◆ שאלות והערות קצרות בעניני דקדוק ומסורה ◆

[יעקל]

ז"א שצריך לקרוא "גר-יתום" (ברצף) ולא "גר, יתום וגו' ". האין לזה עניין לפירוש הפסוק, ושלא כדברי הרב במסתרים ?

[כדכד]

צריך לקרוא גר יתום ברצף ולא להפסיק ביניהם אבל אין זה ענין לפירוש הפסוק כדברי הרב במסתרים

[יעקל]

צריך לקרוא גר יתום ברצף ולא להפסיק ביניהם אבל אין זה ענין לפירוש הפסוק כדברי הרב במסתרים

אולי יש לכם מקור לדבריו ?
או איפה אפשר למצוא מקום לדבריו ?

[מעט דבש]

שהמקף אינו תמיד מחבר מילים קשורות בדוקא - ראה תורת הטעמים עמ' עה-עו.
ולענין קריאת מילים מוקפות יחד - ראה כאן ויכוח בנושא, עם מקורות.

[יעקל]

רוב הביטויים בלשונות חז"ל במ"ע ובל"ת מגיעים מהמקרא שבהקשר.

נטילת לולב.
נטילת ידים?
הנחת תפילין?

בעניין מזוזה, למה טבעו חכז"ל במטבע ברכת המזוזה את הלשון לקבוע מזוזה בעוד שרחמנא אמר "וכתבתם על מזוזות וגו' " ? לכאור' לא היינו צריכים לברך אלא על הכתיבה...
גם מעניין שהקב"ה ציווה להדיא על כתיבת הדברים דווקא במזוזה ולא בתפילין...

יש לחד מחו"ר הפורום מ"מ לסוגיא זו (של ברכת המזוזה) בתלמודים ובראשונים ?

[מעט דבש]

שבט הלוי ב, קנח

והקביעות היא גמר המצוה הנזכרת בתורה, דמה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ושעריך לפי מסקנת הש"ס מנחות מ"ד ע"א, דהפירוש וכתבתם כתיבה תמה וילפי' מגז"ש דכתיבה בספר והדר על מזוזות ביתך ושעריך דלקבעינהו בסיפא דביתא דהיינו הקביעות כדאיתא שם, וע"כ מש"כ התרגום אונקלס דברים ו' ט' ודברים י"א כ' ותכתבנון על מזוזין ותקבעינון בסופי ביתך הוא פשטא דקרא וגוף המצוה דהקביעות הוא המצוה לכ"ע.

[ברכת המזוזה לא נזכרת בתלמוד].

[עזריאל ברגר]

ובדומה לזה, מענינא דיומא: אתמול יצא לי לשמוע על כך שיש דיון בפוסקים אם לברך "לתקוע בשופר" או "לשמוע קול שופר", וזה תלוי בשאלה מהו המעשה האחרון במצוות השופר.

[יעקל]

ג"א נשאלתי, למה חז"ל לא טבעו במטבע הברכה "אשר קידשנו וכו' על התרועה" כלשון הכתוב ?...

ולמה מקישים את התרועה של יו"כ לר"ה, כך שתרועת ר"ה בשופר ? הבה נקיש את תרועת החצצורות לתרועת ר"ה, ואז נצא ידי חובת תרועת ר"ה בחצוצרות דווקא ?

[מעט דבש]

ולמה מקישים את התרועה של יו"כ לר"ה, כך שתרועת ר"ה בשופר ? הבה נקיש את תרועת החצצורות לתרועת ר"ה, ואז נצא ידי חובת תרועת ר"ה בחצוצרות דווקא ?

שתי דעות בגמרא (ר"ה לא: - לב.):
לדעה הראשונה לומדים את התרועה מיובל, וגם מה שבשופר - "שאין ת"ל (ויקרא כה, ט - לגבי יובל) בחודש השביעי (דהא כתב לן בכמה מקומות דיום הכיפורים בחדש השביעי הוא, והכא ביום הכיפורים כתיב - רש"י), ומה ת"ל בחודש השביעי, שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה" (וביובל כתיב להדיא 'והעברת שופר תרועה').

לדעה השניה לומדים את התרועה ממסע המחנות במדבר: "אי מה להלן (במסע המחנות) חצוצרות אף כאן חצוצרות, ת"ל 'תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו' (תהלים פא, ד), אי זהו חג שהחדש מתכסה בו, הוי אומר זה ר"ה, וקאמר רחמנא שופר".

