בכורים או בכורות?

[מחולת המחנים]

כיצד יש לכתוב דקדוקית: בכורים או בכורות?

[ארזי ביתר]

כמדומני שבכורות. מסכת בכורות.

[איש גלילי]

מצאנו את שתי הצורות בדברי חז"ל, ולכאורה שתיהן נכונות (יש ע"ז ראב"ע איפה שהוא (בכללי בעניין סיומת ים או ות), ואין בידי כעת את הזמן לחפש).

[משה נטע]

בלשון הקודש התנ"כית אכן שם הרבים לבכור הוא בכורים, למשל "בכורי מצרים" ו"בבכוריהם" שבתהילים. בלשון חז"ל מצינו בהרבה שמות עצם ברבים בלשון נקבה, וכך גם בבכור - בכורות (מסכת בכורות כמו שהזכירו, וכך בדרך כלל במשנה ובגמרא). זה מגיע בהשפעת הארמית בה לכל שם עצם ברבים, הסיומת היא בלשון נקבה.

[מעט דבש]

בלשון הקודש התנ"כית אכן שם הרבים לבכור הוא בכורים, למשל "בכורי מצרים" ו"בבכוריהם" שבתהילים

לא מצאנו 'בכורים' (היינו במילה נפרדת, לא בסמיכות) בתנ"ך.

ודוקא הצורה השניה היא התנכי"ת:
בראשית ד, ד

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן

דברים יב, יז

לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ:

דברים יד, כג

מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ

וראה את שתי הצורות בפסוק אחד בנחמיה (י, לז):

וְאֶת בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ

ולסיכום יש להביא את הרד"ק (ספר השרשים, שורש בכר):

והקבוץ על דרך נקבות: 'מבכרות צאנו' (בראשית ד, ד). ועל דרך זכרים: 'ואת בכורי בקרינו' (נחמיה י, לז), 'למכה מצרים בבכוריהם' (תהלים קלו, י).

[חיי נר]

כיצד יש לכתוב דקדוקית: בכורים או בכורות?

גמ' חולין דף קל"ז ע" כי סליק איסי בר היני אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה רחלים אמר ליה אתנייה רחלות, א"ל כדכתיב [בראשית לב, כו] "רחלים מאתים" אמר ליה לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן.

[מעט דבש]

כיצד יש לכתוב דקדוקית: בכורים או בכורות?

גמ' חולין דף קל"ז ע" כי סליק איסי בר היני אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה רחלים אמר ליה אתנייה רחלות, א"ל כדכתיב [בראשית לב, כו] "רחלים מאתים" אמר ליה לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן.

כאן שתי הצורות נמצאות בתנ"ך, ואינו נוגע כלל ל'לשון חכמים לעצמן'.

[משה נטע]

ייש"כ גדול הרב מעט דבש!
אעיר ואומר שאיני יודע איך טעות כזו השתרשה כל כך כשהפסוקים מפורשים...
אמנם רבים מחלקים כך, והנה מתברר שהוא טעות.

[האמת והשלום]

יש שתי אופנים שהכוונה בבכורות לבכור ממין זכר ולא נקבה.
א.כאשר יש תיבה סמוכה לפניה והיא בלשון נקבה כמו "מכת בכורות".
ב.כאשר היא בעצמה תיבה נסמכת נקראת "בכורות צאנך" כאן הינה נסמכת לצאנך ולכאורה היה צריך לכתוב "בכורי צאנך",אני לא זוכר מה התירוץ אבל זכור לי פעם מהרש"י כפשוטו לאו דווקא בדוגמא הזו אלא באחרות אי שם ברחבי ספר ויקרא.

[מיללער]

מצאנו את שתי הצורות בדברי חז"ל, ולכאורה שתיהן נכונות (יש ע"ז ראב"ע איפה שהוא (בכללי בעניין סיומת ים או ות), ואין בידי כעת את הזמן לחפש).

באב"ע שמות לה, ז' עה"כ וערת אילים מאדמים, כ' וערת. זכרים, כמו לוחות, ובכרת בקרך.

אשמח לקבל המראה מקום בה מרחיב האב"ע הדיבור בזה

[במסתרים]

אבן עזרא

בכמה מקומות (על פסוק יהי מאורות, ועוד) הזכיר הענין בקיצור, וקצת יותר ממנו בתחילת ספר שמות

לא מצאתי שמרחיב, ולא ראינו אינו ראיה

[מיללער]

אבן עזרא

בכמה מקומות (על פסוק יהי מאורות, ועוד) הזכיר הענין בקיצור, וקצת יותר ממנו בתחילת ספר שמות

לא מצאתי שמרחיב, ולא ראינו אינו ראיה

תודה רבה

מצאתי באב"ע שמות א, א ושם פסוק יד.

ורבים שמות, כי התי"ו כולל סימן רבים ורבות, כמו "מקומות" ו"אבות". גם המ"ם ככה סימן הזכרים והנקבות, כמו "נשים" ו"פילגשים". ויש שמות שימצאו במ"ם גם בתי"ו, כמו "נפשים" (יחזקאל יג, כ), "נפשות"; "לבבות" גם "לבבים" – "על לבבהן" (נחום ב, ח).

ידוע הוא כי התי"ו סימן לנקבות על הרוב, והמ"ם סימן לזכרים, כמו "מועדות" ו"מועדים"; ודרך חכמי ספרד, כי בנייני הפעלים שמורים, ולא תחסר אות מן השורש. ואינם כן, רק שמות דברים יאמרו כאשר נמצאו. כי יחיד מן "מועדות" – "מועד", לא "מועדה", כאשר אמר החכם בעיניו כי מן "מקום" יאמר "מקומים", ומ"מקומות" – "מקומה". אולי יפקח עיניו ויראה כי מן "בכור" יאמר "בכורים", "למכה מצרים בבכוריהם" (תהלים קלו, י); והנה "ובכורות בקרך" (דברים יב, יז). אם כן יהיה היחיד "בכורה"? וככה לבֵנים, לא יאמר "לבן" כי אם "לבֵנה