'שורש' (של ירקות), ביחס לחלק מהירק שמעל האדמה, ולאו דוקא לחלק ששקוע באדמה?

במשנה לפעמים כתוב בשחר ולפעמים כתוב בשחרית, מה ההבדל ביניהם?

מה ההבדל בין וִיהִי ל-וַיְהִי?

וִיהִי ל' עתיד (יְהִי + ואו החיבור)
וַיְהִי ל' עבר (יְהִי + ואו המהפך)

יישר כח

ב'אילת השחר' למלבי"ם (פרק מט אות תק"י)

בנטיעת האילנות נמצא לשון נטיעה, זריעה, שתילה. ויש הבדל ביניהם.
פעל 'נטע' הונח על שמניח גרעיני הזרע בארץ (אם לא בשמיחס הנטיעה אל העץ)
ופעל 'זרע' הונח בעצם על הברכת כלאים מין בשאינו מינו
ופעל 'שתל' הונח על עץ שעוקרים אותו ממקומו ושותלים אותו במקום אחר

המונח זריעה כפי שניתן לראות, לכאורה שונה מהמונח זריעה (זרע ממש) המקובל בימינו.

כמו כן, האם מצינו דעות נוספות בהבדל שבין שתילה ונטיעה?

עי' באור שמות הנרדפים שבתנ"ך

יישר כוח!

כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ.
דם - לדם, טעם משרת ואחריו פסק.
דין - לדין, טעם משרת.
נגע - לנגע, טעם מפסיק.
מדוע הפסיק בעל הטעמים בין דם לדם ונגע לנגע ולא בין דין לדין?

אפשר ליישב ע"פ דברי הגר"ח שליט"א בטעמא דקרא.
אשמח לעוד כיוונים.

מדוע בחלק ממקורות חז"ל כתוב מורא ובחלק כתוב במקומה מוראת, האם יש איזה הסבר לצורה המיוחדת הזאת עם הת'?

שלום לכולם
דבר לא ברור לי בנושא המפיק.
לפי ידיעתי, המפיק בא כדי לתת הבדל בין:
מלכה, שהיא אישה שיש לה תפקיד של מלכה של מדינה
לבין 'מלכהּ' שהוא זכר שלה, למשל: הוא מלכהּ של אנגליה.
הוא המלך שלה. (זכר שלה).
וכך ילקוטהּ ויש הרבה.
(יב) וְשָׁמַ֤ע אִישָׁהּ֙ וְהֶחֱרִ֣שׁ לָ֔הּ לֹ֥א הֵנִ֖יא אֹתָ֑הּ וְקָ֙מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֪ר אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם: (במד' ל)
'אישהּ' האיש שלה; 'נפשהּ' הנפש שלה (זכר שלה.
וכן מצאנו בפרשת 'כי תצא': 'וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ...', השבי שלה לכן 'שביהּ', (זכר שלה).
ברור שאם הה"א בסוף מילה והיא (הה"א), הגויה אין בה מפיק כמו: 'אדוניהָ'.
אך לא ברור לי למה יש מפיק בה"א של 'אִמָּהּ', שהרי מדובר על האימא שלה שזה נקבה שלה.
למשל: '...וּבָֽכְתָ֪ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים...' (דב' כא, 13)
וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֪י ל֖וֹ לְבַֽת: (אסתר ב)

אשמח לדעת
אלי בנאי
תודה רבה
להשתמע בטוב

טעות מעיקרא.
מפיק מורה על היחס של דבר (איזה שיהיה, זכר או נקבה) שלה אליה, ותו לא מידי.

אשמח לדעת אם יש חילוק ביניהם.

שמואל דוד כתב:אשמח לדעת אם יש חילוק ביניהם.

המלבי"ם מחלק ומסתמא גם שאר ספרי שמות נרדפים
חפש ותמצא.

במסתרים כתב:המלבי"ם מחלק ומסתמא גם שאר ספרי שמות נרדפים
חפש ותמצא.

אלפי תודות

וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיָּיאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃

איך מבטאים "מחייאל", "מחי-יי-אל" או "מחי-יא-אל"? כלומר, האם נשמע היו"ד השני?
(לכאורה ראוי להשמיע אותו, אך כמדומה לא נהוג כן.)

בחכמהיסדארץ כתב:

וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיָּיאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃

איך מבטאים "מחייאל", "מחי-יי-אל" או "מחי-יא-אל"? כלומר, האם נשמע היו"ד השני?
(לכאורה ראוי להשמיע אותו, אך כמדומה לא נהוג כן.)

