פורום אוצר החכמה

שני שיטות ניקוד הללו הובאו ב'מדות אהרן' (בתוך: קרבן אהרן על תורת כהנים)
כשהראשון שם המלמד והשני שם הלימוד, לכאורה הראשון יותר פשוט מכל צד, למה אם כן מנקדים כיום בניקוד השני?

א. לא הבנתי מהו ,שם המלמד" ו"שם הלימוד".
ב. דומני כי בנוסח הקדמונים מלבד ה"מדות אהרן" שהזכרת לא היתה המלה "גזרה" בג' חרוקה וז' שוואה ולכן רגילים לנקד תמיד אחרת וכך גם בכל הסידורם. לא רק מהיום.

וארא כי אין איש, אז חפשתי בכבודי ובעצמי וב.ה. מצאתי
אבל אני לא מתחבר עם זה, מאין לא לקח לו התשבי שהנה הנם שני שרשים ולמה לא יהיה 'גזרה שוה' מאותו שורש של 'גִזְרה' של המדקדקים כמו שכתבתי

למה באמת שחז"ל לא ישתמשו במלה "גזרה" שחידשו המדקדקים? הרי גם דוד המלך העתיק לספרו קטעים שלמים מהסידור.

בן ראובן כתב:למה באמת שחז"ל לא ישתמשו במלה "גזרה" שחידשו המדקדקים? הרי גם דוד המלך העתיק לספרו קטעים שלמים מהסידור.

חמוד.
גם גִזְרה וגם גְזֵרה שורשם בלשון התנכית ובעוד שגִזְרה משמש כענין 'חתך' (אי. ד ז), משמש גְזֵרה בעברית כענין שממה (וי. טז כב) ובארמית בענין חוק ומשפט (דנ. ד יד).
ואני רוצה להבין מאיזה שורש נולדה גזרה שוה של חז"ל?

מסתבר יותר שחז"ל השתמשו בלשון הארמית מאשר בתנ"כית

נראה לי יותר מסתבר שחז"ל כונו ללשון המקרא, כי בעוד שלשון גְּזֵרָה משמעותו (בלשון ארמי) ענין של חוק ומשפט, ואינו שייך לענין גזרה שוה לכאורה, הרי שלשון גִּזְרָה משמעותו חיתוך, וזה קרוב לענין גזרה שוה, שהחיתוך שוה בשני המקומות (לתוספת ביאור - 'גזרה שוה' לא באה לומר שמצאנו דין דומה, אלא שמצאנו לשון דומה, ומכך מכריעים חז"ל דין דומה).

למה לא?
גזרה שווה הוא משפט שווה בשני המקומות

גם גִזְרה וגם גְזֵרה שורשם בלשון התנכית ובעוד שגִזְרה משמש כענין 'חתך' (אי. ד ז), משמש גְזֵרה בעברית כענין שממה (וי. טז כב) ובארמית בענין חוק ומשפט (דנ. ד יד).
ואני רוצה להבין מאיזה שורש נולדה גזרה שוה של חז"ל?[/quote

]
רש"י בויקרא מפרש "ארץ גזרה - חתוכה" הרקי שפרושו של מר ל"גזרה (ג שוואה וז צרויה)" אינו נכון לפי רש"י

כדכד כתב:רש"י בויקרא מפרש "ארץ גזרה - חתוכה" הרקי שפרושו של מר ל"גזרה (ג שוואה וז צרויה)" אינו נכון לפי רש"י

זאת הערה נפלאה, כי לפ"ז אולי שייך לומר לשון גְּזֵרָה גם בהקשר של חתך (אם כי יש לדון אם זה יכול לבוא כתואר לגִּזְרָה עצמה, ששם הוא בא כתואר לארץ גזורה). אבל לומר שחז"ל מתכונים ב'גזרה שוה' למשפט שוה הוא מוזר מאד לענ"ד, שהרי לא מדברים על המשפט אלא על הגִּזְרָה של המילה בלא קשר למשמעותה (יש תוס', כמדומני בקידושין, שגם מ"ד דלא דריש לקיחה לקיחה דריש קיחה קיחה כי היא גזרה אחרת, על אף שבמשמעות אין הבדל. אם כי מצד שני מצאנו 'זוהי ביאה זוהי שיבה', אבל עדיין איך שלא יהיה ההתייחסות היא למילה ולא ל'משפט').

בכללי התלמוד למרן הב"י:

דיני גזרה שוה. נראה דגזרה ר"ל תיבה, לפי שהיא גזורה משאר תיבות, מאותן אותיות שחוברו בה. שוה ר"ל שנכתבו תיבות שוות בשני מקומות.

איש גלילי כתב:

כדכד כתב:רש"י בויקרא מפרש "ארץ גזרה - חתוכה" הרי שפרושו של מר ל"גזרה (ג שוואה וז צרויה)" אינו נכון לפי רש"י

זאת הערה נפלאה, כי לפ"ז אולי שייך לומר לשון גְּזֵרָה גם בהקשר של חתך (אם כי יש לדון אם זה יכול לבוא כתואר לגִּזְרָה עצמה, ששם הוא בא כתואר לארץ גזורה). אבל לומר שחז"ל מתכונים ב'גזרה שוה' למשפט שוה הוא מוזר מאד לענ"ד, שהרי לא מדברים על המשפט אלא על הגִּזְרָה של המילה בלא קשר למשמעותה (יש תוס', כמדומני בקידושין, שגם מ"ד דלא דריש לקיחה לקיחה דריש קיחה קיחה כי היא גזרה אחרת, על אף שבמשמעות אין הבדל. אם כי מצד שני מצאנו 'זוהי ביאה זוהי שיבה', אבל עדיין איך שלא יהיה ההתייחסות היא למילה ולא ל'משפט').

הרב איש גלילי
רציתי להוכיח מרש"י ש"ארץ גזרה" פרושו חתוכה וא"כ בלשון מקרא אין הבדל.
נדמה לי שלשון חז"ל במשנה קרוב יותר לארמית מאשר לתנ"כית ושפרוש"גזרה שווה" הוא כן "חוק שווה" ו"משפט שווה" ובדיוק את זה רציתי להוכיח מושב הכהן ובא הכהן ששם רק תוכן המלה שווה ולא המלה עצמה, עכ"פ אם הרב קאצ'קלה הביא שמרן הב"י כותב כדברי מר אין לי כמובן אלא לקבל את דברי מרן

סוף דבר, נראה לי שראוי להמשיך ללמד בלשון 'גְּזֵרָה שוה', כיון שהראיות אינן חותכות לאחד מהצדדים, ונשאר רק להחזיק במנהג הישן.

בשלמא ללמד יש מקום לדון, אבל, הלא ברייתא דרי"ש מנוקדת בתפלה בכל הסדורים בנקוד זה וכן המסורת שכך אומרים זאת בכל הקהילות (שאומרים) וא"כ ודאי צודק מר