[יעקל]

ישכ

[חיים סופר]

ברוב מחזורים הניקוד [אצל פיוט ונתנה תוקף וגם בסוף הסליחות] "ונח לרצות" בשו"א תחת הרי"ש - אבל יש שראיתי עם פת"ח תחת הרי"ש
איזה נכון יותר ?

[עקבי]

ברוב מחזורים הניקוד [אצל פיוט ונתנה תוקף וגם בסוף הסליחות] "ונח לרצות" בשו"א תחת הרי"ש - אבל יש שראיתי עם פת"ח תחת הרי"ש
איזה נכון יותר ?

מצורף דברי רש' שבתי סופר והיעב"ץ בפרקי אבות. לדעתם לרְצות בשו"א וכ"ה ברוו"ה ועבודת ישראל. אבל בסדור דרך שיח השדה (מאת ר' עזריאל ור' אליהו מווילנא) וכן בבית תפלה (מאת ר' זלמן הענא) לרַצות בפת"ח.

[באמונתו]

ברוב מחזורים הניקוד [אצל פיוט ונתנה תוקף וגם בסוף הסליחות] "ונח לרצות" בשו"א תחת הרי"ש - אבל יש שראיתי עם פת"ח תחת הרי"ש
איזה נכון יותר ?

ברור שתלוי הוא בניקוד משנת אבות ה, יא:

ארבע מדות בדעות, נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו, קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו, קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד, נוח לכעוס וקשה לרצות רשע:

עיינתי שם במשניות כ"י קאופמן המפורסם https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9B%D ... 7%A9%D7%99, מפורש רי"ש שוואית.
אף בניקוד מסורת תימן נמצא באבות שם רי"ש שוואית.

[יאיר אתמר]

ראה ש' שרביט, מסכת אבות לדורותיה, עמ' 196; הנ"ל, לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה, עמ' 112-114; מ' ריז'יק, מסורות לשון חכמים באיטליה, עמ' 178.

[yankev]

בהבראם, ה"א זעירא נמצא בכתר ארצ?

[יאיר אתמר]

ע"פ עדות קאסוטו - לא, ראה ספונות ד עמ' 324 (והשווה בית מקרא כז עמ' 254-6)
(וזו אגב ראיה נוספת שההערות לבראשית בעותק עמאדי אינן מתייחסות לכתר)

[עושה חדשות]

איך מנקדים את לש' חז"ל - נותן לו שכרו משלם?

[יאיר אתמר]

איך מנקדים את לש' חז"ל - נותן לו שכרו משלם?

רשימה בעניין

נותן לו שכרו משלם - ניקוד

ח' ילון, 'משלם', תרביץ א,א (תרצ), עמ' 153-155 (והע' רי"ן אפשטיין שם עמ' 155 [= מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות, ב, עמ' 809])
הנ"ל, 'ל'משלם'', תרביץ, א,ב (תרצ), עמ' 139-140
הנ"ל, 'ערכי לשון', קונטרסים לענייני הלשון העברית, ב,א (תרצח-תרצט), עמ' 12-14 [= קובץ מאמרים בלשון חז"ל, ב (תשמ), עמ' 57-59]
י' אבינרי, יד הלשון, עמ' 367
ש' ליברמן, תוספת ראשונים, ב, עמ' 120-121
הנ"ל, 'הערה ל'תרביץ', מה (תשלו), עמ' 61', תרביץ, מה (תשלו), עמ' 331
צ"מ רבינוביץ, 'שרידי קרובות יניי לסדרים נוספים', תרביץ, לח (תשכט), עמ' 388 הע' 28
מ"ע פרידמן, ''משלם' בגניזת קהיר', לשוננו לד (תשל), עמ' 72-74, 237-238
הנ"ל, 'הכתובות הארץ״ישראליות מתקופת הגאונים', תעודה, א (תשמ), עמ' 82 והע' 109
Id., Jewish Marriage in Palestine, 1 (1980), p. 74
מ' בר-אשר, 'עיונים ראשונים בלשון חכמים המשתקפת בכתב-יד רומי 32 לספרי במדבר', תעודה, ג (תשמג), עמ' 159
ש"י פרידמן, תלמוד ערוך: פרק השוכר את האומנין, כרך הפירושים, עמ' 61 הע' 30
א' לוין, 'על ניקוד נותנין לו שכרו 'משלם', בית אהרן וישראל, צט [יז,ג] (תשסב), עמ' קעה-קעו
M. Sokoloff, DJBA (2020), p. 678

