כדכד כתב:בפורום על פורים דומני באשכול "רצפת בהט ושש" כמדומה שהעלתה השאלה מה דין הקורא במגלה "ויהי בימי ארתחשסתא" במקום אחשורוש" למ"ד ארתחשסתא הוא אחשורוש
דרש-משה כתב:בב"י מש' שהביאו לראיה למש"כ לפני זה שגם טעה בין יהודים ליהודיים חוזר...וגם לפי הבנתי בב"י מתבאר בדבריו דס"ל שהירושלמי הוא מנוגד לדעת המנהיג...אני אומר מה שאני אומר רק בגלל שלדעתי כך מש' בב"י, וכנ"ל ששיטה זו הוא מנוגד להירושלמי.
דרש-משה כתב:כבר אמרתי דס"ל דפליגי (וכ"כ הב"ח בד' הרמב"ם שיסבור דפליג הירושלמי על המדרש וקי"ל כהירושלמי).
דרש-משה כתב:הרמ"א פסק כס' המנהיג וכפי שפסק התה"ד. פשטות דעת בעל המנהיג וכפי שמש' שהבינו בתה"ד, וכ"ה הב"ח, הוא שבכל ענין אין מחזירין אותו, וא"כ ממ"נ פליג על הירושלמי...וא"כ מש' דס"ל לרמ"א שאם ואם לא נחשב שינוי ענין.
דרש-משה כתב:אני אין לי בעיה אם כך היו מפרשים, ואז היינו יודעים שאם ואם כן נחשב שינוי ענין.אחד התלמידים כתב:לשיטתך, הרמ"א ייאלץ להידחק ולטעון שיש כביכול סתירה (בלתי ניתנת ליישוב) בין המדרש (לגבי אהרן) לבין הירושלמי (לגבי שינה בין אם לואם), במקום לפרש כמוני באופן מרווח דהרמ"א ס"ל, דלעולם אין סתירה בין המדרש לירושלמי, אלא שהמדרש מיירי בלא נשתנה העניין, בעוד שהירושלמי מיירי בנשתנה העניין.
דרש-משה כתב:אני מדבר על הא"א בוטשאטש ואתה על הפמ"ג.
דרש-משה כתב:א. משתנה העניןאחד התלמידים כתב:לפי שני התנאים שלך, אנא הסבר את החילוק שבין:
א. במקום לקרוא "נפל" (עם נ' בחולם ועם פ' בצירי), קרא "נפל" (עם נ' בקמץ ועם פ' בפתח), דקי"ל דחוזר (בה"ל סי' תרצ סע' יד סד"ה אין: "ועתה נבאר בקצרה לדינא").
ב. במקום לקרוא "היא" קרא "הוא" (או איפכא), שלדעתך יש לצדד שאינו חוזר.
ג. במקום לקרוא "אילים שניים", קרא "שני אילים".
ב. אינו משתנה הענין
ג. לא קרא המילים שכתוב בתורה בכלל אלא מילים אחרים.
הבה נבחין, בין הבנתך שלך בב"י, לבין הבנתי שלי בב"י:
להבנתך, הב"י הביא את הירושלמי כדי להכריע לטובת הרמב"ם במחלוקתו על בעל המנהיג (לגבי לא נשתנה העניין).
אבל להבנתי, שני המקורות מהירושלמי, גם לגבי יהודים-יהודיים (דלגבייהו מקילינן רק במגילה אבל מחמרינן בס"ת כגון לגבי המצרים-המצריים), וגם לגבי אם-ואם, לא נועדו להכריע את המחלוקת שבין הרמב"ם לבין בעל המנהיג (לגבי לא נשתנה העניין), אלא נועדו רק להוכיח את דברי הרמב"ם (המובאים בטור שם) שכתב: "קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק". לדעת הב"י, דברי הרמב"ם הנ"ל מוכחים משני המקורות שמהירושלמי, משום ששניהם דנים במי שטעה באות אחת בלבד, וזאת כדלהלן: בהתחלה הביא הב"י ראיה לדברי הרמב"ם הנ"ל, מדברי הירושלמי מטעות באות י של "היהודים" שבמגילה (דמינה דנינן להחמיר באות י של "המצרים" בס"ת), אשר לא רק שאינה משנה את העניין, אלא היא טעות באות אחת בלבד והיינו כנדונו של הרמב"ם שדן אף הוא על טעות באות אחת בלבד. אח"כ הביא הב"י ראיה חזקה יותר, שאינה ע"י דיוק בעלמא מהקולא שבדיני מגילה, אלא היא ראיה ישירה של חומרא מפורשת בדיני ס"ת, והיינו לגבי טעות באות ו של "ואם", שאע"פ שהיא משנה את העניין מ"מ גם היא טעות באות אחת בלבד והיינו כנדונו של הרמב"ם שדן אף הוא על טעות באות אחת בלבד, ואפ"ה קי"ל בירושלמי שגם בטעות של אות אחת כזאת מחזירין אותו, אלמא כדעת הרמב"ם. לא זו אף זו: לשיטתי, הב"י ס"ל, דבדין של הירושלמי לגבי טעות באות ו של "ואם", יודה גם בעל המנהיג, כדי שבעל המנהיג יוכל להסכים עם ירושלמי מפורש, וכדי שלא יצטרך להידחק ולטעון שיש כביכול סתירה (בלתי ניתנת ליישוב) בין המדרש (לגבי אהרן) לבין הירושלמי (לגבי שינה בין אם לואם).
אחרי שהיצגתי את הבנתך ואת הבנתי, שאלתי אותך, מנין לך לפרש בב"י כהבנתך ולא כהבנתי: והרי הראייה של הב"י מהירושלמי, לא הוצמדה למחלוקת שבין הרמב"ם לבין בעל המנהיג לגבי לא נשתנה העניין, אלא הוצמדה רק לדברי הרמב"ם (המובאים בטור שם) שכתב: "קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק".
טענתיך בחיטים, אך לכאורה הודתני בשעורים.
אני שאלתי, במה אתה מצדד, האם כשיטת הב"י, או שמא כשיטת בעל המנהיג [והרמ"א]? וכעת אוסיף: או שמא כשיטת הב"ח?
על השאלה המפורשת הזאת, ששאלתיך ברחל, טרם עניתני.
אם אתה מצדד כשיטת הב"ח, הא איהו ס"ל, דלדעת בעל המנהיג יש להקל אפילו בנשתנה העניין, וא"כ איך לדעתך דברי הב"ח מוכיחים דס"ל דההיא דהירושלמי גבי אם-ואם מיירי בלא נשתנה העניין? דילמא מיירי בנשתנה העניין, בעוד שבעל המנהיג חולק (לפי הסבר הב"ח) וסובר כאמור שיש להקל אפילו בנשתנה העניין...
מאידך, אם אתה מצדד כשיטת הב"י, אז תגיד זאת במפורש, אבל הרי הוא מכריע להחמיר כהירושלמי.