ראה רד"ק על אתר, ירמיה לז:יג, דהי"א טו:כד, מכלול עב ע"א.

יאיר אתמר כתב:

בחכמהיסדארץ כתב:

וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיָּיאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃

איך מבטאים "מחייאל", "מחי-יי-אל" או "מחי-יא-אל"? כלומר, האם נשמע היו"ד השני?
(לכאורה ראוי להשמיע אותו, אך כמדומה לא נהוג כן.)

ראה רד"ק על אתר, ירמיה לז:יג, דהי"א טו:כד, מכלול עב ע"א.

יישר כחכם!

מלעיל או מלרע?
תודה רבה מראש

דניאל ו, ג
וְעֵ֤לָּא מִנְּהוֹן֙ סָרְכִ֣ין תְּלָתָ֔א (מלעיל)

תודה רבה!

בפרשתנו [וירא], אומר הקב"ה המכסה אני מאברהם, וכתוב וה' אמר, כשגם הגימל קמוצה.
בדר"כ מנקדים תיבת 'אמר' כשהמ' פתוחה. ומה שונה כאן?

אולי שאצל הקב"ה זה בחינת 'אומר ועושה' באופן מיידי ולא תיאור של פעולה

המ"ם (לא גימל) קמוצה מפני טעם אתנחתא המפסיק.

'ויקם' אברהם וישתחו
בראשית כג,ז
הדרגא ביו"ד או בקו"ף?

אלי בנאי כתב:שלום לכולם
דבר לא ברור לי בנושא המפיק.
לפי ידיעתי, המפיק בא כדי לתת הבדל בין:
מלכה, שהיא אישה שיש לה תפקיד של מלכה של מדינה
לבין 'מלכהּ' שהוא זכר שלה, למשל: הוא מלכהּ של אנגליה.
הוא המלך שלה. (זכר שלה).
וכך ילקוטהּ ויש הרבה.
(יב) וְשָׁמַ֤ע אִישָׁהּ֙ וְהֶחֱרִ֣שׁ לָ֔הּ לֹ֥א הֵנִ֖יא אֹתָ֑הּ וְקָ֙מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֪ר אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם: (במד' ל)
'אישהּ' האיש שלה; 'נפשהּ' הנפש שלה (זכר שלה.
וכן מצאנו בפרשת 'כי תצא': 'וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ...', השבי שלה לכן 'שביהּ', (זכר שלה).
ברור שאם הה"א בסוף מילה והיא (הה"א), הגויה אין בה מפיק כמו: 'אדוניהָ'.
אך לא ברור לי למה יש מפיק בה"א של 'אִמָּהּ', שהרי מדובר על האימא שלה שזה נקבה שלה.
למשל: '...וּבָֽכְתָ֪ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים...' (דב' כא, 13)
וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֪י ל֖וֹ לְבַֽת: (אסתר ב)

אשמח לדעת
אלי בנאי
תודה רבה
להשתמע בטוב

תיקון שאולי יועיל לך:
אמה - פירושו "האם שלה" ולא "האמא שלה".
אמא - זוהי מילה בארמית.

קופא דמחטא כתב:'ויקם' אברהם וישתחו
בראשית כג,ז
הדרגא ביו"ד או בקו"ף?

כמדומני שבכל המשקל הזה ההטעמה היא מלעיל (וישב אברהם אל נעריו, ותמת שרה, ויקם שדה עפרון, וכהנה רבות), ולכן הדרגא ביו"ד.

לענין כתב:האם מצאנו בדברי רבותינו הראשונים ז"ל, את המילה 'שורש' (של ירקות), ביחס לחלק מהירק שמעל האדמה, ולאו דוקא לחלק ששקוע באדמה?

לכאורה הוא נקרא בלשון חז"ל "קלח". וכמדומני שאפילו השורש עצמו לפעמים נקרא קלח - כאשר הוא מעובה, כגון תמכא (חריין, הנקרא בטעות בעברית בשם "חזרת").

עזריאל ברגר כתב:

קופא דמחטא כתב:'ויקם' אברהם וישתחו
בראשית כג,ז
הדרגא ביו"ד או בקו"ף?

