צורב מתחיל כתב:יבנה כתב:תוספות מסכת עבודה זרה ב.
ור"ת היה מפרש אסור לשאת ולתת עמהם דוקא במידי דתקרובת ולא איירי כלל בלקנות דודאי שרי בין ללישנא דאזיל ומודה בין ללישנא דלפני עור לא תתן דלא אסרו אלא למכור דוקא מידי דתקרובת ולשאת ולתת הכי פי' לשאת מהן המעות ולתת להם מידי דתקרובת חליפי המעות
לפי"ז צ"ב לשון רש"י שהבאתי למעלה שכתב ונתנו ונשאו.
ריטב"א ע"ז ב. ד"ה אסור לשאת ולתת עמהם
"אבל הראשונים ז"ל פירשו לשאת ולתת לקנות ולמכור,"
"ויש לומר דאע"פ שיש בכלל הלשון איסור קניה אנן לא נקטינן בעיין על כולה לשאת ולתת אלא על איסור מכירה בלבד דבדידיה נמי איכא משא ומתן, ואי אפשר לנו לחלק הלשון ונקטינן ליה כוליה,"
"אבל ר"ת ז"ל פירש דמותר לקנות מהן כל דבר ואינו אסור למכור להם אלא מידי דתקרובת, דהא לא אפשיט בעיין ולקולא נקטינן, ואסור לשאת ולתת דקתני אין בכלל הלשון הזה אלא לשון מכירה בלחוד ולשאת מהן המעות ולתת להם המקח,"
רא"ש מסכת עבודה זרה פרק א סימן א
"וי"ל לפרש"י דלשאת ולתת דמתני' לא מיירי אלא במכירה והכי פירושו לשאת מהן המעות ולתת להן המקח אבל לקיחה לא אסרה מתני' דסתם מוכר עצב הוא."
מבואר שיש שיטות שונות במשמעות משא ומתן בכלל ולענין האמור שם בפרט.