אבל אם אינך מצדד כשיטת הב"ח והב"י, אלא אתה מצדד כשיטת בעל המנהיג והרמ"א, אז על זה שאלתיך: מנין לך לפרש שהם יעדיפו לטעון שיש כביכול סתירה (בלתי ניתנת ליישוב) בין המדרש לבין הירושלמי, במקום שיפרשו באופן מרווח (כמוני), דלעולם אין סתירה בין המדרש לירושלמי, אלא שהמדרש מיירי בלא נשתנה העניין, בעוד שהירושלמי מיירי בנשתנה העניין.
האפשרות האחרונה שנותרה היא להניח שאתה מנסה...לאחוז במקל בשני קצוותיו, כלומר מצד אחד לנקוט כהב"ח דס"ל דבעל המנהיג חולק על הירושלמי (אך לא לנקוט כהב"ח הסובר כי בעל המנהיג מקל אפילו בנשתנה העניין וכי ממילא חומרת הירושלמי יכולה להיעמד בנשתנה העניין), וכן לנקוט כהבנתך (לאפוקי הבנתי) בב"י דס"ל (להבנתך) שבעל המנהיג חולק על הירושלמי (אך לא לנקוט כהב"י דס"ל שיש להחמיר כהירושלמי), ואז לנקוט כבעל המנהיג (שכמותו פסק הרמ"א) אשר חולק על הירושלמי לפי הבנת הב"ח ולפי הבנתך (לאפוקי הבנתי) בב"י.
זאת בשונה ממני, שאני טוען דממ"נ: אם נצדד כשיטת הב"ח, אז הלא הוא סובר כי בעל המנהיג מקל אפילו בנשתנה העניין וכי ממילא חומרת הירושלמי יכולה להיעמד בנשתנה העניין. ואם נצדד כשיטת הב"י, אז הלא הוא מכריע להחמיר כהירושלמי. אך אם, לא נצדד כשיטת הב"ח והב"י, אלא נצדד כבעל המנהיג והרמ"א, אז הלא מדבריהם שלהם עצמם (במנותק משיטתם של הב"י ושל הב"ח אשר כמותה איננו מצדדים כאמור) אין שום ראיה לומר דבעל המנהיג והרמ"א סבירא להו לחלוק על הירושלמי: אדרבא, אם נקיצם מתוך עפרם ונשאלם האמנם יעדיפו להניח שיש סתירה בלתי ניתנת ליישוב בין המדרש לבין הירושלמי, אז חזקה עליהם שיעדיפו להשיב לנו באופן מרווח, דלעולם אין סתירה בין המדרש לירושלמי, אלא שהמדרש מיירי בלא נשתנה העניין, בעוד שהירושלמי מיירי בנשתנה העניין.
שמא זה שורש המחלוקת בינינו: האם נוח להניח, שמצד אחד יש סתירה בין המדרש לבין הירושלמי, ושמד שני יש לתפוס כדעת הצד המקל שבין שניהם.
אה"נ, כעת אני בוחן את א"א מבוטשאטש, וזה מה שאני מוצא כעת:
ובכן הוא למד זאת רק מדברי "הפוסקים" (כמבואר בדבריו שבתחילת סי' קמב: "מלבד מה שכתבו הפוסקים ברחבו רחבה מגרשיהן מגרשיהם"), א"כ זיל בתר "הפוסקים" עצמם שבשמם הוא מביא קולא זאת, והלא לא מצינו (מתוך "הפוסקים" ההם) שום פוסק דס"ל להקל הן ברחבו-רחבה והן במגרשיהן-מגרשיהן, אלא:
א. פוסק (כגון המג"א) שמקל במגרשיהן-מגרשיהם (בשם הצ"צ) ס"ל להחמיר ברחבו-רחבה (בשם מהר"ם מלובלין), משום דס"ל (למג"א) דשאני ס"ת שנכתב בו "מגרשיהם" במקום "מגרשיהן" דדווקא בכה"ג יש להקל, משום דהתם המ"ם הסופית אינה בהכרח מורה על לשון זכר, שהלא גם לגבי בנות צלפחד מצינו לשון "להם" "אביהם", שמשם הוא למד דלשון זו מתאימה גם לנקבות. א"כ לא דמי ללשון "הוא" משום שזאת מתאימה רק לזכר, ונמי לא דמי ללשון "היא" משום שזאת מתאימה רק לנקבה.
ב. פוסק (כגון הפמ"ג) שמצדד להקל ברחבו-רחבה (בשם הלבוש) ס"ל לצדד להחמיר במגרשיהן-מגרשיהם, משום דס"ל (לפמ"ג) דשאני ס"ת שנכתב בו "רחבה" "במקום "רחבו" דדווקא בכה"ג יש לצדד להקל, משום שתיבת "רחבה" יכולה להיקרא בכשרות "רחבו", כמו שמצינו לגבי "ויתגל בתוך אהלה" דקרינן "אהלו" וכן לגבי המלך "שלמה" דקרינן "שלומו" וכן "פה" דקרינן "פו" וכל כיו"ב. א"כ לא דמי לס"ת שבו במקום "היא" נכתב "הוא" דהיינו נכתב אמנם באופן כשר כי מתאים גם לנקבה, ומיהו הקורא קרא "הוא" דהייינו בלשון שמתאימה רק לזכר (דהא דיש לצדד להקל היינו דווקא אם קרא "היא" בס"ת כזה שבו נכתב "הוא" במקום "היא" משום דבכה"ג גם הקריאה כשרה ולא רק הכתיבה).
כזכור: בהודעתך הלפני-אחרונה אתה ציינת שני תנאים, שצירופם, גם חיוני לכשרותה של המילה שנקראה, וגם די בו לכשרותה: התנאי הראשון הוא, "שיהיה רק שינוי בדקדוק"; התנאי השני הוא, ששינוי המילה "לא ישנה העניין".
לאור שני תנאיך, ביקשתיך כזכור: "אנא הסבר את החילוק שבין" שלושת הסעיפים הנ"ל שעליהם שאלתי. בכך התכוונתי, שתעבור על כל אחד משלושתם, ושבכל אחד מהם תציין (מה שטרם עשית), איזה תנאי משני תנאיך מתקיים (אם בכלל) ואיזה משניהם אינו מתקיים (אם בכלל), באופן שיובן למה, כאשר שניהם מתקיימים (אם בכלל) אז יש להקל אבל כאשר לפחות אחד משניהם חסר (אם בכלל) אז יש להחמיר.
הבה נבחין, בין הבנתך שלך בב"י, לבין הבנתי שלי בב"י:
להבנתך, הב"י הביא את הירושלמי כדי להכריע לטובת הרמב"ם במחלוקתו על בעל המנהיג (לגבי לא נשתנה העניין).
