מעיין כתב:כל פעל חלקו [רוב] המדקדקים לשלש אותיות, ולדוגמא נקטו מלה זו עצמה פעל, והראשון קראו פ' הפעל ולשני ע' הפעל ולשלישי ל' הפעל, ולשרשים שמסתיימים בהא נחה קראו נחי ל"ה היינו שבשרשים אלו ל' הפעל הוא נח, ולדוגמא קנה בנה עשה, ובאלו כשמדברים בלשון רבים נופל ה' הפעל כמו עשו בנו, ואומר הרד"ק ששסו הוא ג"כ שרשו שסה, והדגיש זאת כאן שלא תטעה ממה שהוא מלעיל, וע"ז כתב הטעם מחמת תיבת למו, שידוע ככלל נסוג אחור.
שוב ראיתי שכבר השיב הרב נוריאל מ"מ משנתי לא זזה ממקומה שאפשר שהוא בלשון מובנת ופשוטה ביותר, ועצה טובה קמ"ל שתראה לקרות ספר דקדוק קל על הסדר ויועיל לך הרבה, שלא תצטרך על כל שאלה בסיסית לשאול כאן, יבואו החברים ויציינו ספר קל לחבירנו היקר מקדש מלך
ראשית ייש"כ על ההסבר הברור.
במה שכתבת שרוב המדקדקים חלקו הפעלים לשלוש אותיות הזכרתני דבר מה שלא ראיתי שכתבו עליו ואכתבו כאן בדרך אגב.
אני כותב מהזכרון כי הספרים אינם לידי כעת.
רש"י לפי זכרוני הוא מהמפרשים הנוקטים שיש שורשים בעלי שתי אותיות.
וכפי זכרוני שכן הוא להדיא בכמה מקומות בפרושו אלא שהמעניין הוא שמבארי רש"י "מירא דכיא" ו"באר הרחובות" בכל פעם שרש"י כותב כן יוצאים מגדרם להסביר שאין זו כוונתו ומסבירים בצורה דחוקה שכביכול פשוט וברור שרש"י סובר בודאי שיש שלוש אותיות לשורש.
ומאוד תמהתי מה ראו להוציא כך דברי רש"י מהבנתם הפשוטה. אלא שראיתי שנמשכים הרבה אחרי התשבי ואולי נעלם מהם הדעה השנייה. וצ"ע.(ראיתי כן לפני שנים ואני מקווה שאינני טועה).
אולי בהמשך בע"ה אביא דוגמאות.