[אחד מעיר]

פרסמתי בעבר בקובץ בית אהרון וישראל שהניקוד הנכון מִשָּׁלֵם
גם שלחתי בעניין זה לרב מאזוז וענה לי שבתונס אמרו מִשָּׁלֵם
ובג'רבא מושלם
והפנה אותי לשות הרשב"ץ על הכתובה ושם מפורש מושלם
גם בשיר אערך מהלל ניבי של ברית מילה שכרו מושלם

ועם זה לענ"ד לקרוא בתלמוד ב"מ תחילת האומנים מושלם הוא טעות.

[כדכד]

האם יוכל כת"ר להסביר את ההגיון שב"משלם" במ' חרוקה
זה נראה כאילו זה חלק מדבר שלם
לי הרבה יותר מסתבר "משלם" במ' בקובוץ שאז הוא מושלם או משולם בש' בקבוץ א בשורוק וזה במשקל "מפועל".

[זיז שדי]

רוב הביטויים בלשונות חז"ל במ"ע ובל"ת מגיעים מהמקרא שבהקשר.

ישיבת סוכה - ישבו בסוכות

משוא פנים - אשר לא ישא פנים
מיקח שוחד - ולא ייקח שוחד
אחד המקיף ואחד הניקף - לא תקיפו
אונאה - לא תונו
תקיעת שופר - ותקעתם תרועה
עיר הנידחת , מודח - וידיחו
מוסת - כי יסיתך
עדי מסירה/ חתימה כרתי - ספר כריתות

ייבום - וייבמה
חליצה - וחלצה נעלו

מאיפה מגיע לשון זיקה - היבמה נזקקת ? אין כזה לשון במקראות הייבום והחליצה (לפע"נד) ...

על נטילת לולב? או על נטילת ידיים? הידיים נוטלים ללולב? או ניטלים בנטלא?
על ספירת העומר? כמות הגרגרים? או ספירה מהעומר?
שיטת ראשונים לגמור את ההלל? גמר מה? חידוש לשון חכמים? שורש המילה גמר?
להניח תפילין? על מה? בא וראה כמה נחלקו רבותינו על פירוש המילות בכותב להניח.
ממתי תוקעים בשופר? התקיעה בחצוצרות והעברה בשופר? (לפי דרש רבותינו)
להתעטף בציצית? או בטלית מצויצת? לשון חז"ל
לקבוע מזוזה? או לכתוב? בלשון תורה הכוונה לגזול מזוזה. היקבע אדם אלדים?
לעסוק בדברי תורה? או לעשוק? ויקרא שם הבאר עשק? הכוונה לריב?
ועוד כהנה וכהנה לרוב וכמעט שלא מצאנו להיפך

[ענ'י לעצמי]

מה נכון יותר, בִּמְקוֺם או בְּמָקוֺם
ואם שניהם נכונים, מהו ההבדל

[בן ראובן]

בִּמְקוֺם - בסמיכות
בְּמָקוֺם - שלא בסמיכות

[במסתרים]

בִּמְקוֺם - בסמיכות

ויל"ע בכמה מקומות שבא כן בנפרד:
ובמקום אשר ישכן שם הענן
ועוד

[ענ'י לעצמי]

למה כתב הרד"ק ד"שָמְרָה נפשי כי חסיד אני" הוא בקמץ גדול ושוא נע, שזה בלשון נקבה, בעוד ד'שמרה' שם הוא לשון צווי, וכמו 'שמרה זאת לעולם' שהוא בקמץ קטן ושוא נח.
והאם כל העולם קוראים כך, או שמא יש מנהגים שונים בזה, (וכמדומני שבסידור ארטסקרול אינה מנוקדת בשוא נע)

[במסתרים]

למה כתב הרד"ק ד"שָמְרָה נפשי כי חסיד אני" הוא בקמץ גדול ושוא נע

ס"ל שמתג מאריך את הקמץ, ויש חולקים (אולי בעל אור תורה).

