פורום אוצר החכמה

"צדק" לכאו' בא לאפוקי מ-"עוול".
"צדקה" לכאו' זה מושג התואם את "חסד".
"צדיק" אנו מכנים את הנוהג כהלכה וקרוב לחסידות.

אולי תדעו להסביר מהו שורש המילה בעצמו, ומה משמש רק בלשון מושאלת.

בפשטות פירוש המלה הוא עשיית הישר (הצירוף צדקה ומשפט או משפט וצדקה נפוץ בתנ"ך). ובכל הדוגמאות זו המשמעות המקורית ולא בהשאלה.

באברהם נאמר והאמין בה ויחשבה לו צדקה
בתרגום מפרש מלשון זכות


ובאבן עזרא כתב עה''פ הנ"ל כמו וצדקה תהיה לנו וצדק ומשפט אחים רק בדברי קדמונינו ז''ל דרך צדקה אחרת

ובפרשת קדושים מאזני צדק תרגם אונקלוס מאזני דקשוט

ומניסיוני באשכולות דומים לא אכנס לפרשנויות...

אני חשבתי כך.
צדק זה לכאורה עשייה כדין, אבל לא נאמר על מי שנטל לולב שעשה צדק.
צדק נאמר על מי שעשה כסדר הנכון, במקום שבו יש אנשים/ סדרים שמעמידים צדדים אחרים לא נכונים.
לעשות צדק, הוא לברר את היושר הנכון, במקום שבו היה מקום לצד מעוות.

בצדקה יש דבר דומה אבל שונה.
שהרי המושג צדקה מצד עצמו הוא כפול. מצד אחד יש כאן התנדבות, מצד שני יש בזה תביעה והיגיון שמחייבים שאם לאחד יש, לא יתעלם מחסרונו של השני.
והפתרון לזה רואים בפרשת צדקה, שמדברת מצד הקרבה 'אחיך'. היינו שזה גופא עניינה של צדקה, שהאדם יוצא מהאטימות, שבה הוא רואה רק את קניינו וזכותו בכסף, ורואה את זה שהוא חלק ממערכת שבה מן הדין לתת לאחרים.
היינו צדקה היא עשיית הנכון, במקום שבו היה אפשר שלא לראות את הצורך.
ובמקומות שצדקה מוזכרת בהקשרים יותר נרחבים מהמושג הרגיל (באברהם למשל) זה על דרך דומה. היינו שזה מוזכר במקומות שבהם היה אפשר להישאר בתפיסה יותר קטנה, ולא לראות את היושר במעשה שנעשה.

גם ביחס למצוות שבין אדם למקום הוזכר צדק ויושר


וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם
הנה לך שגם על המצוות נאמר הלשון צדיקים

ודוד המלך בתהלים
פקודי ה' ישרים משמחי לב
והדברים למעשה הפוך ממה שכתבת שצדק בתורה לא נאמר על עניינים שבין אדם לחברו ורק אח"כ הוא הורחב לענייני בין אדם לחבירו וכמ"ש האבן עזרא
(ובעצם כשבאים לברר משמעות של מילה צריך "לשכוח" את המושכל ראשון שיש לנו על משמעותה)

לא כתבתי שזה שייך לבין אדם לחבירו. אדרבה הבאתי ראיה מזה שלא מזכירים את זה בהקשר מסויים, ולא תירצתי שזה בגלל שזה בין אדם למקום.
ומה שאתה מביא זה רק סייעתא לדברי, שמציגים את הנכונות של התורה ביחס לחוקי הגויים, ואז מתאים להזכיר צדק.
אבל בודאי כשבאים לאדם לומר תעשה מצווה, לא מדגישים את עניין הצדק, אלא הדין.
כי שם זה לא ביחס לסדר או היגיון אחר.

פירוש מחודש מצאתי היום בספר הרקנאטי פ' תצוה:

ועל כן יש לו לאדם להתבונן במצות התורה כמה עולמות מקים בעשייתן וכמה עולמות מחריב בביטולן כל שכן בעוברי עבירה שנאמר על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר יי' על עזבם את תורתי. (ירמיה ט' יא') ואל יעלה בדעתך כי העונשים הכתובין בתורה הם כמו המעניש את האדם על עברו על מצות המלך לא כן רק הן דבר טבעי ממש כי המבטל מצוה ממצות התורה אותו הטוב שהיה נשפע בסבת עשייתה הוא נמנע כדמיון מי שאינו זורע שדהו שאינו קוצר וכמי שאינו לובש בגדים שגופו מתקרר. וכמו שטבע האש לחמם וטבע המים להרטיב והלחם להשביע כך טבע כל מצוה ומצוה לעשות אותם הטובות שנאמרו בה או אותן העונשים שנאמרו בבטולה ולא כל העבירות שוות יש עבירות נוגעות בהיכל פנימי כגון עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים וכיוצא בהן ויש עבירות נוגעות חוץ להיכל כגון אכילת דברים טמאים ולכך נקראין צדיקים על היותם מעמידים הדברים על מתכונתם