אבל להבנתי, שני המקורות מהירושלמי, גם לגבי יהודים-יהודיים (דלגבייהו מקילינן רק במגילה אבל מחמרינן בס"ת כגון לגבי המצרים-המצריים), וגם לגבי אם-ואם, לא נועדו להכריע את המחלוקת שבין הרמב"ם לבין בעל המנהיג (לגבי לא נשתנה העניין), אלא נועדו רק להוכיח את דברי הרמב"ם (המובאים בטור שם) שכתב: "קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק". לדעת הב"י, דברי הרמב"ם הנ"ל מוכחים משני המקורות שמהירושלמי, משום ששניהם דנים במי שטעה באות אחת בלבד, וזאת כדלהלן: בהתחלה הביא הב"י ראיה לדברי הרמב"ם הנ"ל, מדברי הירושלמי מטעות באות י של "היהודים" שבמגילה (דמינה דנינן להחמיר באות י של "המצרים" בס"ת), אשר לא רק שאינה משנה את העניין, אלא היא טעות באות אחת בלבד והיינו כנדונו של הרמב"ם שדן אף הוא על טעות באות אחת בלבד. אח"כ הביא הב"י ראיה חזקה יותר, שאינה ע"י דיוק בעלמא מהקולא שבדיני מגילה, אלא היא ראיה ישירה של חומרא מפורשת בדיני ס"ת, והיינו לגבי טעות באות ו של "ואם", שאע"פ שהיא משנה את העניין מ"מ גם היא טעות באות אחת בלבד והיינו כנדונו של הרמב"ם שדן אף הוא על טעות באות אחת בלבד, ואפ"ה קי"ל בירושלמי שגם בטעות של אות אחת כזאת מחזירין אותו, אלמא כדעת הרמב"ם. לא זו אף זו: לשיטתי, הב"י ס"ל, דבדין של הירושלמי לגבי טעות באות ו של "ואם", יודה גם בעל המנהיג, כדי שבעל המנהיג יוכל להסכים עם ירושלמי מפורש, וכדי שלא יצטרך להידחק ולטעון שיש כביכול סתירה (בלתי ניתנת ליישוב) בין המדרש (לגבי אהרן) לבין הירושלמי (לגבי שינה בין אם לואם).
אחרי שהיצגתי את הבנתך ואת הבנתי, שאלתי אותך, מנין לך לפרש בב"י כהבנתך ולא כהבנתי: והרי הראייה של הב"י מהירושלמי, לא הוצמדה למחלוקת שבין הרמב"ם לבין בעל המנהיג לגבי לא נשתנה העניין, אלא הוצמדה רק לדברי הרמב"ם (המובאים בטור שם) שכתב: "קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק".
טענתיך בחיטים, אך לכאורה הודתני בשעורים.
אני שאלתי, במה אתה מצדד, האם כשיטת הב"י, או שמא כשיטת בעל המנהיג [והרמ"א]? וכעת אוסיף: או שמא כשיטת הב"ח?
על השאלה המפורשת הזאת, ששאלתיך ברחל, טרם עניתני.
אם אתה מצדד כשיטת הב"ח, הא איהו ס"ל, דלדעת בעל המנהיג יש להקל אפילו בנשתנה העניין, וא"כ איך לדעתך דברי הב"ח מוכיחים דס"ל דההיא דהירושלמי גבי אם-ואם מיירי בלא נשתנה העניין? דילמא מיירי בנשתנה העניין, בעוד שבעל המנהיג חולק (לפי הסבר הב"ח) וסובר כאמור שיש להקל אפילו בנשתנה העניין...
מאידך, אם אתה מצדד כשיטת הב"י, אז תגיד זאת במפורש, אבל הרי הוא מכריע להחמיר כהירושלמי.
אבל אם אינך מצדד כשיטת הב"ח והב"י, אלא אתה מצדד כשיטת בעל המנהיג והרמ"א, אז על זה שאלתיך: מנין לך לפרש שהם יעדיפו לטעון שיש כביכול סתירה (בלתי ניתנת ליישוב) בין המדרש לבין הירושלמי, במקום שיפרשו באופן מרווח (כמוני), דלעולם אין סתירה בין המדרש לירושלמי, אלא שהמדרש מיירי בלא נשתנה העניין, בעוד שהירושלמי מיירי בנשתנה העניין.
האפשרות האחרונה שנותרה היא להניח שאתה מנסה...לאחוז במקל בשני קצוותיו, כלומר מצד אחד לנקוט כהב"ח דס"ל דבעל המנהיג חולק על הירושלמי (אך לא לנקוט כהב"ח הסובר כי בעל המנהיג מקל אפילו בנשתנה העניין וכי ממילא חומרת הירושלמי יכולה להיעמד בנשתנה העניין), וכן לנקוט כהבנתך (לאפוקי הבנתי) בב"י דס"ל (להבנתך) שבעל המנהיג חולק על הירושלמי (אך לא לנקוט כהב"י דס"ל שיש להחמיר כהירושלמי), ואז לנקוט כבעל המנהיג (שכמותו פסק הרמ"א) אשר חולק על הירושלמי לפי הבנת הב"ח ולפי הבנתך (לאפוקי הבנתי) בב"י.
זאת בשונה ממני, שאני טוען דממ"נ: אם נצדד כשיטת הב"ח, אז הלא הוא סובר כי בעל המנהיג מקל אפילו בנשתנה העניין וכי ממילא חומרת הירושלמי יכולה להיעמד בנשתנה העניין. ואם נצדד כשיטת הב"י, אז הלא הוא מכריע להחמיר כהירושלמי. אך אם, לא נצדד כשיטת הב"ח והב"י, אלא נצדד כבעל המנהיג והרמ"א, אז הלא מדבריהם שלהם עצמם (במנותק משיטתם של הב"י ושל הב"ח אשר כמותה איננו מצדדים כאמור) אין שום ראיה לומר דבעל המנהיג והרמ"א סבירא להו לחלוק על הירושלמי: אדרבא, אם נקיצם מתוך עפרם ונשאלם האמנם יעדיפו להניח שיש סתירה בלתי ניתנת ליישוב בין המדרש לבין הירושלמי, אז חזקה עליהם שיעדיפו להשיב לנו באופן מרווח, דלעולם אין סתירה בין המדרש לירושלמי, אלא שהמדרש מיירי בלא נשתנה העניין, בעוד שהירושלמי מיירי בנשתנה העניין.
שמא זה שורש המחלוקת בינינו: האם נוח להניח, שמצד אחד יש סתירה בין המדרש לבין הירושלמי, ושמד שני יש לתפוס כדעת הצד המקל שבין שניהם.
אה"נ, כעת אני בוחן את א"א מבוטשאטש, וזה מה שאני מוצא כעת:
ובכן הוא למד זאת רק מדברי "הפוסקים" (כמבואר בדבריו שבתחילת סי' קמב: "מלבד מה שכתבו הפוסקים ברחבו רחבה מגרשיהן מגרשיהם"), א"כ זיל בתר "הפוסקים" עצמם שבשמם הוא מביא קולא זאת, והלא לא מצינו (מתוך "הפוסקים" ההם) שום פוסק דס"ל להקל הן ברחבו-רחבה והן במגרשיהן-מגרשיהן, אלא:
א. פוסק (כגון המג"א) שמקל במגרשיהן-מגרשיהם (בשם הצ"צ) ס"ל להחמיר ברחבו-רחבה (בשם מהר"ם מלובלין), משום דס"ל (למג"א) דשאני ס"ת שנכתב בו "מגרשיהם" במקום "מגרשיהן" דדווקא בכה"ג יש להקל, משום דהתם המ"ם הסופית אינה בהכרח מורה על לשון זכר, שהלא גם לגבי בנות צלפחד מצינו לשון "להם" "אביהם", שמשם הוא למד דלשון זו מתאימה גם לנקבות. א"כ לא דמי ללשון "הוא" משום שזאת מתאימה רק לזכר, ונמי לא דמי ללשון "היא" משום שזאת מתאימה רק לנקבה.