כמדומני שבכל המשקל הזה ההטעמה היא מלעיל (וישב אברהם אל נעריו, ותמת שרה, ויקם שדה עפרון, וכהנה רבות), ולכן הדרגא ביו"ד.
בדרך כלל - כשיש תנועה גדולה ותנועה קטנה במילה אחת - ההטעמה תהיה על התנועה הגדולה. היו"ד בקמץ גדול ("רחב") והקו"ף בקמץ קטן (חטוף).

תודה רבה!
כן היתה נטייתי ג"כ.
אך ב'מענה לשון' שבחומש סימנים נראה שכתב שהוא מלרע. ואולי לא הבנתי דבריו.

קופא דמחטא כתב:אך ב'מענה לשון' שבחומש סימנים נראה שכתב שהוא מלרע. ואולי לא הבנתי דבריו.

אפשר להעתיק לשונו?

מסתמא העתיק שם דברי הרב מ"ש על־אתר ("חלוף בטעם. קדמאה ויקם אברהם מעל, תניינא ויקם אברהם וישתחו. וסימן, מעל לעיל וישתחו מלרע"),
שפירושם פשוט: בפסוק ג, שם מופיעה התיבה 'מעל', גם הטעם (פשטא) הוא ממעל לאותיות; בפסוק ז, שם מופיעה המילה 'וישתחו', הוטעם בדרגא - שהוא תחת התיבה.

לבי במערב כתב:

קופא דמחטא כתב:אך ב'מענה לשון' שבחומש סימנים נראה שכתב שהוא מלרע. ואולי לא הבנתי דבריו.

אפשר להעתיק לשונו?

מסתמא העתיק שם דברי הרב מ"ש על־אתר ("חלוף בטעם. קדמאה ויקם אברהם מעל, תניינא ויקם אברהם וישתחו. וסימן, מעל לעיל וישתחו מלרע"),
שפירושם פשוט: בפסוק ג, שם מופיעה התיבה 'מעל', גם הטעם (פשטא) הוא ממעל לאותיות; בפסוק ז, שם מופיעה המילה 'וישתחו', הוטעם בדרגא - שהוא תחת התיבה.

צדקו דבריכם.
בהוקרה והכרת טובה נצחית על שהעמידני על האמת.

yankev כתב:במשנה לפעמים כתוב בשחר ולפעמים כתוב בשחרית, מה ההבדל ביניהם?

'שחר' ו'ערב' - לשון המקרא, 'שחרית' ו'ערבית' - לשון חכמים.

האם תיבת 'להגאל' יש לה שני משמעויות, מלשון גאולה, ומלשון לחם מגואל. או שיש חילוק הגיה או כתיבה בין שני המשמעויות הללו?

האם נכון להשתמש במילת 'פולמוסין' בלשון רבים
[מדובר ב'פולמוס' מערכה מול מערכה בשאלה שהוצעה לפני גדולי הדור, ולא בפולמסין דנורא שיצאו מנדב ואביהו]

חיים סופר כתב:האם נכון להשתמש במילת 'פולמוסין' בלשון רבים
[מדובר ב'פולמוס' מערכה מול מערכה בשאלה שהוצעה לפני גדולי הדור, ולא בפולמסין דנורא שיצאו מנדב ואביהו]

מדוע לא?

ברצוני לדעת במה שיש פעמים במקרא שהמילה "את" נכתב עם צירי תחת האל"ף ופעמים עם סגול? מהו החילוק?

ענפי_ארז כתב:ברצוני לדעת במה שיש פעמים במקרא שהמילה "את" נכתב עם צירי תחת האל"ף ופעמים עם סגול? מהו החילוק?

כשאין מקף כמעט תמיד בצירי (חוץ משלושה מקומות: תהלים מז ה, ס ב, משלי ג יב), וכשיש מקף כמעט תמיד בסגול (חוץ מאיוב מא כו).

עץ הזית כתב:

ענפי_ארז כתב:ברצוני לדעת במה שיש פעמים במקרא שהמילה "את" נכתב עם צירי תחת האל"ף ופעמים עם סגול? מהו החילוק?

כשאין מקף כמעט תמיד בצירי (חוץ משלושה מקומות: תהלים מז ה, ס ב, משלי ג יב), וכשיש מקף כמעט תמיד בסגול (חוץ מאיוב מא כו).

תודה רבה!
מהו מקורך?

ענפי_ארז כתב:מהו מקורך?

התנ"ך. (היינו שעשיתי חיפוש בתוכנת הכתר, ועל פי התוצאות כתבתי מה שכתבתי. ואף שמן הסתם יש מסורה על זה לא חיפשתיה כעת.)