פורום אוצר החכמה

דבר ידוע הוא שהתנועות הקטנות והגדולות מקבילות הן אשה אל אחותה: קמץ גדול כנגד פתח; צירה כנגד סגול; וכן הלאה.

דבר נוסף ידוע שבסוף פסוק או אתנחתא יש הארכת תנועה, כלומר, אם תהיה תיבת 'כסף' באמצע פסוק ינקדוה כֶּסֶף, בשני סגולים, אבל אם תופיע תיבה זו בסוף פסוק, ינקדוה כָּסֶף, בקמץ וסגול, היינו שהתנועה באות הראשונה הוארכה או הוגדלה והפכה לקמץ.

מה שלא הבנתי הוא: מדוע מאריכים את התנועה בתנועה אחרת, בעוד שהסברא נותנה שהיתה אמורה להתארך באותה תנועה. ולדוגמא דלעיל, מצד הסברא היו צריכים לנקד כֵּסֶף, אות ראשונה בצירה.
מדוע באמת כשמאריכים תנועה אין נוקטים לאותה תנועה כשהיא גדולה אלא לתנועה שונה, שבדוגמתינו היא קמץ?!
היש מי שדן בענין?
תודה רבה

רבים הדנים בענין ואני ציינתי בחפזי למיעוט רבים שנים.
[אבל זקן בל תשכח שלא כו"ע ס"ל דינא הכי למשל הראב"ע כתב ברורות (בהק' לתורה נו"ב וריש מאזנים וצחות) ששבעה תנועות יש וכן בספר יצירה ואכמ"ל וכאן למאן דס"ל שחמש תנועות גדולות יש ותולדותיהן כיוצא בו]