ב. פוסק (כגון הפמ"ג) שמצדד להקל ברחבו-רחבה (בשם הלבוש) ס"ל לצדד להחמיר במגרשיהן-מגרשיהם, משום דס"ל (לפמ"ג) דשאני ס"ת שנכתב בו "רחבה" "במקום "רחבו" דדווקא בכה"ג יש לצדד להקל, משום שתיבת "רחבה" יכולה להיקרא בכשרות "רחבו", כמו שמצינו לגבי "ויתגל בתוך אהלה" דקרינן "אהלו" וכן לגבי המלך "שלמה" דקרינן "שלומו" וכן "פה" דקרינן "פו" וכל כיו"ב. א"כ לא דמי לס"ת שבו במקום "היא" נכתב "הוא" דהיינו נכתב אמנם באופן כשר כי מתאים גם לנקבה, ומיהו הקורא קרא "הוא" דהייינו בלשון שמתאימה רק לזכר (דהא דיש לצדד להקל היינו דווקא אם קרא "היא" בס"ת כזה שבו נכתב "הוא" במקום "היא" משום דבכה"ג גם הקריאה כשרה ולא רק הכתיבה).
כזכור: בהודעתך הלפני-אחרונה אתה ציינת שני תנאים, שצירופם, גם חיוני לכשרותה של המילה שנקראה, וגם די בו לכשרותה: התנאי הראשון הוא, "שיהיה רק שינוי בדקדוק"; התנאי השני הוא, ששינוי המילה "לא ישנה העניין".
לאור שני תנאיך, ביקשתיך כזכור: "אנא הסבר את החילוק שבין" שלושת הסעיפים הנ"ל שעליהם שאלתי. בכך התכוונתי, שתעבור על כל אחד משלושתם, ושבכל אחד מהם תציין (מה שטרם עשית), איזה תנאי משני תנאיך מתקיים (אם בכלל) ואיזה משניהם אינו מתקיים (אם בכלל), באופן שיובן למה, כאשר שניהם מתקיימים (אם בכלל) אז יש להקל אבל כאשר לפחות אחד משניהם חסר (אם בכלל) אז יש להחמיר.
אחד התלמידים כתב:כדכד כתב:בפורום על פורים דומני באשכול "רצפת בהט ושש" כמדומה שהעלתה השאלה מה דין הקורא במגלה "ויהי בימי ארתחשסתא" במקום אחשורוש" למ"ד ארתחשסתא הוא אחשורוש
מי שהעלה שאלה זאת, היה...אתה בעצמך, ופסקת שם כשיטתך כאן.
ואזדא כדכד לטעמיה...
קוד: בחר הכל
צפת בהט
הודעהעל ידי בעל קורא » ג' פברואר 20, 2018 10:40 am
כדכד כתב:
העליתי לעיל סברה שאולי אינו מעכב בדיעבד משום שברור לקורא ולשומעים שכוונתו לכוונה הנכונה וברור שאינם מתכוונים למשמעות האחרת - האם יש מי שמסכים (או דוחה במפורש) סברה זו?
אם קרא מילה אחרת פשוט שאין זו טענה ולא מעניין אותנו מה כוונתו, הגע עצמך, מי שקרא "ויהי בימי המן" וברור לקורא ולשומעים שהתכוון בעצם לאחשורוש - יצא ידי חובה?
אם "רצפה" ברפה ו"רצפה" בדגש הם מילים אם משמעות שונה לגמרי, הרי זה בדיוק כמו לקרוא מילה אחרת.
דרש-משה כתב:כל עיקר דברי הרמב"ם הובאו בטור וממילא בב"י לחלוק על המנהיג.
דרש-משה כתב:אני לא מצדד כאף אחד, כי אנו פוסקים כהרמ"א, באתי רק להסביר שיטת הרמ"א, וכיון שלא מצאנו שהרמ"א חולק על הב"י בפרט זה של הבנת הירושלמי, א"כ מן הסתם גם דעת הרמ"א כן.
דרש-משה כתב:ולהבנתי בלשון הבה"ל גם הבה"ל הבין כן בדעת הרמ"א.
דרש-משה כתב:זה לא ענין של נוח או לא נוח, אלא מה שנראה לי בהבנת פסק הרמ"א.
דרש-משה כתב:אתה מתחיל עם הבנתך ומנסה להתאים את זה לתוך הרמ"א.
דרש-משה כתב:ואני מתחיל עם הרמ"א ומנסה להבין מה הוא סובר.
דרש-משה כתב:הוא גם רוצה להקל במעקה עם סגול ומעקה עם קמץ מפני שהוא רק שינוי בין זכר לנקבה. וגם הוא מביא דין מגרשיהן לסמך להקל בהניחו לי בניקוד של ציווי לניקוד של סיפור בעבר, ואם כוונתו לטעם הצ"צ לכאו' אין שום דמיון.
דרש-משה כתב:בהוא והיא י"ל שאין שינוי ענין וגם לא שינוי מילה.
יתכן שלא הובנתי כהלכה. בהתחלה דיברתי על הפמ"ג בא"א, אך ברגע שאתה הסבת את תשומת לבי לכך שמלכתחילה דנת בא"א מבוטשאטש, עיינתי שוב בא"א הזה, והתברר לי שאכן הוא סובר להקל בכל שינוי של זכר ונקבה, אלא שכאן הגיע תורי אני להסב את תשומת לבך לכך, שהא"א עצמו נשען בקולתו הנ"ל על דברי "הפוסקים" (כלשונו), שלגביהם הראיתי שמתוכם אין אף פוסק שלדעתו שינוי בין זכר לנקבה אינו משנה את העניין.
האם כעת הובנתי כהלכה?
בשלמא י"ל שאין שינוי עניין, זה לשיטתך (המחוזקת משיטת א"א מבוטשאטש, ודלא כשאר פוסקים כגון המג"א והפמ"ג בא"א והעטרת זקנים דס"ל שבשינוי בין זכר לנקבה יש שינוי העניין). אבל אם בס"ת נכתב כהלכה "היא", וקרא "הוא", האמנם אין כאן שינוי מילה?
דרש-משה כתב:רוב דבריך חוזרים שוב על אותו וויכוח ועל דברים שנראה לי שכבר הסברתי את דעתי היטב, ונראה לי שמיצינו את הויכוח ואנחנו לא מסכימים ודי בזה.
