הודעהעל ידי מורה צדק » ש' יולי 14, 2012 11:40 pm
על פי בקשת רבים מהכותבים, השגתי את המאמר מהרב גנוט לתועלת הלומדים.
תכתבו ספרים, תכתבו!!
/הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מח"ס שלהי דקייטא, משנת תפילין, ויאמר שמואל, ומהדיר ספרי קדמונים/
מפיצי הספרים בעלי השם, מבינים גדולים בתחום ההפצה, אומרים לכם: אין לכם כמעט סיכוי להדפיס ספר רב מכר. וחבל על עצי היערות, מהם מדפיסים ספרים, אותם מאכסנים לאחר מכן במחסנים שכוחים. שוק הספרים רווי עד למאד ובכל חודש מדפיסים עמלי התורה כמאה ספרים חדשים, שאינם מצליחים, ברובם הגדול, להימכר.
---ואני הקטן אומר לכם, תלמידי חכמים יקרים: תכתבו, תכתבו ספרים!
מפיץ הספרים צודק, צודק במאת האחוזים, במבט מפוכח ויודע מציאות של מפיץ ספרים. אך במבט אחר, אליו הוא לא התייחס, כדאי מאד להוציא ספרים, והרבה.
כאשר מחבר הספר רוצה להתעשר מספרו, לרכוש דירה לילדיו ממכירת הספרים, אכן לא כדאי ליטול את הסיכון הכרוך בכך ששוק הספרים כיום עמוס לעייפה ברבבות ספרים חדשים. אך כאשר מחבר ספר רוצה להדפיס ספר כדי להתרומם, לעשות "שטייגען" ולצמוח לממדים של תלמיד חכם ו"מחבר ספר", כדאי לו עד מאד לכתוב, לעיין, לחדש, לדון, להתעמק, לאסוף ולאגור ידע, לכתוב, למחוק, להגיה, לעבור שוב ושוב ולהדפיס ספר.
"כותב הספר תלה, כביכול, שלט על מפתחו והכריז: "מחבר ספר אני", ומטבע הדברים כל הנהגתו והלך רוחו אחרים המה", כתב, כך בערך, הגה"צ רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א בהסכמתו לספר על הלכות קטנים, שיצא לאור לפני כעשרים שנה. ספר אינו רק מוצר שנועד לקהל הרחב, אלא גם, אולי בעיקר, לכותב עצמו, לעצם אישיותו, ללבבו וגם לבני ביתו. יהודי שישב, שחידש, שעמל והתיגע, שבירר נושא מורכב, ארוך או קצר, והעלה אותו על הכתב, הרי הוא אדם אחר, מרומם יותר, נעלה יותר. אולי רבים אחרים גם יכולים לכתוב כמותו גם כן, אך בפועל הוא זה שעמל, ובירר, והתייגע, וכתב, והדפיס. הוא, הוא עצמו, רכש לעצמו קנין נצח של חיבור מושלם. אשריו!
מורי ורבי הגרש"מ דיסקין זצ"ל, אמר לי פעם, בהומור עצמי עגום ומחוייך כאחד, שאת ספרו החדש הוא הדפיס ב300 עותקים, "כי אם ישאלו אותי כמה עותקים נשאר לי, אענה: "רק שלש מאות"...
והנה הגרש"מ זצ"ל לא חדל מלהוציא עוד ועוד ספרים, למרות המכירות הלא- הִיסטריות. ועולם התורה התעשר ב'משאת המלך', שהם באמת ספרי איכות למדניים, עמוקים ומבריקים. וגם הוא עצמו צמח והתגדל בבנין ה'שטייגען' שלו, גם דרך ספריו.
ובכל זאת, חוסר התעניינות הציבור לחיבור שנכתב והודפס בעמל ויזע, ובהרבה דמים-תרתי משמע, יכול להרפות את ידיו של מחבר הספר ולמנוע ממנו להמשיך הלאה. אך לא, על מחבר הספר לדעת מראש שמפיצי הספרים, צודקים. שוק הספרים רווי וקשה כיום למכור ספר, גם אם הוא ספר איכותי ומצויין, שלפני 20-30 שנה היה נמכר פי כמה וכמה. הבתים קטנים היום ואין כבר מקומות בארונות הספרים. ישנם אלפי "מחברים" אחרים, טובים יותר וטובים פחות, וקשה 'לבוא בטענה' לציבור, שאינו מצליח לעמוד בקצב, למרות שהחיבור שלך באמת איכותי ומיוחד.
---ובכל זאת...
אז בכל זאת, תדפיס מראש רק מאה-מאתיים עותקים, ותשלח את הדיסק של הספר ל"אוצר החכמה", ל"היברו בוקס" וליתר מאגרי הספרים. גם אם מכרת רק מאתיים ספרים, בכל זאת יקראו וילמדו בספרך, מכאן ועד עולם, אלפי אלפי לומדים, שתוכנת החיפוש המצוינת של "אוצר החכמה" ויתר מאגרי המידע התורני הממוחשבים יפנו אותם, באופן אוטומטי, אל ספרך. אם יהודי בבולטימור מחפש בתוכנה החיפוש את המילים "מיגו להוציא" או "נישואי יהודי למוסלמית" או "קנין חליפין", ואתה כתבת על כך בספרך, הרי שמיד יזהה המחשב את ה"שטיקל-תורה" שלך ויגיש לפני המעיין האמריקאי את חידושך. בעוד שבוע יחפש אלמוני מבני ברק ב"היברו בוקס" את הנושא "לולב צריך אגד" והא יעלעל בספריה הממוחשבת, והנה הוא כבר צולל במעמקי דפי גליונותיך, מפלפל ומתווכח, מתלהב ומתעורר לחיים. ואתה, שנמצא כעת עם ילדיך הקטנים בגינה, כלל אינך יודע שברגע זה סייעת לתלמיד חכם או "סתם" יהודי שלומד תורה, להתעלות בזכותך בתורה הקדושה.
אז תכתוב, תכתוב ידידי היקר. תחדש, תברר נושא, בסוגיות הש"ס או בהלכה, בשו"ת או באגדה, בדרוש או בליקוט טוב. תתעלה, תהיה "מחבר ספר", ותמשיך הלאה והלאה. אל תתחדש ותצטער מכך שמכרת בפועל רק 200-300 ספרים, כי בעוד שנה, כשיפגוש אותך יהודי באוטובוס ויספר לך שהוא למד את כל הספר שלך, תתרגש באמת...
