פורום אוצר החכמה

בפרשת אחרי מות (י"ז ג') כתוב: א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחָ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּֽחֲנֶֽה.
ויש מחלוקת בין הספרים מה הניקוד בתיבת "ישחט", האם החי"ת מנוקדת בפתח, או שהטעם זקף גרם כאן לשנות את הניקוד מפתח לקמץ (וכבר האריך בזה בגליון "תורת הקורא").
והנה יש ספרים שנמסר בהם על תיבה זו "לית קמץ זקף" (כמפורט בהערה שם), ומסורה זו מתאימה לנוסח הקמץ כמובן, שהרי מוסרת שזו פעם יחידה במקרא שתיבה זו מנוקדת בקמץ בטעם זקף.
ובחומש היכל הברכה מנוקד בחומש עצמו 'יִשְׁחָ֔ט' בקמץ, ואף מופיעה בו המסורה "לית זקף קמץ", אך בפירוש היכל הברכה שם כתב "או אשר ישחט בפתח הללי וכך ראוי לקרות כי לית קמץ בזקף", ודבריו אינם מובנים כלל, כי המסורה "לית קמץ זקף" דוקא מורה על קמץ, וכיצד מביא ראיה לנוסח הפתח ממסורה זו, אתמהה.
אשמח ליישוב התמיהה בדבריו.

כנראה שהוא בכלל לא מתכוון למה שכתוב במסורה. הוא מתכוון לכלל הפשוט, שבדרך כלל אין קמץ בזקף.

אבל יש פעמים רבות מאד בהם הניקוד משתנה גם בטעם זקף, כך שלהביא הוכחה מזה שהניקוד הוא בפתח נראה תמוה.
ובכלל לשון "לית" לא מתאימה, כי פירושה שאין בכלל, ואילו היתה כוונתו שבדרך כלל אין, היה ראוי לכתוב "לא מצוי" או משהו מעין זה, ולא שאין בכלל.

בעל קורא כתב:בפרשת אחרי מות (י"ז ג') כתוב: א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחָ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּֽחֲנֶֽה.
ויש מחלוקת בין הספרים מה הניקוד בתיבת "ישחט", האם החי"ת מנוקדת בפתח, או שהטעם זקף גרם כאן לשנות את הניקוד מפתח לקמץ (וכבר האריך בזה בגליון "תורת הקורא").
והנה יש ספרים שנמסר בהם על תיבה זו "לית קמץ זקף" (כמפורט בהערה שם), ומסורה זו מתאימה לנוסח הקמץ כמובן, שהרי מוסרת שזו פעם יחידה במקרא שתיבה זו מנוקדת בקמץ בטעם זקף.
ובחומש היכל הברכה מנוקד בחומש עצמו 'יִשְׁחָ֔ט' בקמץ, ואף מופיעה בו המסורה "לית זקף קמץ", אך בפירוש היכל הברכה שם כתב "או אשר ישחט בפתח הללי וכך ראוי לקרות כי לית קמץ בזקף", ודבריו אינם מובנים כלל, כי המסורה "לית קמץ זקף" דוקא מורה על קמץ, וכיצד מביא ראיה לנוסח הפתח ממסורה זו, אתמהה.
אשמח ליישוב התמיהה בדבריו.

אולי למד בהמסורה, שלית קמץ זקף, הכוונה בכל מקום וכולל גם כאן, וראייתו מההללי, [אני יודע שבדרך כלל 'לית' כוונתו אחרת]

אולי השתמש בלשון המסרה ע"ד מליצה.
ועיקר כוונתו דבמחלוקת הספרים ראוי יותר להכליל השאלה הנידונה במשפטה הרגילה, וכמו שכתב בדרכי הניקוד לענין מחלוקות הספרים על כמה מלים שנחלקו בהן הספרים אם לנקדם בקמץ או בפתח.

אמנם כבר ראיתי מי שהבין ככה בכוונת לית שבמסרה, זה היה בפולמוס על כתיבת הוי"ו דבריתי שלום, קטיעא או לא ואיך לקטעה, ומה דינה דיעבד, אשר נחלקו בשנות תק"ג-תק"ז (בקונטרס קטיעה בר שלום שי"ל לאחרונה הרחיב על זה ופרסם שם כמה תשובות מכתבי יד), ואחד המשיבים כתב שאין לעשות הוי"ו קטיעא בעדות המסרה שהביא במנחת שי האומרת לית וי"ו קטיעא.