דרש-משה כתב:אפשר לחלק בין כתיבה לקריאה.
לא הבנתי.
אם קרא: בשבתנו על "סור" הבשר, או איפכא: לבלתי "סיר" מן המצוה, האם אתה מסכים שיש בזה שינוי מילה (ולא רק שינוי עניין)?
אם קרא: "ציר" ילדך תשי, או איפכא: "צור" נאמן לשולחיו (שבספר משלי), האם אתה מסכים שיש בזה שינוי מילה (ולא רק שינוי עניין)?
אם אתה מסכים לכל זה, אז מה ההבדל בין זה לבין מי שקרא: ומלך בלע "הוא" צער? הלא גם לשיטתך, המצדדת לומר שבקריאתו המשובשת הנ"ל הוא אינו משנה את העניין (אע"ג דלענ"ד בקריאתו המשובשת הנ"ל הוא כן גורם לשומע לחשוב בטעות דב"צער" מיירי בשם של המלך עצמו ולא בשם האחר של העיר בלע), מיהו שינוי מילה מיהת איכא, דהא בס"ת כתוב "היא" וא"כ כך יש לקרוא.
דרש-משה כתב:קודם כל יתכן שבאמת רק באופן שכתוב "הוא" וקוראים "היא", והוא קרא "הוא", אני מצדד שא"צ לחזור (בכך היה השאלה המקורית).
דרש-משה כתב:אבל גם יתכן שיש לחלק בין הדוגמאות שהבאת שהם שינוי משמעות לגמרי, מקריאה לא נכונה של המילה שאינו משמעות אחרת אלא רק חילוק בין לשון זכר ללשון נקבה...ובדוגמא שהבאת של מלך בלע יתכן שבאמת הוא שינוי ענין.
כדכד כתב:יתכן שכשמתיחסות לעיר או לדבר אחר שאין בו רוח חיים הרי אין הבדל אמתי במשמעות ואולי אינו נחשב לא שינוי ענין ולא שינוי מלה.
האמנם "בכך היה השאלה המקורית"?
בנוסח של שאלתך המקורית, כמו גם בשאר דבריך שבאשכול, לא מצאתי שום רמז עבור מה שאתה מייחס כעת אל כוונתך המקורית.
ורק שלא תבין אותי לא נכון: לדעתי כמובן מותר בדיעבד לשנות את השאלה המקורית לשאלה אחרת (רק ראוי שהדברים יוצהרו מלכתחילה באופן מפורש כדי למנוע טעות מהקוראים).
[/quote]א. "בשבתנו על סיר הבשר". ובטעות קראו: "סור".
ב. "ולבלתי סור מן המצוה". ובטעות קראו:: "סיר".
ג. "את אביה היא מחללת". ובטעות קראו: "הוא".
ד. "שם האחד פישון, הוא הסבב וגו' ". ובטעות קראו: "היא".
ה. "וגם את בן האמה, לגוי אשימנו, כי זרעך הוא". ובטעות קראו: "היא".
ו. "האשה אשר נתת עמדי, הוא (קרי: היא) נתנה לי וגו' ". ובטעות קראו: "הוא".
ז. "ומלך בלע הוא (קרי: היא) צער, ויערכו וגו' ". ובטעות קראו: "הוא".
ח. "ומלך בלע היא צער" (סוף פסוק). ובטעות קראו: "הוא".
כדכד כתב:נכון
ואז זה דומיא ד"נגע צרעת הוא"
דרש-משה כתב:התכוונתי שכך היה העובדא בהשאלה שלי, וכן כתבתי כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=45&t=51122#p631058
דרש-משה כתב:אני לא יודע למה אני צריך לחזור כל הזמן על אותם דברים, אבל בסדר -
א וב' - יש שינוי משמעות...ז' וח' - אולי יש שינוי משמעות ששייך טעות בהבנת הפסוק.
דרש-משה כתב:ג. אולי רק שינוי בדקדוק ולא במשמעות או שינוי מילה.
...
ה. כנ"ל.
אי תניא תניא.
(אם כי ממנוסח שאלתך, עדין לא ניתן להבין שאתה שואל רק על מקרים של קרי וכתיב. גם בהודעתך המאוחרת יותר, שבה ציינת שהעובדא הייתה על מקרים של קרי וכתיב, לא רמזת שבכך אתה מתכוון לתקן את נוסח שאלתך המקורית, שאגב עדין מובנת לכולם כמתייחסת לכל המקרים).
לגבי שינוי מילה: למה בסעיף ג כתבת שאין שינוי מילה? הרי כתוב "את אביה היא מחללת", והוא קרא "את אביה הוא מחללת"! אלא אם כן לשיטתך גם אם קרא "בשבתנו על סור הבשר" אין שינוי מילה, ואז אתה לפחות עקבי בשיטתך, התמוהה בעיניי לגבי הבנת המושג של שינוי מילה. דא עקא, שטרם היגדת לי האם לדעתך יש שינוי מילה לגבי אם קרא "בשבתנו על סור הבשר", כי לא נתת תשובה מלאה על סעיף א. ושמא אתה עכשיו מבין יותר למה אני צריך לחזור שוב על אותן שאלות.
לגבי שינוי משמעות: למה תשובתך לסעיף ה שונה מזו של סעיפים ז,ח? הלא כשם שבסעיפים ז,ח אתה חושש פן יש שינוי-משמעות דהיינו פן המילה השגויה "הוא" תתייחס אל מילה קודמת שאותה צבעתי שם באדום ("מלך"), כך בסעיף ה היה עליך לחשוש פן יש שינוי-משמעות דהיינו פן המילה השגויה "היא" תתייחס אל מילה קודמת שאותה צבעתי שם באדום ("האמה").
(האמנם נראה בעיניך שסתם כך החלטתי לצבוע שם מילים באדום, כדי לגוון את מופע הפורום?)
דרש-משה כתב:אני מצדד שאולי הוא והיא מכיון שהם בעיקרון אותו מילה רק עם שינוי בין זכר לנקבה שזה לא נקרא שינוי מילה, אף שא"א לקרותו כך.
כדכד כתב:נכון
ואז זה דומיא ד"נגע צרעת הוא"
אם כך, אז לא מובנת לי שיטתך המבחינה בין שינוי עניין לבין שינוי מילה: הלא לגבי "אילים שניים" אשר בטעות נקרא "שני אילים" אתה טענת, שלמרות שאין שינוי עניין, עדיין יש בודאי שינוי מילה (מה שמצריך להחזיר את הקורא). אז למה לגבי "את אביה היא מחללת" אשר בטעות נקרא "את אביה הוא מחללת" אינך טוען אותה טענה: שלמרות שלדעתך יש לצדד שאין שינוי עניין, עדין יש בודאי שינוי מילה (מה שיצריך להחזיר את הקורא)?
אחד התלמידים כתב:כדכד כתב:נכון
ואז זה דומיא ד"נגע צרעת הוא"
ההבדל הוא, שבפסוק "מלך בלע היא צער" (סוף פסוק), כתוב להדיא "היא", ובטעות קרא "הוא", ולא שייך להכשיר זאת בטענה שהכתיב "היא" יוכל להתאים גם לקריאה של "הוא".