לכאורה תמצא עוד בספר דקדוקי שי.

[ענ'י לעצמי]

בדקתי ולא מצאתי

[יאיר אתמר]

בִּמְקוֺם - בסמיכות

ויל"ע בכמה מקומות שבא כן בנפרד:
ובמקום אשר ישכן שם הענן
ועוד

ראה מאמרו של בן-דוד בלשוננו נח, עמ' 25 ואילך.

למה כתב הרד"ק ד"שָמְרָה נפשי כי חסיד אני" הוא בקמץ גדול ושוא נע

ס"ל שמתג מאריך את הקמץ, ויש חולקים (אולי בעל אור תורה).

לכאורה תמצא עוד בספר דקדוקי שי.

ראה מאמרו של ח' אריאל, 'הגעיה וקביעת סוג הקמץ - מחלוקת מדדקדקי ספרד', ספר ישראל: מחקרים בלשון לזכרו של ישראל ייבין, עמ' 21-43 [וראה גם מאמרו 'על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן' שנדפס בתחילת הסידור, עמ' 4 הע' 26].
על 'שמרה' בפרט ראה בביאורו של דותן לדקדה"ט שער יג [ואוצר קונטרסי המסורה קונ' כג]; ייבין, כתר אר"צ: ניקודו וטעמיו, עמ' 328, 353-4; Khan, Tiberian Pronunciation Tradition, עמ' 318, 404-5; א' גמליאל-ברק, דרכי פרשנותו למקרא של הקראי דב"א אלפאסי על פי מילונו, עמ' 164-5 [והש' הנ"ל, בית מקרא, נט, עמ' 106-7].

[ענ'י לעצמי]

יש"כ! אפשר להעלות את מראה מקומות הללו?

[יאיר אתמר]

.

יש"כ! אפשר להעלות את מראה מקומות הללו?

בתקופה האחרונה פעמים רבות שאיני מצליח להעלות קבצים, משום מה.
אשמח לשלוח במייל (פרטים באישי).

[במסתרים]

למה כל "לבתים לבדים" בשוא וכל "בתים לבדים" בפתח

[כדכד]

הל' של ה"לבתים" היא בשווא ושאלת כת"ר היא למה הל' של "לבדים" היא בשוא אחרי "לבתים" ובפתח אחרי "בתים"?
אם כן נראה לכאורה שכשהנושא הוא הבתים אז אומרים שהבתים האלה מיועדים לבדים הידועים ולכן הל' פתוחה
אבל ב"לבתים לבדים" הכוונה שמה שנזכר יהיה יהיה עבור (=ל) לבתים שהם מיועדים לבדים וכיוון שכך אין דרך ליידע את הבדים שנזכרים רק הסבר למה מיועדים בבתים שהם התפקיד של מה שנזכר קודם

[באמונתו]

למה כל "לבתים לבדים" בשוא וכל "בתים לבדים" בפתח

"לבתים" לשון עתיד משמע, בכן הבדים בלתי ידועים, אך "בתים" לשון הווה, ולכן הבדים ידועים ומוכרים מכבר.

[יעקל]

"עזרי ומפלטי אתה "בתהילים

מתי מדגישים את הלמ"ד ומתי לא ? ולמה ?

[במסתרים]

מתי מדגישים את הלמ"ד

הדגש נופל לפעמים מכמה אותיות (ביניהן למ"ד וקו"ף) כדי להקל על המבטא. לכאורה לא נאמרו כללים בזה.

[יעקל]

אכן, אבל עזרי ומפלטי אתה נאמר פעמיים בס' תהילים, מתי מדגישים ? בראשון או בשני ?

[במסתרים]

ומפלטי אתה נאמר פעמיים בס' תהילים, מתי מדגישים

אתה שואל אם יש דגש בלמ"ד? עיין בספר תהלים.
אם מצאת דגש בפסוק אחד ולא בשני, ספר מוטעה נזדמן לך. המדגיש כאן ידגיש שם וכן להיפך.
במדוייקים רפה.

[אור עולם]

אשמח לקבל מ"מ או חומרים בעניין ניקוד הק דקטניות - בקמץ או חיריק.
תודה רבה

[כדכד]

מאיפה הס"ד שזה בקמץ?

[אור עולם]

קרוב שלח לי
וכמדומה שיש מעדות המזרח שמבטאים כך