איש גלילי כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא מבין. לא רק שלא כתוב כאן על כל תפוצות ישראל אלא כתוב כאן הפוך. שבעצם צריך להיות הבחנה כהבחנת האשכנזים שהרי קמיצת הפה עושה את ה O אבל במקומו לא יודעים לעשות את זה. משל למה הדבר דומה שיביא לנו איש גלילי ספר דקדוק מן הדורות האחרונים שכתוב בו שהעין היא גרונית אבל רק עדות המזרח מבחינים בין העין לאלף. ויוכיח מכאן שבכל תפוצות ישראל המסורת היתה לא להבחין בין א וע.
לדעתך, הראב"ע הרחיק נדוד עד טבריא מצרים ואפריקא, ורק איך קוראים באשכנז השכנה הוא לא ידע.
מה עוד שלא השבת על טענותי.
השינוי בהברה קרה בודאות בשלב כלשהו, בין אם זה קרה לפני ימי הראשונים ובין אם זה קרה אחריהם. בין אם זה קרה לאשכנזים ובין אם זה קרה לספרדים. שכן אם זה לא היה קורה היינו עדיין קוראים כולנו באותה הברה ממש.
א. בהחלט כן. אני מכיר הרבה אנשים בימינו שהרחיקו נדוד עד ארה"ב ואינם מכירים את ההברה בסלוניקי. כך גם בהחלט יתכן שהגיע למצרים וטבריה או שפגש אנשים משם אבל לא פגש יוצאי גרמניה, או שלא הצליח בכלל להעריך האם מבטא יוצאי גרמניה הוא כזה או כזה, או שחשב שהם עושים חולם גמור
(אע"פ שהם אולי לא חשבו כך) וזה סתם טעות שלא ראוי בכלל להתייחס אליה. הכל יכול להיות.
ב. אתה מניח הנחה שכמו שביארתי למעלה אני לא מסכים איתה. והיא שמדובר בשינויים מודעים בהברה. שינוי מודע כמו שאתה חושב אותו הוא החלטה. עד היום קראנו קמץ כמו פתח והיום נקרא אותו כמו חולם ולחולם נוסיף י. זה לא מתקבל על הדעת. אני טוען שהשנויים קורים בצורה מתפתחת בהתאם להשפעות מקומיות.
שינויים כאלה כמו שביארתי הם חלקיים לדוגמה אם קבוצת אנשים היתה באיזור בו ה O האיזורית היתה בין פתח לחולם ( פתח וחולם ספרדיים של היום) וכך הם קראו את הקמץ. ואח"כ חלקם עברו לאיזור בו הביטוי יותר פתוח וחלקם יעברו למקום בו הביטוי יותר סגור. התוצאה תהיה שחלקם יבטאו בצורה פתוחה היינו יאבדו את ההבדל בין קמץ לפתח וחלקם יהפכו את הקמץ לדומה יותר לחולם (של הספרדים של היום). זו כמובן דוגמה והמציאות הרבה יותר מורכבת. אבל זו הבנה שונה משלך. וכיוון שלדעתי זו המציאות האמיתית. כמו שקל לראות לגבי יוצאי מזרח אירופה שהגיעו לארץ ולאמריקה ואת ההבדלים ביניהם, לכן לדעתי לא יתכן בכלל שיקרה מה שכתבת "עדיין היינו קוראים כולנו באותה הברה". זה פשוט דבר שלא יכול לקרות אצל אנשים שנמצאים במקומות שונים.
ג. שים לב שלשונו של הראב"ע אנשי טבריה ו
חכמי מצרים ואפריקה. נ"ל שזה קצת מוכיח שכמו שכתבתי לעיל לגבי הע וה ח הראב"ע ראה בזה סוג של דיוק ולא דבר בכלל על הברות אחרות של עדות וקבוצות אחרות. הוא דבר רק על ההברה הספרדית כמו שהוא תפס אותה. והיה סבור שצריך בה לעשות את הקמץ בצורה מסויימת וציין שאנשי טבריה ו
חכמי מצרים מדקדקים בדבר. זה כמו אשכנזי שיגיד בעל קורא (אשכנזי) פלוני מצליח להבחין בין ע וח ל א כ.