מה שאין כן "נגע צרעת הוא" (ויקרא יג ג, שם שם מט) כתוב להדיא "הוא" ובטעות קרא "היא" (וזאת אכן טעות בשני הפסוקים הנ"ל לאפוקי בפסוקים כ,כה,כז). בכל מקרה, מי שיטען שבשינוי שבפסוק "נגע צרעת הוא" אין שינוי מילה, יוכל אולי לנמק זאת בטענה דשאני התם (לא אני טוען זאת אבל אולי זה מה שהוא יטען אליבא דשיטתו המחלקת בין שינוי רגיל לבין שינוי הקריאה במקרה של קרי וכתיב), היינו יוכל אולי לטעון שהכתיב שם "הוא" יוכל להתאים גם לקריאה של "היא" ושא"כ אין שם שינוי מילה.
כדכד כתב:אחד התלמידים כתב:כדכד כתב:נכון
ואז זה דומיא ד"נגע צרעת הוא"
ההבדל הוא, שבפסוק "מלך בלע היא צער" (סוף פסוק), כתוב להדיא "היא", ובטעות קרא "הוא", ולא שייך להכשיר זאת בטענה שהכתיב "היא" יוכל להתאים גם לקריאה של "הוא".
מה שאין כן "נגע צרעת הוא" (ויקרא יג ג, שם שם מט) כתוב להדיא "הוא" ובטעות קרא "היא" (וזאת אכן טעות בשני הפסוקים הנ"ל לאפוקי בפסוקים כ,כה,כז). בכל מקרה, מי שיטען שבשינוי שבפסוק "נגע צרעת הוא" אין שינוי מילה, יוכל אולי לנמק זאת בטענה דשאני התם (לא אני טוען זאת אבל אולי זה מה שהוא יטען אליבא דשיטתו המחלקת בין שינוי רגיל לבין שינוי הקריאה במקרה של קרי וכתיב), היינו יוכל אולי לטעון שהכתיב שם "הוא" יוכל להתאים גם לקריאה של "היא" ושא"כ אין שם שינוי מילה.
ה"דומיא" שהתכוונתי אליו הוא ע"פ מה שכץתבתי בהודעתי הקודמת שהשאלה אם כששינה מהוא להיא ולהיפך שינה גם את משמעות המלה למה היא/ הוא מתייחסת.
דרש-משה כתב:אם כך, אז לא מובנת לי שיטתך המבחינה בין שינוי עניין לבין שינוי מילה: הלא לגבי "אילים שניים" אשר בטעות נקרא "שני אילים" אתה טענת, שלמרות שאין שינוי עניין, עדיין יש בודאי שינוי מילה (מה שמצריך להחזיר את הקורא). אז למה לגבי "את אביה היא מחללת" אשר בטעות נקרא "את אביה הוא מחללת" אינך טוען אותה טענה: שלמרות שלדעתך יש לצדד שאין שינוי עניין, עדין יש בודאי שינוי מילה (מה שיצריך להחזיר את הקורא)?
שם גם החליף את סדר המילים
דרש-משה כתב:הוא גם רוצה להקל במעקה עם סגול ומעקה עם קמץ מפני שהוא רק שינוי בין זכר לנקבה.
האמנם לשיטתך, כדי שיהיה שינוי מילה, צריך גם החלפה של סדר המילים? ואם לא החליף את הסדר, האמנם זה לא מאפשר שינוי מילה? למשל, אם קרא "בראשית...את השמים ואת האדמה", האמנם אין מחזירין אותו, כי לא החליף סדר של מילים?
שנית, צע"ג איך אפשר לטעון, ששינוי לשון זכר-נקבה לא נחשב שינוי, אטו מי שקרא "ומלך בלע הוא צער" (סוף פסוק) אינו חוזר, משום ששינוי לשון זכר-נקבה לא נחשב שינוי? ואטו מי שקרא "ופרע את ראש האיש" אינו חוזר, משום ששינוי לשון זכר-נקבה לא נחשב שינוי?
דרש-משה כתב:אדמה וארץ הם שני מילים שונים לגמרי.
דרש-משה כתב:שוב, במלך בלע יש שינוי משמעות, הנידון הוא כשכל השינוי הוא רק בין זכר לנקבה אבל אין שינוי משמעות.
איש ואשה הם שני מילים שונים לגמרי. וזה לא דומה להוא והיא שי"ל שבעיקרון הוא אותה מילה, ורק משנים אותו בגלל חוקי הדקדוק.
דרש-משה כתב:איש ואשה הם שני מילים שונים לגמרי. וזה לא דומה להוא והיא שי"ל שבעיקרון הוא אותה מילה, ורק משנים אותו בגלל חוקי הדקדוק.
אחד התלמידים כתב:דרש-משה כתב:אדמה וארץ הם שני מילים שונים לגמרי.
האם לדעתך יש כאן רק שינוי מילה או שיש כאן גם שינוי עניין?
אם לדעתך יש כאן גם שינוי עניין, אז מהו?
מאידך, אם לדעתך יש כאן רק שינוי מילה אבל אין כאן שינוי עניין, אז לא מובנת לי שיטתך המבחינה בין שינוי עניין לבין שינוי מילה: הלא לגבי "הארץ" אשר בטעות נקרא "האדמה" אתה טוען, שלמרות שאין שינוי עניין, עדיין יש שינוי מילה (מה שמצריך להחזיר את הקורא). אז למה לגבי "את אביה היא מחללת" אשר בטעות נקרא "את אביה הוא מחללת" אינך טוען אותה טענה: שלמרות שלדעתך יש לצדד שאין שינוי עניין, עדין יש שינוי מילה (מה שיצריך להחזיר את הקורא)!דרש-משה כתב:שוב, במלך בלע יש שינוי משמעות, הנידון הוא כשכל השינוי הוא רק בין זכר לנקבה אבל אין שינוי משמעות.
איש ואשה הם שני מילים שונים לגמרי. וזה לא דומה להוא והיא שי"ל שבעיקרון הוא אותה מילה, ורק משנים אותו בגלל חוקי הדקדוק.
אחד התלמידים כתב:דרש-משה כתב:אדמה וארץ הם שני מילים שונים לגמרי.
האם לדעתך יש כאן רק שינוי מילה או שיש כאן גם שינוי עניין?
אם לדעתך יש כאן גם שינוי עניין, אז מהו?
מאידך, אם לדעתך יש כאן רק שינוי מילה אבל אין כאן שינוי עניין, אז לא מובנת לי שיטתך המבחינה בין שינוי עניין לבין שינוי מילה: הלא לגבי "הארץ" אשר בטעות נקרא "האדמה" אתה טוען, שלמרות שאין שינוי עניין, עדיין יש שינוי מילה (מה שמצריך להחזיר את הקורא). אז למה לגבי "את אביה היא מחללת" אשר בטעות נקרא "את אביה הוא מחללת" אינך טוען אותה טענה: שלמרות שלדעתך יש לצדד שאין שינוי עניין, עדין יש שינוי מילה (מה שיצריך להחזיר את הקורא
דרש-משה כתב:שוב, במלך בלע יש שינוי משמעות, הנידון הוא כשכל השינוי הוא רק בין זכר לנקבה אבל אין שינוי משמעות.
