[בפשטות:] תיבת 'טובה' חוזרת על שתיהן, וכאילו אמר 'כתיבה טובה וחתימה טובה'. וכהנה רבות בלשוננו.אחד מעיר כתב:כתיבה וחתימה טובה (טובות)
כדכד כתב:מספר הערות על פ' ויצא:
א. אני מהרהר אם באמת הקורא "מתה אנכי" במלעיל משנה את המשמעות, כלומר ברור שיש שינוי משמעות שכן במלרע הוא במשמעות הווה ובמלעיל הוא במשמעות עבר אבל הרי אשה אינה יכולה לומר שהיא מתה בעבר וע"כ ברור מתוך ההקשר שהיא מתה בהווה או שהיא מתכוונת לומר שאין תכלית לחייה אם לא יהיו לה בנים ואז מבחינת משמעותו של המשפט אין זה משנה אם זה הווה או עבר.
ב. קשה לי לקבל את החשש של הר' אוריאל פרנק שאם אדם קורא "בפחד אביו יצחק" ואינו מפסיק בטפחא שבפחד אז משתמע שיצחק הוא פחד אביו - נראה לי ב4רור שגם בקריאה שאינה נכונה בפיסוק הטעמים של פסוק זה ברור שהשבועה היא בפחדו של יצחק.
ג. מדוע "הבה לי בנים" ה"הבה" הוא במלרע, מה עוד שכתוב בהערה שבכל שאר המקומות בתורה הוא מלעיל?
יוצא פוניבז' כתב:"ואשר תאמרו", במרכא-תביר ולא בדרגא-תביר
במסתרים כתב:יוצא פוניבז' כתב:"ואשר תאמרו", במרכא-תביר ולא בדרגא-תביר
בעל קורא כתב:כדכד כתב:מספר הערות על פ' ויצא:
א. אני מהרהר אם באמת הקורא "מתה אנכי" במלעיל משנה את המשמעות, כלומר ברור שיש שינוי משמעות שכן במלרע הוא במשמעות הווה ובמלעיל הוא במשמעות עבר אבל הרי אשה אינה יכולה לומר שהיא מתה בעבר וע"כ ברור מתוך ההקשר שהיא מתה בהווה או שהיא מתכוונת לומר שאין תכלית לחייה אם לא יהיו לה בנים ואז מבחינת משמעותו של המשפט אין זה משנה אם זה הווה או עבר.
ב. קשה לי לקבל את החשש של הר' אוריאל פרנק שאם אדם קורא "בפחד אביו יצחק" ואינו מפסיק בטפחא שבפחד אז משתמע שיצחק הוא פחד אביו - נראה לי ב4רור שגם בקריאה שאינה נכונה בפיסוק הטעמים של פסוק זה ברור שהשבועה היא בפחדו של יצחק.
ג. מדוע "הבה לי בנים" ה"הבה" הוא במלרע, מה עוד שכתוב בהערה שבכל שאר המקומות בתורה הוא מלעיל?
א. חידוש זה שאם מתוך הענין מוכח שאין הכוונה למה שקרא אלא לקריאה הנכונה הרי זה לא מעכב כתב הסטייפלר בקריינא דאגרתא (ח"א מכתב קל"ט), אך ממשמעות דברי הפוסקים לא נראה כן, אלא כל ששינה וקרא מילה קרא שמשמעה שונה, הרי זה דומה למי שקרא מילה אחרת לגמרי שאפילו אם הענין מוכיח שהכוונה למילה הנכונה ולא למה שקרא הרי סוף סוף לא קרא את המילה הנכונה ולכן זה מעכב.
ג. ראשית, כך היא המסורה ולא לכל דבר חייב להיות הסבר (ורד"ק כבר הזכיר חריגה זו במכלול צ"א ע"ב), אך מקובל לבאר שהאל"ף הגרונית במילה הבאה מושכת אליה את ההטעמה, וכמו שמצוי בתיבת 'למה'.
כדכד כתב:א. התווכחנו על כך בעבר בענין "רצפת בהט ושש" אם הקורא בפ' דגושה צריך לחזור או לא.
בכל אופן הדבר היה פשוט לי מסברא ולא ראיתי כלל את דברי ה"קרינא דאיגרתא". "משמעות הפוסקים" אין זה דבר מוחלט שכן אני הבנתי בכוונתם שכאשר משתמע שינוי מתןך הקריאה הרי הוא כאילו לא קרא כלל אבל כשאין משתמע שינוי א"צ לחזור ואיני יודע מהיכן מוכח היפך זה.
ג. שאלתי כדי לקבל תשובה ולא לתהות על עצם הענין. לא הבנתי היכן יש אל"ף גרונית ב"הבה לי בנים"?
בעל קורא כתב:כדכד כתב:א. התווכחנו על כך בעבר בענין "רצפת בהט ושש" אם הקורא בפ' דגושה צריך לחזור או לא.
בכל אופן הדבר היה פשוט לי מסברא ולא ראיתי כלל את דברי ה"קרינא דאיגרתא". "משמעות הפוסקים" אין זה דבר מוחלט שכן אני הבנתי בכוונתם שכאשר משתמע שינוי מתןך הקריאה הרי הוא כאילו לא קרא כלל אבל כשאין משתמע שינוי א"צ לחזור ואיני יודע מהיכן מוכח היפך זה.
ג. שאלתי כדי לקבל תשובה ולא לתהות על עצם הענין. לא הבנתי היכן יש אל"ף גרונית ב"הבה לי בנים"?
א. זכור לי שיש משמעות הפוסקים יותר מאשר בסתמא שאכן ניתן לויכוח, שדברו על מקרים מעין אלו ומדבריהם מוכח כן, עלי לעיין בזה.
ג. 'הבה לי בנים' הוא במקף ואינו לא מלעיל ולא מלרע, המלרע הוא 'הבה את אשתי'.
חברא כתב:כף החיים קמב, ט
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 21 אורחים