איש ואשה הם שני מילים שונים לגמרי. וזה לא דומה להוא והיא שי"ל שבעיקרון הוא אותה מילה, ורק משנים אותו בגלל חוקי הדקדוק.
א. האם כאשר א"א מבוטשאטש כתב ששינוי לשון זכר-נקבה לא נחשב שינוי, הוא סייג זאת לפסוקים שבהם שינוי המילה אינו מוביל לשינוי משמעות? והלא הוא דיבר באופן גורף וללא סייג, משמע דמיירי נמי אקרא ד"ומלך בלע היא צער" (סוף פסוק).
ב. הואיל ולשיטתו, אם קרא בטעות "את אביה הוא מחללת" אז י"ל שאין שינוי עניין ושאין שינוי מילה (דהיינו שי"ל שבעיקרון "הוא-היא" זה אותה מילה ורק משנים אותה בגלל חוקי הדקדוק), אז הבה נגיד אותו דבר לגבי אם קרא בטעות "ותוקח האיש בית פרעה", די"ל שאין שינוי עניין ושאין שינוי מילה (דהיינו שי"ל שבעיקרון "איש-אשה" זה אותה מילה ורק משנים אותה בגלל חוקי הדקדוק)! עכ"פ, אני לא מצליח לראות את ההבדל, בין השינוי שנעשה בפסוק הראשון, לבין ההבדל שנעשה בפסוק השני.
כדכד כתב:דרש-משה כתב:איש ואשה הם שני מילים שונים לגמרי. וזה לא דומה להוא והיא שי"ל שבעיקרון הוא אותה מילה, ורק משנים אותו בגלל חוקי הדקדוק.
היא גופא. באותו משפט פתח בל' זכר וסיים בל' נקבה. האם מוכח מכאן שאין כאן שינוי?
כדכד כתב:לא ראיתי את האשל אברהם בפנים אבל נראה לי ברור שכוונתו רק כאשר אין שינוי משמעות ובא לומר שהשינוי כשלעצמו לא חשיב שינוי משמעות.
דרש-משה כתב:אם יש שינוי מילה אין מה לדון בכלל על שינוי משמעות.
דרש-משה כתב:הוא והיא כבר טענתי שאולי י"ל שזה לא נקרא שינוי מילה.
דרש-משה כתב:לענ"ד ההבדל ברור.דרש-משה כתב:הואיל ולשיטתו, אם קרא בטעות "את אביה הוא מחללת" אז י"ל שאין שינוי עניין ושאין שינוי מילה (דהיינו שי"ל שבעיקרון "הוא-היא" זה אותה מילה ורק משנים אותה בגלל חוקי הדקדוק), אז הבה נגיד אותו דבר לגבי אם קרא בטעות "ותוקח האיש בית פרעה", די"ל שאין שינוי עניין ושאין שינוי מילה (דהיינו שי"ל שבעיקרון "איש-אשה" זה אותה מילה ורק משנים אותה בגלל חוקי הדקדוק)! עכ"פ, אני לא מצליח לראות את ההבדל, בין השינוי שנעשה בפסוק הראשון, לבין השינוי שנעשה בפסוק השני.
אחד התלמידים כתב:כדכד כתב:לא ראיתי את האשל אברהם בפנים אבל נראה לי ברור שכוונתו רק כאשר אין שינוי משמעות ובא לומר שהשינוי כשלעצמו לא חשיב שינוי משמעות.
לולי ראיתי במו עיניי את דברי א"א [מבוטשאטש], אף אני הייתי נוטה לפרשם כמוך. אבל בשונה ממך, אני דווקא כן ראיתים, ולענ"ד הם נוסחו (שלוש פעמים אגב) באופן גורף כזה שכבר אינו סובל את הפירוש הנ"ל.
כדכד כתב:אילו היה מר אומר שהם נוסחו במפורש באופן שאין משתמע ממנו כך היתי מקבל אבל ניסוח באופן גורף עדין לא שולל את האפשרות להבין כמוני
אחד התלמידים כתב:דרש-משה כתב:אם יש שינוי מילה אין מה לדון בכלל על שינוי משמעות.
בדבריך האלה טרם ענית לי האם לדעתך, בשינוי "הארץ" ל"האדמה" יש גם שינוי משמעות (חוץ משינוי המילה).
אני שואל זאת, בעקבות דבריך הישנים viewtopic.php?f=45&t=51122#p631141 : "כוונתי שיש ב' תנאים, שיהיה רק שינוי בדקדוק [ולא במילה], ושגם לא ישנה העניין": משמע שלשיטתך, יתכן שלא יהיה שינוי מילה אך עדין יהיה שינוי עניין, וכן להפך: יתכן שלא יהיה שינוי עניין אך עדין יהיה שינוי מילה.
(כי אם לשיטתך, לכל שינוי מילה מתלווה בהכרח גם שינוי משמעות, אז למה בהודעתך הישנה הנ"ל נצרכת אל "ב' תנאים" ? לכאורה היה מספיק שתציין תנאי אחד ויחיד: "שלא ישנה את העניין": כי לכאורה לשיטתך אם אין שינוי עניין אז בהכרח גם אין שינוי מילה! אבל אתה הרי כן נצרכת להציב שני תנאים, ולא הספיק לך התנאי "שלא ישנה את העניין", משום שלשיטתך יתכן שלא ישנה את העניין אך עדין ישנה את המילה).
לכן שאלתי אותך מה לגבי שינוי "הארץ" ל"האדמה"? האם יש שם גם שינוי עניין (חוץ משינוי המילה)?דרש-משה כתב:הוא והיא כבר טענתי שאולי י"ל שזה לא נקרא שינוי מילה.
מייד נוכל לדעת אם שיטתך הנ"ל עקבית, ובלבד שכבר תספר לנו מהי שיטתך לגבי שינוי "הארץ" ל"האדמה": האם חוץ משינוי המילה יש כאן שינוי עניין? לפי המענה שלך לשאלה זו, אדע האם הוא יוכל להסתדר עם שיטתך הנ"ל לגבי "הוא-היא".
הואיל ולשיטתו, אם קרא בטעות "את אביה הוא מחללת" אז י"ל שאין שינוי עניין ושאין שינוי מילה (דהיינו שי"ל שבעיקרון "הוא-היא" זה אותה מילה ורק משנים אותה בגלל חוקי הדקדוק), אז הבה נגיד אותו דבר לגבי אם קרא בטעות "ותוקח האיש בית פרעה", די"ל שאין שינוי עניין ושאין שינוי מילה (דהיינו שי"ל שבעיקרון "איש-אשה" זה אותה מילה ורק משנים אותה בגלל חוקי הדקדוק)! עכ"פ, אני לא מצליח לראות את ההבדל, בין השינוי שנעשה בפסוק הראשון, לבין השינוי שנעשה בפסוק השני.
א. אתה כותב (מבלי לנמק), כי ההבדל בין מי שקורא: "את אביה הוא מחללת", לבין מי שקורא "ותוקח האיש בית פרעה", הוא הבדל "ברור" [וכי לכן יש לפסול רק את הקריאה השניה], אבל מבלי שאתה תסביר מהו ההבדל. אם כך, אז גם אני אוכל לטעון (מבלי לנמק), שההבדל בין מי שקורא: "את אביה היא מחללת", לבין מי שקורא "את אביה הוא מחללת", הוא הבדל "ברור" [וכי לכן יש לפסול רק את הקריאה השניה], אבל מבלי שאני אסביר מהו ההבדל.
ב. ניתן להשתמש בתשובה קצרה כזאת כמו שלך ("ההבדל ברור"), לכל שאלה מסוג "מה ההבדל בין דבר זה לשני", אבל זה לא באמת עונה לשאלת השואל, כי השואל מצפה גם לנימוק, מה שלא ניתן בתשובה קצרה כזאת כמו שלך.
דרש-משה כתב:כוונתי בב' תנאים, שדבר ראשון צריך שלא יהא שינוי מילה, ואח"כ יש להבחין אם יש שינוי משמעות.
דרש-משה כתב:אין נפק"מ אם יש שינוי משמעות כששינה את המילה
דרש-משה כתב:איש ואשה זה לא: בעיקרון-אותה-מילה-רק-עם-שינוי-דקדוק-לפי-ההקשר, כי הם שמות עצם שמתארים דברים שונים, משא"כ הוא והיא הם מילים נלווים שפירושם בעצם זהה אלא שמשתנה לפי הדקודק (וכפי שרואים כשנכתב בקשר לחפץ ולא לב"א).
דרש-משה כתב:משא"כ הוא והיא הם מילים נלווים שפירושם בעצם זהה אלא שמשתנה לפי הדקדוק (וכפי שרואים כשנכתב בקשר לחפץ ולא לב"א).
אחד התלמידים כתב:דרש-משה כתב:כוונתי בב' תנאים, שדבר ראשון צריך שלא יהא שינוי מילה, ואח"כ יש להבחין אם יש שינוי משמעות.
אגב, למה לא כתבת גם את ההפך: שכוונתך בב' תנאים היא, שדבר ראשון צריך שלא יהא שינוי משמעות, ואח"כ יש להבחין האם יש שינוי מילה.
אחד התלמידים כתב:לא שאלתי האם יש או אין נפק"מ, כי פשיטא שכאשר צריך שני תנאים לאיזשהו דין, אז אין נפק"מ האם התקיים התנאי הראשון כל שלא התקיים השני. למשל, כדי להקל לאכול את הגדי הזה, צריך (לפחות) שני תנאים: שהוא אינו נבלה, וגם שאינו מבושל בחלב, ולכן אין נפק"מ האם הוא נבלה או אינו נבלה, כל שבושל בחלב.
ואולם, אף על פי שאין נפק"מ האם התקיים התנאי הראשון כל שלא התקיים השני, עדין שייך שיתקיים התנאי הראשון גם מבלי שהתקיים התנאי השני: למשל בדוגמה דלעיל, שייך שאשאל האם הגדי אינו נבלה, אף על פי שכבר ידוע לנו שבושל בחלב.
והכי נמי דכוותה בנדו"ד, אע"פ שאין נפק"מ האם אין שינוי משמעות כששינה את המילה, עדין שייך שאשאל האם אין שינוי משמעות אף על פי שכבר ידוע לנו שיש שינוי מילה.
אבל למרות ששאלתי אותך האם כששינה את "הארץ" ל"האדמה" אין שינוי משמעות אחרי שכבר נודע לנו שיש שינוי מילה, אתה עדין נמנע משום מה מלענות לי על השאלה הזאת, ובמקום זאת אתה כותב את המובן מאליו (שעליו לא שאלתי): שאין נפק"מ האם התקיים התנאי הראשון, כל שלא התקיים השני. פשיטא! כמו שפשיטא שאין נפק"מ האם הגדי אינו נבלה כל שבושל בחלב, כך פשיטא שלגבי שינוי "הארץ" ל"האדמה" אין נפק"מ האם אין שינוי משמעות כל ששינה את המילה! אבל לא על נפק"מ שאלתי, אלא שאלתי לגבי שינוי "הארץ" ל"האדמה" האם אין שינוי משמעות אחרי שכבר נודע לנו שיש שינוי מילה, אלא שכאמור טרם ענית על זה.
אחד התלמידים כתב:דרש-משה כתב:איש ואשה זה לא: בעיקרון-אותה-מילה-רק-עם-שינוי-דקדוק-לפי-ההקשר, כי הם שמות עצם שמתארים דברים שונים, משא"כ הוא והיא הם מילים נלווים שפירושם בעצם זהה אלא שמשתנה לפי הדקודק (וכפי שרואים כשנכתב בקשר לחפץ ולא לב"א).
כל אדם יוכל לטעון גם את ההפך, דהיינו לטעון:
דליכא למימר, ד"הוא-היא" זה בעיקרון-אותה-מילה-רק-עם-שינוי-דקדוק-לפי-ההקשר: הא ליתא, משום שלמעשה הם כינויים שמתארים דברים שונים, כפי שהראיתי לך פעם בדוגמה של השניים הנשואים, אשר כל אחד משניהם נקרא יונה לוי, בעוד שאדם שלישי אמר: "שוחחתי טלפונית עם יונה לוי והתברר לי כי הוא/היא עדין בארץ": המילה "הוא" הייתה אמורה להתייחס כלפי הבעל, בעוד שהמילה "היא" הייתה אמורה להתייחס כלפי אשתו: כלומר ההתייחסות של "הוא-היא" הייתה אמורה להיות כלפי שני דברים שונים.
אחד התלמידים כתב:דרש-משה כתב:משא"כ הוא והיא הם מילים נלווים שפירושם בעצם זהה אלא שמשתנה לפי הדקדוק (וכפי שרואים כשנכתב בקשר לחפץ ולא לב"א).
כל אדם יוכל לטעון גם את ההפך, דהיינו לטעון:
דמה שאין כן "איש-אשה", הם מילים נלוות שפירושן בעצם זהה אלא שמשתנה לפי הדקדוק (וכפי שרואים כשנכתב בקשר לחפץ ולא לב"א, כגון בפסוק "ופניהם איש אל אחיו", וכגון בפסוק "אשה אל אחותה", וכיו"ב).
אחד התלמידים כתב:כדכד כתב:.
ב. אילו היה מר אומר, כי ראה במו עיניו את דברי א"א [מבוטשאטש], הייתי מקבל. אבל בדיוק לגבי מי שלא ראה, אמרו חז"ל: אל תדון את תלמידך [או את אחד התלמידים] שראה במו עיניו, עד שתגיע למקומו ותראה אף אתה במו עיניך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 74 אורחים